אלוקים - קוסם או מדען?

אלוקים - קוסם או מדען?
פורסם ב 17/03/2013 16:05:00

דמבלדור ואינשטין

מדע וקסם. טכנולוגיה וכישוף. שני הכוחות הללו מתוארים פעמים רבות, כשרויים במאבק אחד מול השני. כך למשל בסרט המצויר "מעוף הדרקונים", בו הקסם שבעולם הולך ודועך עקב התפשטות המדע; בטרילוגיית חרב האופל, המתארת מלחמה בין חברה המושתתת על כישוף לזו המיוסדת על טכנולוגיה מתקדמת; ובסדרה "אבירי האור הקסום", בה מתחיל עידן הקסם עם קריסתה הבלתי מוסברת של הטכנולוגיה. וכך בעוד מקומות רבים.

למעשה, קשה להגדיר את הגבול בין מדע לקסם. ידועים דבריו של ארתור סי. קלארק, לפיהם כל טכנולוגיה מתקדמת מספיק, תיראה ככישוף בעיני מי שאינו מכיר אותה. אף על פי כן, ניתן להצביע על מספר הבדלים מרכזיים. הקסם הוא בד"כ אזוטרי ונסתר, נחלתם של יחידי סגולה, בעוד שהמדע נגיש לכל המעוניין בו, וניתן להבנת השכל האנושי. הקסם פועל נגד חוקי הטבע, ואילו המדע משתמש בחוקי הטבע. הקסם נובע מעולמות מיסתוריים שמעבר למציאות המוכרת, ואילו המדע עוסק כולו במציאות המוכרת, ומתמקד בחקירתה והבנתה לעומק. הקסם פורץ גבולות ומסגרות, והמדע יכול רק להרחיב אותם. הקסם קשור בד"כ באופן אישי לקוסם המשתמש בו, ואילו המדע אינו פרסונאלי, והוא משרת באופן נטול פניות את כל מי שיודע על איזה כפתור ללחוץ.

ההבדל בין טכנולוגיה לכישוף, הוא גם זה העושה את ההבדל בין יצירות מדע בדיוני לפנטזיה. כפי שכבר ציינתי בעבר, במאה הקודמת היה המדע הבדיוני פופולארי ביותר, כשגיבוריו היו חוקרי החלל והמדענים שהמצאותיהם משנות את העולם, ואילו בעשורים האחרונים תפסה הפנטזיה את המקום המרכזי, והמד"ב נדחק לשוליים. יש לכך סיבות תרבותיות, כמו שקיעת המודרניזם ועליית הפוסט-מודרניזם, אובדן האמון האופטימי ביכולתו של המדע לתקן את העולם, ועוד.

אבל הנושא עליו רציתי לדבר במאמר הזה, הוא לא המדע והקסם לכשעצמם, אלא האופן בו אנו תופסים את אלוקים. איך מצטייר האל בעינינו – כקוסם או כמדען? השאלה נשמעת אולי מוזרה, אבל למעשה היא נוגעת בתפיסות הבסיסיות ביותר ביחס לאל.

כמדומני, שהתפיסה הרווחת ביותר בעולם העתיק, וגם לאורך ימי הביניים, ראתה באל משהו הדומה יותר לקוסם. הדבר מתבקש מאליו, לאור העובדה שהמדע היה אז בחיתוליו. האל (או האלים) נתפס כדמות מיסתורית, אזוטרית, בעלת כוח בלתי מובן ובלתי מוכר, שלא ניתן להבין את דרכיה ומחשבותיה. הגישה המתבקשת כלפי אל כזה היא גישה מיסטית, המדגישה את הפער בין האלוהי לאנושי, ומנסה לגשר עליו באמצעות טקסים ופולחניים מסתוריים ובלתי מובנים. מהתפיסה הזו צמחה המיסטיקה, המנסה לנתק את האדם ממסגרת העולם הזה ולחבר אותו לעולמות העליונים, והמאגיה, המנסה להוריד כוחות מהעולמות העליונים אל תוך העולם הזה. איש הדת היה בד"כ בעצמו דמות מסתורית, נבדלת משאר העם בלבושה ובהתנהגותה, שומר של ידע סודי שרק יחידי סגולה יכולים לרדת לחקרו. מתוך הגישה הזו צמח גם פעמים רבות זלזול בעולם הזה, בחומר ובארציות, וראייתם כשפלים לעומת העולם הרוחני העליון – גישה שיש לה גם הרבה השלכות מעשיות.

