מיסטריום

לא מעט אנשים מרימים גבה או שתיים, כאשר הם מתוודעים לעיסוק שלי בתחום האימה. האם זה ראוי שאדם דתי וירא שמים יצפה באופן קבוע בסרטי אימה, או יעלה לפייסבוק סיפורי אימה קצרצרים מדי ערב? אמנם כבר התרגלנו לדתיים השולחים את ידם באומנויות השונות, בספרות ואף בקולנוע, אבל אנו מצפים מהם לעסוק בנושאים מגזריים, או לפחות ליצירות עדינות, רגישות ומעוררות מחשבה. האימה נתפסת כתחום מרושע, אפל, אלים ואכזרי, הקשור לכל הרוע שבעולם, וראוי לכל בעל נפש להתרחק ממנו. מה לכהן בבית הקברות, הם שואלים. מאמר זה נועד לתת מענה מס...

סיפורי אימה, כמו סיפורי אגדות וסיפורי עם, הם לא סתם עלילות דמיוניות מסמרות שיער. מטרתם היא לחנך, להעביר מסר ולעצב אתוס. סיפור אימה אמיתי הוא מחנך קפדן וחמור סבר, העוסק בנושאים הקיומיים והחשובים ביותר: אור וחושך, חיים ומוות, טוב ורע, אהבה ושנאה, צדק ורחמים, אנושיות ובהמיות, גוף ונשמה – ובקווים הדקים המפרידים ביניהם. לא משנה אם מדובר בספר, סרט או מדיום אחר, האימה נוגעת במקומות עמוקים בנפש , ומחייבת אותנו להתייחס לשאלות שלפעמים אנחנו פוחדים לשאול. האימה שאני גדלתי עליה, שמבחינתי היא האימה "האמיתית...

לראות סרט טוב זו תמיד חוויה, וחוויה עוד יותר מיוחדת היא כאשר רואים שני סרטים מסוגים שונים בזה אחר זה. כל סרט מציג עולם אחר, זווית אחרת לגמרי על המציאות, והמפגש ההשוואתי בין שתי נקודות מבט הפוכות שכאלה יכול להיות מאלף במיוחד. לי למשל יצא כמה פעמים לראות סרט אנימציה לילדים (עם הילדים שלי, כמובן...) זמן קצר לפני או אחרי סרט אימה חזק, וקשה לחשוב על ניגוד גדול יותר מאשר זה שבין העולם הזוהר והקסום של דיסני לעולם האפל והמאיים של סרטי האימה. מכיוון ששני הז'אנרים הללו משקפים (בצורה מוקצנת אמנם) היבטים מ...