הרב קוק כתב בפסקה ידועה, שעל הסופרים והמשוררים לעסוק הרבה בתיאור עניינה של התשובה. התשובה היא דבר כה נפלא ומיוחד, שרק בעלי רגישות אומנותית יכולים לרדת לעומקו, ולהמחיש אותו באמצעות יצירותיהם. ואכן, ישנם לא מעט יוצרים שבטאו יפה את כוחה של התשובה, למרות שחלקם לא שמעו מעולם על הרב קוק. להלן שתי דוגמאות ליצירות כאלה שעשו עלי רושם רב.
הראשונה והמפורסמת בין השתיים, היא תשובתו של דארת' ויידר, בסוף הסרט "שובו של הג'דיי" בטרילוגיה המקורית של מלחמת הכוכבים. ויידר הוא מגדולי הרשעים שנראו אי פעם על מסך הקולנוע, ואחת הדמויות הקולנועיות המפורסמות ביותר (מי שלא מכיר אותו, שיקום עכשיו ויצא). הוא התחיל את חייו בתור אנאקין סקייווקר – אביר ג'דיי צעיר, שנחשב לעילוי של ממש מבחינת כישרונותיו. אולם עם הזמן יהירותו, הכעס הבלתי נשלט שבו ומותה של אמו, גרמו לו להתדרדר, עד שחזר בשאלה, נעשה דתל"ש ועבר לצד האפל. שם שימש כמנהיג צבאות האימפריה המרושעת, וכיד ימינו של הקיסר פלפטין, וביצע מעשים אפלים ומרושעים לאין שיעור. אולם כאשר בנו, לוק סקייווקר, נאבק מול הקיסר וכמעט נהרג על ידיו – החליט ויידר בהחלטה של רגע לנטוש את הצד האפל, ולמרות היותו פצוע בעצמו באופן אנוש, התגבר והשליך את הקיסר אל מותו, מציל בכך את לוק. בכך קנה את עולמו בשעה אחת, ולאחר מותו הופיע רוחו יחד עם רוחותיהם של אבירי הג'דיי יודה ואובי-וואן-קנובי, כשהוא נראה בדמותו האנושית כפי שהיה לפני שנפל.
הסצנה הזו מאד הרשימה אותי, בכך שאפילו מי שהיה שנים רבות רשע שחור משחור, יכול בן רגע לכפר על מעשיו ולחזור בתשובה, גם אם זה נעשה לפני מותו. זה כוחה של תשובה, "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם". אגב, לפי שמועה שמסתובבת באינטרנט, על שריונו של וויידר מופיעות בעברית המלים: "אין מעשיו נמחלים עד שזכה", אבל הדבר שנוי במחלוקת.
מעניין להשוות בין דארת' ויידר לבין דמות מפורסמת אחרת מעולם הפנטזיה – הלוא הוא הלורד סות', אביר הוורד השחור. לורד סות' מופיע בספרים רבים בסדרת רומח הדרקון, ובספרים "אביר הוורד השחור" ו"רוח הוורד השחור" בסדרת רייבנלופט. הוא אחד הנבלים הפופולאריים ביותר בעולם של מבוכים ודרקונים, כשסקר שערך מגזין Dragon לפני מספר שנים מעניק לו כמדומני את המקום הראשון או השני (המתחרה הצמוד שלו הוא הערפד סטראד פון זארוביץ').
קשה לפספס את הדמיון הרב בין לורד סות' לדארת' ויידר, הן מבחינה ויזואלית (לפחות בציורים, בהם פניו מוסתרות כליל בקסדה; בתיאורים הכתובים פניו דווקא מתוארות כגלויות לעין), והן מבחינת ההיסטוריה האישית. גם סות' היה אביר סולאמני אציל, שנעשה מושחת והתדרדר למעשי רשע. בעקבות התאהבותו בעלמה עלפית בעודו נשוי, חטא סות' בניאוף, ובתכנון רצח אשתו הראשונה. מאוחר יותר הוא קיבל הזדמנות לכפר על חטאו, בכך שימנע את החורבן שהמלך-הכהן עתיד היה להביא על העולם; אך קנאתו וזעמו גרמו לו להפנות עורף למשימתו, וכתוצאה מכך התרחש חורבן עולמי בו נהרגו מיליונים. סות' עצמו נהרג בשריפה שפרצה, וקולל להפוך לאביר מוות – אל-מת רב עוצמה, בשירותה של מלכת האופל טאקיזיס. הדמיון קיים אפילו בשמותיהם של השניים, שכן המסדר אליו השתייך ויידר נקרא סית', ואילו ממלכתו של לורד סות' ברייבנלופט נקראה סית'יקוס.
