אני מודה שעד לאחרונה, למרות פתיחותי לעולם העל-טבעי, נטיתי להתייחס בזלזול לאנשים המדווחים שנחטפו בידי חייזרים. בסוף שנות ה-90 היתה בארץ תקופה של "שיגעון עב"מים", בה הרבו לדבר בתקשורת על נושא העב"מים והחייזרים, ולראיין אנשים שכביכול פגשו אותם. אלה שסיפרו על חטיפות שעברו נראו בעיני אנשים הזויים משולי החברה, נתונים להשפעת אלכוהול או סמים, או מחפשי פרסום למיניהם. אבל עכשיו סיימתי לקרוא את ספרו של ג'ון מאק, "דרכון ליקום" (Passport to the Cosmos) - והוא שינה מאד את הדעות הקדומות שלי בנושא.
ג'ון אדוארד מאק (1929-2004) התחיל מנקודת מוצא גרועה הרבה יותר ממני. הוא גדל במשפחה אמריקאית חילונית ממוצא יהודי-גרמני, והתחנך על השקפת עולם אתאיסטית-חומרנית המזלזלת בדתות ובקיומה של מציאות רוחנית. הוא למד פסיכיאטריה, התמנה לפרופסור בהרווארד, וב-1977 התמנה לראש המחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטה, תפקיד אותו מילא עד שנהרג מפגיעת מכוניתו של נהג שיכור. במהלך הקריירה שלו פרסם מעל 150 מאמרים מדעיים ו-11 ספרים.
כאשר שמע מאק לראשונה על תופעת חטיפות החייזרים, ניסה להסביר אותה בהתאם לידע הפסיכופתולוגי שלו, ולייחס אותה להפרעות נפשיות כלשהן, הזיות וכדומה. אולם כאשר החל להעמיק יותר בנושא, התברר לו שהתופעה אינה נכנסת לשום תבנית מוכרת. האנשים שתיארו חטיפות לא סבלו משום הפרעה נפשית, ולא נמצא שום הבדל בין הפרופיל הפסיכולוגי שלהם לזה של קבוצת הביקורת. בעקבות זאת החל מאק במחקר שנמשך למעלה מעשר שנים, שבמהלכו תיחקר וראיין, יחד עם קבוצת פסיכולוגים ומומחים נוספים, למעלה מ-200 אנשים שטענו שנחטפו בידי חייזרים. הוא הקים את תוכניתPEER - Program for Extraordinary Experience Research , ולמעשה היה איש המקצוע הראשון שחקר את תחום החטיפות בצורה יסודית - והמסקנות שהגיע אליהן שינו לחלוטין את תפיסת עולמו.
(אגב, אוניברסיטת הרווארד לא ראתה בעין יפה את עיסוקו של מאק בתחום "מוזר" שכזה, והקימה וועדה שתעביר ביקורת על מחקרו - צעד חריג ביותר כאשר מדובר בפרופסור בעל קביעות. חשיפת קיומה של הוועדה עוררה התנגדות בעולם האקדמי, ולבסוף קבעה הוועדה שמחקרו של מאק עומד בכל התנאים הדרושים והוא רשאי להמשיך לעסוק בו, ואף קיבל מימון לשם כך.)
ג'ון מאק, תמונה מויקיפדיה באנגלית, (WP:NFCC#4)
בספר "דרכון ליקום" סוקר מאק את עדויותיהם של כמה מהחטופים הבולטים שראיין, ומתאר את החוויות שעברו ואת המסקנות שניתן להסיק מהן. ראוי לציין שמטרתו של מאק במחקר לא היתה לברר את העובדות הפיזיות - האם באמת ישנם יצורים מכוכבים אחרים שמגיעים בספינות חלל, חוטפים בני אדם ועורכים בהם ניסויים - אלא בראש ובראשונה להבין מה חוו אותם אנשים, כיצד הם תופסים את מה שקרה להם, מבלי להעביר שיפוט על כך. רק לאחר שהתגבשה תמונה מוחשית יותר מתוך אותן עדויות, החל מאק להסיק - בזהירות המתבקשת - מסקנות על משמעותן של תופעות אלה לגבי העולם, המציאות והקיום האנושי.
