לאחר שראינו בפעם הקודמת את המקורות הדתיים לרעיון של מלחמת המלאכים והשדים, נסקור כעת את האופן בו הומחש רעיון זה במדיות השונות, בעיקר במשחקי תפקידים ומחשב. כמובן שלא ניתן להקיף את כל היצירות העוסקות בתחום, אבל אנסה להתייחס לפחות למרכזיות שבהן.
ראשית, יש להבחין בין שני סגנונות עיקריים בהן מתוארים המלאכים והשדים: הפנטזיה הקלאסית, והגישה היהודו-נוצרית. במאמר זה אתייחס לגישת הפנטזיה.
הפנטזיה הקלאסית היא הסגנון המופיע במשחקי תפקידים פופולאריים, כשבראשם מבוכים ודרקונים (D&D) – המשחק הוותיק והמפורסם ביותר, וכן במשחקי מחשב כמו Diablo ו-Darksiders.
מעבר למושג הכללי של מלאכים ושדים, הפנטזיה הקלאסית בד"כ לוקחת מעט מאד השראה ממקורות תיאולוגיים, ולעתים אף מבדילה את עצמה מהם במכוון. כך למשל, במהדורה השנייה של מבוכים ודרקונים, לא נעשה שימוש במושגים "angels","devils" ו-"demons" (שהופיעו במהדורה הראשונה), וזאת בשל התנגדותה של הכנסייה הנוצרית למשחק, וטענתה שהוא מעודד כישוף ופולחן השטן. במקום זה, המלאכים כונו בשם deva או archon, ואילו השדים כונו בשם הכללי והנייטרלי יותר fiends. רק במהדורה השלישית והלאה של המשחק הוחזרו המושגים המקוריים למקומם.
בעולמות הפנטזיה, למלאכים ולשדים אין משמעות תיאולוגית מיוחדת, והם אינם "אלוהיים" במובן בו אנו תופסים בד"כ מושג זה. הם פשוט עוד גזע של יצורים, בין רבים אחרים המאכלסים עולמות אלה: כשם שקיימים דרקונים, ענקים, פיות וערפדים – כך קיימים מלאכים ושדים. המלאכים חיים במישורים העליונים, והם יצורים שמייצגים את הטוב, הצדק, היופי וההרמוניה, ואילו השדים חיים במישורים התחתונים, ומייצגים את הרוע, ההרס, השחיתות וכדו'. המאבק בין המלאכים לשדים, במידה שהוא קיים, הוא נטול הקשר דתי-ספציפי, ומבטא יותר את המאבק הקוסמי בין העקרונות המופשטים של הטוב והרוע.
חלק מהמלאכים (לא כולם) אמנם משרתים את האלים – אבל צריך לזכור, שבעולמות הפנטזיה גם ה"אלים" אינם אלא ישויות רבות עוצמה, לא "אלוהיים" במובן התיאיסטי של המלה.
(ניסיון מוצלח להפוך את מלאכי הפנטזיה לקצת יותר "יהודו-נוצרים" נעשה בספר "Anger of Angels", אבל הוא חריג למדי.)
בעולמות הרשמיים של מבוכים ודרקונים, מלחמת המלאכים בשדים תופסת מקום זניח ביותר, כשהדגש המרכזי הוא דווקא על המלחמה הנצחית בין סוגי השדים השונים – הטאנארי, או demons, שמייצגים את התוהו הפראי, נגד הבאאטזו, או devils, שהם יצורים של חוק, סדר וארגון. מלחמה זו, המכונה מלחמת הדם, משחקת למעשה לטובתם של המלאכים ושאר היצורים הטובים, שכן היא מונעת מהשדים להתאחד ולהפנות את כוחם כנגד המישורים העליונים.