בניגוד לויידר, סות' סירב בעקשנות לחזור בתשובה, למרות שקיבל לא פחות משלוש הזדמנויות מפורשות לכך. בנוסף להזדמנות שהיתה לו בחייו למנוע את החורבן, העמידו אותו הכוחות האפלים של רייבנלופט פעמיים בסיטואציה דומה בדיוק לזו שבה נכשל בפעם הראשונה – אבל סות' בחר באופן מודע להפנות עורף להזדמנויות הללו, למרות מודעותו לכך שגאולתו נמצאה בהישג ידו. הוא התעקש להכריז שהוא עיצב את גורלו במו ידיו, ושאינו מתחרט על שום דבר שעשה. העקשנות הזו הובילה לכך שאפילו הכוחות האפלים של רייבנלופט "התייאשו" ממנו, והחזירו אותו לקרין.
(למעשה חלק זה בעלילה נכתב בעקבות מחאתם של מרגרט וויז וטרייסי היקמן על כך שחברת TSR העבירה אותו לרייבנלופט מלכתחילה. מכיוון שהם לא אהבו את העולם של רייבנלופט, הם סירבו להכיר בכך שסות' נמצא שם, ובספר "דרקונים של להבות קיץ" הכניסו בכוונה אזכור לנוכחותו של סות' בקרין – למרות שלא היה בכך שום צורך לעלילה – כדי להדגיש שהוא נמצא שם ולא ברייבנלופט. כיוון שכך היה צריך למצוא תירוץ להחזיר אותו בחזרה לקרין, וזה מה שהתרחש ב"רוח הוורד השחור". כאשר חברת White Wolf רכשה בשלב מסוים את הזכויות לרייבנלופט, הם לא יכלו אפילו להזכיר את שמו של סות' במוצרים שלהם, ונאלצו להשתמש רק בכינוי "הוורד השחור". בין מעריצי רומח הדרקון לאוהדי רייבנלופט היו לא מעט ויכוחים סוערים בנושא. אני אישית כועס עד היום על וויז והיקמן בגלל זה. מסתבר שאפילו בפנטזיה יש פוליטיקות...).
אמנם במהלך טרילוגיית "מלחמת הנשמות" סות' מסרב ללחום שוב בשירותה של מלכת האופל, וכעונש היא הופכת אותו שוב לבן תמותה והורגת אותו. מהתיאור שם נראה שנשמתו זכתה לסוג של כפרה. אבל מלחמת הנשמות היא סדרה כ"כ איומה ונוראה, שלדעתי רצוי להתעלם ממנה ולהעמיד פנים שלא באה לעולם כלל. בכל אופן, סות' ממחיש יפה את מאמר חז"ל: "רשעים, גם על פתחה של גיהנום אינם עושים תשובה".
סיפור התשובה השני מופיע במקום קצת פחות מוכר. ישנה סדרת משחקי תפקידים הנקראת "עולם החשיכה" (World of Darkness), מבית היוצר של חברת White Wolf. סדרה זו מחולקת לשניים – הישנה (שהחלה לפני כ-20 שנה) והנוכחית. אחד המשחקים המרכזיים בסדרה הישנה היה "ערפד: נשף המסיכות" ((Vampire: the Masquerade, ובו שיחקו דמויות של ערפדים החיים בעולם דומה לשלנו, רק אפל וקודר יותר. כל המשחקים בסדרה שמו דגש חזק (יהיו שיאמרו חזק מדי) על הפסיכולוגיה של הדמויות, האישיות המורכבת שלהן, ומאבקיהן הפנימיים, כך שמשחקי תפקידים אלו מיועדים מראש לאנשים בוגרים ורציניים, ומתמקדים בגילום התפקידים ולא בקרבות ואקשן.
בכל אופן, הערפדים בעולם החשיכה מחולקים לשבטים שונים ולקבוצות ומפלגות שונות, ומנהלים חיי חברה מסובכים וענפים להפליא (שוב, יהיו שיאמרו יותר מדי), מאחורי הקלעים של החברה האנושית. אחת הנבואות העתיקות שמסתובבות אצלם היא על אירוע אפוקליפטי בשם "ליל ג'הנה", שעתיד להתרחש בזמן הקרוב, ובו יימחו כל הערפדים עלי אדמות. כאשר החליטה חברת WW לסיים את הסדרה הראשונה של עולם החשיכה, היא הוציאה ספר בשם "ג'הנה: זמן המשפט" (Gehenna: Time of Judgement), שמכיל מספר תסריטים אפשריים עבור אותה אפוקליפסה. אחד מהם נקרא "The Crucible of God", ועליו נדבר להלן.
