מצרפי המקרים

מצרפי המקרים
פורסם ב 09/10/2013 15:16:16


מצרפי המקרים

התלבטתי בתחילה אם לכתוב סקירה על הספר "מצרפי המקרים" של יואב בלום. סיבת ההתלבטות היתה, שכל סקירה שאכתוב, תעשה בהכרח עוול לספר המצוין והמדהים הזה. הדבר היחיד שאפשר לומר עליו הוא: "רוצו לקרוא אותו! עכשיו!"
אבל מכיוון שסביר להניח שלא כולם ירוצו לקרוא את "מצרפי המקרים" עכשיו, רק בגלל שאמרתי את זה, אומר עוד כמה מלים על הספר, תוך הבהרה שצריך לקרוא אותו כדי להבין באמת על מה מדובר.

ובכן: במרכז העלילה נמצאים שלושה חברים, גיא, אריק ואמילי, שהנם מצרפי מקרים מקצועיים. לא ברור מה הם בדיוק; למרות שהם נראים, נשמעים, מתנהגים ומרגישים כמו בני אדם, הם בהחלט לא בני אדם, אלא משהו דומה יותר למלאכים. מצד שני, הם לא דומים במיוחד לדימוי שיש לרוב האנשים על מלאכים – הם יותר מדי אנושיים בשביל זה. אפשר לומר שמצרפי מקרים אינו רק המקצוע שלהם, אלא המהות שלהם. שלושתם עברו קורסי הכשרה בצירוף מקרים, מפי דמות מסתורית המכונה "הגנרל", ותפקידם הוא לחולל צירופי מקרים בהתאם למשימות הניתנות להם.

מה זה אומר לחולל צירופי מקרים? למשל, לשים את הכוס במסעדה סמוך לקצה השולחן, כדי שהמלצרית תפיל אותה בטעות לרצפה, תשמיע צעקה שתגרום לסטודנט היושב במסעדה לשפוך את הקפה על הסיכומים שלו, תפוטר בעקבות זה מעבודתה, תלך הביתה מבואסת, ובדרך תיאסף לטרמפ במכוניתו של אותו סטודנט, שבמקרה נסע דרך אותו כביש (במקרה התפוצץ צינור וחסם את הכביש בו תכנן לנסוע) – וזו תהיה תחילתה של אהבה חדשה. לכאורה, רצף של צירופי מקרים לא קשורים – אבל מישהו היה צריך לעשות הרבה חישובים מדויקים, ולהזיז לא מעט דברים, כדי לוודא שהאירוע יצא לפועל כמתוכנן. וזה נחשב לצירוף מקרים פשוט; עוד לא דברנו על מסע של שלושה ימים בג'ונגל כדי לגרום לפרפר מסוים לנופף בכנפו, ולחולל בכך משב רוח בקצה השני של העולם, שכשיסיט את השיער מפניה של בחורה מסוימת, יגרום לבחור הנפגש איתה לחשוב שזה המראה היפה ביותר שראה מימיו. או על רוצח שכיר, שכל האנשים שנשלח לרצוח מתו במקרה בדרכים שונות ומשונות, רגע לפני שלחץ על ההדק.

אהבות חדשות, השראות פתאומיות, גילוי כישרונות, לידתם של מנהיגים וגורלן של מדינות – כולם מתהווים בסופו של דבר כתוצאה מצירופי מקרים כאלה ואחרים. במקרה מישהו שמע שיר מסוים ברדיו ברגע מסוים, וזה נתן לו השראה לפעול בדרך מסוימת. אדם פוטר מעבודתו, ובעקבות זאת גילה את ייעוד חייו האמיתי. משפט שנאמר ע"י אדם אחד נקלט ע"י אדם אחר ברגע המתאים, ושינה את מהלך חייו. העולם והנפש האנושית בנויים בצורה כל כך מורכבת, שכל תנועה קטנה משפיעה על רשתות שלמות של אירועים. ויש את אלה שיודעים לנתח את הרשתות הללו, וליצור את התנודות הנכונות במקומות הנכונים, כדי שהאירועים הנכונים יצאו לפועל. אלה הם מצרפי המקרים.

אילו היה זה המסר היחיד של הספר, דיינו; התיאורים בספר ממחישים היטב לקורא את דרכיה של ההשגחה, ואת האופן בו אירועים שנראים סתמיים או מעצבנים, יכולים להוביל לדברים הגדולים ביותר. כפי שאומר הגנרל, האנשים בעולם נמצאים על סקלה, בין אלה המאמינים ש"אין מקרה בעולם" ולכל אירוע קטן יש תכלית, ובין אלה הסבורים שאין שום תכלית בעולם, והכל מקרי לחלוטין. מי שבוחר להיות בצד הראשון של הסקלה, או קרוב אליו – שזה כמובן המקום בו נמצאים רוב האנשים הדתיים – יוכל לקבל מהספר השראה על האופן בו מנהלת ההשגחה את העולם, ולהתחזק באמונה ש"הכל לטובה". בפעם הבאה שנשפך לנו הקפה, מתקלקל המחשב או האוטו, או משהו גרוע יותר, אולי במקום להתעצבן נצליח להרגיש שיש משהו גדול וטוב מאחורי זה, אם רק נהיה מוכנים לקבל אותו.

