מיסטריום

העולם שאנו חיים בו, הוא עולם השקר; עולם של ציפויים חיצוניים נוצצים, שיוצרים מראית עין של יופי ושלמות, אבל מתחת השכבות הדקות הללו מסתתרים רבדים שלמים של גועל, כיעור וזוועה. קחו למשל את גוף האדם. היופי, כמו שאומרים, נמצא בעוביו הדקיק של העור בלבד; קלף מהאדם את העור, ותקבל את החומר שממלא סרטי אימה וספלאטר. בשר אדום וחשוף, גלונים של דם, קרביים, מעיים מלאים מיצי עיכול חומצתיים, צואה והפרשות מסריחות. משום מה אין דבר שמעורר יותר גועל באדם, מאשר לראות איך הוא עצמו נראה מבפנים. כנראה שלעמוד מול עצמך כפי...

"מה שלא ראיתי – לא קיים; אני רציונאליסטית!" אמרה הצפרדע שאינה יכולה לראות חפצים דוממים, ומעולם לא יצאה משלולית הבוץ בה גדלה. המאמר הקודם , בו עסקתי באמונה בשדים, גרר תגובות רבות ודיונים ארוכים. אחת הטענות שחזרו ונשמעו בו, היתה הטענה שאמונה בדברים כמו שדים, כשפים, מיסטיקה וכדו', מנוגדת לרציונאליזם. זו אינה טענה חדשה; האבחנה בין גישות "רציונאליסטיות", כזו של הרמב"ם ופילוסופים אחרים, לבין גישות המכונות "מיסטיות" (או בשמות פחות מחמיאים), מוכרת וידועה. אבל כשהתחלתי לחשוב על הנושא, התברר לי שהאבחנה ה...

ביהדות, כמו בכל דרך חיים, צריך לשמור על איזון נכון. וכדי לעשות זאת, צריך להיות מודעים לשוליים ולקצוות, ולשים לב למגמות המושכות אליהם. אם נתבונן על היהדות במבט היסטורי, נוכל להבחין בשני זרמים כבדי משקל המנסים להשפיע עליה ולהטות אותה, כל אחד בכיוון שלו. גם אם אותם זרמים מצויים לכשעצמם בגבולותיה של היהדות הלגיטימית, הרי שההנחות שבבסיסן עלולות בקלות להטות אותה מהדרך, ולהביא לפריצת גבולות שסופה הרס. שני הזרמים הללו הם הרציונאליזם (או הרמב"מיזם) מחד, והקבלה (או המיסטיקה) מאידך. אין להכחיש את הברכה שה...