כוח המשיכה של אלוקים

כוח המשיכה של אלוקים
פורסם ב 25/04/2013 17:48:39

אודה על האמת, לא ברור לי כל העיסוק הזה ב"הוכחות לקיומו של האל". ממתי צריך להוכיח נושא של אמונה? הרי כל הרעיון של אמונה הוא להיות משוכנע בלי הוכחות. אילו היו הוכחות, היה זה ידע ולא אמונה. לא שיש בעיה עקרונית עם ידע בדבר קיום האל, אבל רוב המאמינים מצהירים בגלוי על כך שאמונתם באל אינה אלא – כמה מפתיע – אמונה. ואם זו אכן אמונה, אז מה פתאום לבוא אליהם בדרישה להוכיח אותה? אפשר לבקש מהם לנסות לשכנע, להסביר מה מוביל אותם לאמונה הזו, וכן הלאה. אבל ברגע שמתחילים לדבר על הוכחות, עוברים מהמישור של האמונה לזה של הידיעה – ואין שום סיבה ליפול למלכודת הזו.

אבל אחרי הקדמה זו, נאמר בכל זאת משהו לגבי הוכחות. בניגוד לדעה הרווחת, קיומו של האל הוא אחת העובדות המוכחות ביותר שישנן. למעשה, הוא מוכח לפחות באותה מידה, שקיומו של כוח המשיכה הוא עובדה מוכחת. נסביר להלן.

טבעו של האדם הוא, שכאשר הוא נתקל בתופעות, הוא מחפש להם הסברים. אם הוא מוצא חפץ כלשהו, הוא שואל מה ההסבר לנוכחותו במקום. אם הוא רואה תופעת טבע, הוא שואל מה ההסבר להתרחשותה.

ומהו "הסבר"? הסברים מתחלקים לשני סוגים: העמדה על המוכר, והעמדה על הבלתי-מוכר. העמדה על המוכר פירושה להסביר את תופעה X באמצעות הסתמכות על תופעה Y, המוכרת לנו כבר. לדוגמא, אם אני רואה שעון מונח על השולחן מולי, אני מסביר את קיומו בכך שבני אדם ייצרו אותו והניחו אותו על השולחן. זאת משום שאני מכיר את קיומם של בני האדם, ויודע שהם מייצרים שעונים ומניחים אותם בכל מיני מקומות.

העמדה על הבלתי מוכר, לעומת זאת, נדרשת כאשר יש לפנינו תופעה, שאיננו מכירים את הגורם המחולל אותה. למרות שאיננו מכירים אותו, קיומה של התופעה דורש הסבר. ולכן אנו מניחים במקרה זה את קיומו של גורם מסוג חדש, שלא הכרנו עד כה, שהוא ישמש כהסבר לתופעה. לדוגמא, אם האדם הראשון שינחת על המאדים יגלה שם מכשיר אלקטרוני בלתי מוכר, יידרש הסבר לקיומו של אותו מכשיר. במקרה זה, מכיוון שאנו לא מכירים שום גורם שיכול היה לייצר אותו ולהניח אותו שם, נצטרך להוסיף לתמונת המציאות שלנו את קיומו של גורם חדש – ישות כלשהי, בעלת הכוח והתבונה הדרושים כדי לייצר מכשיר כזה. אמנם איננו יכולים לדעת הרבה על תכונותיה של אותה ישות, מעבר למה שניתן להסיק מתוך בחינת המכשיר; אבל קיומו של המכשיר ייחשב כהוכחה חזקה ביותר לכך שישות זרה כלשהי אכן קיימת.

וכאן נשאלת השאלה: מי אמר שלכל תופעה צריך להיות הסבר? מניין לנו להסיק את קיומן של ישויות כאלה ואחרות, רק על סמך קיומן של תופעות לא מוכרות? הרי ממילא, כל שרשרת הסברים צריכה להיעצר מתישהו. אם מסבירים את Z באמצעות Y, ואת Y באמצעות X וכן הלאה, בשלב כלשהו מגיעים ל"עובדות הקשוחות" (brute facts) של המציאות. עובדות אלו הן התשתית שעליה בנויה המציאות כולה, ואין שום הסבר קודם לקיומן פרט ל"ככה". ככה זה, זוהי המציאות, וזהו זה. אם לא נכיר בקיומן של עובדות קשוחות מעין אלה, ניקלע לרגרסיה אינסופית, וממילא לא נוכל להסביר שום דבר.