גישה זו רווחת מאד גם כיום. מאמינים רבים שמים את הדגש על המיסטיקה שבדת, על הכוח הסגולי של קיום המצוות, ועל היחס ללימוד התורה כאל פעילות של מפגש עם השכל האלוקי העל-אנושי. עבורם, הרציונאליזם נדחק לטובת מה שמעבר להיגיון האנושי, והאל מתאפיין דווקא בהיותו בלתי מובן ובלתי נתפס. לגישה זו יש יתרונות, אבל גם חסרונות.

אבל האם אפשר לחשוב על גישה אחרת, לפיה אלוקים דומה יותר למדען? בסופו של דבר, בחוגים נרחבים בימינו נתפס המדען כפסגת המין האנושי. למדע יש יתרונות שאין לקסם. מה זה אומר, לראות את האל כמדען?

קודם כל, זה אומר הרבה על היחס למדע עצמו. בגלל העיוות ההיסטורי שגרמה הנצרות, ברדיפתה את המדענים שלא יישרו קו עם עמדות הכנסייה – נוצרה תפיסה כאילו המדען הוא יריב המתחרה מול האל, האדם המתמרד כנגד ריבונותו של הבורא ויכול לו. כביכול האל חפץ לשמור את האדם בחשכת הבערות, מלא בפחדים ובאמונות טפלות, ואילו המדען הנאור מסלק את החושך וחושף בפני האדם את הסודות שהאל רצה להסתיר ממנו. התחושה היום בקרב אנשים רבים היא, שככל שהמדע יודע להסביר את העולם טוב יותר, כך הוא הולך ודוחק את אלוקים מתמונת העולם; שכן אם אנו יכולים להסביר את כל חוקי הטבע בצורה הגיונית ומובנת – איזה צורך יש לנו באל? אפשר להבין את המציאות גם בלעדיו, וממילא הוא מיותר. כך נתפס המדע כאויב הדת.

אבל התפיסה הזו שגויה מכמה וכמה בחינות. קודם כל, משום שהמדע לא באמת מצליח "לייתר" את האל, אלא רק יוצר אשליה כזו (עי' למשל בספר "טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה" של יובל שטייניץ). שנית, משום שהכרת חוקי הטבע, אינה אלא הכרת הכלים בהם השתמש האל כדי לברוא את העולם. וכאן בדיוק בא לידי ביטוי ההבדל בין "אלוקים הקוסם" ל"אלוקים המדען". האל הקוסם פועל באמצעות המסתורי והבלתי מובן, וממילא כל הצלחה מדעית להבין את המציאות, מוציאה משהו מתחומו ומכניסה אותו לתחום האנושי. לעומת זאת האל המדען פועל בדרכים הגיוניות וניתנות להבנה, באמצעות חוקי טבע מסודרים ומפורטים, והוא נתן לאדם את היכולת ללמוד על דרכי פעולתו ואף להיות שותף איתו. המדען האנושי אינו יריב של האל, אלא להפך – תלמיד ושוליה שלו, המנסה להבין את היצירה הגאונית של רבו ולחקות אותה.

ברור אם כן, שלפי גישה זו כל היחס הדתי למדע ולטכנולוגיה יהיה אחר, לא עוין ושולל אלא דווקא מעודד אותם כדרכים להכרת האל, כפי שאכן נקט הרמב"ם וההולכים בדרכו לאורך הדורות. כל תגלית מדעית והבנה של סודות הטבע, תיחשב כצעד נוסף לעבר הבנת מחשבותיו של הבורא.