במשחקי Diablo ו-Darksiders, מלחמת המלאכים בשדים תופסת מקום מרכזי ביותר, במיוחד בדארקסיידרס, שעלילתו מתרחשת לאחר שלמעשה האנושות נכחדה בשל התפרצותה של המלחמה בטרם עת. השדים ניצחו, ובכדור הארץ נשאר רק כוח קטן של מלאכים המכונה Hellguard, תחת הנהגת המלאכית אוריאל, שממשיך בעקשנות את המאבק נגדם. למרות שבדארקסיידרס מופיעים לא מעט אלמנטים יהודו-נוצרים, כמו גן עדן, עץ הדעת, ושמות כמו אוריאל, עזראל, אבדון וכדו', אין במשחק שום התייחסות תיאולוגית למלאכים כשליחיו של האל או משהו דומה לזה. מדובר פשוט ביצורים טובים ורבי עוצמה מהעולמות העליונים, כשהשדים הם תמונת המראה שלהם. בסופו של דבר מתברר שם, שמי שהיו אחראים לפרוץ המלחמה בטרם זמנה היו דווקא שרי המלאכים עזראל ואבדון – כך שלמעשה הם הנושאים באחריות לאובדנה של האנושות ולתבוסת המלאכים. כוונתם אמנם היתה טובה, אבל מי שתמרנה אותם לכך ללא ידיעתם היתה השדה לילית, ולכן התוצאות היו הרסניות.
בדיאבלו 2 ו-3 אנו פוגשים כמה שרי-מלאכים (archangels) עטויי ברדס, ולומדים על המלחמה בינם לבין דיאבלו אדון האימה, ושאר שרי השדים. יחסם של שרי-המלאכים לאנושות הוא אמביוולנטי, מאחר שאין הם בטוחים אם בני האדם מביאים לעולם יותר טוב או יותר רוע. בשלב מסוים קיימה מועצת שרי-המלאכים הצבעה סביב השאלה האם להשמיד את האנושות, כשראש המלאכים, אימפריוס, היה בתומכים. בסופו של דבר נפלה ההצעה בזכות טיראל, מלאך הצדק, שלאחר שחווה היכרות אישית יותר עם בני האדם התרשם מאד מהפוטנציאל האדיר לטוב ולהקרבה שקיים אצלם (גם אם רק מעטים מממשים אותו). בדיאבלו 3 הגדיל טיראל לעשות, ולאחר סכסוך אלים עם אימפריוס, שאסר עליו להתערב לטובת בני האדם – בחר טיראל לוותר על מלאכיותו, ונפל מהשמיים בתור בן אדם, כדי לסייע לאנושות להיאבק נגד הרוע. אמנם בסוף המשחק חוזר טיראל להיות מלאך, כשהפעם הוא מלאך החוכמה, ושאיפתו היא להוביל שיתוף פעולה של מלאכים ובני אדם.
יש משהו מטריד במחשבה שהאנושות עשויה להיות מושמדת, לא בידי כוחות הרשע, אלא דווקא בידי כוחות הטוב והצדק, לא? מצד שני, לצערנו אפשר בהחלט להבין את ההיגיון שבזה, ובפרט כאשר קוראים בתורה כמה פעמים היה מוכן ה' להשמיד את עם ישראל בשל חטאיהם. לדעתי הרעיון שעומד מאחורי סיפורי המלאכים הללו, הוא שעודף טוב וצדק יכול להיות הרסני לא פחות מאשר הרוע, כמו שנאמר בקהלת: "אל תהי צדיק הרבה, למה תשומם". המסר שמועבר הוא, שגם אם אתה התגלמות הצדק והטוב, מן הראוי שתגלה סובלנות כלפי הפחותים ממך, ולא תהפוך לצדקן מתנשא ואכזרי. עוד על כך בפרק הבא בע"ה.
[אגב, שני המשחקים הללו – דיאבלו 3 ודארקסיידרס - כל כך דומים אחד לשני בהרבה דברים, שלפעמים צריך לעשות "מצא את ההבדלים" כדי לזהות באיזה משחק אתה צופה. המלאכים נראים אותו דבר, מנהיגי השדים (דיאבלו או "המשמיד") נראים דומים מאד, וכן הלאה.]
במאמר הבא אכתוב בע"ה על הגישה השניה למלאכים – הגישה היהודו-נוצרית, ואיך היא באה לידי ביטוי במדיה.