מיסטריום

במאמר "סיפורי תשובה מהצד האפל", הבאתי כמה דוגמאות לדמויות שהיו שקועות במעמקי הרוע, ובכל זאת הצליחו לעשות את המהפך ולצאת אל האור. המשותף לאותן דמויות הוא, שהרוע שלהן היה קשור באלימות, הרג וכוחניות. מידת הדין, או הגבורה, אם תרצו.

לעומת זאת, יש דמויות שהיו שקועות ברוע מסוג אחר: הרוע של השחיתות המינית. פריצות, זנות וחוסר צניעות, נחשבים לחטאים מהצד ההפוך לזה של האלימות והכוח – הצד של החסד המופרז. בעוד שהדין שואף לפגוע ולחלק, החסד שואף להתפשט ולהתחבר. ביסודו הוא כוח חיובי, אבל כשהוא עובר את גבולו הוא גורם להשחתה. מיניות ללא גבולות וסדר מביאה להרס נפשי ורוחני, פוגעת באדם ובחברה, ומשפילה אותם לרמה בהמית וגרוע מזה. לא לחינם חטאים מסוגם של גילוי עריות, נמנים על החמורים ביותר, באותה קבוצה עם שפיכות דמים ועבודה זרה.

אבל כמו במקרה של חטאי האלימות, גם מחטאים אלה אפשר לחזור בתשובה; וככל שמישהו היה שקוע עמוק יותר בחטא, כך הפלא של התשובה שלו הוא גדול יותר, והאור שצומח מתוך החושך בוהק ומאיר במיוחד. מי שהתנסה בעמקי הרוע והשפלות, יבוא משם עם חוויות ותובנות שיעניקו לו כוחות מעבר לאלה של הצדיק שלא טעם טעם חטא. כמובן שאין בכך היתר לחטוא לכתחילה, חלילה – אבל בדיעבד מתברר שגם לנפילות היתה מטרה.

אחת הדוגמאות המרתקות ביותר לדמות כזו, היא דמותה של אלודיסיה – הסוקובוס הפלאדינית. אתם יכולים לקרוא עליה כאן:

http://www.wizards.com/default.asp?x=dnd/fc/20050824a

אלודיסיה היא סוקובוס – בת לגזע של שדות, שמתמחות בפיתוי והשחתה של בני אדם. מעצם טבעה, היא היתה שקועה עמוק בתוך הרוע והחטא. אולם באחד ממסעותיה קרה לה דבר שלא ייאמן: היא פגשה מלאך יפה תואר, והתאהבה בו. רגש האהבה היה זר עבורה לחלוטין, אבל בסופו של דבר היא התמסרה לו, ופנתה אל המלאך בבקשה שידריך אותה כיצד לחזור בתשובה ולהצטרף לכוחות הטוב, כדי שתוכל להיות איתו. בעקבות זאת החלה אלודיסיה ללמוד להכיר את מושגי הטוב, החסד, האהבה והצדק, שהיו זרים לה, ועם הזמן עלתה במדרגות הקדושה, עד שנהייתה פלאדינית – אבירת קודש בשירות אלי הטוב. משדה שטנית שמפתה גברים ומושכת את נשמותיהם לגיהינום, היא הפכה ללוחמת נחושה למען הטוב והצדק, והפנתה את כוחותיה כנגד אלה שבעבר פעלה בשירותם ולצדם. האין זה מופלא? אין ספק שהיא מביאה איתה לשורות הטוב איכות מיוחדת במינה, שלא תימצא אצל מלאכים מלידה.

(אגב, ישנה סדרת טלוויזיה קנדית בשם "The Lost Girl", המתארת את סיפורה של סוקובוס בשם Bo, המנסה להשתחרר מהדחפים המרושעים שלה ולעזור לאנושות במאבק מול כוחות הרשע. לא ראיתי את הסדרה, שמן הסתם היא גם לא צנועה במיוחד, אבל זה מראה שהרעיון של סוקובוס החוזרת למוטב הוא בעל כוח משיכה חזק. גם במאמר על סוקובוס בגיליון 417 של Dragon Magazine יש התייחסות לנושא, אבל שם דורשים מכל סוקובוס לעשות שבעה מעשים טובים כנגד כל מעשה מרושע שעשתה אי פעם, כתנאי לקבלתה בתשובה. קצת קשה, הייתי אומר.)

אפשר לחשוב על דוגמאות דומות לכך במקורות היהדות. הראשונה שבהן היא רחב הזונה, שחז"ל מפליגים בתיאור שחיתותה המינית והמוסרית. אף על פי כן, לנוכח המפגש עם המרגלים הישראלים, חזרה רחב בתשובה והצטרפה לעם ישראל, ולפי המדרש גם התחתנה עם יהושע בן-נון בעצמו. הציניקנים יטענו שהיא פעלה פשוט ממניעים תועלתיים, כדי להציל את עצמה ובני משפחתה מהשמדה בידי בני ישראל; אבל יתכן שהיה בכך משהו עמוק יותר, התפעמות מהמפגש עם הקדושה המתבטאת בעם ישראל ובאלוקיו, שחוללה בה מהפך אמיתי של תשובה שלמה.

