לא חייבים למות כדי להכיר את גן עדן וגיהינום. אפשר לחוות אותם כבר בעולם הזה, לכל מי שיש לו קצת חוש רוחני וראייה מעמיקה. לא מדובר רק במקומות של שכר ועונש אחרי המוות, אלא במציאות שמשפיעה ישירות על עולמנו. אפשר לומר שהעולם הזה נמצא בין שני הקטבים המנוגדים הללו, של גן עדן וגיהינום, שכל אחד מהם מקרין עליו את השפעתו, כמו שתי שמשות, כך שבעולם הזה מופיעה מזיגה של אורו של גן עדן עם החושך של הגיהינום (עי' למשל בספר Echoes of Heaven).
גן עדן הוא האידיאה של הטוב, העונג, האהבה והיופי; כל אחת מתופעות אלו, שמצויה בעולמנו, היא ניצוץ של אור מגן העדן. טעם מתוק של עוגיה, יופי של ערוגת פרחים, הרמוניה מוזיקלית, צחוק של ילדים, נשיקה אוהבת – כל אלה הם ביטויים של גן עדן. כל חיוך הוא שער לגן עדן עלי אדמות, ומי שלא מאמין, שיבדוק איזו השפעה יכולה להיות לחיוך אחד על מצב הרוח של אנשים רבים.
לעומת זאת, הגיהינום הוא האידיאה של הרוע, הסבל והכיעור. תופעות כאלה שנמצאות בעולמנו, הן צלליו של הגיהינום. כל גילוי של אלימות, שנאה, שחיתות, השפלת כבוד האדם; כל כאב פיזי או נפשי – כולם מבטאים את השפעתו של הגיהינום בעולם הזה. הביטוי המוחשי ביותר של הגיהינום בתקופתנו היה כמובן בזמן השואה. אושוויץ לא היתה הגיהינום, למרות שרבים מתארים אותה ככזו, אלא רק צילו של הגיהינום. מכך ניתן לדמיין מה טיבו של הגיהינום עצמו. אבל לא צריך להגיע עד אושוויץ; הגיהינום נמצא גם בדברים הקטנים, כמו כאבי בטן או מינוס בבנק.
כאמור לעיל, אנו חיים בתווך בין גן העדן לגיהינום, ולכן חיינו מלאים בהשפעות של שניהם – תערובת של עונג וכאב, יופי וכיעור, אהבה ושנאה. אם נלמד להתבונן כראוי, נוכל לחוות ממש את גן העדן והגיהינום בעולם הזה, אם כי לא באופן מלא כמובן; אילו היינו רואים את גן עדן כפי שהוא, תשוקתנו להגיע עליו היתה כ"כ חזקה, שלא היינו מוכנים להישאר בעולם הזה עוד רגע, ואילו היינו רואים את הגיהינום, היינו משתגעים או משותקים מרוב אימה. אבל משהו מהם אפשר לקלוט, אם רק יודעים איך להסתכל. למעשה, כל ניסיון אנושי להתעלות מעבר לעולם החומרי, בין אם זה ע"י אומנות, יצירה, שירה, פילוסופיה, מדיטציה או פעילות דתית, מבטא את הכמיהה הטבועה בנו לגן עדן; כל פעילות שמרבה את הטוב, האהבה והיופי בעולם, מהווה ניסיון להפוך את העולם הזה לדומה יותר לגן עדן. זאת הסיבה שאנשים מרגישים שמעשים כאלה הם הדברים בעלי הערך הרב ביותר בעולם, ומוכנים לוותר על נוחות רבה, ולעתים אף להקריב את חייהם, בשביל האידיאלים הללו. כי מעשים כאלה של תיקון העולם, אינם סתם עניין תועלתני שמקדם את החברה – הם מגיעים עד השורש של הטוב, עד גן עדן עצמו, ומושכים את אורו לעולם. וכך, כמובן, גם לצד השני – מעשים רעים שמרבים סבל וכיעור, מגבירים את השפעתו של הגיהינום בעולם. הטוב והרע שבני האדם מחוללים הם אינסופיים, ולכן גדולה כל כך החשיבות של כל מעשה שהאדם עושה.
אם הזכרנו את אושוויץ, יש נקודה מעניינת למחשבה שקשורה להיטלר. היטלר נחשב להתגלמות הרוע עלי אדמות, לאדם הרשע ביותר שחי מאז ומעולם (אגב, מומלץ לקרוא את הספר "היטלר – מסע אל שורשי הרשע" של רון רוזנבאום, שסוקר את הגישות השונות ביחס לאישיותו ודמותו). אפשר היה להניח, שהוא מקבל את עונשו ההולם במקום הנורא ביותר בגיהינום. למעשה, אילו לא היה קיים גיהינום, היה מן הראוי לברוא אותו במיוחד בשביל היטלר. רק במקום כמו הגיהינום יכול היטלר לקבל עונש כזה, שיתאים למעשיו האיומים, ולכן ללא הגיהינום היה חיסרון משמעותי ביותר בצדק העולמי.
ואולם, לפני כמה שנים ראיתי משהו מעניין באינטרנט. איזה בחור שעוסק בניו-אייג', ספיריטואליזם וכדו', כתב ספר בשם "לסלוח להיטלר". בספר הוא מספר שבאמצעות מדיטציה ותקשורת עם נשמות, הוא גילה שבגלגולו הקודם הוא היה קצין נאצי. בעקבות זאת הוא הצליח, לפי דבריו, לתקשר עם נשמתו של היטלר עצמו, ואת השיחות ביניהם הוא מתעד בספר.
