"בראיין גרין מראה כיצד נובעות כמה וכמה הצעות שונות ל"רב-יקומים" מתוך תיאוריות שפותחו כדי להסביר את התצפיות המדוקדקות ביותר בחלקיקים תת אטומיים מזה ובמעמקי החלל האפלים מזה: רב-יקום שבו יש לכל אחד מאיתנו מספר אינסופי של כפילים, שכל אחד מהם קורא את המשפט הזה ביקום אחר; רב-יקום שהוא אוקיינוס רחב ידיים של יקומי בועה, והיקום שלנו הוא רק אחד מהם; רב-יקום שמתמחזר עד אין קץ במרוצת הזמן, ורב-יקום אחר שמרחף רק במרחק של מילימטרים מאיתנו, ובכל זאת הוא נסתר מעינינו; ועוד אחד שבו מתעוררת לחיים כל אפשרות שמתירה פיסיקת הקוונטים. ואולי המוזר מכול, רב-יקום שעשוי אך ורק ממתמטיקה טהורה."
נשמע לכם כמו פתיחה לספר פנטזיה? דוקא לא. הדברים לעיל לקוחים מהכריכה האחורית של הספר "המציאות הנסתרת", מאת בריאן גרין, פיזיקאי ידוע ומחבר בולט של ספרי מדע פופולארי. התפיסות הקוסמולוגיות שהוא מציג בספר אמנם אינן בגדר מדע מדויק, אבל הן גם לא דמיונות פורחים באוויר, אלא ספקולציות מדעיות המבוססות על פירושים לתצפיות שונות. במלים אחרות, הרעיון לפיו קיימים עולמות ויקומים נוספים במציאות, כבר אינו נחלתה של ספרות הפנטזיה בלבד. יתכן מאד שבעתיד יצליח המדע להוכיח את קיומם של יקומים כאלה; אבל גם אם לא, הרי שכבר עכשיו לא מדובר ברעיון הזוי ומופרך, אלא באפשרות סבירה בהחלט. אגב, רק תחשבו לרגע מה זה אומר לגבי היצורים האפשריים שאולי חיים בכל היקומים האחרים האלה; פתאום האמונה בשדים או פיות כבר לא נשמעת כל כך הזויה...
יש אנשים שקשה להם להתייחס ברצינות לרעיונות כאלה. נטיה אנושית נפוצה היא להאמין שאנו מכירים, פחות או יותר, את המציאות, ושלא צפויים שום חידושים מהפכניים שישנו את כל התפיסה שלנו. כמובן שהגישה הזו הופרכה פעמים רבות לאורך ההיסטוריה; חמש דקות לפני כל מהפכה מדעית שהיא, עדיין היו האנשים בטוחים ש"אין כל חדש תחת השמש". דוגמא מוחשית לכך ראיתי כאשר כתבתי לתומי יום אחד סטטוס בפייסבוק, ובו התייחסתי לקיומה של הרשת האפלה. למי שלא יודע, הרשת שבה כולנו גולשים, ושגבולותיה מוגדרים פחות או יותר על ידי מנועי החיפוש שלנו, אינה אלא "פני השטח" של הרשת העולמית. מתחת לפני השטח קיים מרחב וירטואלי ענק, שאינו נגיש למנועי החיפוש הרגילים, והוא מכונה בשמות כמו darknet, deepweb וכדו'. רובו מורכב פשוט מדפים ואתרים שבעליהם מעדיפים לשמור על פרטיותם, אבל בנוסף לכך פעילים בו גופים חשאיים ועתירי מידע, כמו סוכנויות ממשלתיות, ארגוני פשע, טרוריסטים וכדו'. לחלקים מאותה רשת ניתן להתחבר בקלות באמצעות תוכנה מתאימה, אחרים דורשים אמצעים וכישרונות חריגים יותר. וכאן מגיע הקטע המדהים – מומחים משערים שכמות המידע והחומר המצויה ברשת האפילה, נעה בין פי 100 לפי 500 מזו שברשת הרגילה! כלומר, קחו את כל המידע שאפשר למצוא בגוגל, ותכפילו אותו בכמה מאות... מהמם, נכון?
כל הדברים הללו הם עובדות פשוטות, שתוכלו למצוא בקלות בכל אתר או מאמר המתייחס לרשת האפלה. הופתעתי למדי כאשר כמה מחבריי בפייסבוק פשוט סירבו לקבל את המידע הזה, והגיבו בפקפוק ואף בכעס, כאילו אני מנסה למכור להם איזו תיאוריית קונספירציה מפוברקת, או ספקולציה מיסטית כלשהי. אפילו כשהפניתי אותם למאמרים הרלבנטיים בנושא, ספקנותם ועוינותם נותרו בעינם. זה לימד אותי דבר חשוב: יש אנשים שפשוט לא אוהבים שמערערים להם את תמונת המציאות המסודרת והבטוחה. לא נעים לשחות במה שנראה לך כמו בריכה רדודה, ולגלות לפתע שהיא יורדת למעמקים בלתי נודעים ושורצי סכנות. אבל מצד שני, זה שזה לא נעים, לא אומר שזה לא נכון; קיומה של הרשת האפלה הוא עובדה, וכך כנראה גם מימדיה העצומים. אם אנו מסוגלים לגלוש על פניה בלי להיות מודעים לקיומה, יתכן בהחלט שגם המציאות בה אנו חיים אינה אלא פני השטח של משהו גדול ונסתר, שאנו תופסים רק את אפס קצהו.