אז מה מתברר מתוך עדויותיהם של החטופים? להלן כמה מהנקודות המרכזיות:
1. מדובר במקרים רבים באנשים נורמליים ושפויים לחלוטין, לא אלכוהוליסטים ולא מסוממים, מכל המינים, הדתות, התרבויות, הגילאים והמעמדות החברתיים. לא רק שהם לא מחפשים פרסום, אלא במקרים רבים הם בורחים ממנו ואינם מעוניינים לדבר על מה שקרה להם, או לחשוף את זהותם. כך שהטענה כאילו מדובר ב"קומץ הזויים" פשוט אינה נכונה. כמו כן, מדובר בתופעה רווחת בהרבה ממה שניתן לחשוב. בסקר שנערך ב-1991, השיבו 119 אמריקאים מתוך 6000 שהם חוו חטיפות חייזרים, מה שמוביל למסקנה לפיה קרוב ל-4 מיליון אמריקאים (!!) חוו חוויות כאלה. היו אמנם שמתחו ביקורת על סקר זה, אבל על כל פנים נראה שמדובר ביותר מקומץ אנשים.
2. גם הטענה לפיה "משום מה אנשים מתארים את החייזרים בדיוק בסרטים" היא מופרכת. קיימים תיאורים שונים של חייזרים, אבל כמה טיפוסים דומים, כמו "האפורים" האייקוניים, חוזרים ומופיעים בעדויות שונות, ולא רק של אמריקאים או אנשים מערביים, אלא גם של ילידים אפריקאים, אינדיאנים, דרום-אמריקאים וכדומה, ללא קשר לסרטים כלשהם. למעשה, עדויותיהם של אלה תופסות מקום מרכזי במחקר, במיוחד לאור העובדה שמסורות על מפגשים עם יצורים דומים קיימות בתרבויות אלה כבר מזמנים קדומים. מסתבר שבמקרים רבים הסרטים מתבססים על עדויות מפורסמות של חטופים, לא להפך.
3. חוויות החטיפה אינן מתוארות כמשהו מעורפל, הזוי ודמוי-חלום, כמו הזיות במצבי שכרות או תחת סמים מסוימים, אלא להפך - כחוויות בהירות ומוחשיות לחלוטין, בהן שרוי האדם במודעות מלאה. במקרים רבים המציאות אליה נלקחים אותם חטופים נראית אף מוחשית ואמיתית בהרבה מהמציאות הרגילה, שנתפסת לעומתה כמין צל או חלום. בכך דומות חוויות אלה לחוויות סף-מוות, שגם הן מתאפיינות בצלילות ובתחושה של היפר-מציאות, וכפי שנראה זה אינו הדמיון היחיד ביניהן.
4. חוויות אלה מטשטשות לחלוטין את האבחנה המערבית המקובלת בין חומר לרוח. מצד אחד הן מרגישות גופניות לחלוטין - החטופים חשים שהם נלקחים פיזית למקום מוחשי כלשהו, כמו חללית או עולם אחר, וגופם עובר שם טיפולים שונים, פיזיולוגיים לחלוטין, שסימנים מהם (צלקות, סימני כוויה וכדומה) נשארים לפעמים גם מאוחר יותר. מצד שני, קשה למצוא ממצאים פיזיים חיצוניים כלשהם התואמים לתיאורים אלה, או עדויות של צופים מבחוץ שראו את החטופים נלקחים ממקומם. הרושם העולה הוא, וכך סבורים גם רבים מהחטופים, שגופם לא נלקח פיזית ממקומו, אלא ההתרחשות אירעה במציאות שונה כלשהי - ממד או רובד אחר של המציאות, שנמצא אולי בין המנטלי לפיזי. ראוי לציין שבעוד שאלתו הראשונה של האדם המערבי היא "האם זה קרה באופן פיזי או רק בראש", אנשים בעלי תרבות ילידית או מזרחית לא הוטרדו כלל משאלה זו, משום שעצם החלוקה המערבית בין חומר לרוח שגויה בעיניהם. מבחינתם המציאות היא אחדותית, אין הבדל דיכוטומי בין גוף לנפש או חומר ורוח, וממילא ניתן להתייחס לאותן חוויות כפי שהן, בלי לשאול שאלות פילוסופיות על הגדרותיהן.
