למה אתאיסטים מאמינים בפיות?

למה אתאיסטים מאמינים בפיות?
פורסם ב 19/03/2013 08:11:33


אין לי בעיה עם אנשים שמאמינים בפיות. כמו שכבר כתבתי בעבר, זה מה שיפה בכוחה של האמונה – שאפשר להאמין במה שרוצים, גם בלי הוכחות. גם אני מאמין שהן קיימות במובן מסוים, כמו כל יצורי הפנטזיה, בעולם האידיאות. הבעיה היא כשאנשים שלא מאמינים בפיות, משווים את האמונה באל לאמונה בפיות, כמו שעושים אתיאיסטים רבים. וזו כמובן שטות גמורה.

אתיאיסטים רבים אוהבים להשוות בין האמונה באל, לבין האמונה בדברים כמו פיות. לטענתם, שתי האמונות הללו חסרות ביסוס באותה מידה. נכון שאי אפשר להוכיח שהאל לא קיים, אבל באותה מידה אי אפשר להוכיח שפיות אינן קיימות; חובת ההוכחה, לדבריהם, מוטלת על מי שטוען שהאל קיים, וברירת המחדל היא להניח שהוא לא קיים, עד שיוכח אחרת. בדיוק כמו עם פיות. כך למשל הכריז דוקינס, ביהירות אופיינית, שהוא לא צריך ללמוד תיאולוגיה כדי לדעת שהאל לא קיים, כשם שהוא אינו צריך ללמוד "לפריקולוגיה" כדי לדעת שלפריקונים אינם קיימים.

כאמור לעיל, ההשוואה הזו טפשית לחלוטין, מסיבה פשוטה: בעוד שאין שום ראיה לקיומן של פיות, ושום סיבה לחשוב שהן קיימות (עד כמה שידוע לי, לפחות), הרי שישנן הרבה מאד סיבות להאמין שקיים כוח תבוני שברא ותכנן את העולם. אולי אלה לא ממש הוכחות במובן הנוקשה של המלה (והאתיאיסטים תמיד יכולים להקשיח יותר את התנאים של מה נחשב "הוכחה"), אבל אלו בהחלט סיבות שמצדיקות אמונה והופכות אותה לרציונאלית. ובאמת, איזה פלא – לא נמצא כמעט אף אדם בוגר ורציונאלי שמאמין בפיות (לפחות לא כפשוטן), אבל יש גם יש הרבה מאד אנשים בוגרים ורציונאליים, שמאמינים באלוקים. אם שתי האמונות הללו לא-רציונאליות באותה מידה, איך יתכן שישנה כזו אי-סימטריה ביחס לכמות המאמינים בהן? אם רוב האנושות טפשה מספיק כדי להאמין באלוקים, היינו מצפים שהיא תהיה גם טפשה מספיק כדי להאמין בפיות. אבל משום מה זה לא כך. אז כנראה שבכל זאת יש הבדל בין השתיים. אחרי הכל, עוד לא מצאנו פיה כלשהי, שכל כך הרבה פילוסופים, מדענים וצעירים מרדנים, משקיעים כל כך הרבה מאמץ להוכיח את הפרכת קיומה... 

 

על מי באמת מוטלת חובת ההוכחה? אמנם בד"כ חובת ההוכחה מוטלת על מי שרוצה להוסיף ישות חדשה לעולם, אבל נראה שלגבי האל המצב הוא הפוך, וחובת ההוכחה מוטלת דווקא על המכחישים את קיומו.

הנה קטע שתרגמתי מתוך הבלוג "Prometheus Unbound", של Santi Tafarella, שממחיש את הדברים בצורה יפה. הוא הופך את היוצרות, ומשווה בין א-פיותיזם (afairyism, האמונה באי-קיומן של פיות), לבין א-נטורליזם – שלילת האמונה הנטורליסטית, לפיה כל מה שקיים הוא עולם הטבע, ולא ישויות כמו נשמות או אלוקים:

"אני א-פיותיסט מאותה סיבה בדיוק שאני א-נטורליסט: העדר ראיות. חלק גדול מהעולם נראה כה מורכב, כאילו הוא תוכנן בידי תודעה. כאילו, פשוט תראו את זה. זה ברור. שום דבר שאני רואה בעיניי לא סותר את הרושם הזה. תסתכלו, לדוגמא, על רשת העכביש. מה לגבי זה? יש לכם שמץ של מושג כמה מסובכת המערכת האורגנית שיוצרת רשת עכביש? ובפירוש אף אחד לא הציע מעולם הסבר נטורליסטי אפילו מתקבל על הדעת לקיומם של חוקי הטבע, וגם אף אחד לא הציע הסבר נטורליסטי דחוק כלשהו לקיומו של התא הראשון, או להופעתה הפתאומית של התודעה האנושית ביקום, או להתפוצצות הקמבריאנית. חובת ההוכחה, אם כן, מוטלת על מי שטוען (בהעדר כל ראיה שהיא),  שכל אותם דברים שנראים מתוכננים ועשירים באינפורמציה, ניתנים להסבר באמצעות אטומים עיוורים המתנועעים באקראי בחלל, או מושפעים בידי הברירה הטבעית. חובתך היא להראות, באמצעות הוכחה ממשית והיגיון משכנע (לא סיפורי "פשוט ככה"), שחוקי הטבע, התא הראשון והתודעה, יכולים להתהוות ע"י פעילות גומלין מקרית של אטומים חסרי תודעה בחלל. אתה טוען טענה יוצאת מהרגיל. אתה טוען שאת כל – לא רק חלק מהיקום, אלא את כל היקום – כולל החוקים והיצירה שלו עצמם! – ואת כל תכונותיה של התודעה! – ניתן להסביר כתוצר של כוחות מטריאליים עיוורים, שמדשדשים ומגיבים זה לזה בחלל. קדימה, תוכיח את זה. טענה יוצאת דופן דורשת הוכחה יוצאת דופן. חובת ההוכחה היא עליך גם להראות שהחומר הוא או נצחי, או מסוגל ליצור את עצמו מתוך לא-כלום. כאילו, תראה כמה מגוחך זה! זה אבסורד! ועד שתוכל לקדם הוכחות והיגיון משכנע לאותם דברים, עלי להגיב על אמונתך הנטורליסטית בא-נטורליזם, ולא לייחס לדעותיך יותר מעמד אפיסטמי מזה שאני מייחס לאנשים הזויים שמאמינים בלפריקונים ופיות".

יש לציין שסאנטי עצמו מסתייג אח"כ מהגישה ה"תוקפנית" הזו, ומעיר בצדק שיש יתרונות מסוימים גם לנטורליזם. מה שהוא בא להראות הוא רק שאין כל הצדקה להשוות דווקא את האמונה באל לאמונה בפיות, שכן באותה מידה ניתן להשוות דווקא את האמונה בנטורליזם לאמונה כזו.

הנקודה החשובה בקטע הזה היא, שהיקום, או לפחות חלקים ממנו, נראים במבט ראשון באופן מובהק כפרי תכנונה של תבונה. אי אפשר להכחיש שהמערכות הביולוגיות המדהימות בעולם החי, כמו גם המערכות המורכבות של העולם התת-אטומי, יוצרות רושם מובהק של יצירה גאונית, הרבה מעבר ליכולתה של התבונה האנושית למשל. כיוון שכך, היקום עצמו מהווה ראיה לקיומו של יוצר תבוני. חובת ההוכחה, אם כן, היא על מי שטוען אחרת. כדי להיות אתיאיסט רציני, לא מספיק לומר "אין אלוקים". צריך לתת הסבר חלופי להיווצרות כל המורכבות המדהימה שביקום ללא מתכנן – ולהוכיח שההסבר הזה הוא הנכון.

כמובן, שהמדענים האתיאיסטים הרימו את הכפפה, והם עמלים במרץ על פיתוח תיאוריות מדעיות שיסבירו את כל הקיים בלי להזדקק להיפותזה של אלוקים. בין אם בתחום הביולוגיה או הפיזיקה, המדע המודרני כולו מנסה לבנות את הסבריו בלי להכניס גורם על-טבעי לתמונה. ואכן, האתיאיסטים סבורים כיום שברשותם הסברים מדעיים מוכחים, שמייתרים את הצורך באלוקים, ומסבירים את כל הקיים גם בלעדיו. אבל כאן צריך לשים לכמה נקודות:

ראשית, עצם המאמץ הרב שמשקיעים האתיאיסטים בתחום המדעי, מעיד על כך שהם מודים שחובת ההוכחה מוטלת עליהם. הם מבינים שהעולם אכן נראה, על פניו, כיצירה של תכנון תבוני, ושנדרשות ראיות חזקות מצדם כדי להפריך זאת. אפילו דוקינס, אפיפיור האתיאיזם בדורנו, אמר שהוא אינו מבין איך יכול היה מישהו להיות אתיאיסט לפני פרסום "מוצא המינים", לנוכח המורכבות המדהימה שבעולם החי. ההכרה הזו בכך שחובת ההוכחה היא עליהם, היא חשובה לכשעצמה.

שנית, ביחס לכל תיאוריה מדעית נטורליסטית, יש לשאול שלוש שאלות: א. האם היא אפשרית? ב. האם היא סבירה? ג. האם היא נכונה?