אגב, הרעיון של הספר הזכיר לי סיפור מדע בדיוני קצר בשם "מאנקי נקו", מאת ברוס סטרלינג (מופיע בספר "מיטב סיפורי המדע הבדיוני", בעריכת דייויד ג' הארטוול, הוצאת אופוס 2002). בעתיד שהוא מתאר, לכל אדם יש מכשיר קטן בשם פוקיקון, שמשמיע מדי פעם הוראות שונות ומשונות לבעליו – כמו לתת כוס קפה למישהו, או לקנות אפטר שייב מסוג מסוים ולשפוך אותו במעלית. זה אמנם נראה תמוה, אבל מתברר שאותה כוס קפה, או אותו ריח, הם בדיוק מה שאנשים מסוימים היו צריכים כדי לשנות את חייהם לטובה. כל הפוקיקונים הללו מחוברים כנראה לרשת שאוספת נתונים על בני האדם, מנתחת את האירועים הדרושים כדי לשפר את חייהם כמה שיותר, ואז מגייסת את האנשים לביצוע המשימה. כל זמן שאנשים ממשיכים לפעול לפי הוראות הפוקיקון, ולבצע את המשימות המשונות, בסופו של דבר כולם ירוויחו מזה. אולי מערכת חכמה שכזו יכולה לחסוך את הצורך במצרפי מקרים מקצועיים.

השגחה פרטית אינה המסר היחיד של מצרפי המקרים. הספר גדוש בתובנות וברעיונות מעוררי השראה, בנושאים שונים, בכל עמוד כמעט. כך למשל עולה שאלת הפטאליזם. האם מה שאמור לקרות, יקרה בכל מקרה? לפעמים דווקא הניסיון לשנות את הגורל שאמור להתרחש, הוא שגורם לאותו גורל להתרחש; מרד נגד ההשגחה מתגלה בסופו של דבר כחלק מהתוכנית של ההשגחה; ומצרפי המקרים עלולים לגלות שמישהו מארגן גם להם צירופי מקרים. ומה לגבי בחירה חופשית? אדם חושב שהוא בוחר באופן חופשי, אבל למעשה מתברר שמישהו ארגן לו באותו יום רצף של אסוציאציות כאלה ואחרות, ותמרן את מצב רוחו לכיוונים מסוימים, כדי לגרום לכך שהוא יקבל בדיוק את אותה החלטה. ומה ההבדל אם מישהו ארגן לו את זה, או שזה קרה במקרה? האם ניתן בכלל לבחור באופן מנותק מכל ההשפעות הלא-מודעות הפועלות עלינו? וישנה גם השאלה המוסרית – האם מותר לשחק כך בחייהם של בני אדם, ולהמיט עליהם לפעמים אסונות ואף מוות, לטובת תכלית עלומה כלשהי, שאולי תתממש רק בעתיד הרחוק?

השאלה הגדולה העולה מתוך הספר, ואינה מקבלת תשובה, היא שאלת התכלית הסופית. כל כך הרבה מאמצים וחישובים נעשים כדי לחולל את צירופי המקרים המתאימים, שיובילו לתוצאות הרצויות – אבל לאן מובילות בעצם אותן תוצאות? מה התכלית שלהן? מה זה משנה, לטווח הרחוק, אם זוג מסוים התאהב, או שפלוני הפך ממתכנת מחשבים למשורר? ומי, או מה, עומד מאחורי כל הפרויקט הזה?
לשאלה זו, כאמור, הספר לא נותן תשובה. ניתן להתרשם שאהבת אמת היא אחד מאותן תכליות שעבורן שווה להשקיע, וכך גם ערכים אחרים, כמו מימוש עצמי ומציאת ייעודו האמיתי של אדם. מעבר לזה, אפשר לראות את התכלית בתוכניתו הגדולה של אלוקים, או בהגשמת האידיאל ההומניסטי, או אפילו במעשים לכשעצמם. זו התשובה שנתן לי יואב בלום (אדם דתי לכשעצמו), כששאלתי אותו בנושא. לדעתי תשובה אפשרית נמצאת ברעיון הייעוד (destiny) כפי שהוא מופיע במשחק התפקידים In Nomine האהוב עלי, לפיו לכל דבר שקיים בבריאה יש ייעוד – שזה הדבר הגדול ביותר שהוא יכול להשיג במסגרת ההרמוניה הקוסמית – ויש גורל, שזה הדבר הרע ביותר שיכול לקרות לו. ההשגחה מנסה לכוון את כל הדברים כך שיגשימו את ייעודם. מנגד, השטן מנסה לכוון את המציאות לעבר גורלה המר. אולי אפשר היה להפוך את "מצרפי המקרים" למורכב עוד יותר, אם היו מכניסים לתמונה ארגון מתחרה של מצרפי מקרים, המייצג את כוחות הרוע ומנסה לגרום דווקא לאירועים שליליים. מצד שני, הספר מספיק מושלם כמות שהוא, אז אולי לא כדאי לגעת בו.

