צייד ערפדים (יהו)די

צייד ערפדים (יהו)די
פורסם ב 09/05/2013 15:43:39

צייד ערפדים די

בין הגיבורים הרבים הנלחמים בכוחות הרשע, מקום מיוחד של כבוד שמור לציידי הערפדים. אותם אנשים ונשים המקדישים את חייהם למאבק ביצורי אופל אלה, מסכנים בכך לא רק את חייהם אלא גם את עצם נשמתם; הם יודעים שהמוות אינו הגורל הנורא ביותר הצפוי להם, אלא קללת המוות-בחיים, ההצטרפות אל שורותיהם של הארורים בהם הם נלחמים. אף על פי כן, הם לוקחים על עצמם סיכון זה, כדי שהחפים מפשע יוכלו לישון בבתיהם בשלווה, והלילות יהיו בטוחים עבור האדם.

ציידי ערפדים באים במגוון דמויות וסגנונות: מלומדים כמו ד"ר אברהם ואן הלסינג האגדי, אויבו המושבע של דרקולה, או מקבילו בעולם של רייבנלופט, ד"ר רודולף ואן ריכטן, מחבר סדרת "מדריך ואן ריכטן" ליצורי האופל; לוחמים רבי כוח, כמו סיימון בלמונט, ושאר בני משפחת בלמונט לדורותיה (מסדרת המשחקים "Castlevania" – חלקכם זוכרים אולי את הגרסא הקריקטורית של סיימון בסדרה "קפטן N"), והרפתקנים עתירי-גאדג'טים, כמו בלייד וגבריאל ואן הלסינג (מהסרטים הנושאים את שמם); וגם המין הנשי תורם גיבורות משלו למאבק, כמו באפי קוטלת הערפדים, והחוקרת אניטה בלייק. לאחרונה מתברר שגם דמויות היסטוריות מפורסמות, כמו אברהם לינקולן, ניהלו חיים סודיים כציידי ערפדים. וימחלו לנו כל הרבים האחרים שלא הוזכרו כאן.
מאמר זה מוקדש לאחד מהמיוחדים שבציידי הערפדים, שזכה לסדרה ארוכה של ספרים ולשני סרטי אנימה. כמו בלייד הידוע, גם הוא דאמפיר – ערפד למחצה, בנה של אשה בת תמותה, ושל לא אחר ממלך הערפדים דרקולה בכבודו ובעצמו. בעל תכונות אנושיות וערפדיות גם יחד, הוא ניחן בכוח וזריזות על אנושיים, וגם בצמא לדם, שעליו לכבוש את יצרו כדי להתגבר עליו; אולם את חייו הוא מקדיש למלחמה בלתי מתפשרת נגד מורשת אביו, ולביעורם של הערפדים מן העולם. קבלו את צייד הערפדים די – Vampire Hunter D.

די הוא טיפוס שתקן ומתבודד, שבני לווייתו היחידים הם סוסו, והטפיל המשונה והפטפטן השוכן בידו השמאלית וניזון מקסמים. רזה, חיוור, יפה תואר ולבוש שחורים, לא שונה בהרבה מאויביו המושבעים, בהם הוא נלחם באמצעות חרב הסמוראי הארוכה שלו. יוצרו של די הוא הסופר היפני הידיוקי קיקוצ'י, שכתב עד כה כעשרים וחמשה ספרים המתארים את עלילותיו. ההתרשמות שקבלתי מתוך עלעול בהם הוא של כתיבה באיכות ירודה וזולה למדיי. ב-1985 יצא סרט אנימה בשם "Vampire Hunter D", המבוסס על הספר הראשון בסדרה, וגם הוא לדעתי גרוע למדיי ולא שווה צפיה; אולם בשנת 2000 הופיע הסרט "Vampire Hunter D: Bloodlust" – וזה כבר סיפור אחר לגמרי. סרט מצוין זה טיפס במהירות לראש רשימת הסרטים האהובים עליי, ואני לא מתעייף מלצפות בו שוב ושוב. למעשה, רק בזכותו אתם קוראים עכשיו את המאמר הזה.