סיפור מרתק נוסף מופיע בגמרא, במסכת מנחות (מד, א):

"מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית. שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה. שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן. כשהגיע זמנו בא וישב על הפתח. נכנסה שפחתה ואמרה לה: אותו אדם ששיגר ליך ד' מאות זהובים, בא וישב על הפתח. אמרה היא: יכנס! נכנס. הציעה לו ז' מטות, שש של כסף ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב. עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה. באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו. נשמט וישב לו ע"ג קרקע, ואף היא נשמטה וישבה ע"ג קרקע. אמרה לו: גפה של רומי, שאיני מניחתך עד שתאמר לי: מה מום ראית בי? אמר לה: העבודה, שלא ראיתי אשה יפה כמותך! אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה, וכתיב בה" אני ה' אלהיכם" שתי פעמים - אני הוא שעתיד ליפרע, ואני הוא שעתיד לשלם שכר. עכשיו נדמו עלי כד' עדים. אמרה לו: איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך, ומה שם עירך, ומה שם רבך, ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה. כתב ונתן בידה. עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות, ושליש לעניים, ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות. ובאת לבית מדרשו של ר' חייא. אמרה לו: רבי, צוה עלי ויעשוני גיורת! אמר לה: בתי, שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים? הוציאה כתב מידה ונתנה לו. אמר לה: לכי זכי במקחך. אותן מצעות שהציעה לו באיסור, הציעה לו בהיתר."

בסיפור זה, שאפשר להעמיק בו הרבה, מתוארת דמותה של אשה שאינה סתם פרוצת רחוב, אלא זונת צמרת יוקרתית; מה שמעורר אותה לחזור בתשובה שלמה ולהתגייר, הוא לא התאהבות ביופיו החיצוני של אותו יהודי, אלא התפעלותה מרמת הקדושה אליה הגיע, ומיכולתו לעמוד בפיתוייה בזכות המצווה שקיים. לפתע התברר לה, שלא כל בני האדם הם יצורים יצריים ומושחתים, ויש באדם גם צד רוחני עליון שגובר על החומר. בעקבות זאת היא נוטשת לחלוטין את דרכיה הרעות, אבל באופן מפתיע אולי, היא לא נעשית נזירה במנזר – אלא נישאת לאותו אדם, ומציעה לו בהיתר את אותן הנאות שקודם לכן היו אסורות עליו. הווה אומר, היא מביאה איתה לעולם הקודש את הכוחות שהעלתה איתה ממעמקי הטומאה, ומקדשת אותם.

אפשר למצוא דוגמאות נוספות דומות לכך, כמו עם אשת טורנוסרופוס שנשלחה לפתות את ר' עקיבא, ובסופו של דבר התגיירה והתחתנה איתו. אגב, לא חסרים מקרים גם בצד הגברי של המפה: סיפורים על גברים שהיו שקועים עד מעל לראשם ביצר העריות, ובסופו של דבר הצליחו לחזור בתשובה, כמו אלעזר בן דורדיא ונתן צוציתא. אבל איכשהו נראה שכשמדובר בנשים, הרושם שנעשה הוא גדול יותר. התחושה היא שחטאי מיניות משחיתים את האשה יותר מאשר את הגבר: אשה שחיה עם גברים רבים נחשבת לפרוצה או מופקרת, ואילו גבר שחי עם נשים רבות נתפס ככובש ודון ז'ואן, מושא לקנאה ולא לזלזול. כיוון שכך, סיפורי התשובה של נשים מעין אלה מרשימים יותר מאשר אלה של הגברים.

מעניין לציין שגם בספרות מופיעות דמויות של נשים שהן זונות מבחוץ וקדושות מבפנים; נשים שלעתים העיסוק בזנות נכפה עליהן בניגוד לרצונן, אולם הן הצליחו לשמור על טהרתן הפנימית, ולא נתנו לנשמתן להתלכלך בשל חטאי הגוף. כך למשל דמותה של סוניה בספר "החטא ועונשו", וגם אחת הנשים בספריו של אלי ויזל, שניצלה את מעמדה המיוחד אצל הגרמנים כדי להסתיר ילד יהודי בזמן השואה.

אין לזלזל באף אדם, ואין מקום שהוא עמוק מכדי לשוב ממנו. דווקא מתוך החושך, יופיע האור החזק ביותר.