לפי הגישה הזו, גם היחס לעולם החומר משתנה. העולם הזה אינו סתם הבל הבלים, לעומת עולמות הרוח העליוניים, אלא הוא יצירה אלוקית משוכללת ומדהימה. כל פרט מפרטי המציאות מגלם בתוכו את התבונה והיצירתיות של האל. ממילא האדם הדתי לא ישלול את עולם החומר, אלא דווקא ישאף לפעול בתוכו, לתקן אותו ולהיות שותף לאל בתהליך היצירה וההתפתחות.

מאפיין נוסף של האל המדען הוא, שהוא יותר אנושי וניתן להבנה מאשר האל הקוסם. הקוסם, כאמור, הוא מסתורי ואזוטרי, מניעיו ומחשבותיו זרים לאלה של בן האנוש הפשוט. לעומת זאת המדען יכול להיות גאון עצום, אבל בסופו של דבר חכמתו היא חכמה אנושית, וכך גם שאיפותיו ורצונותיו. לפי זה, גם האל המדען הוא יותר רציונאלי ומובן מאשר האל הקוסם. אמנם הוא נשגב לאין ערוך מעל בני האדם, אבל לשכל האנושי יש את היכולת להבין את דרכיו ומחשבותיו, לפחות עד רמה מסוימת. עם אל רציונאלי כזה, אפשר להרגיש יותר בנוח. אפשר לסמוך עליו שינהל את העולם בצורה הגיונית וטובה, שגם אם אנחנו לא תמיד מבינים אותה, הרי זה בשל חוסר ידע מצדנו, לא בשל הזרות של המניעים שמאחוריה. אנו יכולים להרגיש קרובים יותר לאל המדען, לסמוך עליו, ולדבר איתו בשפה שלנו, בלי להזדקק לטקסטים אזוטריים בארמית או לצירופי שמות ואותיות.

וזו אגב נקודה נוספת – האל המדען הוא עדכני ורלבנטי, מכיר היטב את רוח התקופה ומעורה בכל חידושי הטכנולוגיה (שלמעשה הם פרי מחשבתו). הוא לא נשאר תקוע אי שם בעבר הרחוק, בחורבות ירושלים או בעיירה בפולין. האל הקוסם מסמל את העבר; האל המדען – את העתיד. האנושות לא הולכת ומתרחקת ממנו, אלא הולכת ומתקרבת אליו. גם לתובנה הזו יש הרבה השלכות.

כאן עולה שאלה מעניינת, לגבי הגדרתו של האל. האם כוח ותבונה הם מה שהופכים את האל לאלוקי? מה אם נפגוש ישות, בעלת כוחות כ"כ מתקדמים, שהיא מסוגלת לברוא עולמות ולהחריבם, לשלוט על הזמן והמרחב, ולשנות את חוקי הטבע (כמו למשל ה- Beyonderבעולם של Marvel Comics, או ה"אלימיסט" בסדרת הספרים "אנימורפס") – האם זה אומר שהישות הזו היא אלוקים? או שמא דרוש משהו מעבר לזה? ומה אם אנחנו בעצמנו נשיג כוחות כאלה? אולי בהזדמנות אחרת אנסה להתייחס לשאלות הללו.

לסיכום, לא באתי להכריע בין האל הקוסם לאל המדען. הזרם המרכזי של הדת נטה תמיד לכיוון הראשון, כנראה בשל קיומם של חלקים מסתוריים ואזוטריים בדת עצמה (מצוות ודוקטרינות שאינן מובנות לפי השכל והמוסר הפשוטים). מאידך גיסא, היו גם גישות כמו אלה של הרמב"ם, שנטו לכיוון השני, וניסו להבין את האל ודרכיו בכוח השכל, כשהמדע הוא אמצעי לכך. בכל אחת מהגישות יש יתרונות וחסרונות, ומטרתי היא רק לנסות להגדיר אותן, כדי לאפשר למאמין לבחון את האופן בו הוא תופס את האל. 



 




print
כניסה למערכת