עלילת הסרט VHD:B מבוססת באופן חופשי למדיי על הספר "Demon Deathchase". נערה צעירה בשם שרלוט נעלמת מבית אביה באישון ליל; עדי ראיה מדווחים שראו במקום את מרכבתו של האציל הערפד מאייר לינק. אביה ואחיה של שרלוט שוכרים את צייד הערפדים די (בסכום של 20 מיליון דולר) כדי שירדוף אחרי הערפד, ויחזיר להם את הנערה חיה – או, במקרה וכבר השתנתה, מתה. במקביל ובנפרד, הם שוכרים גם את שירותיהם של האחים מארקוס – צוות ציידי ערפדים מקצוענים, שלא בוחלים באמצעים בדרכם להשיג את הפרס המובטח. די והאחים מארקוס יוצאים, כל אחד בפני עצמו, למרדף אחרי הערפד, ודרכיהם מצטלבות זו בזו לא פעם. מאייר מצדו שוכר את שירותיהם של הברברוי – שבט של שדים ומוטציות מרושעות, המספקים לו שלושה שומרי ראש מפלצתיים וקטלניים. העלילה מסתבכת כאשר מתברר ששרלוט ומאייר למעשה אוהבים זה את זו אהבת אמת – שרלוט לא נחטפה, אלא ברחה עם מאייר מרצונה. יעדם הוא הטירה של קארמילה, מלכת ערפדים לשעבר ורוח רפאים בהווה; משם הם מקווים להמריא אל עיר הלילה, הנמצאת בין הכוכבים, שם יוכלו לחיות באושר ושלווה זה עם זו, ללא דעות קדומות ורדיפות מצד בני האדם. אלא שלקארמילה יש תוכניות משלה...
העולם בו מתרחש הסרט הוא עולמנו שלנו, בעוד כעשרת אלפים שנה בעתיד. בזמן שחלף בין תקופתנו לבין הסרט, הספיקו הערפדים ("האצילים" כפי שהם מכונים שם) להשתלט על האנושות ולשעבד אותה למשך שנים רבות; אולם בסופו של דבר כוחם של הערפדים הלך ודעך, והאנושות הצליחה להשתחרר מתחת ידם. בתקופה בה מתרחש הסרט, הערפדים הם כבר מיעוט נרדף, מהווים מטרה לציידי ראשים והרפתקנים. זהו עולם המשלב טכנולוגיית-על עם קסמים וכישוף, אקדחי פלזמה עם חרבות-סמוראי ורובי-קשת אוטומטיים, עגלות סוסים עם ספינות חלל, במיטב המסורת של הסגנון המכונה סטימפאנק (steampunk).
האנימציה בסרט מעולה, והעלילה מהירה וסוחפת. הסרט מצליח להכניס את הצופים לעולם הדמיוני, ולחבר אותם אל הדמויות, למרות חוסר היכרות מוקדמת איתם. אופיים המיוחד של הדמויות, והיחסים ביניהן, הופכים להיות ברורים תוך כדי הצפייה, ללא צורך בהסברים ארוכים; ולמרות שהעלילה היתה יכולה בקלות להפוך לקלישאה (עוד בת אנוש מטופשת שמתאהבת בערפד?! עד מתי?!), היא בהחלט לא כזו, ויש בה פיתולים והפתעות לא רגילות. יש לציין, שרמת האלימות בסרט גבוהה יותר מאשר בסרט מצויר אמריקאי טיפוסי; בניגוד לגישה המערבית, היפנים לא מתייחסים לסרטי אנימציה כאל משהו שנועד לילדים דווקא, והם ידועים בדמיונם הפרוע ובחיבתם לקרבות אלימים ועקובים מדם.
הערפדים בסרט מייצגים את דמותו של הערפד הגותי, הקלאסי, שלמרבה הצער הוחלפה בשנים האחרונות במידה רבה ע"י דמות הערפד האן-רייסי המיוסר והמתבכיין, וע"י וריאציות הזויות עוד יותר כמו אלה ב"דמדומים". מאייר אמנם מתבכיין קצת, אבל לפחות הוא לא חנון מושלם. מוטיבים כמו ארון המתים והצלבים משחקים תפקיד מרכזי, ומזכירים את ימי העבר בהם ערפדים היו ערפדים כמו שצריך.
יש כמה חורים וקטעים לא סבירים בעלילה, שקל לפספס בשל הקצב של הסרט, כמו למשל השאלה למה ואיך הפך מאייר את תושביו של כפר שלם לזומבים (בגרסא היפנית יש התייחסות לכך באחד הדיאלוגים, שלא מופיעה בתרגום לאנגלית), ועוד כמה נקודות שכאלה. אבל כאמור הן לא פוגמות בהנאה.