עוד רעיון יפה המופיע בספר הוא זה של צורות הקיום השונות, והתפקידים השונים, העוברים על האדם (או הנפש, או הישות) במהלך המסע ברחבי המציאות. מתברר שמצרפי המקרים לא היו תמיד בתפקידם זה; יש תפקידים אחרים במערכת, כמו חבר דמיוני, או מפעים (שתפקידו לקחת את פעימות הלב האחרונות של המתים, ולהפוך אותן לפעימות הלב הראשונות של עוברים), ועוד מקצועות שונים, כל אחד עם צורת הקיום והכללים שלו. עולמנו מלא בישויות בלתי נראות, העובדות מאחורי הקלעים לחולל את מה שנראה לנו דמיוני או טבעי. מצרפי מקרים יכולים גם לחתום על טופס פרישה מהתפקיד, ואז הם מועברים לתפקיד אחר. בלי לגלות יותר מדי, אציין שגם הקיום האנושי הוא אחד מהגלגולים או השלבים השונים שעוברים על הישות. זה לא שיש בני אדם, ויש מלאכים שמתעסקים איתם; יש ישויות, או תודעות, החוות את עצמן ואת המציאות בדרכים שונות, שהקיום האנושי הוא רק אחת מהן. הגבול בין החומרי לרוחני, ובין הריאליה לתודעה, מיטשטש באופן מבורך, ומה שמתגלה כאמיתי הוא הנשמה ולא החומר. וגם כאן יש מקום להרחיב הרבה את המחשבה והדמיון סביב נושאים אלה. אבל אולי מה שחשוב ביותר הוא להבין, שלהיות אדם זה תפקיד. זה לא סתם שבמקרה התחברו כמה חלבונים ונולדנו פה, אלא זה שלב שעלינו לעבור, ולמלא בו את ייעודנו בצורה הטובה ביותר. היינו קיימים לפני כן, ונהיה קיימים אחרי כן, אולי בצורות שאנחנו לא מעלים בדעתנו. והדבר הכי גרוע שאנו יכולים לעשות הוא לבזבז את הקיום הזה.

אז קחו את כל הרעיונות היפים והחשובים האלה, ושלבו אותם עם עלילה מותחת, מסקרנת ומרגשת, עם מעגלים שונים שנפגשים אחד עם השני בדרכים מפתיעות, ועם רומנטיקה נעימה ונקיה – ותקבלו ספר שהוא הנאה צרופה, הן מבחינה רגשית והן מבחינה אינטלקטואלית. ספר שיכול להפוך את מי שקורא אותו לאדם טוב ומבין יותר. למעשה, איני יכול שלא לחשוד שיואב בלום עצמו, אינו אלא מצרף מקרים מסוג כלשהו, שהצליח להוציא מתחת ידו יצירה נהדרת ומדויקת מעין זו...

ולסיום, אנקדוטה מעניינת: בשנת 2011, כחצי שנה לאחר ש"מצרפי המקרים" יצא לאור, יצא לאקרנים סרט בשם The Adjustment Bureau (בעברית: נגד כל הסיכויים), המבוסס על סיפור קצר מאת פיליפ ק. דיק. הדמיון בין הרעיון של הסרט לזה של מצרפי המקרים, מדהים ממש. ברור שלא יואב בלום ולא מפיקי הסרט ידעו אחד על השני בזמן שהפיקו את יצירותיהם. מה הסיכוי, אם כן, שבאותה שנה יופיעו במקרה ספר רב מכר וסרט מצליח על אותו רעיון בדיוק – צירופי מקרים מתוכננים? האין זה צירוף מקרים מדהים לכשעצמו? או אולי בדיחה כלשהי של מישהו שם למעלה?...

ועכשיו, אחרי שקראתם והשתכנעתם, די לבזבז זמן. רוצו לקרוא את הספר.






print
כניסה למערכת