אז אם מודים שישנן עובדות קשוחות שלא ניתנות להסבר, על סמך מה אנו מוסיפים ישויות בהסברים מסוג העמדה על הבלתי-מוכר? אולי התופעה שלפנינו היא פשוט עובדה קשיחה של המציאות, ואין אף ישות שעומדת מאחוריה? בדוגמא שהבאנו, אולי המכשיר האלקטרוני שעל המאדים, פשוט היה שם מאז ומעולם, ואף אחד לא ייצר אותו? למה להרבות ישויות שלא לצורך?

לשאלה הזו אין תשובה ברורה, פרט לאינטואיציות האנושיות, שדוחפות אותנו לחפש הסברים בסיסיים ככל הניתן, ולא לעצור את שרשרת ההסברים בשלב מוקדם מדי. נראה שהטענה לפיה המכשיר האלקטרוני היה קיים מאז ומעולם, תישמע לכולנו מגוחכת ולא סבירה. הנטייה של האדם בכלל, ושל המדע בפרט, היא לנסות ולצמצם ככל הניתן את מספר העובדות הבסיסיות. אם אפשר למצוא הסבר בסיסי לכמה תופעות, עדיף לאמץ אותו, מאשר לייחס לכל אחת מהתופעות הללו מעמד של עובדה קשוחה בפני עצמה. למעשה, אחד המבחנים של תיאוריה מדעית מוצלחת, הוא ביכולתה להסביר באופן חסכוני כמה שיותר תופעות. זאת, גם אם היא מסבירה אותן באמצעות העמדה על הבלתי מוכר.

 

כאן אנו מגיעים לכוח המשיכה, למשל. ניוטון לא היה האדם הראשון שתפוח נפל על ראשו. אנשים הכירו את התופעה הזו מאז ומעולם. אף על פי כן, ניוטון היה הראשון שנתן הסבר כולל לכל התופעות של נפילות למיניהן, ולתופעות רבות אחרות, כמו הגאות והשפל, ותנועת הכוכבים בשמים; זאת באמצעות מסקנתו שקיים כוח אחד מאחורי כל התופעות הללו, הלא הוא כוח המשיכה.

הסבר התופעות הללו באמצעות קיומו של כוח המשיכה, הוא הסבר מהסוג של העמדה על הבלתי מוכר. הרי עד ניוטון, לא הכירו את קיומו של כוח כזה. אף אחד, כולל ניוטון עצמו, לא ראה את כוח המשיכה באופן ישיר. כל מה שניתן לראות הוא את התופעות השונות של נפילה וכדו', ומתוכן להסיק שיש איזה כוח שעומד מאחוריהן. ניוטון הוסיף גורם חדש לתמונת העולם, ובאמצעותו הסביר את המוכר.

ופה נשאלת השאלה: מי אמר שישנו כוח אחד מאחורי כל התופעות הללו? אולי התופעות הללו מתרחשות פשוט כי... הן מתרחשות? תפוחים נופלים, גאות ושפל מתרחשים, וכוכבים מסתובבים, פשוט כי זה מה שעושים תפוחים, מים וכוכבים. כל אירוע כזה יכול להיות עובדה קשוחה בפני עצמו. למה להניח שיש דבר כזה שנקרא כוח המשיכה?

התשובה, כמו קודם, היא שזו פשוט האינטואיציה האנושית. כך נראה לנו יותר נכון. הסבר אחיד שכזה נראה לנו יותר הגיוני, מאשר להניח שכל אירוע וכל תופעה הוא עובדה קשוחה נפרדת. אם כוח אחד יכול לתת הסבר שכזה להרבה תופעות, עדיף לראות בו את העובדה הבסיסית, ולא בכל תופעה בפני עצמה. אם לא נניח את קיומו של כוח המשיכה, נצטרך להניח את קיומן של אינספור עובדות בסיסיות – אחת לכל אירוע של נפילה אי שם ביקום – שכולן בלתי תלויות אחת בשנייה. וזה נשמע לנו פחות סביר.