אז אחרי שטשטשנו את הגבול בין מציאות לפנטזיה, הנה כמה רעיונות קוסמולוגיים מעניינים שניתן למצוא ביצירות פנטזיה שונות. נתחיל בקטע מתוך הספר הבסיסי של משחק התפקידים Demon: the Fallen, מסדרת עולם החשיכה הישנה – אחד מני רעיונות מעוררי השראה רבים המצויים במשחק זה. מדובר בדיאלוג בין גביאל, מלאך שנפל, לבין הכומר מת'יו, בו מציג גביאל את תולדות היקום והאנושות:
"העולם היה שונה באופן יסודי באותה תקופה. הוא היה... מורכב יותר. עשיר יותר. היו בו הרבה רבדים שפשוט חסרים עכשיו."
"רבדים?"
"כן... קח לדוגמא את הקפה שאנחנו שותים. זה רק קפה, נכון? לא שום דבר אחר."
"אני מניח שלא".
"בעולם שטרם הושחת, אותו קפה יכול היה להתקיים בו זמנית גם בתור שיר, או רעיון אסתטי, או אפילו יצור תבוני ומועיל. דברים שונים ברבדים שונים, כולם אמיתיים בו זמנית, כולם דומים, אבל כל אחד נבדל – אפילו בשעה שחווים אותם בו זמנית". בראותו את ארשת פניו של מת'יו, הוא המשיך.
"אתן לך דוגמא רלבנטית יותר. האנשים הראשונים: האם הם היו אדם וחוה, איש ואשה, או שהיו צאצאיהם המפותחים של קופי אדם?"
"הם היו איש ואשה, כפי שכתוב בתנ"ך."
"נכון. אבל הם גם היו קבוצה של צאצאי קופים. היקום נברא בשבעה ימים, ברמה אחת, אבל אותו פרק זמן נמשך מיליארדי שנים ברמה אחרת.
"או קח לדוגמא את מלאכי הרקיע. ברמות מסוימות של מציאות, הם העבירו את נשימתו מעניקת החיים של הבורא ברמה מדעית טהורה – הם היו, ממש כפשוטו, התהליך בו אנרגיה סולארית פוגעת במולקולות פחמן פשוטות ומאיצה אותם לצורות בעלות מורכבות גוברת והולכת, עד שהפכו למולקולות אורגניות, ואז ליצורים פרימיטיביים חד-תאיים, ואז לתאים מגורענים וכן הלאה, עד לכלבים, חתולים ובני אדם. אבל באותו זמן ממש, הם היו רוכנים מעל לפיותיהם של יצורים בני כל המינים שנוצרו זה עתה, נושמים לתוכם כדי לעורר אותם לחיים."
"אתה מדבר על מטאפורה?"
גביאל צחקק. "לא, עדיין לא. הדברים הסותרים הללו באמת היו נכונים בו זמנית ביקום הצעיר. זה לא נשמע לך הגיוני, משום שהתרגלת לחיות בעולם הזה, היחידי. אבל ברגע שתקבל את הרעיון של עולם רב רבדים, זה מנקה חלק נכבד מהבעיות שיש לכם, בני האנוש, עם אמונה, ניסים והאדריכל האלוהי..."
הרעיון לפיו המציאות אינה אחת, אלא מרובת רבדים, וכל דבר מתקיים בה ביותר מאשר צורה אחת, הוא רעיון שאני מוצא מעניין מאד ומרבה השראה; וכפי שציין גביאל, ניתן לפתור באמצעותו בקלות הרבה בעיות תיאולוגיות ופילוסופיות. אגב, דברים דומים ונפלאים מופיעים בספר "שיעורי דעת" של הרב יוסף יהודה לייב בלוך, בסדרת המאמרים "כי כל בשמים ובארץ".
רעיון בכיוון דומה מופיע במשחק התפקידים Nobilis. לפי המתואר שם, אנו חיים למעשה במציאות כפולה המורכבת משני מימדים: הארץ הפרוזאית, והארץ המיתית. הארץ הפרוזאית היא המציאות היומיומית בה אנו חיים, מציאות חומרית הנוהגת לפי חוקי טבע מכאניים ועיוורים. אבל למעשה מציאות זו אינה אלא שקר שיוצרת התודעה שלנו, שאינה מסוגלת להתמודד כראוי עם המציאות האמיתית, הלוא היא הארץ המיתית. בארץ המיתית העולם הוא בעצם שטוח, והקוסמולוגיה דומה למה שמתואר במיתולוגיות הנורדית והנוצרית. זהו עולם אנימיסטי, בו לכל דבר יש חיים, רצון ותודעה משלו, מהאבנים, המים והעשבים ועד השמש והירח. בזמנים קדומים היו אנשים עוברים בקלות וללא אבחנה בין הארץ הפרוזאית למיתית, אבל ככל שהתפשטה תפיסת העולם המדעית והספקנית, נכלאה התודעה האנושית בארץ הפרוזאית בלבד, ורק בודדים מצליחים כיום לחצות את הגבול בין המימדים השונים – מה שעלול לעלות להם במחיר שפיותם.