קודם כל יש לבדוק האם התיאוריה היא אפשרית בכלל, האם ההסבר שהיא מציעה אינו מופרך. זהו תפקידו של המדע עצמו להעביר את הביקורת הזו, וכיוון שאיני מדען לא אחווה דעה בנושא (הלוואי שגם המדענים היו מכירים במגבלותיהם שלהם ביחס לפילוסופיה!).

אבל גם אם התיאוריה היא אפשרית, עדיין נשאלת השאלה האם היא סבירה. למשל, האם ההסבר לפיו כל המערכות הביולוגיות התפתחו כתוצאה של ברירה טבעית עיוורת – הוא הסבר סביר יותר מהאלטרנטיבה, לפיה כוח תבוני עמד מאחורי היווצרותן. שימו לב: מכיוון שהסכמנו שחובת ההוכחה מוטלת על האתיאיסט, לא מספיק שהוא מראה שההסבר הנטורליסטי הוא "אפשרי". גם הסבר לפיו פיות יצרו את כל בעלי החיים, הוא "אפשרי". השאלה היא אם הוא סביר יותר, מתקבל יותר על הדעת מאשר החלופה של התכנון התבוני – שהיא ברירת המחדל! אני לא יודע איך לקבוע "סבירות", כי מה שנראה סביר לאדם אחד, ייראה בלתי סביר לאדם אחר; אבל אם נעשה את מבחן "האדם הסביר" על פי סקרים וכדו', נגלה שרוב רובה של האנושות מאמינים כמובן בקיומו של מתכנן תבוני כלשהו. כך שגם אם נניח שהתיאוריות הנטורליסטיות כמו האבולוציה מספקות הסבר אפשרי לקיומם של כל הדברים, זהו לא בהכרח הסבר סביר, ולפעמים הוא נראה ממש דחוק ומאולץ. לכן ברירת המחדל היא לדחות אותו, בדיוק כמו כל הסבר המניח את קיומן של פיות, ולהישאר עם ההסבר של התכנון התבוני. 

וכמובן, אפילו אם נאמר שהתיאוריות הנטורליסטיות הן אפשריות וסבירות, עדיין נשאלת השאלה האם הן אמנם נכונות; האם אכן זהו ההסבר הנכון – או שמא בכל זאת הבריאה התבונית היא ההסבר. לא עולה בדעתי שום דרך אפשרית להוכיח את אמיתותו הדווקאית של הסבר נטורליסטי כלשהו. אינטואיטיבית, כל הסבר שמכניס יד מתכננת ברמה כלשהי של הבריאה – גם אם זה רק בשלב הראשוני של קביעת חוקי הטבע הבסיסיים עצמם – כבר נשמע יותר מוצלח, ומסביר יותר דברים, מאשר הסברים של "חומר עיוור ותו לא".

המסקנה היא אם כן, שחובת ההוכחה מוטלת על האתיאיזם והנטורליזם. לנוכח עצם קיומו של היקום, ולנוכח המורכבות המדהימה של חלקים ממנו, ברירת המחדל היא להאמין שיש לו מתכנן תבוני. כל הטוען אחרת, עליו הראיה. ומכיוון שלעולם לא ניתן יהיה להוכיח שהנטורליזם צודק, ושאין שום ישות תבונית על-טבעית בנמצא – הרי שהאמונה בנטורליזם כמוה כאמונה בפיות: אולי היא נכונה, אבל אין שום סיבה לחשוב כך. היחס הראוי אל האתיאיסט, אם כן, הוא כאל אדם המאמין בפיות ובלפריקונים ללא כל הצדקה.

 

והערה לסיום: זו לא רק בדיחה – רבים מהאתיאיסטים אכן מאמינים בפועל בקיומם של פיות ולפריקונים! זאת משום שכדי להסביר איך יתכן ש"הכוונון העדין" (fine tuning) של חוקי הטבע ביקום מתאים כ"כ לאפשר את הופעתם של חיים, הם מניחים את קיומם של אינספור יקומים אחרים, בהם שוררים חוקי טבע שונים לגמרי – כך שקיומו של יקומנו אינו אלא הכרח סטטיסטי מובן מאליו, ולא מצריך את קיומו של מתכנן. אבל מה קורה בכל אותם יקומים אחרים? מכיוון ששוררים שם חוקי טבע שונים לגמרי, הרי שמן הסתם יש בחלקם לפחות גם יצורים שונים לגמרי, כמו למשל – פיות ולפריקונים! בהם, כמובן, הרבה יותר סביר להאמין מאשר באלוקים...



 




print
כניסה למערכת