 

נכון הוא, שיש אנשים שכופרים בקיומו של כוח המשיכה. לטענתם ניוטון לא חידש את קיומה של שום ישות שהיא, אלא רק תיאר בצורה מדויקת את המתרחש. הוא לא הסביר את התופעות, אלא רק תיאר אותן. לפי גישה זו, באמת אין דבר כזה כוח משיכה. כל תופעה של נפילה היא עובדה בסיסית בפני עצמה, שאין לחפש לה הסבר.

יש כל מיני בעיות עם הגישה הזו, אבל לא ניכנס אליהן כרגע. לצורך העניין נקבל אותה כלגיטימית, אם כי חייבים להודות שהיא נשמעת מאד לא-אינטואיטיבית. הטבע האנושי שלנו דורש הסברים בסיסיים חסכוניים מסוגו של כוח המשיכה. אבל אולי הבעיה היא אצלנו, בפסיכולוגיה האנושית שלנו, ואולי ישויות בסיסיות כאלה אינן קיימות מחוץ לדמיוננו. לא רק כוח המשיכה, אלא גם שאר הישויות שהמדע הוסיף לעולמנו בלי שמישהו ראה אי פעם באופן ישיר – אטומים, אלקטרונים, ניוטרונים, קוונטים וכן הלאה. כל אלה הומצאו בשביל לספק הסברים בדרך של העמדה על הבלתי מוכר, ואולי באמת הם לא קיימים. נניח.

 

ואחר הדברים האלה, אפשר להבין מדוע קיומו של אלוקים הוא עובדה מוכחת ממש כמו קיומו של כוח המשיכה. שכן בדומה לכוח המשיכה, גם אלוקים מהווה הסבר להרבה תופעות נפרדות: לקיומו של היקום, לקיומם של חוקי הטבע, לקיומם של יצורים חיים ובני אדם, לקיומן של תודעות, לקיומם של ניסים וחוויות של התגלות, וכן הלאה.

נתמקד לצורך העניין בקיומם של היקום ושל חוקי הטבע. מדוע קיים בכלל יקום? מדוע שוררים בו חוקי טבע קבועים, הפועלים בדייקנות כזו? אפשר להשיב על השאלות הללו: ככה! היקום וחוקי הטבע הם עובדות בסיסיות, שאין לחפש להן הסבר בסיסי יותר. אכן, זה אפשרי – בדיוק באותה מידה, שניתן לטעון זאת לגבי נפילות של תפוחים וסיבובם של כוכבים. אבל מי שרואה בהתרחשותן של נפילות תפוחים הוכחה מספקת לקיומו של כוח המשיכה – אין שום סיבה שלא יראה בקיומם של היקום וחוקי הטבע, הוכחה מספקת לקיומו של כוח בסיסי יותר העומד מאחוריהם, הלא הוא אלוקים. עיקרון החסכנות עובד גם כאן: כמה שפחות עובדות קשוחות, יותר טוב. אם כן, עדיף לראות בקיום האל את ההסבר לקיומו של היקום על כל התופעות וחוקי הטבע שבו, ולראות בו את העובדה הקשוחה היחידה, מאשר לייחס לכל תופעה מעמד עצמאי של עובדה קשוחה.

במלים אחרות, הן כוח המשיכה והן אלוקים, מהווים הסבר למציאות, על דרך ההעמדה על הבלתי מוכר. מי שמקבל את כוח המשיכה, אין שום סיבה שלא יאמין באלוקים, ומי שכופר באלוקים, יכול באותה מידה לכפור בכוח המשיכה. מבחינת המוכחות שלהם, שניהם שווים.

(בשלב הזה בטח יקום איזה חכמולוג ויטען: "מי אמר שאלוקים הוא הסיבה לקיום העולם? אולי זו מפלצת הספגטי המעופפת?". ובכן, באותה מידה אפשר גם לשאול: "מי אמר שכוח המשיכה הוא זה שגורם לעצמים ליפול? אולי זו החד קרן הוורודה הבלתי נראית?". ברור שזו שאלה שאינה במקומה, שכן לסיבה הראשונה לקיומה של העולם אנו קוראים "אלוקים", ואין זה משנה אלו עוד תכונות יש לה. ולא כאן המקום להאריך בתשובות לשאלות אוויליות שכאלה.)