אני מוצא את הרעיון הזה שימושי מאד כשבאים להסביר את אגדות חז"ל, המתארות לפעמים מציאויות פנטסטיות לחלוטין, אך מתייחסות אליהן בפשטות גמורה, בלי להבחין בינן לבין המציאות "הרגילה" – מה שמקשה על פירושים המנסים להוציא את הדברים מפשוטם, ולראות בהם משלים וחידות בעלמא. יתכן שהדברים שתיארו חז"ל אכן היו קיימים כפשוטם, אלא שהם קיימים במימד אחר של המציאות, שאז היה נגיש יותר וכיום הוא נעלם מעינינו. אפשר להביא לכך דוגמאות וראיות רבות, אבל אין כאן המקום לכך.
נעבור למשהו מטאפיזי ביותר. בכמה מקומות, כמו משחקי התפקידים Unknown Armies ו- Lords of Gossamer and Shadow, מתואר היקום כמורכב משלושה כוחות בסיסיים: החומר, כוח הסדר, וכוח התוהו (או האנתרופיה). החומר הוא מעין מצע היולי נטול תכונות משל עצמו, ואילו הסדר והתוהו הם כוחות מטאפיזיים, שכל אחד מהם מפעיל על החומר את השפעתו. הסדר מוביל להתגבשות של חוקים סדירים, ומתוכם של מבנים ההולכים ונעשים מורכבים, משוכללים ויפים יותר ויותר: החל מהרמה התת אטומית, דרך התא החי, ועד לאדם ולכל היצירות האנושיות המתקדמות. התוהו, לעומת זאת, מפעיל השפעה הפוכה, הגורמת לניוון, התפרקות, הרס וחזרה למצב הבסיסי. תולדות היקום והאנושות משקפות למעשה את המאבק וההתנגשות בין ההשפעות המנוגדות הללו, את התזה והאנטיתזה ממנה צומחת הסינתזה.
זה אולי נשמע כמו תיאור דואליסטי, המתקשר לתפיסות אליליות דוגמת זראתוסטרה, אבל ניתן ליישב אותו גם עם תפיסה מונותיאיסטית. תיאור הבריאה בבראשית מציג הרי מעין התנגשות בין "תהו ובהו וחושך על פני תהום", לבין מילותיו של אלוקים הכופות חוק וסדר על המציאות. במקומות אחרים בתנ"ך ובמדרשים יש רמזים למאבק שניהל האל מול כוחות הרסניים כמו רהב, נחש בריח, תהומות וכדו', ומול הים המבקש להציף את העולם אם לא ירוסן בחוזקה. גם הקבלה מדברת כידוע על עולמות התוהו שקרסו מכיוון שהכלים שבהם לא יכלו להכיל את האורות, מה שגרם למשבר במימדים קוסמיים. על כל פנים, אפשר לראות הן בסדר והן בתוהו את ההיבטים השונים של הבורא עצמו, כמו חסד ודין, מבלי להזדקק לריבוי אלים.
יתרונה של תפיסה זו הוא שהיא מסבירה בפשטות הן את המורכבות והסדר והן את הכאוטיות והאקראיות הקיימים במציאות. זאת בניגוד למטריאליזם מכניסטי-אתיאיסטי, שנאלץ לעשות שמיניות באוויר כדי להסביר איך יכולים סדר ומורכבות להופיע במקרה, וכן בניגוד לתפיסה הרואה את האל כמייצג של התכנון והסדר בלבד, ומתקשה להסביר את ה"דפקטים" השונים הקיימים במציאות. האבולוציה למשל (אם נקבל את קיומה ההיסטורי) תתואר לאור גישה זו כתוצר של כוח הסדר המניע את האורגניזמים לקראת צורות מורכבות יותר, בעוד שכוח התוהו מערים מכשולים בדרכו, ומאלץ אותו להשתמש בדרכים עקיפות ומאולתרות לפעמים כדי לעקוף אותם. שימו לב שאין חשיבות לשאלה האם לכוחות אלה יש תודעה ורצון או לא; ניתן פשוט לראות בהם גורמים מטאפיזיים, המסבירים או מתארים את תמונת המציאות באותו אופן שחוקי הטבע עושים זאת.
עד כאן בינתיים; אני מקווה שהדברים יספקו לכם די חומר למחשבה על המציאות שמסביבנו, שאולי באמת יש בה הרבה, הרבה יותר ממה שנראה לעין.