מבחינתי, התגלית המרעישה ביותר בסרט "המבול" (Noah, 2014) היתה שסבא של נח הוא חניבעל לקטר. בהשוואה לזה, מה הם כלבים מכוסי קשקשים ונפילים מרובי זרועות? אבל גם בלי אנתוני הופקינס קשישא, המבול הוא סרט מוצלח ומעורר מחשבה, שראוי לומר עליו כמה מלים.
"המבול" מספר למעשה את הסיפור המקראי המוכר מפרשת נח, אבל כדרכן של יצירות מעין אלה, הוא נוטל לעצמו חירויות להרחיב ולהאריך במקום בו התורה מקצרת, וגם לשנות מעט פה ושם. עצם העובדה שהתנ"ך ממשיך להוות מקור להשראה, ליצירה ולפרשנות אלפי שנים לאחר כתיבתו, מעידה לכשעצמה על האיכות המיוחדת שבו. גם אם השוואת יצירות קולנועיות שכאלה למדרשי חז"ל צורמת למדי, הרי שהעיקרון מאחוריה דומה: ניסיון לחבר את הסיפור המקראי לעולמם של הצופים\הקוראים, ששמה דגש על הרלבנטיות והמסר שלו עבורם, ולא על הדיוק בפרטים ההיסטוריים.
אבל גם אם התיאורים בסרט לא תואמים במדויק את המסופר בתנ"ך, עדיין הם קרובים מספיק כדי להמחיש עבור הצופים את הסיפור, ולהפוך אותו מתיאור קצר ופשוט למציאות חיה ומוחשית. מי שרואה במו עיניו את תיבת נח ואת המבול, יקל עליו יותר להתייחס אליהם כאל חלק מכונן מתפיסת עולמו, ולא כאל סתם סיפור ישן שלמד בגן. זהו אחד היתרונות של סרטים תנ"כיים מעין אלה – הפיכת סיפורי התנ"ך למשהו חי, מוחשי ורלבנטי. הסרט מתייחס גם כבדרך אגב לשאלות שעלולות להתעורר לגבי הריאליות של הסיפור; כך למשל נראים נח ובניו מרדימים באמצעות עשן מיוחד את כל בעלי החיים שבתיבה, מה שמקל על שהותם הממושכת והטיפול בהם לאורך המסע. עוד לגבי הריאליה של המבול, בהמשך הדברים.
יתרון שני הוא הצגת גיבורי התנ"ך, כמו נח ומשפחתו, כבני אדם ממשיים. התנ"ך עצמו מקצר מאד בהצגת הדמויות, וכמעט שאינו מתייחס לרגשותיהן, מחשבותיהן ורצונותיהן האישיים. קריאה שטחית שלו יוצרת רושם של דמויות דו-מימדיות שטוחות ומשעממות, שמקבלות הוראות מאלוקים ומבצעות אותן בצורה אוטומטית (מודל שמזכיר מאד את האידיאל של הלמדן הליטאי – מכונה מהלכת לקיום מצוות וגריסת דפי גמרא, עם כמה שפחות אישיות או תכונות אופי בולטות). המדרשים, ולהבדיל הבמאים, מנסים לדלות מהפסוקים ומדמיונם קצת מעבר לזה, ולהכניס יותר עומק לדמויות. נח בסרט אינו סתם "צדיק תמים", חנון נעבעך שכזה. הוא אדם בשר ודם, עם רגשות, חולשות, ספקות וייסורי מצפון. קשה להניח שאדם כלשהו יכול לעבור אירוע כמו המבול, מבלי שהדבר יזעזע את כל ישותו. בלי להיכנס לויכוח השחוק על "תנ"ך בגובה העיניים", הסרט המבול לא מקטין את דמותו של נח, אלא מציג אותו כאדם אנושי ולא כמכונה ממלאת הוראות. כידוע, גם חז"ל לא נמנעו מלבקר את נח ולמצוא בו חסרונות, למרות היותו האיש היחיד שהתורה מכנה בתואר "צדיק תמים" (אגב, סרט אחר שעושה זו בצורה נהדרת הוא סרט האנימציה "יוסף מלך החלומות", שגרם לי לראות את יעקב אבינו ובניו באור חדש לגמרי).
