במאמר הקודם דיברתי על האופן בו מתוארים מלאכים ושדים בעולמות הפנטזיה. כעת נעבור לגישה השניה, שלוקחת יותר השראה מהמסורת היהודו-נוצרית, ומשתמשת ביותר מוטיבים ממנה – אם כי לעתים בצורות מקוריות ומפתיעות.
משחק התפקידים הנרחב והמפורט ביותר העוסק במלאכים ושדים, הוא כמובן In Nomine, שהתחיל את דרכו כמשחק צרפתי הומוריסטי, אולם תורגם לאנגלית וקיבל עיבוד שונה ע"י סטיב ג'קסון. במשחק זה הדמויות המרכזיות הן המלאכים והשדים, עם פירוט נרחב לגבי הסוגים השונים של אלו ואלו. לכל סוג של מלאך או שד יש תפיסת עולם מיוחדת ותפקיד מוגדר, ולחלקם השקפות ופילוסופיות מאד מעניינות.
כמה נקודות ראויות לציון ב-In Nomine. ראשית, למרות שהרבה אלמנטים במשחק הם יהודו-נוצריים, באופן מפתיע המלאכים במשחק אינם בהכרח "דתיים" – חלקם תומכים ביהדות, חלקם בנצרות, חלקם באיסלאם, ואחרים אדישים בכלל לכל העניין הדתי. לרוב המלאכים אין קשר ישיר עם אלוקים עצמו, ולמעשה היחיד שנחשב לנושא דברו של האל הוא המלאך איב (Yves). ממילא יש בין המלאכים מחלוקות ועמדות שונות לגבי אופיו של האל ודרכי הפעולה הרצויות, והם לא תמיד רואים את הדברים בצורה זהה.
זה מוביל אותנו לנקודה השנייה, שהיא טבעם המורכב של המלאכים והשדים עצמם. למרות שהמשחק מציע כמה קונספציות אפשריות, הגישה הרווחת שלו היא, שבניגוד לתפיסה המקובלת, המלאכים אינם בהכרח צדיקים טהורים, והשדים אינם בהכרח התגלמות הרוע והזדון. בשני הצדדים קיימות חולשות ויצרים, נטיות לכאן ולכאן, ולא מעט מלאכים ושדים שואלים את עצמם לא פעם, אם הם אכן בצד הנכון של המלחמה. הדמויות שם הן הרבה יותר אנושיות ומורכבות ממה שמיוחס בד"כ למלאכים ושדים.
מכאן נובעת גם הנקודה השלישית – האפשרות "לעבור צד" מגן עדן לגיהינום, או להפך. בעולם של In Nomine, נפילת המלאכים אינה אירוע היסטורי חד פעמי כמו במסורת הנוצרית, אלא דבר שיכול לקרות לכל מלאך בכל זמן; מלאך שנמצא בדיסוננס עם ייעודו, ואינו ממלא את תפקידו כראוי, עלול "ליפול" ולהפוך לשד. לחילופין, שדים יכולים "לראות את האור", ובסופו של דבר לחזור למעמדם המקורי כמלאכים – אם כי זה אירוע נדיר יותר מאשר נפילות של מלאכים (כוח המשיכה פועל כידוע כלפי מטה).
חשוב לציין שאלמנטים דומים מאד ביחס למלאכים – הניתוק מהאל, והאופי המורכב והשלילי לפעמים - הינם רווחים ביותר ביצירות מודרניות, גם כאלה שאינן קשורות כלל ל- In Nomine.
כך למשל, בסרט The Prophecy (סרט גרוע, אל תטרחו) מתואר המלאך גבריאל כטיפוס נבזי ביותר, ובסופו של דבר הוא מודה שכבר זמן רב שלא שמע את קולו של האל, והוא פועל על דעת עצמו. בסדרת הטלוויזיה Supernatural מספרת המלאכית אנה לאחד הגיבורים, שמבין כל המלאכים, רק ארבעה העידו שהם פגשו ישירות את האל – ומלאך שמפקפק בכך נענש בעינויים איומים. גם שם המלאכים עסוקים בחילוקי דעות בינם לבין עצמם, וחלקם טיפוסים שליליים ביותר. וכך גם בקומיקס The Twilight Crusade, ובעוד מקומות רבים.
נראה שלאדם המודרני לא נעים להכיר בקיומן של ישויות מושלמות יותר ממנו, והוא מעדיף להשפיל את דמותם של המלאכים, ולייחס להם פגמים ותכונות שליליות, כדי להציב בתור אידיאל את האנושי במקום את האלוקי. המלאכים ביצירה המודרנית הם פעמים רבות קרים, מתנשאים, אכזריים, חסרי רגשות, פנאטיים או סתם מרובעים. הניתוק בין אלוקים לבין המלאכים נועד כדי לשלול מהם את הסמכות האלוקית המיוחסת להם, ולהציג אותם באופן דומה יותר למלאכי-הפנטזיה – יצורים חזקים אמנם, אבל לא כלילי השלמות, ודווקא לאדם יש את היכולת להגיע לאידיאל של שלמות גבוה יותר. בצורה בולטת (ומשעשעת) מתבטא רעיון זה בספרם של טרי פראצ'ט וניל גיימן, "בשורות טובות".
גישה זו אופיינית לתפיסת העולם החילונית-מערבית, הרואה את האדם כנזר הבריאה, ומקדשת את ההומאניזם. לא כאן המקום להעביר עליה ביקורת ולהצביע על הטעויות שבה, אבל חשוב לשים לב למגמה הזו העומדת מאחורי אותם משחקים, סרטים וספרים, כדי לא להיות מושפעים ממנה מבלי משים.
