אבולוציה! אמרת את המלה הזו, והדלקת חבית חומר נפץ. בן רגע, לפני שתספיק לומר "דרווין", יתנפל עליך המון אתאיסטי נזעם, מנופפים בחבילות של מחקרים אקדמאים והוכחות מדעיות, ויקשרו אותך למוקד ככופר נבער וחשוך. אבולוציה היא יסוד ושורש האמונה האתאיסטית, קודש הקודשים שלה, וכנסיית השכל מגינה עליה בקנאות לא פחותה מזו של הכנסייה הקתולית בימי הביניים.
מהצד השני, ניצבים דתיים ומאמינים רבים, רבנים ומחזירים-בתשובה, המרגישים שהאבולוציה מאיימת על אמונתם הדתית, ומקדישים מאמצים רבים לערער ולהפריך אותה. למרבה הצער, במקרים רבים אותם אנשים הם חסרי הבנה מספקת בתחום המדעי, וכתוצאה מכך נכשלים בשגיאות ובחוסר דיוק, והופכים מטרה לחיצי הלעג של יריביהם האתאיסטים.
בגלל הדברים האלה אני לא אוהב לעסוק בנושא האבולוציה. כל כך הרבה כבר נכתב ונאמר סביבה, והויכוח הזה מלא בכל כך הרבה שטויות, שגיאות ואמוציות, שאי אפשר להגיד כמעט שום דבר בעניין בלי לעורר מהומות. ובכל זאת, ישנם כמה דברים שדורשים הבהרה, לאור הבלבול האופף את הנושא.
מכיוון שאני מודע למגבלותיי בתחום המדעי, לא אתייחס לסוגיות הקשורות אליו, אלא אומר כמה דברים על המשמעות הפילוסופית של הויכוח. וכמו שכבר כתבתי פעם, הלוואי שגם המדענים בתגובה יכירו במגבלותיהם בתחום הפילוסופי, ולא יתיימרו לשלוח בו את ידם (ספריו של דוקינס, לדוגמא, הצליחו להוכיח בצורה הטובה ביותר, שמוצאו הוא אכן מהקוף. סליחה – מ"אב קדמון משותף"..)
הנקודה המעניינת היא, שהמאמינים יכולים להסתדר עם האבולוציה – אבל האתאיסטים לא יכולים להסתדר בלעדיה. המאמינים יכולים לקבל את טענות האבולוציה בלי יותר מדי בעיות. כי במה היא סותרת את אמונתם? בכך שהיא לא תואמת לפשט הכתובים בספר בראשית? – כבר מקובלנו מרבותינו שמעשה בראשית רב בו הנסתר על הגלוי, ואין להבינו כפשוטו. האבולוציה גם לא הופכת את האל למיותר בתהליך הבריאה; אדרבה, אם הטבע בנוי בצורה כזו, שהוא יכול להצמיח בתהליך אוטומטי יצורים חיים משוכללים, זה רק מגדיל את הסבירות שמישהו תכנן במכוון את הטבע הזה. אם הטבע הוא "שען עיוור", כלשונו של דוקינס, חייב להיות מישהו ממש גאון ש"תכנת" את אותו השען, כך שיצליח להפיק שעונים משוכללים כאלה. זה אפילו יותר גאוני ומדהים מאשר ליצור כל בעל חיים באופן ידני. כך שגם מי שמאמין באבולוציה, אין לו שום סיבה להפסיק להאמין בקיום האל. אם כבר, להפך.
לעומת זאת, האתאיסטים לא יכולים להסתדר בלי האבולוציה, מכיוון שזו הדרך היחידה שלהם להסביר את קיומו של עולם החי בלי להזדקק לכוח עליון תבוני. דוקינס עצמו אמר שהוא לא מבין איך יכול היה מישהו להיות אתאיסט לפני פרסום "מוצא המינים" של דרווין. אם האבולוציה תופרך ותתגלה כבלתי אפשרית, האתאיזם יעמוד ככלי ריק מול חובת ההוכחה המוטלת עליו, להוכיח שיצירות כה מורכבות יכולות להיווצר במקרה. זו הסיבה לכך שהאתאיסטים משקיעים מאמצים כה רבים בביסוסה של התאוריה ובהגנה עליה, ומגיבים בצורה כה רגשית כלפי המפקפקים בה.
