מיסטריום

תארו לכם שמחר יקום אחד מגדולי הרבנים שבדור, ויפסוק הלכה למעשה, שכל מי שמאמין שהעולם נברא בששה ימים, שהיה אדם בשם אברהם אבינו, או שמעמד הר סיני אכן התרחש – הוא כופר, מין, עובד עבודה זרה, ואין לו חלק לעולם הבא! רק מי שמבין פסוקים אלה כמשל ואלגוריה, הנו יהודי כשר בעל אמונה אמיתית, וכל אמונה אחרת היא סכלות, טפשות, הבל וכפירה. בלתי נתפס, נכון? אלא שמעשה מעין זה כבר היה ונברא, ואת השלכותיו אנו מרגישים עד ימינו. "אין לו דמות הגוף ואינו גוף". כל ילד יהודי יודע לדקלם את השורה הזו, העיקר השלישי מתוך י"ג ...

במאמר הקודם ראינו את הבעייתיות בקביעתו של הרמב"ם, לפיה מאמיני הגשמות הם מינים וכופרים שדינם מיתה. נעבור כעת לקשיים המהותיים יותר שמעוררת עמדתו של הרמב"ם. הקושי האחד קשור לתוכן של שלילת הגשמות, והשני למתודה שמאחוריה. הבעיה המהותית עם שלילת הגשמות בנוסח הרמב"ם, היא ששלילה זו אינה נעצרת בטענה לפיה לאל אין גוף או דמות הגוף. עם זה היה אפשר להסתדר לא רע. אלא שהרמב"ם שולל מאלוקים הרבה יותר מזה; לשיטתו, כל תכונה או תואר שניתן להעלות על הדעת, אינם שייכים כלפי אלוקים, ואינם יכולים לתאר אותו. לא רק דמות א...

"מה שלא ראיתי – לא קיים; אני רציונאליסטית!" אמרה הצפרדע שאינה יכולה לראות חפצים דוממים, ומעולם לא יצאה משלולית הבוץ בה גדלה. המאמר הקודם , בו עסקתי באמונה בשדים, גרר תגובות רבות ודיונים ארוכים. אחת הטענות שחזרו ונשמעו בו, היתה הטענה שאמונה בדברים כמו שדים, כשפים, מיסטיקה וכדו', מנוגדת לרציונאליזם. זו אינה טענה חדשה; האבחנה בין גישות "רציונאליסטיות", כזו של הרמב"ם ופילוסופים אחרים, לבין גישות המכונות "מיסטיות" (או בשמות פחות מחמיאים), מוכרת וידועה. אבל כשהתחלתי לחשוב על הנושא, התברר לי שהאבחנה ה...

ביהדות, כמו בכל דרך חיים, צריך לשמור על איזון נכון. וכדי לעשות זאת, צריך להיות מודעים לשוליים ולקצוות, ולשים לב למגמות המושכות אליהם. אם נתבונן על היהדות במבט היסטורי, נוכל להבחין בשני זרמים כבדי משקל המנסים להשפיע עליה ולהטות אותה, כל אחד בכיוון שלו. גם אם אותם זרמים מצויים לכשעצמם בגבולותיה של היהדות הלגיטימית, הרי שההנחות שבבסיסן עלולות בקלות להטות אותה מהדרך, ולהביא לפריצת גבולות שסופה הרס. שני הזרמים הללו הם הרציונאליזם (או הרמב"מיזם) מחד, והקבלה (או המיסטיקה) מאידך. אין להכחיש את הברכה שה...