שני קווי מחשבה מרכזיים באים לידי ביטוי בסרט. הראשון קשור לזהות אישית ולדעות קדומות. די עצמו, למרות תרומתו הרבה לאנושות והמוניטין שלו, זוכה ליחס של חשדנות ועוינות מצדם של רוב בני האדם, החוששים מפני הדם הערפדי הזורם בעורקיו. אפילו המשא ומתן שלו עם אביה של שרלוט מתנהל תחת כוונותיהם של מספר צלפים ברובים דרוכים, וכאשר הוא מבקש לקנות סוס במהלך מסעו הוא נתקל בתגובה תוקפנית של אנשי המקום. יש בכך בכדי להזכיר את היחס לו זכו יהודים במהלך ההיסטוריה מידי שכניהם הנוכרים, רק בשל היותם יהודים (או היחס לו זוכים לעתים חרדים כיום, בשל היותם חרדים). למעשה, אפשר לראות דמיון בין לבושו השחור של די לבין סגנון הלבוש החרדי, עם החליפה והמגבעת; אפילו הטפיל הדאגן שחי ביד שלו, נשמע לא פעם כמו האמא הפולנייה של מישהו. כמו יהודי טוב, גם די מקיים בעצמו את דברי המשנה, "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". עד כה הוא עושה זאת בהצלחה, וכפי שהוא מבהיר זאת למאייר – ביום בו ייכשל, יגיע תורו של מישהו אחר לצוד אותו. שלוות הנפש והשליטה העצמית שלו, כנגד כל הקשיים וגילויי העוינות, יכולים לשמש מופת לעבודת המידות.

הקו השני קשור ליחס בין אהבה לבין ערכים אחרים. שרלוט מתאהבת בערפד, וכדי לחיות אתו, עליה לוותר על אנושיותה ולהפוך לערפד כמוהו. האם זה ראוי? בעולם ההוליוודי, האהבה זוכה למעמד של ערך עליון, הדוחה וגובר על כל ערך אחר, ומגשרת על כל הפערים. היו כבר שטענו שהאהבה תפסה בעולם החילוני את מקומה של הדת, בתור הצו המוחלט והמקודש מכל. אבל עם כל הכבוד לאהבה, ביהדות היא ודאי אינה הערך החשוב ביותר. הדימוי שעלה לי בראש לנוכח הסרט, הוא של נערה יהודיה הבורחת מבית אביה עם הפריץ הגוי. די הוא השליח היהודי המיוחד שנשלח להחזיר אותה. אהבה או לא אהבה, יש מעשים אשר לא ייעשו, ולהתחתן עם גוי (נחמד ככל שיהיה) פירושו לצאת מכלל ישראל, וזה כמובן בלתי נסבל. די צריך להכריע בין שני הערכים הללו – בין החופש לאהוב כרצונך, לבין העיוות של ויתור על האנושיות והפיכה ליצור צמא דם. את הדמיון לטרגדיה של רומיאו ויוליה קשה לפספס, ובלי לרמוז על סוף הסרט, אציין רק שבספר עליו הוא מבוסס הסוף הוא יותר טראגי ומזכיר עוד יותר את רומאו ויוליה.

סיכומו של דבר, גם אנימציה טובה, גם ערפדים, גם אקשן, גם דמויות מעניינות, וגם חומר למחשבה – סרט שבהחלט מומלץ לראות (אפשר למצוא אותו ביוטיוב). כמו כן, יש ביוטיוב הרבה מאד קליפים של שירים ידועים עם קטעים מהסרט, חלקם מוצלחים מאד – אני ממליץ על הגרסאות עם השירים "Moonlight Shadow", "Fullmoon" ו-"Bring me to Life". צפייה מהנה!

