אחת התכונות המרכזיות המאפיינות את אלוקים היא הכוח. למעשה, מלים כמו "אל", "אלים" ו"אלוהים", הנן בעלות משמעות של כוח ועוצמה, כך שניתן להגדיר את המושג אלוהים כ"בעל הכוחות" (וכך אכן יש לכוון, על פי ההלכה, כאשר מבטאים שם זה – "תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם"). הכוח הוא העומד מאחורי יצירת היקום, והוא זה המפעיל את מערכות הטבע השונות, ומקיים את הבריאה כולה.
יכולתנו לתפוס את כוחו של אלוקים היא כמובן מצומצמת ביותר, לנוכח העובדה שאנו יצורים מוגבלים, ואילו אלוקים וכוחו הינם בלתי מוגבלים (או קרוב מאד לזה(. אף על פי כן, ככל שנוכל לדמות לעצמנו כוח גדול יותר, כך נתקדם להשגה גבוהה יותר של אלוקים. לילד קטן, שהכוח הגדול ביותר שהוא מכיר הוא זה של אבא שלו, יש כמובן דימוי מצומצם ביותר של אלוקים, לעומת הפיזיקאי המחשב את כמות האנרגיה הקיימת ביקום; ודימוי האל של הפיזיקאי, המתייחס למה שקיים בפועל, הנו מצומצם ביותר לעומת ההשגה של מה שעשוי להיות קיים, של האפשרויות הפוטנציאליות שמכיל הכוח האלוהי. הכלי הטוב ביותר שיש לנו כדי להבין את הכוח אלוהי, הוא הדמיון שלנו, שהוא בעל הגבולות הנרחבים ביותר מכל כלי ההכרה האנושית – אם כי בסופו של דבר, גם הוא כמובן מוגבל.
כוחו של אלוקים מתגלם בפעולותיו, ובראש ובראשונה ביקום שברא. ככל שהיקום גדול ומרשים יותר, כך הוא מגלם יותר את הכוח האלוהי שיצר אותו. במקביל, אם אנו מכירים יצורים וישויות רבות עוצמה, אנו יכולים להסיק מתוכם עד כמה גדול יותר כוחו של זה שברא אותם והעניק להם את כוחותיהם אלה.
בעולם העתיק ובימי הביניים, היתה הקוסמולוגיה המוכרת מצומצמת ביותר. האדם ראה את כדור הארץ בתור "העולם", הנמצא במרכז היקום, כשהשמש, הירח והכוכבים חגים סביבו. אם העולם הזה הוא עיקר המציאות, הרי שכוחו של אלוקים מתבטא בכך שיצר את כדור הארץ, ובשליטתו על הנעשה בעולם הזה; השבחים הגדולים ביותר המיוחסים אליו, מתארים כיצד הוא שולט על הגשם והרוח, מונע מהים לעבור את גבולו, ומניע את גרמי השמים במסלולם. באופן דומה, הניסים הגדולים ביותר המתוארים בתנ"ך, ממחישים את כוחו של אלוקים לחולל שינויים מקומיים במציאות הארצית: להביא מכות ומגיפות על אויביו, לקרוע את הים, להמטיר אבני אש מן השמים, להוריד מן שיכלכל את עמו במדבר, וכיוצא בזה. להבדיל אלפי הבדלות, גם עובדי האלילים בני אותה תקופה, ייחסו לאלים כוח חזק קצת יותר משל בני אדם, ותו לא; האלים שלהם אינם אלא בני אדם גדולים יותר, חזקים יותר, ועם כמה כוחות קסם כמו שליטה על כוחות הטבע ויכולת לעצב ולשנות את העולם. אם היצור החזק ביותר המוכר הוא האדם, והיכולות שלו הן בסופו של דבר מוגבלות למדי (בעיקר באותה תקופה), הרי שכדי להיחשב אל, די להיות קצת יותר חזק ובעל יכולת מאשר המקסימום האנושי – וזה לא הרבה.
הפגנות כוח שכאלה היו אמנם מרשימות ביותר אמנם עבור האנשים בני אותה תקופה, אבל לא עבור אנשים בני זמננו, המודעים טוב יותר למימדיו העצומים של היקום ולכוחות הכבירים הפועלים בו, וגם שולטים בעצמם בחלק מאותם כוחות. אחרי הכל, ברגע שתופסים שאלוקים ברא את מיליארדי הגלאקסיות על אינספור כוכביהן, הרי שלשבח אותו על כך שהכה את פרעה וכל חילו, נשמע מגוחך כמו לשבח את נשיא ארה"ב על כך שהצליח למחוץ שלוש נמלים. בהשוואה לסופרנובה, ברקים ורעמים לא מרשימים יותר מאשר קפצונים לעומת פצצת מימן. לא זו ההמחשה הראויה ליכולתו של בעל הכוחות כולם. ככל שמושגינו על היקום מתקדמים, וככל שכוחנו שלנו מתקדם, כך צריכה להתקדם גם תפיסתנו את כוחו של אלוקים.
