היזהרו מהלילה: שוטר ניו-יורקי נגד כוחות האופל פורסם ב 23/08/2021 09:43:59
ראלף סרצ'י הוא שוטר במשטרת ניו יורק. במהלך שנות עבודתו הוא נתקל בפושעים מהסוג הגרוע ביותר, ברוע אנושי שלא ייאמן ובמחזות זוועה קשים. הוא לא ישכח את הפעם בה נכנס לדירה וראה שם בחורה מסוממת מתהלכת בעוד תינוקה שנולד זה עתה נגרר אחריה, משתלשל מחבל הטבור שעדיין מחובר אליה בלי שתשים לב, או את הרוצחים והאנסים הנתעבים אותם הביא למעצר. אבל הרוע האנושי מתגמד מול האיום האחר שסרצ'י מתמודד מולו - הלוא הוא הרוע השטני, הדמוני. מלבד היותו שוטר, סרצ'י מקדיש את חייו למה שהוא מכנה "העבודה", דהיינו סיוע לאנשים שהסתבכו עם שדים וכוחות שטניים. כקתולי אדוק, הוא רואה בכך עבודת קודש של מלחמה נגד השטן וחילותיו, ומוכן לשלם את המחיר והסיכונים שעבודה זו גובה ממנו.
זה נשמע כמו רקע לספר אימה או מתח מעניין, אבל "היזהרו מהלילה" (Beware the Night) אינו ספר בדיוני. זה ספר תיעודי, שבו מתאר סרצ'י מקרים אמיתיים של איומים דמוניים בהם נתקל בקריירה שלו. סרצ'י עבד יחד עם חוקרים פאראנורמליים ידועים אחרים, ביניהם הזוג אד ולורן וורן (הידועים מסרטי "לזמן את הרוע") ובישוף רוברט מקקנה, מגרש שדים ותיק וידוע. סרצ'י עצמו התפרסם בעקבות סרט האימה "Deliver Us From Evil" , שמבוסס על דמותו ועבודתו, ודרכו גם אני התוודעתי לספרו - אם כי מתברר שאין שום קשר בין עלילת הסרט לבין המקרים המתוארים בספר.
למרות שמדובר בספר תיעודי, הוא כתוב בצורה מרתקת ומצמררת, ואפשר בהחלט לקרוא אותו כספר אימה. מתוארים שם מקרים של בתים רדופים ודיבוקים שונים, אדם שהחל להתנהג כמו אדם-זאב, אינקובוס שהתעלל מינית באם ובנותיה, שד שהטיל אימה על זוג באמצעות שיחות הטלפון שלהם, ועוד. הכתיבה של סרצ'י מזכירה מאד את הסגנון של ספרי ואן ריכטן - הוא משלב בין תיאור מקצועי של האירועים לבין הפן האישי שלו, התחושות והרגשות שהאירועים עוררו בו, הזעזוע, האימה והאמונה. הוא מתאר את השלבים השונים של רדיפת שדים - הטרדה, איום והשתלטות. בתחילה מופיעות תופעות מוזרות ומטרידות בבית, לאחר מכן הן מתעצמות עד שחיי הדיירים הופכים לסיוט ממשי, ובשלב הבא משתלט השד על האדם ועושה בו כרצונו, ונדרש גירוש שדים כדי לסלק אותו. סרצ'י מסביר כיצד להבחין בין רוחות מתים, רוחות טבע ודמונים שטניים, כיצד לגרש את השדים ומה הסיכונים הכרוכים בכך. לדבריו, המאבק מול השטן וחילותיו מסמן אותך כאויב שלהם, ורבים מהעוסקים בתחום, כולל הוא עצמו, נפגעו פיזית, נפשית או משפחתית כתוצאה מכך. למרות זאת, זו מלחמת קודש שחשוב לנהל אותה.
האם כל זה אמיתי? סרצ'י לא מנסה להוכיח שום דבר או לשכנע אף אחד. לדבריו, מי ששומע על מקרים כאלה מרחוק, קל לו לפטור אותם בזלזול בתור הזיות, מחלות נפש או צירופי מקרים, אבל מי שפוגש מקרוב את האנשים וחווה את המציאות על בשרו - יזהה את האמת, ויחווה באופן מוחשי את האימה והרוע העל-אנושי שבנוכחותו של הדמוני, ואת התופעות הלא-ארציות הנלוות אליו. זה המקום להזכיר שישנם גם פסיכיאטרים מקצועיים, כמו ריצ'ארד גלאגר (שכתבתי עליו כאן) שמכירים בקיומו של דיבוק כתופעה ממשית, שונה מהפרעות נפשיות רגילות. אי אפשר להכחיש שבמקרים רבים טקסי גירוש שדים מועילים להחלמה יותר מתרופות או טיפולים פסיכיאטריים רגילים. אז אפשר לומר שסרצ'י, בתור קתולי אדוק, ניגש אל המקרים עם דעות קדומות ואינו חוקר אותם בצורה ספקנית וביקורתית מספיק; אבל האם ספקן אתאיסט, שניגש אל המקרים מתוך הנחה שברור שאלה רק הזיות או הפרעות נפשיות - אינו לוקה בדעות קדומות לא פחות? למעשה, מאמין כמו סרצ'י הוא הפתוח יותר, משום שהוא בהחלט אינו ממהר לסווג כל מקרה כשד אמיתי, וברוב המקרים קובע שמדובר בצירופי מקרים או הפרעה נפשית. לעומת זאת האתאיסט אינו יכול לקבל כלל אפשרות של שד אמיתי, כך שהוא מגיע עם מסקנות מוכנות מראש לכל מקרה, ואינו פתוח לבחון אותו באמת.
סרצ'י הוא כאמור מאד קתולי, ומפרש את המטאפיזיקה של השדים ואת התנהגותם בהתאם לאמונתו. גם טקסי גירוש השדים שהוא מנהל או משתתף בהם הם קתוליים במובהק, אם כי הוא אינו מתנגד לשתף אנשים בעלי אמונות דתיות שונות בעבודתו, כל זמן שהם מאמינים באלוהים ואמונתם חזקה. בתור יהודי אפשר לתהות מדוע שדים נרתעים מאביזרים נוצרים כמו מים קדושים, צלבים והזכרת שמו של ישו; אבל טקסי גירוש שדים קיימים ופועלים בהצלחה גם בדתות אחרות, כולל אצלנו. אני מאמין שכמו המציאות הדיימונית שמתאר פטריק הרפור, גם המציאות הדמונית, השטנית יותר, לובשת צורות שונות המושפעות מאמונותיהם של אנשים, ולכן מגיבה בצורה התואמת לסביבתה.
על כל פנים, מדובר בסיפורים מרתקים ומעוררי אימה, ואם אכן מדובר במציאות אמיתית, אי אפשר שלא לרחם על האנשים האומללים שלא רק שחייהם הופכים לסיוט אלא שגם אין להם למי לפנות בלי שיתייחסו אליהם כאל משוגעים. הגדלת המודעות לקיומו של הדמוני, מתוך גישה ביקורתית אבל לא שוללת כפי שעושה הספר הזה, תוכל בהחלט להביא להם תועלת.