(תודה לנתי קרויזר על העזרה בכתיבת המאמר)


צייד ערפדים די

 

בין הגיבורים הרבים הנלחמים בכוחות הרשע, מקום מיוחד של כבוד שמור לציידי הערפדים. אותם אנשים ונשים המקדישים את חייהם למאבק ביצורי אופל אלה, מסכנים בכך לא רק את חייהם אלא גם את עצם נשמתם; הם יודעים שהמוות אינו הגורל הנורא ביותר הצפוי להם, אלא קללת המוות-בחיים, ההצטרפות אל שורותיהם של הארורים בהם הם נלחמים. אף על פי כן, הם לוקחים על עצמם סיכון זה, כדי שהחפים מפשע יוכלו לישון בבתיהם בשלווה, והלילות יהיו בטוחים עבור האדם.

ציידי ערפדים באים במגוון דמויות וסגנונות: מלומדים כמו ד"ר אברהם ואן הלסינג האגדי, אויבו המושבע של דרקולה, או מקבילו בעולם של רייבנלופט, ד"ר רודולף ואן ריכטן, מחבר סדרת "מדריך ואן ריכטן" ליצורי האופל; לוחמים רבי כוח, כמו סיימון בלמונט, ושאר בני משפחת בלמונט לדורותיה (מסדרת המשחקים "Castlevania" – חלקכם זוכרים אולי את הגרסא הקריקטורית של סיימון בסדרה "קפטן N"), והרפתקנים עתירי-גאדג'טים, כמו בלייד וגבריאל ואן הלסינג (מהסרטים הנושאים את שמם); וגם המין הנשי תורם גיבורות משלו למאבק, כמו באפי קוטלת הערפדים, והחוקרת אניטה בלייק. לאחרונה מתברר שגם דמויות היסטוריות מפורסמות, כמו אברהם לינקולן, ניהלו חיים סודיים כציידי ערפדים. וימחלו לנו כל הרבים האחרים שלא הוזכרו כאן.
מאמר זה מוקדש לאחד מהמיוחדים שבציידי הערפדים, שזכה לסדרה ארוכה של ספרים ולשני סרטי אנימה. כמו בלייד הידוע, גם הוא דאמפיר – ערפד למחצה, בנה של אשה בת תמותה, ושל לא אחר ממלך הערפדים דרקולה בכבודו ובעצמו. בעל תכונות אנושיות וערפדיות גם יחד, הוא ניחן בכוח וזריזות על אנושיים, וגם בצמא לדם, שעליו לכבוש את יצרו כדי להתגבר עליו; אולם את חייו הוא מקדיש למלחמה בלתי מתפשרת נגד מורשת אביו, ולביעורם של הערפדים מן העולם. קבלו את צייד הערפדים די – Vampire Hunter D.

די הוא טיפוס שתקן ומתבודד, שבני לווייתו היחידים הם סוסו, והטפיל המשונה והפטפטן השוכן בידו השמאלית וניזון מקסמים. רזה, חיוור, יפה תואר ולבוש שחורים, לא שונה בהרבה מאויביו המושבעים, בהם הוא נלחם באמצעות חרב הסמוראי הארוכה שלו. יוצרו של די הוא הסופר היפני הידיוקי קיקוצ'י, שכתב עד כה כעשרים וחמשה ספרים המתארים את עלילותיו. ההתרשמות שקבלתי מתוך עלעול בהם הוא של כתיבה באיכות ירודה וזולה למדיי. ב-1985 יצא סרט אנימה בשם "Vampire Hunter D", המבוסס על הספר הראשון בסדרה, וגם הוא לדעתי גרוע למדיי ולא שווה צפיה; אולם בשנת 2000 הופיע הסרט "Vampire Hunter D: Bloodlust" – וזה כבר סיפור אחר לגמרי. סרט מצוין זה טיפס במהירות לראש רשימת הסרטים האהובים עליי, ואני לא מתעייף מלצפות בו שוב ושוב. למעשה, רק בזכותו אתם קוראים עכשיו את המאמר הזה.