בנוסף לנח ומשפחתו, עוד כמה דמויות ממלאות תפקידים מרכזיים בסרט. האנטגוניסט הראשי הוא תובל-קין, יורשה של שושלת קין האכזרית ויריבה של שושלת שת ממנה בא נח. נח ותובל-קין מייצגים שני טיפוסי אדם, שקשה להימנע מלהשוות אותם לשני הטיפוסים שמתאר הרי"ד סולובייצ'י'ק במסה "איש האמונה הבודד"; תובל-קין הוא האדם של פרק א' בבראשית, שנברא בצלם אלוהים כדי לשלוט בבריאה. הוא הכובש והשולט, ששאיפתו היא לרדות בחיות השדה ובעוף השמים, ולפאר את עצמו ואת היצירה האנושית כמה שיותר. נח לעומת זאת הוא האדם של פרק ב', שנברא במציאות ההרמונית של גן עדן, ותפקידו הוא לעבדה ולשמרה, לדאוג לחיות ולבריאה ולהגן עליהם מניצול ופגיעה. תובל-קין ואנשיו הם אוכלי בשר שאינם נרתעים אף מקניבליזם, בעוד נח ומשפחתו הם צמחוניים. רבים העירו על כך שהסרט מבטא מסר "ירוק" מובהק, תומך בצמחונות וטבעונות ומזהה את התיעוש עם הרוע, אבל אני לא חושב שנקודה זו אמורה להפריע לצופים – מה גם שיש בה מן האמת, גם אם לא מסכימים איתה במלואה.
כמו כן מופיעים בסרט הנפילים – אותם מלאכים שהתמרדו נגד רצון הבורא ונפלו מהשמיים לעולם הזה. בסרט הם מתוארים כענקי אבן מעוותים ומרובי זרועות, שנגזר עליהם להיות כלואים בגוף חומרי ומגושם. אחד מהנפילים, עוג, בוחר לעזור לנח במשימתו, ובעקבותיו באים גם האחרים, כשהם מקווים לזכות למחילה מהבורא בזכות זאת. אני בספק אם יוצרי הסרט התכוונו לכך, אבל תיאור זה נותן תשובה לשאלה מדוע לא נמצאו עד כה שרידי עצמות של ענקים, למרות אזכוריהם הרבים בתנ"ך. יתכן שאותם צאצאים של מלאכים ובנות אדם באמת לא היו בשר ודם, אלא משהו אחר לגמרי.
הקונפליקט המרכזי בסרט קשור לתפקידם של בני האדם בעולם. האם הם נועדו למשול בו ולהשתמש בו, או שמא להגן עליו ולטפח אותו? האם הם רעים מיסודם, או שיש בהם פוטנציאל לטוב? נח, שנחשף לעומק רשעותם ושחיתותם של בני האדם, מוצא את עצמו מתייסר בשאלה מהי בעצם מטרתו של הבורא במבול – ומה רצונו ממנו. האם תפקידם של נח ומשפחתו להתחיל את האנושות מחדש, בתקווה שהפעם הזו תהיה מוצלחת יותר, או שמא נבחר נח כדי להציל את החיות בלבד, ולהביא את הקץ על המין האנושי חסר התקנה? החזיונות הנבואיים שהוא מקבל אינם חד משמעיים; הבורא לא מדבר אליו כדבר איש אל רעהו, אלא במראה ובחידות, ונח נאלץ לקבל בעצמו את ההחלטות הקשות ולשאת באחריות עליהן. אמנם סוף הסיפור ידוע מראש לכל מי שקרא את התנ"ך, אבל הסרט מעורר שאלות לגבי התהליך שהוביל לסוף הזה, ולגבי ההשלכות הנובעות ממנו. האם האנושות של ימינו אכן טובה יותר מזו שנכחדה במבול? האם היא ממשיכה את מורשתו של נח, או דווקא של תובל-קין? והאם נח אכן קיבל את ההחלטות הנכונות?
סיכומו של דבר, המבול הוא סרט מוצלח ועשוי היטב, הן מבחינה ויזואלית והן מבחינת העלילה, והוא מחבר אותנו לסיפור התנ"כי ואת הסיפור התנ"כי למציאות בימינו. זה לא סרט שתתנו לילדים לראות כדי להמחיש להם את סיפורי התורה – יש בו לא מעט קטעים קשים – אבל לצופים המבוגרים הוא מעניק לא מעט חומר למחשבה על יחסי האדם עם הבורא, החיות, העולם ושאר בני האדם.
כנספח לסקירה על הסרט, אתייחס כעת לשאלת הריאליות של סיפור המבול והתיבה.