כאמור לעיל, הכלי שבאמצעותו ניתן להגיע לדימויי הכוח הגבוהים ביותר, הוא הדמיון. אם אנו מניחים שאלוקים הוא כל יכול, הרי שככל שנדמיין לעצמנו עולם גדול יותר, וישויות רבות עוצמה יותר, כך נתקרב יותר להבנת מושג הכל-יכולת. לצורך זה, אשתמש בהמחשה מתוך העולם של מארוול – אותה חברת קומיקס העומדת מאחורי רוב גיבורי-העל המפורסמים, שכבר התייחסתי אליה בעבר.
היקום של מארוול מתאפיין בכך שהוא עשיר ביותר בגילויי כוח – הן ברמת היקום עצמו, והן ברמת הישויות השונות המאכלסות אותו. ברמת היקום, מדובר למעשה במולטיברס, רב-יקום המורכב מאינספור יקומים, מימדים, מציאויות מקבילות ועולמות שונים, שכל אחד מהם גדול ומורכב כמו זה שלנו, אם לא יותר. ככל שהבריאה נרחבת יותר, כך כוחו של הבורא שמאחוריה גדול יותר. אם נניח שגם היקום שלנו הוא רק אחד מבין אינסוף של יקומים (הנחה שנתמכת כיום על ידי מדענים רבים), הרי שתפיסתנו את כוחו של אלוקים תתקדם, כפי שהתקדמה תפיסתו של האדם שהבין שכדור הארץ הוא רק כוכב לכת זעיר באחת מתוך אינספור גלקסיות, ולא העולם כולו.
לגבי הישויות המצויות ביקום של מארוול, ניתן לחלק אותן לרמות שונות של כוח ועוצמה. בתחתית הפירמידה, קצת מעל בני האדם הרגילים, נמצאים גיבורי-העל הקלאסיים – אנשים כמו ספיידרמן, ה-X-מן, ארבעת המופלאים, הנוקמים, הענק הירוק ועוד רבים אחרים, מוכרים יותר ופחות. לגיבורי-העל יש כוחות שונים ומגוונים ברמות שונות: חלקם פשוט חזקים, עמידים וזריזים יותר מהאדם הרגיל, אחרים יכולים לעוף, לירות מטחי אנרגיה, לשלוט על כוחות טבע מסוימים, לשנות צורה, ליצור שדות כוח, וכל דבר אחר שניתן להעלות על הדעת.
מעל אותם גיבורים ונבלים, נמצאות דמויות עם כוחות רבי עוצמה יותר, כמו מגנטו, אפוקליפסה, ואיש-המולקולות. כוחותיהם של אלה יכולים להשפיע על המציאות בקנה מידה עולמי, ולחולל שינויים משמעותיים בעולם. עם כל זה, כוחם של כל אלה הוא עדיין מקומי בלבד, ואינו חורג בד"כ מגבולותיו של כדור הארץ והפריפריה. אותם גיבורי-על למעשה קרובים בכוחם לאלים של העולם העתיק, שמופיעים גם הם לא פעם ביקום של מארוול, בד"כ כבעלי כוח קצת יותר גדול מאשר הסופר-גיבורים הללו. אבל גם אלה עדיין נמצאים במקום נמוך יחסית בפירמידה.
בשלבים היותר גבוהים נמצאות היישויות הקוסמיות, וכאן כבר אפשר להתחיל לדבר על כוח אלוהי של ממש. ליישויות הקוסמיות יש כוחות המסוגלים להשפיע על פלנטות, גלקסיות, ולפעמים מימדים ויקומים שלמים. ביניהן נמצאות דמויות כמו גאלאקטוס – טורף הפלאנטות המסוגל להחריב עולמות שלמים, וברצונו גם לבוראם מחדש במדויק כפי שהיו; האיש-שמעבר (The Beyonder) – מימד שלם, שפיתח תודעה ואישיות ולבש צורת אדם, המסוגל למחות גלקסיה שלמה בהינף יד, להשתלט על מוחותיהם של כל תושבי כדור הארץ, ולברוא לו עולמות משל עצמו לשם השעשוע; השמימיים (The Celestials) – ישויות עתיקות ועצומות בגודלן, האחראיות על עיצובם של עולמות והכוונתם ליעדים הרצויים להן; ועוד דמויות דומות, המסוגלות לברוא עולמות ולהחריבן באותה קלות בה אדם רגיל משחק בלגו. כל יישות כזו היתה יכולה להיחשב לאלוהות רבת עוצמה, או לאחד מהמלאכים העליונים. אבל עדיין לא הגענו לראש הפירמידה.