אבל אם הדתיים יכולים להסתדר עם האבולוציה, למה באופן טבעי הם נוטים להתנגד לה כל כך? במה האבולוציה גרועה יותר מתאוריית המפץ הגדול, או תורת היחסות? לדעתי התשובה קשורה לבעיה האמיתית של האבולוציה. הבעיה היא לא שהאבולוציה מובילה למסקנה שאין אלוקים – אלא שהיא מבוססת על ההנחה שאין אלוקים. ולכן היא כל כך מקוממת את האדם הדתי.
מה הכוונה? תאוריית האבולוציה מנסה בעצם לענות על השאלה, מאין הופיעו כל החיים בעולם. לאדם הדתי יש על כך תשובה מן המוכן: אלוקים ברא אותם. יש כוח על טבעי מאחורי הבריאה. זה לא משנה איך בדיוק הוא יצר אותם, וכמה זמן זה לקח לו. ברגע שמדובר בכוח על טבעי, הכל אפשרי. וזו כמובן תשובה מצוינת לשאלה. זו התשובה שבה האמינו רוב בני האדם מאז ומעולם, וגם בימינו.
אלא מה – האתאיסטים כמובן לא מוכנים לקבל את התשובה הזו, כי היא נוגדת את אמונתם. לכן הם פיתחו את כל התאוריה לפיה בעלי החיים התפתחו בתהליך איטי של מוטציות וברירה טבעית, עד שהגיעו לדמותם הנוכחית. אולי זו תאוריה אפשרית מבחינה מדעית, ואולי לא – את השאלה הזו נשאיר כאמור למדענים; אבל השאלה הנשאלת היא, למה בכלל לאמץ את התאוריה הזו, אפילו אם היא אפשרית? במה היא משכנעת יותר מההסבר לפיו אלוקים ברא את כל בעלי החיים?
כאן חשוב להבחין בין טענות שונות בתוך תאוריית האבולוציה. ישנה הטענה הטריוויאלית, לפיה קיימת ברירה טבעית בטבע, והיותר מתאימים הם השורדים, ומעבירים את הגנים שלהם הלאה. בשילוב עם מוטציות מוצלחות, זה יכול להוביל לשינויים מסוימים אצל מיני בעלי החיים. זה מה שנקרא מיקרו-אבולוציה. אבל העובדה הפשוטה הזו מובנת מאליה, והיתה ידועה מאז ומעולם, הרבה לפני דרווין. איזה חידוש יש בכך ש"השריד שורד"? זו הרי טאוטולוגיה גמורה (בעיקר כשהגדרת "שריד" היא כ"כ גמישה). לכן, כל הראיות הרבות לכך שתהליכים אבולוציוניים כאלה מתרחשים בטבע, לא מעלות ולא מורידות. אין אף אדם בר דעת שיכחיש אותן. כל "מעשי המופתים" שמביאים הדרוויניסטים, כמו התארכות המקור אצל ציפור הפרוש (וואו!), או כמה זבובונים שעברו מוטציה והפכו לזבובונים קצת שונים (דא!) לא מוכיחים שום דבר מעבר למובן מאליו.
הויכוח האמיתי הוא סביב המקרו-אבולוציה, והטענה לפיה כל המינים, וכל היצורים החיים, התפתחו אך ורק כתוצאה מתהליך הברירה הטבעית העיוור, ללא שום התערבות מכוונת מלמעלה. זה מה שנקרא "הסיפור האבולוציוני הגדול". אבל בניגוד לטענה הקודמת, שאותה לא צריך להוכיח מרוב פשטותה – הרי שאת הטענה הזו אי אפשר להוכיח, מרוב יומרנותה. וכי מניין למדענים לדעת מה התרחש בעבר, בוודאות שכזו? הרי גם אם תוכח התרחשותה של מקרו-אבולוציה במינים מסוימים, איזה הוכחה יש בכך לטענה שכל מיליוני המינים השונים נוצרו באותו אופן? אני מדגיש שוב: גם אם זה אפשרי – זה לא אומר שזה נכון. גם אם ההסבר האבולוציוני מסוגל להסביר את כל הופעת המינים, אין שום ערובה לכך שזה אכן מה שקרה. ההסבר האלטרנטיבי, לפיו אלוקים ברא את המינים (ישירות, או באמצעות התערבות בתהליך האבולוציוני), תמיד נשאר אפשרי, וגם יותר סביר.