5. חוויית החטיפה מעוררת רגשות עזים ביותר אצל הנחטפים, הנעים בין אימה נוראית וזעזוע קיומי, לבין הארה רוחנית ותחושות של התעלות, התרוממות והתמזגות עם היקום - ולפעמים שילוב בין השניים. חטופים רבים מתארים אימה קוסמית, מהסוג המזוהה עם לאבקראפט, בו כל תמונת עולמם המסודרת מתערערת לפתע, והם מגלים עד כמה קטנים וחסרי חשיבות הם לעומת היישויות הזרות והנעלות המאכלסות את היקום ומסוגלות לעשות בהם כרצונן. לפעמים מבצעים החייזרים טיפולים וניסויים כואבים ומשפילים על החטופים, מה שמותיר בהם צלקות נפשיות לאורך זמן. לעומת זאת, חטופים רבים מתארים את החטיפה כמפגש עם מציאות רוחנית נעלה ומופלאה, מלאה בתחושות אהבה והרמוניה קוסמית בלתי נתפסות. הם רואים את החייזרים כסוג של ישויות רוחניות, מורים או מדריכים, המסייעים לבני האדם להתחבר מחדש לאלוהים, ל"מקור" או ליקום, ממנו התרחקו. חלק מהחטופים מרגישים באותה מציאות כאילו "חזרו הביתה", כאילו זהותם האמיתית היא חייזרית, והזהות האנושית היא רק מעין מסכה שהיה עליהם ללבוש. הדבר המעניין הוא, שגם אלה שחוו אימה, השפלה וכאב במהלך החטיפה, מדברים על התעוררות רוחנית והגברת המודעות בעקבות חוויות אלה, ורואים באימה סוג של טיפול רוחני כואב אבל הכרחי שהיה עליהם לעבור כדי להתעורר. היחסים כלפי החייזרים נעים בין אהבה לסלידה, שלפעמים מתקיימים בו זמנית.
6. במקרים רבים החייזרים מקיימים פעילות מינית עם החטופים. זה כמובן הקפיץ למאק הפסיכיאטר את הפרויד, אבל במהלך מחקרו דחה את ההסבר כאילו מדובר בפנטזיות מיניות מדומיינות ותו לא. לפעמים לוקחים החייזרים מהחטופים זרע או ביציות, ולפעמים מקיימים איתם יחסים באונס או ברצון. חוויות אלה הן בדרך כלל קשות ביותר עבור החטופים, ומעוררות בהם בושה והשפלה שמשפיעות גם על יחסיהם עם בני זוגם מאוחר יותר. אולם בחלק מהמקרים מתוארת החוויה כמענגת במיוחד, לפעמים אף רוחנית - ולפעמים רגשות הגועל והעונג משמשים בערבוביה. חלק מהחטופים מספרים על "בן זוג חייזרי" קבוע שיש להם במציאות האחרת, איתו הם נפגשים בקביעות במהלך החטיפות, מה שעלול ליצור גם כן מתיחות מול בני הזוג הארציים. במקרים רבים נראה שהחייזרים משתמשים בבני האדם כדי להוליד בני כלאיים, שילוב של בני אדם וחייזרים - והחטופים מתארים בפירוט צאצאים כאלה, שנראים בדרך כלל מעוותים ורובם אינם מצליחים לשרוד. הם משערים שהחייזרים מנסים להשביח את המין האנושי, או את המין החייזרי, או את שניהם, באמצעות בני כלאיים אלה.
7. החייזרים מעבירים מסרים לבני האדם, כאשר המרכזי שבהם הוא הנזק האקולוגי הגדול שגורמים בני האדם לכדור הארץ, והסכנה המרחפת עליהם אם לא יחזרו להתחבר לטבע. לפעמים הם מראים לאנשים חזיונות מרהיבים של היופי, הסדר וההרמוניה שביקום, וכיצד כל הנבראים בו מחוברים זה לזה, ולפעמים חזיונות מזעזעים ומוחשיים של הרס וחורבן הפוקדים את העולם ומכחידים את האנושות. רבים מהחטופים נעשו פעילים בתנועות אקולוגיות בעקבות חוויות אלה, למרות שלא היו קשורים אליהם קודם, ומנסים לעורר את המודעות האנושית לחשיבות השמירה על הטבע, ולסכנה הצפויה לנו אם לא נתעורר.