עלילת הסרט VHD:B מבוססת באופן חופשי למדיי על הספר "Demon Deathchase". נערה צעירה בשם שרלוט נעלמת מבית אביה באישון ליל; עדי ראיה מדווחים שראו במקום את מרכבתו של האציל הערפד מאייר לינק. אביה ואחיה של שרלוט שוכרים את צייד הערפדים די (בסכום של 20 מיליון דולר) כדי שירדוף אחרי הערפד, ויחזיר להם את הנערה חיה – או, במקרה וכבר השתנתה, מתה. במקביל ובנפרד, הם שוכרים גם את שירותיהם של האחים מארקוס – צוות ציידי ערפדים מקצוענים, שלא בוחלים באמצעים בדרכם להשיג את הפרס המובטח. די והאחים מארקוס יוצאים, כל אחד בפני עצמו, למרדף אחרי הערפד, ודרכיהם מצטלבות זו בזו לא פעם. מאייר מצדו שוכר את שירותיהם של הברברוי – שבט של שדים ומוטציות מרושעות, המספקים לו שלושה שומרי ראש מפלצתיים וקטלניים. העלילה מסתבכת כאשר מתברר ששרלוט ומאייר למעשה אוהבים זה את זו אהבת אמת – שרלוט לא נחטפה, אלא ברחה עם מאייר מרצונה. יעדם הוא הטירה של קארמילה, מלכת ערפדים לשעבר ורוח רפאים בהווה; משם הם מקווים להמריא אל עיר הלילה, הנמצאת בין הכוכבים, שם יוכלו לחיות באושר ושלווה זה עם זו, ללא דעות קדומות ורדיפות מצד בני האדם. אלא שלקארמילה יש תוכניות משלה...
העולם בו מתרחש הסרט הוא עולמנו שלנו, בעוד כעשרת אלפים שנה בעתיד. בזמן שחלף בין תקופתנו לבין הסרט, הספיקו הערפדים ("האצילים" כפי שהם מכונים שם) להשתלט על האנושות ולשעבד אותה למשך שנים רבות; אולם בסופו של דבר כוחם של הערפדים הלך ודעך, והאנושות הצליחה להשתחרר מתחת ידם. בתקופה בה מתרחש הסרט, הערפדים הם כבר מיעוט נרדף, מהווים מטרה לציידי ראשים והרפתקנים. זהו עולם המשלב טכנולוגיית-על עם קסמים וכישוף, אקדחי פלזמה עם חרבות-סמוראי ורובי-קשת אוטומטיים, עגלות סוסים עם ספינות חלל, במיטב המסורת של הסגנון המכונה סטימפאנק (steampunk).
האנימציה בסרט מעולה, והעלילה מהירה וסוחפת. הסרט מצליח להכניס את הצופים לעולם הדמיוני, ולחבר אותם אל הדמויות, למרות חוסר היכרות מוקדמת איתם. אופיים המיוחד של הדמויות, והיחסים ביניהן, הופכים להיות ברורים תוך כדי הצפייה, ללא צורך בהסברים ארוכים; ולמרות שהעלילה היתה יכולה בקלות להפוך לקלישאה (עוד בת אנוש מטופשת שמתאהבת בערפד?! עד מתי?!), היא בהחלט לא כזו, ויש בה פיתולים והפתעות לא רגילות. יש לציין, שרמת האלימות בסרט גבוהה יותר מאשר בסרט מצויר אמריקאי טיפוסי; בניגוד לגישה המערבית, היפנים לא מתייחסים לסרטי אנימציה כאל משהו שנועד לילדים דווקא, והם ידועים בדמיונם הפרוע ובחיבתם לקרבות אלימים ועקובים מדם.
הערפדים בסרט מייצגים את דמותו של הערפד הגותי, הקלאסי, שלמרבה הצער הוחלפה בשנים האחרונות במידה רבה ע"י דמות הערפד האן-רייסי המיוסר והמתבכיין, וע"י וריאציות הזויות עוד יותר כמו אלה ב"דמדומים". מאייר אמנם מתבכיין קצת, אבל לפחות הוא לא חנון מושלם. מוטיבים כמו ארון המתים והצלבים משחקים תפקיד מרכזי, ומזכירים את ימי העבר בהם ערפדים היו ערפדים כמו שצריך.
יש כמה חורים וקטעים לא סבירים בעלילה, שקל לפספס בשל הקצב של הסרט, כמו למשל השאלה למה ואיך הפך מאייר את תושביו של כפר שלם לזומבים (בגרסא היפנית יש התייחסות לכך באחד הדיאלוגים, שלא מופיעה בתרגום לאנגלית), ועוד כמה נקודות שכאלה. אבל כאמור הן לא פוגמות בהנאה.

