הסתירה בין גיל העולם כפי שהוא מוערך ע"י המדענים, וכפי המסופר בתורה, ידועה ומפורסמת, וכבר דנו בה רבות. בעוד שהמדענים מעריכים את גיל העולם ואת תהליכי התהוותו במיליארדי שנים, הרי שלפי התורה משמע שהעולם נברא במשך ששה ימים, לפני פחות מששת אלפים שנה. תשובות שונות הוצעו לסתירה זו. לפי אחת הגישות, ששת הימים הנזכרים בפרשת בראשית אינם ששה ימים ממש, אלא ששה שלבים בתהליך הבריאה, שכל אחד מהם עשוי להימשך זמן רב מאד. תשובה זו מתקבלת על הדעת במיוחד לאור הידוע היום, שהזמן הוא מושג יחסי, וחולף בקצב שונה בהתאם לנקודת המבט של המתבונן בו. מכיוון שבמשך ששת ימי בראשית עוד לא היו בני אדם, הרי שלא היה קנה מדה ספציפי למדוד לפיו את הזמן, וניתן לשערך אותו בכל סכום שהוא. ממילא, הסתירה לא מתחילה בכלל. אגב, לפי קאנט הזמן קיים בכלל רק בתודעתם של בני האדם, ולא כתכונה אובייקטיבית של המציאות, מה שמחזק הסבר זה. גישה אחרת מביאה את דברי חז"ל על כך שלפני בריאת העולם הזה, הקב"ה היה "בורא עולמות ומחריבן", והממצאים הקדומים שמתגלים שייכים לאותם עולמות שחרבו, בעוד עולמנו במתכונתו הנוכחית נברא לפני כמה אלפי שנים כדברי התורה (עי' ב"דרוש אור החיים" של בעל תפארת-ישראל על המשניות, בסוף סדר נזיקין).
המשותף לגישות אלה, הוא שהן מקבלות באופן עקרוני את חישובי המדענים, לפיהם העולם קיים מיליארדי שנים, ומנסות ליישב את זה עם הפסוקים. לעומת זאת, גישתו של הרבי מלובביץ' היא לדחות את דברי המדענים, ולראות בהם השערות בלתי מבוססות. לדבריו, יש לקבל את פסוקי התורה כפשוטם, ואין צורך לדחוק אותם בשל תיאוריות מדעיות חולפות, שממילא משתנות כל הזמן. במאמר זה, ברצוני להעלות שתי טענות לטובת עמדה זו – לא משום שאני סבור שדווקא היא הנכונה, אלא כדי להגן עליה מפני הביקורת ולהראות את ההיגיון שבה.
* * *
הטענה הראשונה היא, שהמסתמכים על המדע כנגד התורה בנושא זה, נכשלים למעשה בהנחת המבוקש. זאת משום שהקביעה של המדע שהעולם קיים מיליארדי שנים, אינה מוכחת באופן חד משמעי; היא למעשה מבוססת על ההנחה שהעולם התהווה בתהליכים טבעיים בלבד, שבדרך הטבע אמורים להימשך מיליארדי שנים. כך גם לגבי בדיקות הפחמן-14 ושאר השיטות לתיארוך ממצאים. כל החישובים של המדע בנויים על ההנחה הזאת, שהכל התרחש באופן טבעי. אלא שזוהי בדיוק ההנחה עליה חולקים הבריאתנים, אלה המאמינים בבריאה אלוקית! הללו הרי סבורים, שהעולם נוצר באופן על-טבעי בידי האל. כיצד ניתן אם כן להסתמך על ההנחה השנויה במחלוקת, שהעולם נוצר בדרך הטבע, כדי להפריך כביכול את עמדתו של מי שאינו מקבל אותה?