את הספר לצערי לא הזדמן לי לקרוא, אבל נקודה אחת מעניינת הופיעה באתר שסיפר עליו. לפי דבריו של הכותב, היטלר לא עובר עינויים בגיהינום, אלא תהליך של התבוננות עצמית, של הגברת המודעות וההבנה האישית שלו, כדי לזהות את המוקדים הבעייתיים בנשמתו שהובילו אותו לאן שהגיע, כך שבסופו של דבר יוכל לתקן אותם ולשפר את מצבו הרוחני. כאשר ישלים את התהליך הזה, הוא יישלח שוב לעולם הזה בגלגול אחר, כדי שיוכל לפעול באופן שיתקן את מה שעשה.
עכשיו, אני מדגיש שאין לי מושג אם מה שאותו בחור מספר הוא נכון. יתכן מאד שמדובר בהזיות, דמיונות או סתם המצאה – אני לא מכיר את האיש, ואני לא נוטה להאמין אוטומטית לכל מי שמספר על תקשור עם נשמות ועם עולמות עליונים. אבל בין אם זה נכון ובין אם לא, יש כאן אפשרות מאד מעניינת, שלדעתי יש בה מן האמת.
לפי האפשרות הזו, גן עדן וגיהינום אכן קיימים – אבל קיימת גם מציאות מעבר להם. כשם שהעולם הזה פחות אמיתי מגן עדן וגיהינום, כך גן עדן וגיהינום הינם פחות אמיתיים מאשר המציאות הגבוהה יותר, הקרובה יותר לאלוקים עצמו. שהרי בסופו של דבר, גן עדן וגיהינום עדיין מהווים חלק מהמסגרת של חוקים וכללים, של סבל והנאה, טוב ורע; הם עדיין "חלק מהמשחק" של העולם הזה, ומשמשים כמקום השכר והעונש עבורו. אולם קיימת מציאות גבוהה ואלוקית יותר, שבה הכל טוב ומואר, ואין שום רוע וסבל כלל.
במציאות הגבוהה יותר, מתגלה השורש האלוקי שקיים בנשמתו של כל אדם. כל מי שנמצא שם זוכה לרמת מודעות כזו, שלעומתה נראה העולם הזה כמו חלום. והאם יש טעם להעניש מישהו על מה שעשה בחלום? כל מה שראוי לעשות, הוא לברר את השורשים העמוקים בנשמתו, שגרמו לו להתנהג בחלום כפי שהתנהג – בדומה למה שעשו פרויד ופסיכולוגים אחרים, עם ניתוחי החלומות של המטופלים, שבאמצעותם חשפו את הלא-מודע שלהם. לכן התהליך שמתרחש באותו עולם הוא תהליך רוחני טהור של בירור ומודעות, לא של שכר ועונש, ואפילו מישהו כמו היטלר מתעורר מהשיגעונות וההזיות בהם השתקע בעולם הזה, נעשה מודע לצד האלוקי שבו, ומנסה להבין כיצד הוא הידרדר כך.
אפשר להמשיל את העולם הזה להצגה, בה כל אחד מאיתנו לובש דמות שאינה מבטאת את עצמיותו האמיתית, אלא רק ממלאת תפקיד מסוים במסגרת ההצגה. וכמו בכל הצגה טובה, יש טובים ויש רעים, יש גיבורים ויש נבלים. גן עדן והגיהינום, בהקשר זה, הם עדיין חלק מהצגה – הרי אי אפשר שהגיבור שבהצגה לא יקבל את שכרו, ושהנבל לא יבוא על עונשו המר.
אבל מגיע השלב, בו כל השחקנים פושטים את תחפושותיהם, ויושבים ביחד לשתות קפה. אז מתברר שבעצם אין שום רשעים ושום נבלים – כולם בעצם שחקנים שרק מלאו את תפקידיהם כפי שהיו אמורים לעשות. גם מי שהיו השונאים והאויבים המרים ביותר במהלך ההצגה, ופגעו באופן נוראי אחד בשני – הופכים אחרי ההצגה לחברים הכי טובים, ללא שום רגשות שליליים אחד כלפי השני, שהרי בסופו של דבר זו היתה רק הצגה. מה שנותר לעשות אחר כך הוא לנתח ביחד את האופן בו כל אחד התנהג, ולנסות לראות איך זהותו האמיתית של השחקן מתחברת לדמות שהוא גילם בהצגה, אלו טעויות עשה ומה הוא יכול לשפר.
זהו השלב שמתבטא באותם עולמות עליונים, שהם מעבר לשכר ועונש, לגן עדן וגיהינום. זהו המצב של החזרה לאלוקים, למציאות של טוב מוחלט ללא שמץ של רע. ובמציאות הזו אין הבדל בין היטלר לבין הצדיק הכי גדול – כולנו נשמות אלוקיות, ביטויים שונים של צלם אלוקים, ללא שום הבדלי דרגה וחשיבות. העולם הזה הוא לא יותר מאשר חלום, שאין שום טעם להרגיש שנאה או טינה לגבי מה שהתרחש בו.
מי יתן ונזכה כולנו להתעלות מעבר לעולם הזה, מעבר לגן עדן ולגיהינום, ולחזור עד לאלוקים עצמו.