אמונה והיגיון - סיפור אהבה

אמונה והיגיון - סיפור אהבה
פורסם ב 17/03/2013 16:05:00

בראשית, היו האמונה וההיגיון זוג מהשמיים. הם חיו יחדיו באושר ובשיתוף פעולה, תמכו אחד בשני, והולידו ילדים רבים שהביאו ברכה לעולם: השכל הישר, המוסר, התרבות, האומנות והדת.

אלא שיום אחד החליט ההיגיון שהוא רוצה למשול לבדו. הוא הרגיש שהאמונה מפריעה לו ומבלבלת אותו, ושבלעדיה יוכל להצליח יותר. ההיגיון גירש את האמונה, ואטם את ביתו עם קירות חזקים וחומות גבוהות סביבו, כשרק דרך צרה ודחוקה (אותה כינה "לוגיקה") מובילה פנימה. וכדי למנוע מהאמונה לחדור לביתו, הוא לקח לעצמו בת זוג חדשה: הספקנות. וזו שמרה בקנאות על ביתו של ההיגיון, ובכל פעם שהאמונה ניסתה להתקרב, הדפה אותה בלעג וקנטורים.

ללא האמונה, חייו של ההיגיון הפכו לבטוחים ויציבים. אלא שהיה זה ביטחון של תא כלא אטום, שאין בו יוצא ואין בא. ההיגיון לבדו היה עקר, ולא יכול היה להוליד וליצור שום דבר; זיווגו עם הספקנות הביא לעולם רק צאצאים מעוותים. בנם היה הרציונאליזם, וזה הוליד את הכפירה והרדוקציוניזם, ואלה הולידו את התוהו ובוהו. והללו תקפו את ילדיהם המשותפים של האמונה וההיגיון, ופגעו בהם קשות.

האמונה, מצידה, ניסתה שוב ושוב להתחבר מחדש עם ההיגיון. היא הבינה שבלעדיו היא עלולה לטעות ולאבד את דרכה. מדי פעם, כשגברו עליה רגשות המרירות כלפיו, לקחה לעצמה בני זוג אחרים, תימהונים ונוודים למיניהם ששוטטו מחוץ לתחומו של ההיגיון; אולם גם הצאצאים של זיווגים אלה נולדו מעוותים, וביניהם היו השיגעון, הדוגמאטיות והקנאות העיוורת. וגם אלו הביאו סבל רב לעולם.

וכך הלך ההיגיון ונעשה קר ומנוכר יותר ויותר, ואילו האמונה הלכה ונעשתה פרועה וחסרת יציבות. וכל אחד מהם האשים את השני בכל הרעות החולות של העולם.

 עד שבסופו של דבר הרגיש ההיגיון, שהניתוק שלו מהאמונה גורם לו להתפורר מבפנים, ולאכל את עצמו מרוב שיממון וריקנות. הוא החליט לגרש מעליו את הספקנות, והזמין את האמונה לחזור לביתו. וזו פתחה חלונות בקירות האטומים, אפשרה לאור השמש ולאוויר הצח לזרום פנימה, והוציאה את ההיגיון מההתאבנות הקפואה בה היה שרוי זמן כה רב. ההיגיון מצדו העניק לאמונה את הגבולות הבטוחים והיציבים של ביתו, ששמרו עליה מפני תעייה בשדות זרים ומשונים. והשניים חזרו לחיות יחדיו באושר, והעולם כולו שמח בשמחתם.



 




print
כניסה למערכת