כך מנצלים האתאיסטים את ההוכחות (המיותרות) לקיומם של תהליכים אבולוציוניים, כדי להעמיד פנים שיש להם הוכחה לכל "הסיפור האבולוציוני הגדול", ולכך שכל המינים התפתחו אך ורק דרך הברירה הטבעית העיוורת. משל למה הדבר דומה? לאדם שטוען שכל אדם שמת אי פעם עלי אדמות, מת בעצם כתוצאה מסרטן. כדי להוכיח זאת, הוא מביא עוד ועוד הוכחות לקיומה של מחלת הסרטן, ולכך שאנשים מתים כתוצאה ממנה. כמובן שלהוכחות הללו אין שום משמעות; אף אחד לא חולק על כך שיש אנשים שמתים מסרטן, ואף אחד לא חולק על כך שישנם תהליכים אבולוציוניים בטבע. אבל לעשות מכך הכללה לכל התופעות שבמציאות – זו כבר טענה חסרת כל בסיס.
תומכי האבולוציה מביאים ראיות שונות לאמיתותו של "הסיפור האבולוציוני הגדול", כמו דמיון בין הדנ"א של המינים השונים, או קיומם של שרידי אברים מנוונים או חסרי שימוש אצל בעלי חיים שונים. בשיחות עם חברים המתמחים בביולוגיה, הם סיפרו לי שכשמשווים בין הדנ"א של מיני בעלי חיים שונים, פשוט "רואים" איך הוא התפתח בשלבים, ואיך ישנם "אילנות יוחסין" של מינים שונים על פי הדמיון בגנים שלהם. אלו טענות מעניינות, אבל הן מתבססות על תחושה ואינטואיציה, לא על הוכחות; דמיון בין שרשראות דנ"א שונות לא מוכיח שיש מוצא משותף בין המינים. באותה מידה, אלוקים יכול היה לברוא אותם עם חומרי גלם דומים, ומכאן הדמיון. כך גם לגבי אברים מנוונים שונים. הדבר הכי אבסורדי הוא, שאותם מדענים מסתמכים על האינטואיציות שלהם כדי "לראות" את המוצא המשותף של המינים, אבל לא כדי לראות את התבונה הגאונית המובהקת שמאחורי עצם קיומם של אותם מינים! אם התוספתן "מוכיח" את האבולוציה, האם העין והמוח לא מוכיחים את התכנון? האם כל אדם שמתבונן על עולם החי הרבגוני והמדהים, ועל המערכות המשוכללות להפליא שבכל יצור חי, לא פשוט "רואה" שמישהו תכנן את זה? אז אחת מהשתיים: או שתתעלמו מהאינטואיציות בשני המקרים (ואז לא תהיה שום ראיה לסיפור האבולוציוני הגדול), או שתקבלו אותן בשני המקרים (ואז תצטרכו להודות בקיומו של מתכנן). אחרת זו סתם רמאות והטיה אישית.
העולה מכל האמור הוא, שתאוריית האבולוציה מעצבנת את הדתיים, בגלל שכל קיומה מושתת על ההנחה שהחיים התפתחו ללא אלוקים. זו לא מסקנה שהיא מגיעה אליה, אלא הנחת היסוד ממנה היא יוצאת. בלי הנחת היסוד הזו, כל הסיפור האבולוציוני הגדול הוא לא יותר מתרחיש אפשרי אחד מבין אינסוף אחרים. רק למי שכופר אפריורית באלוקים, יש סיבה לאמץ דווקא את הסיפור הזה. עבור כל מי שמאמין בכוח עליון כלשהו, באלוקים או באלים, פשוט אין סיבה לעשות את זה. אם אני מאמין באלוקים כל-יכול, אני יכול גם להאמין שהוא ברא את העולם לפני חצי שעה כפי שהוא עכשיו, והשתיל לכולנו זכרונות מזויפים. למה הוא עשה את זה? – אני יכול להמציא מאה הסברים יצירתיים על המקום. לאור הסיפורים היצירתיים להדהים שהאבולוציוניסטיים ממציאים כדי לתרץ כל קושי וחור בתיאוריה שלהם, לא תהיה להם שום אפשרות להעביר עליי ביקורת.