8. התיאורים של חוויות אלה דומים, כאמור, במקרים רבים לחוויות רוחניות שונות, כמו חוויות סף-מוות, השפעת סם האייוואסקה או המסעות הרוחניים של שמאנים בתרבויות ילידיות. חלק מהמרואיינים הם בני תרבויות כאלה, המכירים הן את העולם הילידי והן את זה המודרני, ומנסים לחבר ביניהם. חלקם אף עברו הכשרה כשמאנים, וניסו לשלב את היישויות החייזריות בתמונת העולם המוכרת להם, ולהשוות בינן לבין ישויות אחרות שחוו או פגשו. רבים מהחטופים, גם כאלה שהיו חילונים וחומרניים קודם לכן, שינו בעקבותיהן את השקפתם, נעשו רוחניים ורגישים יותר, וחלקם אף פיתחו לטענתם חושים רוחניים, יכולות ריפוי אנרגטיות וכדומה (אמנם נושא זה לא נבחן ביסודיות).
אז בשורה התחתונה, מה המסקנות מכל זה? לפי התרשמותו של מאק, החייזרים אינם יצורים ביולוגיים המגיעים מכוכבי לכת רחוקים וחוטפים אנשים פיזית - אלא מדובר בחוויה המתרחשת בממד אחר של המציאות, שקיומו מערער את תפיסת העולם המסודרת שלנו ואת האבחנה בין חומר לרוח. ממילא אין מקום לשאלות כמו המרחק בין כדור הארץ לכוכבים אחרים, הטכנולוגיה המאפשרת טיסה בחלל, כיצד החייזרים חומקים מהמכ"מים ולמה הם טסים מרחק שנות אור רק כדי להציק לכמה אנשים. הסיפור הוא אחר לגמרי.
בני האדם הם ישויות רוחניות שנבראו מהמקור\אלוהים, וירדו לעולם הזה כדי ללמוד, לחוות ולהתנסות. לאורך רוב ההיסטוריה האמינו בני האדם באלוהים ובעולם הרוחני בצורה זו או אחרת, והקפידו לשמור על קשר איתם. אולם בעידן המודרני החלו אנשים להימשך אחרי החומריות, והתרחקו כל כך מהחיבור למקור, עד שרבים מהם החלו להתכחש לו לגמרי ולאמץ תמונת עולם מטריאליסטית-אתאיסטית. גישה זו הובילה לצרכנות יתר וניצול מופרז של המשאבים בכדור הארץ, תוך זריעת הרס, זיהום והכחדת מינים רבים. ככל שהתרחק האדם מהמקור הרוחני, הלך מצבו של כדור הארץ והתדרדר, עד לנקודה בה נשקפת סכנה להמשך קיום האנושות. ה"חייזרים" הם ישויות המגיעות גם הן מהמקור, אולם הם מודעים אליו ושומרים על החיבור אליו, ולכן יש להם כוחות רוחניים ויכולות שאין לאדם. תפקידם הוא להשגיח על האנושות, ולנסות לעורר בני אדם לתקן את דרכיהם, להפסיק את ההרס ולהתחבר מחדש למקור, לפני שיהיה מאוחר מדי (אם כי לא ברור איך הם מצפים שכמה אנשים רגילים, שנחשבים להזויים בעיני רבים, יצליחו לחולל שינוי גלובלי בהתנהלות האנושות). יתכן שגם פרויקט בני-הכלאיים קשור לזה, לניסיון ליצור מין חדש שישלב את תכונותיהם הטובות של שני המינים ויצליח לקיים עולם טוב יותר.
כמה מזה נכון וכמה לא - את זה יחליט כל קורא לעצמו. אבל מה שברור הוא שאחרי שקוראים את "דרכון ליקום", אי אפשר להתייחס לתופעות חטיפות החייזרים בביטול כאל "הזיות של משוגעים". ללא ספק יש כאן משהו מעניין המאתגר את החשיבה ותמונת העולם המוסכמת. ולגבי אותם מטריאליסטים הטוענים בבטחה שכל אותן חוויות חטיפה, סף-מוות ושאר חוויות רוחניות אינן אלא תוצר של המוח, נשאלת השאלה - וכי איזה צורך יש לו למוח של קוף שהתגבש במקרה, לפתח הזיות רוחניות עשירות כל כך?