להרבה אנשים קשה עם הסיפור על תיבת נח. יש הרי כל כך הרבה סוגים ומינים של בעלי חיים, איך ייתכן שכל סוגי החיות בעולם נכנסו לתוך תיבה אחת, לא כ"כ גדולה יחסית? איך היה מספיק מקום לכולן, וגם למזון שיספיק בשביל כולן לשנה? ומה עם בעיות טכניות אחרות, כמו אוורור, תאורה, פינוי זבל, שמירה על טמפרטורה מתאימה, וכן הלאה? הרי אי אפשר סתם לדחוף את כל החיות פנימה כמו סרדינים בקופסה, לסגור אותה ולהרים עוגן. בקיצור, הסיפור נשמע בלתי סביר למדי.
ישנן כמה דרכים ליישב את הקושי.
הדרך האחת היא לומר, שמדובר בנס. כפי שכותב הרמב"ן על הפרשה, אפילו עשר תיבות כיוצא בזו לא יכילו את כל מיני בעלי החיים, שחלקם גם גדולים מאד. אלא שנעשה כן נס של "מעט המחזיק את המרובה", ומימדיה הפנימיים של התיבה היו גדולים בהרבה מאלה החיצוניים. חז"ל תיארו ניסים דומים של עיוות המרחב בצורה על טבעית, שהתרחשו בבית המקדש למשל ("מקום ארון אינו מן המניין"). אם מדובר בנס, אפשר לפתור גם את כל הקשיים הטכניים האחרים. תיבת נח היתה בעצם מעין מיקרוקוסמוס בפני עצמה, בועה של חיים הצפה על האוקיינוס של ההרס, עם חוקי טבע ותנאים משלה.
הדרך השנייה היא לנסות להסביר כיצד ניתן היה לבצע את המבצע המדהים של תיבת נח גם בלי ניסים. כמה מדענים מאמינים כתבו בשנים האחרונות ספרים ומאמרים ארוכים בנושא, בו הם בוחנים את כל הנתונים ביסודיות רבה – נפח התיבה, מספר מיני בעלי החיים שהיו צריכים להיכנס לתוכה, כמה חלל פנוי צריך כל אחד, כמה מזון הם צריכים, וכן הלאה – והגיעו למסקנה המפתיעה, שלא רק שהיה בתיבה די והותר מקום לכל בעלי החיים והאספקה הנלווית, אלא אפילו כמה דינוזאורים קטנים יכלו להיכנס לשם... אמנם הדבר הצריך יצירתיות ותכנון לא מעטים מצדו של נח, כמו הכנסתם של חלק מבעלי החיים למצב תרדמת חורף, והכנת מזון משומר מרוכז, אבל הדבר אפשרי בהחלט. בין היתר הם מציינים, שניתן היה להכניס לטבע גורים של בעלי החיים הגדולים, במקום בוגרים מאותם מינים – ובכך לחסוך מקום רב; וכאשר מדובר בציפורים, אפשר היה לאכסן בתיבה ביצים, במקום את העופות עצמם! המחקרים האלה רובם באנגלית, אבל מי שירצה ימצא אותם בקלות באינטרנט, למשל כאן.
יש גם אפשרות שלישית, שכרוכה בהבנה שונה של סיפור המבול.
ההבנה המקובלת של המבול היא, שהמים מהשמיים ומתהומות הארץ הציפו את העולם כולו, ומפלס המים הלך ועלה בצורה שווה, כמו המים באמבטיה, עד שכדור הארץ כולו היה מכוסה מים בגובה רב. במצב כזה, ברור שחיים יבשתיים לא יכלו לשרוד בשום מקום חוץ מתיבת נח. יש לציין שהתיאור הזה מעורר קשיים בפני עצמו, כמו השאלה מאין הגיעו כ"כ הרבה מים, ולאן הם נעלמו. יש לכך כמה פתרונות, אבל לא ניכנס לזה כרגע (המדען רועי לוטן גלזר עסק רבות בנושא בשנים האחרונות, והביא ראיות לכך שמבול כזה אכן התרחש. מאמריו פורסמו בעלון עולם קטן, ולצערי לא מצאתי אותם ברשת).