בתרחיש זה, אלוקים מחליט לשים קץ לכל מוצצי הדם הארורים, צאצאיו של קין, הרוצח והערפד הראשון. הוא נתן לקין מספיק הזדמנויות לחזור מדרכו הרעה ולרסן את צאצאיו, אך הוא לא עשה זאת. במלה אחת, בורא אלוקים כוכב אדום חדש בשמי הלילה, ושמו "לענה" (Wormwood). אורו האדום, שרק יצורי אופל יכולים לראותו, שוטף את העולם, כשהוא שואב את כוחם וחיוניותם של כל הערפדים באשר הם. בתוך 40 יום (כמו במבול), ייתמו לגווע גם העתיקים והחזקים שבבני מינם. כך יבוא עליהם הקץ, בלי דם ואש ותמרות עשן (את אלה אפשר למצוא בתסריטים האחרים בספר), אלא בקול דממה דקה. אין דרך להילחם ואין לאן לברוח, וכל מה שנותר לערפדים לעשות הוא לחרוק ניבים בייאוש ולהשלים עם הבלתי נמנע.
אבל כמו במבול, גם כאן נותן אלוקים הזדמנות לכמה נבחרים להינצל. קבוצה קטנה של ערפדים (הלוא הם דמויותיהם של השחקנים) מקבלת בעוד מועד זימון להגיע לכנסיה עתיקה, שמשמשת מעין תיבת נח בה ניתן לשרוד את ההשמדה. במשך 40 היום הללו, מקבלים הערפדים שבכנסיה הזדמנות לגלות מחדש את אנושיותם, את הניצוץ הטוב שבהם. הם מועמדים במבחנים שונים ובסיטואציות מאתגרות, שמעלות בפניהם דילמות מוסריות ואמוניות. בתום ארבעים היום, כאשר לא נותר עוד ערפד אחד עלי אדמות מחוץ לכנסיה, עליהם לעמוד למשפט הסופי בידי אלוקים עצמו.
זוהי ללא ספק הסצנה המרגשת והמצמררת ביותר שראיתי אי פעם במשחק תפקידים כלשהו. הערפדים ששרדו ניצבים בכנסיה לפנות בוקר, כשרוח חזקה ממוטטת את הקירות והתקרה, וחושפת אותם לשמיים. ואז, לראשונה מזה שנים רבות, מאות או אלפים אפילו, הם ניצבים מול זריחת השמש:
כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה, קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף. וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא, בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם, כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק. וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי-יִהְיוּ אֵפֶר, תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם: בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.
הערפדים שנכשלו במבחן, ולא מצאו את אנושיותם, נשרפים מיד באור השמש, כדרכם של ערפדים. ואילו אלה שעברו את המבחן בהצלחה, זוכים לדבר שאף ערפד כמעט לא זכה לו מעולם: הם מקבלים מחדש את אנושיותם, וחוזרים להיות בני אדם בני תמותה. שאלתי את שחר לאודון, המומחה לספרות העוסקת בערפדים, והוא התקשה להיזכר בדוגמאות נוספות לערפד שחזר להיות אנושי. זהו אירוע חריג בכל קנה מידה.
נסו לדמיין לעצמכם מציאות כזו. ערפד שבמשך עשרות, מאות או אלפי שנים חי כיצור של אופל, מת-חי, ניזון מדם, ישן בארון מתים, לא ראה את אור השמש; חי בסביבתם של מפלצות, שדים ואל-מתים; ביצע מעשים מזעזעים ומחרידים מסוגים שונים, כלפי בני אדם או ערפדים אחרים; משוכנע ללא ספק בכך שנשמתו אבודה ומקוללת לנצח. והנה לפתע הוא חוזר להיות בן תמותה! שוב הוא יכול לראות את אור השמש, לנשום אויר צח, לחיות בחברה האנושית מבלי להסתתר, להתיידד ולאהוב מבלי להשתוקק לדמם של הסובבים אותו. האם יתכן אושר גדול מזה, תשובה וכפרה נשגבים יותר? זהו חסד אלוהי בלתי נתפס. אפשר לכתוב פסקאות שלמות ב"אורות התשובה" רק על הסצנה המדהימה הזו.
אז אם אבירי ג'דיי אפלים, וערפדים צמאי דם, יכולים לחזור בתשובה שלמה ולזכות בכפרה – אין אף אחד מאיתנו שיכול לטעות ולחשוב שהוא כבר מקולקל ומושחת מעבר לכל תקווה. כולנו יכולים לחזור אל ה', והוא יקבל אותנו באהבה בזרועות פתוחות.