אמחיש את הבעייתיות שבכך בעזרת משל. ראובן ושמעון מגיעים לחוף הים, ורואים שם ערימת סלעים גדולה. ראובן טוען שהים בוודאי סחף לשם את הסלעים הללו במשך מאות שנים. לעומתו טוען שמעון, שיש לו מסורת מאבותיו, שסב-סבו הקים במו ידיו את ערימת האבנים הזו, וזה לקח לו שבוע לבנות אותה. ראובן, שאינו מאמין לסיפורו של שמעון, מתחיל לעשות חישובים כמה זמן אמור היה לקחת לים ליצור את ערימת הסלעים. כשהוא מסיים הוא קורא בניצחון: "יש לי הוכחה שאתה טועה! לדבריך, הערימה הזו נוצרה במשך שבוע, אבל לפי החישובים שלי היא נוצרה במשך מאות שנים! אם כן, ודאי שהסיפור על הסבא שלך אינו נכון!"
ברור שטענתו של ראובן מגוחכת. הרי החישובים שלו נשענים בדיוק על ההנחה שהערימה נוצרה לבד – ההנחה עליה חולק שמעון. אין לו הוכחה בלתי תלויה לכך שהערימה נוצרה במשך מאות שנים; זו מסקנה הנובעת רק מתוך ההנחה אותה בחר לאמץ. אם כן, ודאי שאינו יכול להשתמש ב"הוכחה" זו כדי להקשות על שמעון, שהנחת המוצא שלו היא שסבא שלו בנה את הערימה. הרי אם אכן הערימה נבנתה בידי אדם, זה אפשרי בהחלט שהיא נוצרה במשך שבוע, ואין שום ממצא מדעי הסותר אפשרות זו. ראובן אם כן מניח את המבוקש – הוא מניח שהערימה נוצרה באופן טבעי, ומסתמך על הנחה זו כדי להוכיח שלפי הזמן שאמור היה לקחת לה להיווצר, היא אכן נוצרה באופן טבעי...
כך גם בדיוק ביחס למדענים המחשבים את גיל העולם. אין להם הוכחה בלתי תלויה לכך שהעולם קיים מיליארדי שנים. כל ההוכחות שלהם מתבססות על ההנחה שהעולם התהווה באופן טבעי, ואם כן לא ניתן להסתמך עליהם כדי להפריך את עמדתו של מי שאינו מקבל הנחה זאת. לפי הבריאתנים, העולם נברא באופן לא-טבעי בידי אלוקים, וממילא תהליכים שבדרך הטבע דורשים שנים רבות – יכלו להתרחש בדרך נס תוך רגעים ספורים. מי שחושב שלמדע יש הוכחות בלתי תלויות לעמדתו, ומנסה לתרץ את עמדת התורה כך שתתאים למדע – אינו מודע כנראה לכך ש"הוכחות" אלה אינן מבוססות כלל, ונשענות על ההנחה שהוא עצמו אינו מקבל, וממילא אין לו סיבה להתחשב בהן. השאלה היא אם כן איזו הנחת יסוד לאמץ – של התהוות טבעית או של בריאה אלוקית – ובשאלה זו אין למדע שום מעמד עדיף.
(חשוב לציין שהגישה המדעית בנושא זה לגיטימית לחלוטין; המדען פועל לפי הכלל ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", והוא אינו אמור להניח את קיומם של גורמים על טבעיים למיניהם ללא סיבה. הכשל נוצר רק כשמשתמשים במסקנות המדע כדי להפריך את המסורת, שלמאמין יש סיבות משלו לקבל אותה.)