(ביהדות עצמה קיים ויכוח ארוך בשאלה מי גדול יותר, האדם או המלאכים, ולא כאן המקום להתייחס לנושא.)
עם זאת, ישנם מספר משחקי תפקידים נאמנים למסורת, שמתארים את המלאכים, השדים והרקע התיאולוגי שלהם ללא חריגות מהמקור. כך במשחק The Seventh Seal, בו משחקים בני אדם שנבחרו ע"י המלאכים להיאבק נגד כוחות הרשע, ובמשחק Rapture: The Second Coming. הראשון הוא נוצרי מובהק בהגדרה, והשני בוחר שלא להכריע בין שלושת הדתות הגדולות, אם כי הוא מונותיאיסטי בעליל (יש שם קטע מוצלח מאד על רב, כומר וחכם מוסלמי שעולים לעולמות העליונים כדי לברר שם אחת ולתמיד איזו דת היא האמיתית. בסופו של דבר הם לא מקבלים תשובה, ואף מתים מוות מחריד).
כמה משחקי תפקידים אחרים מציעים ווריאציות מעניינות של המלחמה. במשחק Armageddon: The End Times נאלצים המלאכים והשדים לשתף פעולה נגד כוחה של הישות "לוויתן", המאיימת על הבריאה כולה. המשחק Demon: The Fallen מציג דווקא את הצד של לוציפר באור חיובי, כמין פרומתאוס מהמיתולוגיה היוונית, שחטאו היה שהתערב בחייהם של בני האדם – בניגוד לציוויו של האל – כדי ללמד אותם דעת ולהציל אותם מאסון עתידי. במשחק זה הדמויות הן שדים, או מלאכים שנפלו, שהצליחו להימלט מהגיהינום לאחר אלפי שנות כליאה, ולאכלס את גופם של בני אדם נוטים למות. עליהם להתמודד בין השילוב של טבעם המלאכי-שדי, לבין גופם וזיכרונותיהם האנושיים. ומה שמפתיע, הם לא מוצאים זכר לאלוקים או למלאכים הנאמנים בשום מקום. מה הם אמורים לעשות? המשחק מציע הרבה פילוסופיות ודרכים אפשריות עבור אותם "נופלים" להתמודד עם מצבם החדש.
לסיום, אחד ממשחקי התפקידים האהובים עלי ביותר, וללא ספק המקורי ביותר בתחום זה, הוא Pandemonium. בעולם של פאנדמוניום, הן המלאכים והן השדים הם ישויות זרות, לא-אנושיות, ובלתי נתפסות, בסגנון הספרים של ה.פ לאבקראפט. עצם ראייתם יכולה להביא על האדם שיגעון ומוות, ואי אפשר לדבר איתם בהיגיון או לשאת ולתת איתם. השדים באים לעולם כדי לענות בני אדם ולהרוג אותם להנאתם; המלאכים מגיעים כדי להעניש את החוטאים בדרכים מזעזעות ומחרידות, להמטיר אש וגפרית על ערים שלמות, וכיוצא בזה. בין אלו לאלו, העולם בוער והאנושות מתייסרת. על מלחמה זו אפשר לומר, בפראפרזה על הלוגו של הסרט "הנוסע השמיני נגד הטורף": "לא משנה מי מנצח – אנחנו מפסידים".
אז מה בדיוק משחקים שם? הדמויות הם בני אדם, שניצלו מהתקפת שדים\מלאכים בידי "מדריך" מיסתורי, שהסביר להם את האמת המרה על המלחמה, והעניק להם כוחות-על כדי להילחם במלאכים\שדים. מה שהדמויות לא יודעות, הוא את האמת לגבי אותם "מדריכים". המדריכים בעצמם הם שדים או מלאכים, שבגדו בבני מינם, כל אחד מסיבותיו הוא: השדים – משום שהם יודעים שהצד שלהם יפסיד במלחמה, מה שיביא לאובדנם, ולכן הם מנסים למנוע את התפרצותה הסופית באמצעות הריגת השדים המשתוללים (כך שלמלאכים לא תהיה עילה להתערב בנעשה); ואילו המלאכים המדריכים, משום שבאמת אכפת להם מבני האדם (עמדת מיעוט בשמיים!), והם רוצים להגן עליהם מהמלאכים המענישים. הבעיה היא, שבניגוד למה שהם מספרים לחניכיהם, לא "המענישים" הם המורדים והסוררים – אלא "המדריכים" עצמם; כך שחניך שמסר את נפשו כדי להרוג את המענישים, ימצא את עצמו נשפט לאחר מותו בידי המלאכים הלויאליסטים, והללו ידונו אותו לגיהינום נצחי בשל פעולותיו נגדם. צדיק ורע לו...
מלאכים אלה שונים לחלוטין מכל התפיסה המקובלת של מלאכים, אבל היפה הוא, שהם דווקא דומים מאד בהרבה מובנים למלאכים כפי שהם מתוארים בתנ"ך. המשחק הזה מדגיש את הפן הלא-אנושי והזר של המלאכים, ושל האלוהות בכלל, ומזכיר לנו עד כמה התפיסה שלנו מוגבלת, ועד כמה הרעיונות שלנו לגבי העולמות העליונים עשויים להיות מצומצמים ושגויים, ועד כמה מה שנראה לנו טוב – יכול להתגלות בשמיים כרע, ולהפך.
אז מיהם המלאכים באמת? איך הם נראים? ומה האופי שלהם? כנראה שנצטרך לחכות קצת כדי לגלות את האמת; מה שברור הוא, שזמן ההכרעה במלחמה הולך וקרב, ועל כל אחד מאיתנו לבחור צד, ולענות על השאלה הידועה: "האם תשלוט בגיהינום – או תשרת בגן עדן?"...