אני, כיהודי דתי, מוכן עקרונית לקבל את הסיפור האבולוציוני הגדול. למעשה, כשהייתי בתיכון דווקא התלהבתי מהיופי שבו, והייתי מתווכח עם חבריי בניסיון לשכנע אותם שהוא לא סותר את היהדות. אבל מאז התבגרתי והתפכחתי, והיום אני לא קונה סיפורים כאלה בלי סיבה טובה. אם מישהו ייתן לי סיבה להעדיף את הסיפור הזה על פני הסיפור הפשוט, לפיו אלוקים ברא את כל החי בששה ימים (או על כל מיתוס בריאה אחר, לצורך העניין) – אני מבטיח לקנות. אבל ראיות מצחיקות כמו התוספתן ועצם הזנב, או הדמיון הגנטי, לא ממש משכנעות אותי. אלא מה, יש להעדיף את הסיפור האבולוציוני כי הוא לא מצריך את אלוקים? – מי שטוען טענה כזו מניח הנחת יסוד שונה משלי, וממילא לא יכול לשכנע אותי.
אז במה אני מאמין עכשיו? אני אגנוסטי בנושא: אולי אלוקים ברא את כל החי בששה ימים, אולי באמצעות האבולוציה, אולי חלק כך וחלק אחרת, ואולי באינספור דרכים אחרות שאנחנו לא מעלים בדעתנו. כשאלוקים בתמונה, הכל אפשרי. רק מי שמתיימר לדעת שאין אלוקים, מחייב את עצמו לקבל דווקא את הסיפור האבולוציוני, כי אין לו ברירה אחרת. מי שהוא טיפה יותר עניו, ומכיר באפשרות של התערבות כוחות עליונים, לא ממהר להשמיע טענות נחרצות שכאלה על דברים שקרו בעבר הרחוק כל כך.
למעשה יש פה מין סימטריה: האתאיסט דוחה את האמונה באלוקים, לא משום שהוא משוכנע בוודאות שהיא לא נכונה, אלא משום שהוא לא זקוק לה (לדעתו), שכן ההסבר האבולוציוני עונה לו על כל השאלות. ואילו אני דוחה את האמונה בסיפור האבולוציוני הגדול, לא משום שהיא בהכרח לא נכונה, אלא משום שאני לא זקוק לה, שכן האמונה באלוקים עונה לי על כל השאלות. (חוץ מזה האתאיסט טועה בקשר ליכולת ההסבר של התאוריה, אבל לא נאריך בזה עכשיו.)
אז איך לבחור איזו הנחת יסוד לאמץ ביחס לקיום האל? זו כבר שאלה אחרת, שעסקתי בה במאמרים רבים אחרים.
הערה לסיום: אמרתי שאני לא מתיימר להתמצא בהיבטים המדעיים של האבולוציה, אבל ממה שאני יודע, ישנם לא מעט מדענים שמפקפקים בתאוריה או בחלקים ממנה, וטוענים שהם בלתי אפשריים מבחינה מדעית (בלי קשר לשיקולים דתיים). הבעיה היא, שאותו מיעוט של מדענים, נרדף בצורה כ"כ קנאית ע"י הכנסייה האתאיסטית, שאין לנו שום סיכוי לברר את האמת. ע"ע פיטוריו של ד"ר גבי אביטל מתפקיד המדען הראשי של משרד החינוך, בשל טענת הכפירה שלו נגד האבולוציה. כל זמן שהאקדמיה תמשיך להתנהג בנושא זה כמו האינקוויזיציה הספרדית, ולא תתן יחס מכובד ושוויוני גם לעמדות מדעיות אחרות, הדבר מטיל ספק על אמינותה המדעית של תאוריית האבולוציה עצמה. זו לא חוכמה גדולה שרוב המדענים תומכים בה, אם לא מציגים בפני הסטודנטים שום תאוריה מדעית אחרת, אלא מלמדים אותם לקבל זאת כתורה מסיני. ואני לא מדבר על תאוריות דתיות כאלטרנטיבה, אלא על גישות שונות בתוך המדע עצמו. עד שלא ישרור חופש דעות אמיתי באקדמיה, לא נוכל כנראה לדעת את האמת.