זו גם התשובה לשאלה, המועלה בד"כ כנגד הגישה הבריאתנית: אם אלוקים ברא את העולם לפני 6000 שנה, למה הוא ברא עולם שנראה כאילו הוא קיים מיליארדי שנים? מה, הוא רוצה "לעבוד עלינו"? – התשובה היא, שהעולם לא נראה כאילו הוא קיים מיליארדי שנים, בדיוק כמו שערימת הסלעים הנ"ל לא נראית כאילו היא התהוותה במשך מאות שנים. הוא "נראה" כך רק למי שמחליט להתעלם מהאפשרות שאלוקים ברא אותו, ולחשב את משך התהוותו רק על פי הקצב של תהליכים טבעיים. אבל כאמור, אין שום סיבה להעדיף נקודת מבט זו. מי שמאמין שאלוקים ברא את העולם, מאמין גם שהוא יכול היה לברוא אותו בכל קצב שהוא, וממילא העולם לא "נראה" כאילו הוא קיים מיליארדי שנים. אין כאן שום הטעיה אלוקית, אלא רק הטעיה עצמית של אנשים שאינם מודעים להנחות היסוד עליהן המדע בונה את חישוביו.
הנקודה שעדיין קשה בסיפור הזה היא נושא המאובנים, הדינוזאורים וכדו'. נניח שכל השכבות הגיאולוגיות של כדור הארץ אכן נוצרו באופן ניסי בתהליכים מואצים, תוך ששה ימים ממש. אבל מאיפה הגיעו כל המאובנים? האם הדינוזאורים חיו ונכחדו תוך יום אחד? או שמא לא היו מעולם דינוזאורים, וה' שתל מאובנים בתוך האדמה מסיבה עלומה כלשהי? זה כבר נראה ממש כמו הטעיה, ולא מתקבל על הדעת. אפשר אמנם לומר שהזמן נע במהירות מואצת (וכאמור, מהירות הזמן היא עניין יחסי), או להציע הסבר אחר לעניין.
* * *
כאן אני מציע את הטענה השניה שלי, שמצריכה קצת יותר דמיון. לטענתי, הגישה המדעית הזו לוקחת את העולם יותר מדי ברצינות. היא מתייחסת למציאות של העולם כאל מציאות חזקה, מוחשית, מגובשת, שפועלת לפי חוקי טבע מוגדרים היטב. אולם תפיסה זו אינה הכרחית.
הבה נתאר לעצמנו סופר, הרוצה לכתוב ספר על גיבור פרי דמיונו; למשל, מייקל מורקוק רוצה לכתוב על אלריק ממלניבונה. כדי שיוכל לספר על אלריק, עליו ליצור עולם דמיוני בו חי אותו אלריק, עולם עם גיאוגרפיה משלו, ארצות, ערים, תרבויות ובעלי חיים – אלריק הרי לא יכול לפעול בחלל ריק! לכן מתכנן מורקוק את העולם של מלניבונה לפרטיו. כמו כן, אותו עולם זקוק להיסטוריה – אלריק אינו אמור להיות האדם הראשון שחי בו, אלא להפך, הוא אמור להיות בן לשושלת קיסרים ששלטה בעולם עשרת אלפים שנה. לכן יושב מורקוק וממציא לאותו עולם היסטוריה ארוכה של עשרות אלפי שנים, הכוללת פירוט של התקופות ההיסטוריות השונות, של מלחמות וכיבושים שהתרחשו, של שינויים גיאוגרפיים ומדיניים שחלו בו, וכן הלאה. רק לאחר שסיים מורקוק לתכנן את כל העולם של מלניבונה, על המרחב והזמן שלו – הוא יכול להתחיל לספר על אלריק, שזו היתה למעשה מטרתו מלכתחילה.
עכשיו נשאלת השאלה, כמה זמן קיים העולם של מלניבונה? התשובה לכך תלויה בנקודת המבט ממנה מסתכלים. מנקודת המבט שלנו, החיים בעולמו של מייקל מורקוק, הרי שמלניבונה "נבראה" לפני, נניח, 25 שנה (אני לא זוכר מתי בדיוק כתב מורקוק את ספריו). הזמן שלקח לה להיברא הוא, נניח, שבוע – הזמן שלקח למורקוק להמציא את אותו עולם על כל פרטיו. לעומת זאת, אם נסתכל מנקודת המבט של אלריק, או של אנשים אחרים החיים בעולמו – הרי שמלניבונה קיימת כבר עשרת אלפים שנה, והעולם כולו קיים אולי כבר מיליוני שנים. מבחינתם, הם חיים בעולם בעל היסטוריה ופרהיסטוריה ארוכה ביותר, ואמיתית לחלוטין.