שני קווי מחשבה מרכזיים באים לידי ביטוי בסרט. הראשון קשור לזהות אישית ולדעות קדומות. די עצמו, למרות תרומתו הרבה לאנושות והמוניטין שלו, זוכה ליחס של חשדנות ועוינות מצדם של רוב בני האדם, החוששים מפני הדם הערפדי הזורם בעורקיו. אפילו המשא ומתן שלו עם אביה של שרלוט מתנהל תחת כוונותיהם של מספר צלפים ברובים דרוכים, וכאשר הוא מבקש לקנות סוס במהלך מסעו הוא נתקל בתגובה תוקפנית של אנשי המקום. יש בכך בכדי להזכיר את היחס לו זכו יהודים במהלך ההיסטוריה מידי שכניהם הנוכרים, רק בשל היותם יהודים (או היחס לו זוכים לעתים חרדים כיום, בשל היותם חרדים). למעשה, אפשר לראות דמיון בין לבושו השחור של די לבין סגנון הלבוש החרדי, עם החליפה והמגבעת; אפילו הטפיל הדאגן שחי ביד שלו, נשמע לא פעם כמו האמא הפולנייה של מישהו. כמו יהודי טוב, גם די מקיים בעצמו את דברי המשנה, "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". עד כה הוא עושה זאת בהצלחה, וכפי שהוא מבהיר זאת למאייר – ביום בו ייכשל, יגיע תורו של מישהו אחר לצוד אותו. שלוות הנפש והשליטה העצמית שלו, כנגד כל הקשיים וגילויי העוינות, יכולים לשמש מופת לעבודת המידות.

הקו השני קשור ליחס בין אהבה לבין ערכים אחרים. שרלוט מתאהבת בערפד, וכדי לחיות אתו, עליה לוותר על אנושיותה ולהפוך לערפד כמוהו. האם זה ראוי? בעולם ההוליוודי, האהבה זוכה למעמד של ערך עליון, הדוחה וגובר על כל ערך אחר, ומגשרת על כל הפערים. היו כבר שטענו שהאהבה תפסה בעולם החילוני את מקומה של הדת, בתור הצו המוחלט והמקודש מכל. אבל עם כל הכבוד לאהבה, ביהדות היא ודאי אינה הערך החשוב ביותר. הדימוי שעלה לי בראש לנוכח הסרט, הוא של נערה יהודיה הבורחת מבית אביה עם הפריץ הגוי. די הוא השליח היהודי המיוחד שנשלח להחזיר אותה. אהבה או לא אהבה, יש מעשים אשר לא ייעשו, ולהתחתן עם גוי (נחמד ככל שיהיה) פירושו לצאת מכלל ישראל, וזה כמובן בלתי נסבל. די צריך להכריע בין שני הערכים הללו – בין החופש לאהוב כרצונך, לבין העיוות של ויתור על האנושיות והפיכה ליצור צמא דם. את הדמיון לטרגדיה של רומיאו ויוליה קשה לפספס, ובלי לרמוז על סוף הסרט, אציין רק שבספר עליו הוא מבוסס הסוף הוא יותר טראגי ומזכיר עוד יותר את רומאו ויוליה.

סיכומו של דבר, גם אנימציה טובה, גם ערפדים, גם אקשן, גם דמויות מעניינות, וגם חומר למחשבה – סרט שבהחלט מומלץ לראות (אפשר למצוא אותו ביוטיוב). כמו כן, יש ביוטיוב הרבה מאד קליפים של שירים ידועים עם קטעים מהסרט, חלקם מוצלחים מאד – אני ממליץ על הגרסאות עם השירים "Moonlight Shadow", "Fullmoon" ו-"Bring me to Life". צפייה מהנה!

(תודה לנתי קרויזר על העזרה בכתיבת המאמר)





print
כניסה למערכת