 

יהיה מי שיטען, שלכוח המשיכה יש יתרון על פני האל בתור הסבר לתופעות, שכן לכוח המשיכה יש גם ניבויים לעתיד שמאששים את קיומו, מה שאין כן לקיום האל.

על כך יש להשיב מספר תשובות: ראשית, לא לכל הסבר חייבים להיות גם ניבויים לעתיד. לדוגמא, אם אנחנו מוצאים מכתש ענק על כדור הארץ, אנו יכולים להסביר אותו באמצעות הנחת קיומו של מטאור ענק שהתנגש בכדור הארץ אי שם בעבר הרחוק (גם אם מעולם לא שמענו על מטאורים כאלה). זה הסבר לגיטימי לחלוטין, למרות שאין לו בהכרח ניבויים לעתיד – אנחנו לא מחויבים לומר שמטאור דומה יפגע שוב בכדור הארץ מתישהו. כך גם לגבי החפץ שנמצא על המאדים. לתיאוריה לפיה מישהו ייצר אותו לא צריכים להיות ניבויים, כדי שהיא תיחשב להסבר טוב לקיומו. הוא הדין אם כן לקיומם של היקום וחוקי הטבע. קיומו של האל מהווה הסבר להם, גם בלי ניבוי לעתיד.

שנית, אפשר לומר שלקיום האל יש ניבויים. למשל, אם האל קבע את חוקי הטבע, אנו יכולים לנבא שהם יהיו אחידים בכל היקום, גם בחלקים ממנו שטרם הגענו אליהם. או שחוקי הטבע ימשיכו להתקיים גם בעתיד הרחוק. אבל יש מה לדון בטענות הללו, ולא נאריך בזה עכשיו.

שלישית, אם אנו עוברים במעבר חד מהאל הדיאיסטי שתואר עד כה, לאלוקי היהדות למשל, ומייחסים לבורא היקום גם את התכונה של היותו נותן התורה – אז אפשר לומר שהתגשמות נבואות התורה, כמו הישרדותו של עם ישראל בגלות ושובו לארצו, מהוות הוכחה לקיומו של האל, שכן אלו ניבויים שלא היינו מצפים לראות בלעדיו. גם בזה יש מה לדון, אבל זה לא משנה לענייננו. לצורך העניין, הטענה הראשונה שהובאה לעיל מספיקה כדי להצדיק את האמונה בקיום האל, גם בלי ניבויים.

 

המסקנה אם כן היא, שקיומו של העולם הוא תופעה הדורשת הסבר, וההסבר לקיומו של העולם הוא קיומו של האל, בדיוק באותה מידה שההסבר לנפילתם של תפוחים הוא כוח המשיכה. כמובן שמה שאנו רשאים לומר על האל על סמך הוכחה זו, הוא מצומצם למדי – אי אפשר לקפוץ מקיומו אל המסקנה שהוא גם ציווה להניח תפילין כל בוקר. אבל בכל זאת יש לכך חשיבות רבה.

ואם ישאל השואל: ולמה קיומו של האל לא דורש הסבר? למה להניח שהוא מהווה עובדה בסיסית? התשובה היא, שאם נניח שקיים הסבר בסיסי יותר לקיומו של האל, לא "נרוויח" שום דבר מבחינת החסכנות. האל הוא אחד, וכל הסבר שיינתן לו לא יכול להיות פחות מאחד, אז למה להוסיף הסברים כאלה עד לאינסוף? לעומת זאת, במעבר מריבוי התופעות של העולם לאחדותו של האל, אנחנו כן מרוויחים חסכנות רבה בהנחת קיומן של עובדות בסיסיות, לכן יש לנו הצדקה לעשות אותו.

הדברים הללו היו רק על קצה המזלג, ויש עוד הרבה מה להקשות ולתרץ עליהם. כל מי שרוצה להרחיב בנושא, מוזמן לקרוא בספרים כמו "טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה" של יובל שטייניץ, ו- "Is There a God?" של הפילוסוף Richard Swinburne. קראו ותיהנו.   





print
כניסה למערכת