האם אלריק וחבריו טועים? האם מורקוק "רימה" אותם בכך שיצר עבורם עולם שנראה כאילו הוא קיים מיליוני שנים, בעוד שלמעשה הוא נוצר לפני שבוע? התשובה היא שלא. אין כאן שום הטעיה. העולם של מלניבונה לא רק "נראה כאילו" הוא קיים מיליוני שנים. עבור אלה שחיים בו, הוא באמת קיים כבר מיליוני שנים, וכל ההיסטוריה שהם מכירים היא אמיתית לגמרי. העובדה שעבורנו עולם זה הופיע רק לפני זמן קצר, אינה שוללת את האפשרות שעבור החיים בו, זהו עולם זקן מאד. זאת משום שאנו מדברים על שתי נקודות מבט שונות לחלוטין, ומנקודת המבט של הסופר, כשם שהוא יכול ליצור מרחב "יש מאין", כך הוא גם יכול ליצור מיליוני שנים "יש מאין".
הוא הדין אם כן לעולם שלנו. עולמנו, כך אומרים חז"ל, לא נברא בשביל שיהיו בו גלקסיות וכוכבים ואבנים ועצים; הוא נברא עבור עם ישראל. כמו הסופר היוצר עולם שלם כזירת פעילות עבור גיבור אחד, כך יצר ה' עולם ומלואו בתור זירת הפעילות של עם ישראל. וכשם שברא ה' את המרחב של העולם, כך ברא גם את הזמן שלו – הוא יצר עולם עם היסטוריה ופרהיסטוריה ארוכה מאד, שמבחינתם של החיים בו היא אכן אמיתית. אלא שתכנון אותה "תפאורת רקע" לקח, במושגים של הבורא, רק ששה ימים.
לפי זה, הדינוזאורים אכן חיו והתקיימו, אולי אפילו במשך מיליוני שנים; אולם כל תקופת קיומם שייכת לרקע של הסיפור, לתפאורה של ההצגה, לא לעלילה עצמה. ממילא היא לא תופסת "זמן אמיתי" מנקודת המבט של אלוקים. הם חלק מההיסטוריה של העולם בתור רקע לסיפור, לא בתור גיבורים בעלילה. והזמן האמיתי הוא רק זה שבו מתרחשת העלילה עצמה, והגיבורים עולים על הבמה – עם הופעתו של אדם הראשון, לפני כ-6000 שנה.
אם אתם רוצים, תשוו את העולם לסימולציית מחשב, או למטריקס, או לסרט, או לחלום. כל אחד מהדברים הללו מכיל בתוכו היסטוריה ורקע שהם אמיתיים לגמרי עבור מי שחי בתוכם, אבל אינם תופסים מקום בהתרחשות האמיתית, הכוללת רק את העלילה המרכזית של הסיפור. כשהתורה מספרת לנו על ששת ימי בראשית, היא מספרת לנו על הכנת הרקע והתפאורה על הבמה. כמה זמן העולם קיים, אלפי או מיליוני שנים? תלוי בנקודת המבט ממנה שואלים. בדיוק כמו שאפשר לומר על פסל של איש זקן שהוא בן שבעים (אם מתייחסים לגיל לכאורה של אותו זקן), ואפשר לומר עליו שהוא בן שבוע (אם מתייחסים לזמן שעבר מאז שפוסל) – כך אפשר לומר גם על העולם. זו גישה שדורשת קצת מחשבה והבנה, אבל לדעתי יש בה אמת.