הדרגה הגבוהה יותר של היישויות הקוסמיות, היא זו של האידיאות – ישויות שכל אחת מהן מגלמת עיקרון קוסמי, המשפיע על כל הרב-יקום. עקרונות כמו חיים, מוות, זמן, איזון, אהבה, שנאה, תוהו, סדר ועוד, אינם סתם רעיונות מופשטים, אלא אידיאות בעלות תודעה ורצון, שמתלבשות בצורות ודמויות שונות. אלו הם למעשה הכוחות היסודיים של הבריאה, שלא ניתן לשנות או לבטל אותם מבלי לערער את הקיום כולו. כל אחד מהם שולט ויכול להשפיע על כל מה שקשור לתחום שהוא מייצג, מה שמעניק להם בפועל כוח כמעט אינסופי. ניתן להשוות אותם למלאכים מהסדר הגבוה ביותר.
ומעבר לכל אלה, נמצא אלוהים עצמו, הבורא, מקור הכל, הכוח הראשוני שיצר את היקום. לעומתו, ישות קוסמית כמו האיש-שמעבר אינו אלא עוד אחד מהברואים, לא שונה מהותית מילד קטן המשחק בחול. אלוהים אינו פשוט "הבחור הכי חזק בשכונה"; הוא מקור ההוויה כולה, שונה מהותית מכל ישות אחרת, חזקה ככל שתהיה. הכוח שלו נבדל מבחינה איכותית, לא רק כמותית.
נראה לי שהמחשה זו עוזרת להבין את ההבדל בין תפיסה קטנה ומצומצמת של כוחו של אלוקים, שנובעת מתפיסה מוגבלת של העולם, לבין תפיסה שמתחילה להתקרב קצת לבלתי-נתפסות האמיתית של מימדי הכוח האלוהי.
אגב, בספר אחר שקראתי פעם (לא קשור למארוול), מתוארת הקוסמולוגיה בתור מדרג של ישויות בעלות תודעה; דהיינו, כל עולם הוא בעל תודעה ונפש, וכמה עולמות מהווים יקום אחד בעל תודעה משל עצמו, וכמה יקומים מהווים ביחד רב-יקום בעל תודעה, וכמה רב-יקומים ביחד וכו', ומעל כל זה נמצאים כמה כוחות עליונים ומופשטים יותר, עד שבסופו של דבר מגיעים לאלוהים שנמצא מעל הכל ונבדל מהכל, כפי שכותב הספר נבדל מהעולמות שהמציא במחשבתו ותיאר בספרו.
התיאור הזה הזכיר לי את דברי הגמרא במסכת חגיגה (יג, א): "מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן בין כל רקיע ורקיע. למעלה מהן חיות הקדש: רגלי החיות כנגד כולם, קרסולי החיות כנגד כולן, שוקי החיות כנגד כולן, רכובי החיות כנגד כולן, ירכי החיות כנגד כולן, גופי החיות כנגד כולן, צוארי החיות כנגד כולן, ראשי החיות כנגד כולן, קרני החיות כנגד כולן. למעלה מהן כסא כבוד: רגלי כסא הכבוד כנגד כולן, כסא הכבוד כנגד כולן, מלך אל חי וקים רם ונשא שוכן עליהם."
תיאורים דומים מופיעים בספרות ההיכלות, וממחישים את הגודל הבלתי נתפס של העולמות העליונים והבריות השוכנות בהן, המלאכים והשרים העליונים, וממילא גם את כוחו וגדולתו של אלוקים, שאין להם חקר. הרבה יותר מוצלח מאשר לדמיין את ה' בתור אדם קצת יותר חזק מאיתנו.
ומה שחשוב לזכור הוא, ש"במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו". היותו של ה' בעל כוח אינסופי שכזה, אינה מונעת ממנו לרדת לפרטים הקטנים, ולקחת עניין אישי בחייו ובגורלו של כל אדם. בדיוק כמו שהסופר שהמציא את הקוסמולוגיה רבת-היקומים עבור ספרו (הכותבים של מארוול, למשל), הקדיש לא פחות תשומת לב גם ליצירת הדמויות המשתתפות בעלילה.
ההתבוננות הזו עוזרת לנו לא רק להמחיש טוב יותר את מימדי כוחו של ה', אלא גם לחדד את התובנה, שבשביל להיות אלוהים לא מספיק להיות חזק מאד, לברוא עולמות ולהחריבם, ולשלוט על חייהם של בני האדם; צריך להיות גם הכוח היסודי והראשוני ביותר, שלפניו לא היה דבר ואין מעבר לו כלום. ואל הכוח הזה עלינו לכוון את עבודתנו, ולא לאף כוח קוסמי מהנבראים, חזק ומרשים ככל שיהיה.