ההבנה החלופית היא, שהמבול לא היה מעין הצפה כללית כזו, אלא קטסטרופה עולמית שהיתה כרוכה בשינויי אקלים קיצוניים, רעידות אדמה, התפרצויות געשיות, גלי צונאמי כבירים וכן הלאה. במהלך אותה שנה של אסונות טבע, השתבשו סדרי העולם; חלקים מהיבשה הוצפו במים, חבלי ארץ שינו את מקומם, ייתכן שהקטבים התהפכו וכיוצא בזה. הדבר הוביל כמובן להכחדת אוכלוסיות שלמות של בעלי חיים ובני אדם. אבל זה לא אומר שכל החיים נכחדו באופן מוחלט! כשהתורה מספרת שהמים כיסו את ראשי ההרים, אין הכוונה בהכרח שמפלס המים היה כה גבוה במשך כל זמן המבול, אלא שגלי ענק ושטפונות הציפו את היבשה, והגיעו לגובה כזה ששטף גם את הפסגות הגבוהות. לא בהכרח שכל היבשה היתה מכוסה מים כל הזמן.
ה' ציווה את נח להתכונן למבול, באמצעות הכנת התיבה, שיכולה לצוף במים, ובכך לשרוד את תהפוכות הארץ וגלי הצונאמי שעתידים היו לפקוד את האזור בו חי נח. החיות שנח נדרש להציל היו שייכות לביוספרה של אותו איזור: החיות, הבהמות והעופות המקומיים בלבד. פנדות, קנגורו ודובי קוטב לא היו צריכים לכתת את רגליהם מכל קצוות תבל כדי להגיע לתיבה של נח. יתכן שבאזורים הרחוקים יותר של העולם, עוצמת ההרס היתה מועטה בהרבה, והמינים שחיו שם לא עמדו בפני הכחדה.
אחרי הכל, צריך לזכור שמטרת המבול היתה למחות את בני האדם מעל פני האדמה – ובני האדם באותה תקופה כנראה לא היו עדיין פרושים על פני כל כדור הארץ. הצונאמי והשיטפונות התמקדו באזורים בהם התקיימה אז התרבות האנושית, ושאר העולם לקה במידה פחותה, שאפשרה את המשך קיום החיים. אמנם התורה כותבת כמה פעמים "כל היקום", "מתחת כל השמים", "כל אשר בארץ" וכו' – אבל כבר למדונו חז"ל ש"אין למדים מן הכללות", ו"רובו ככולו דמי", וכיוצא בזה. המבול, כפי שהוא מתואר בתורה, מתואר מנקודת המבט האנושית של נח ובני זמנו – ומבחינתם, כל העולם המוכר להם אכן נחרב.
על פי הסבר זה, הכנסת החיות לתיבה היתה עניין פשוט בהרבה – לא היה צורך להכניס פנימה את כל עשרות או מאות אלפי המינים הקיימים, אלא רק לשמר את אלה המיוחדים למקום בו פגע עיקר ההרס, כמה מאות או אלפי מינים לכל היותר.
רעיון זה מופיע בכתביו של הרב גדליה נדל, שהוצאו לאור בידי הרב יצחק שילת. הוא טוען אגב, שמטרת המבול היתה למחות רק את החברה האנושית המושחתת של אזור הסהר הפורה, ושייתכן שבמקומות אחרים בעולם שרדו גם אנשים אחרים. הוא מרחיק לכת לומר, שבשאר העולם אולי אפילו לא שמעו בכלל על המבול – אבל זה נשמע כבר מופרז. ללא ספק המבול מתואר בתורה כקטסטרופה עולמית, שהכתה בכל כדור הארץ ושנתה את סדרי בראשית. אף על פי כן, כאמור, אין חובה לטעון שההרס וההכחדה היו טוטאליים. יתכן בהחלט שבשאר אזורי העולם הורגשו רעידות אדמה ושיטפונות חלשים יותר. בכל אופן, מי שרוצה לקרוא את חידושיו ופירושיו המקוריים של הרב נדל, יכול לעשות זאת כאן.
אגב, מה דעתכם על האפשרות שתיבת נח לא היתה התיבה היחידה בעולם? אולי ה' התגלה לאנשים נוספים, באזורים נוספים של העולם, והורה גם להם לבנות תיבות, כדי שכל אחד ישמר את החיות של אזור מגוריו? זה יסביר את העובדה שסיפור המבול והתיבה מופיע גם במסורות של עמים קדומים רבים אחרים (אם כי יתכן שמדובר פשוט בווריאציות על נח עצמו).
איך שלא יהיה, לפי כל אחד מהפירושים דלעיל, סיפור המבול ותיבת נח מתגלה כאפשרי ואמין בהחלט, וכמובן החשוב ביותר הוא לא הפרטים ההיסטוריים, אלא המסר החשוב שלו לאנושות.