ההיסטוריה האנושית מתחילה מהתקופה בה הופיע הכתב לראשונה, המתוארכת בסביבות האלף הרביעי לפני הספירה, דהיינו לפני כ-6000 שנה, עם המצאת כתב היתדות השומרי. ספרי ההיסטוריה פותחים כולם בנקודה זו, בתרבויות העתיקות ביותר הידועות, במצרים ובבבל. בדרך כלל במבוא לספרים כאלה מופיעה הקדמה קצרה המתייחסת לתקופה הפרהיסטורית, זו שלפני המצאת הכתב, והרושם שנוצר הוא כאילו מדובר באיזו תקופת ילדות קצרה של האנושות ותו לא. עבור אנשים רבים, המלים "תקופה פרהיסטורית" מעלות תמונה מעורפלת של אנשי מערות עטויי פרווה שצדים ממותות ונמרים שנחרביים (או במקרה הגרוע יותר, דינוזאורים), לא מעבר לזה. הנטייה היא לדלג במהירות מעל פרק הזמן הזה, ולהתחיל מההיסטוריה "האמיתית", המתועדת בכתב.
אבל אם נתבונן בנתונים שהתגלו במחקר הפרהיסטורי, נגלה שהתמונה שונה לחלוטין. הפרהיסטוריה אינה תקופת ילדות קצרה וחולפת, אלא משהו אחר לגמרי, מסקרן ומעורר את הדמיון.
כמה זמן נמשכה הפרהיסטוריה האנושית? זה תלוי כמובן בשאלה כמה זמן קיימים בני אדם בעולם. לשאלה זו אין תשובה ברורה, מכיוון שגם למושג "אדם" אין לפי המדענים הגדרה ברורה; קשה לקבוע מי מהאבות הקדמונים של האנושות, על פי תיאוריית האבולוציה, הוא הראשון הראוי לתואר אדם. אולם על פי ההנחות המקובלות כיום, הסוג homo הופיע לפני כשני מיליון שנה, ואילו ה-homo sapiens, "האדם הנבון" בדמותו העכשווית, הופיע לראשונה לפני קרוב למאתיים אלף שנה. אם נקבל את הנתונים הללו, הרי שבני אדם הדומים לנו מסתובבים בעולם כבר כ-200,000 שנה, שמתוכן רק 6000 השנים האחרונות מתועדות בכתב ברמה כלשהי. פירוש הדבר הוא, שהחלק אותו אנו מכנים היסטוריה הוא רק כ-1/33 מתולדות המין האנושי, ואם ניקח בחשבון את סוג ההומו ככלל, הרי שמדובר רק ב-1/333 – פחות משליש האחוז! התקופה הפרהיסטורית ארוכה בסדרי גודל שלמים מכל התקופה ההיסטורית, והיא כוללת מאות אלפי או מיליוני שנים, שאיננו יודעים עליהן כמעט דבר! מדובר ב"עידן חושך" במלוא מובן המלה מבחינתנו, שכל מה שנשאר לנו ממנו הוא עצמות וקצת שרידי כלים, ציורי מערות, קברים וכדו', שדרכם מנסים החוקרים לחשוף את צפונותיה של אותה תקופה.
כשחושבים על כך, הרי זה מדהים ממש. בתור בני אדם, אנו רוצים להכיר את תולדות המין שלנו, להבין את העבר ואת האנשים שחיו בו. והנה מתברר, שלרוב המכריע של ההיסטוריה האנושית, אין לנו כמעט גישה. המוני אנשים התהלכו על כדור הארץ במשך מאות אלפי שנים, ואין לנו כמעט שום מושג לגביהם! מי הם היו? איך הם חיו? מה הם חשבו? במה הם האמינו? אלו דתות וטקסים היו להם? איך הם תפסו את המציאות? אלו סיפורים הם סיפרו? ואלו אירועים עברו עליהם? כל כך הרבה הרי יכול לקרות במאתיים אלף שנים – רק תסתכלו על ה-6000 של ההיסטוריה ותראו כמה תהפוכות התחוללו בהן. האם אבותינו הקדומים חיו בשבטים? האם הקימו ממלכות? האם יצאו למלחמות? מה היו היחסים בין הענפים השונים של גזע האדם – למשל בין ההומו סאפיינס לבין האדם הניאנדרטלי המסתורי, שחי במקביל לו באותה תקופה? האם שני הגזעים נלחמו, והאדם המודרני הכחיד את הניאנדרטלי, או אולי הם דווקא שיתפו פעולה? כל כך הרבה שאלות, וכל כך מעט ידע. הרי אנו דומים לאדם מבוגר, הזוכר רק את שנת חייו האחרונה, וכל מה שקדם לה שרוי אצלו בערפל.
ושאלה נוספת עולה. אם אכן האדם המודרני הופיע לפני כמאתיים אלף שנה, מדוע עבר זמן כה רב עד שהתחיל לפתח תרבות מתקדמת הכוללת כתב, חקלאות, טכנולוגיה וכדו'? הרי תוך תקופה קצרה של 6000 שנה, התקדם האדם מהעת העתיקה עד העידן המודרני, מהמצאת הגלגל ועד לטלפון הלווייני ולאינטרנט. איך יתכן אם כן, שבמאה וחמישים אלף השנים שלפני כן, לא התקדם האדם מעבר לייצור כלים ואמצעים בסיסיים? חסרי בינה הם בוודאי לא היו, שהרי בכל זאת הצליחו להגיע להישגים חשובים (כפי שנראה בהמשך). איך אפשר להסביר תקופה כה ארוכה ובלתי נתפסת של קפיאה על השמרים, שאחריה התפרצות פתאומית ומהירה להדהים (באופן יחסי) של התפתחות תרבותית וטכנולוגית? האם כל אותן מאות אלפי שנים ארוכות לא חשב איש להמציא אפילו את אותן המצאות בסיסיות המאפיינות את העת העתיקה? מדוע מתוך כל אותם המונים לא קם אפילו ליאונרדו דה וינצ'י, אדיסון או איינשטיין אחד?
תשובה אפשרית לכך קשורה להופעתו של האדם הראשון המתואר בתורה, המתוארכת לזמן שלפני כ-6000 שנה – בדיוק בתקופה בה מתחילה ההיסטוריה. יתכן שאותו אדם שנברא עם חוה בגן עדן, לא היה בן האנוש הראשון עלי אדמות, אלא הראשון שזכה לנשמה אלוהית. יתכן שפרק א בבראשית מתאר את בריאת האנושות ככלל, ואילו פרק ב מתאר את הופעת האדם "האלוהי" הראשון. הדבר מתיישב יפה גם עם הכתובים והסתירות-לכאורה שבין הפרקים, וגם עם הממצאים בשטח, המצביעים על קפיצה מדהימה קדימה בהתפתחות האנושית סביב אותה תקופה. ההיסטוריה מתחילה בעת בה יצאו אדם וחוה מגן עדן והתערבו בקרב האנשים שקדמו להם, כשהם מביאים להם את ברכת האל. זה אמנם לא הסבר מוכח או מוכרח, אבל הוא אפשרי (כמובן, תמיד יתכן גם שכל התיארוך מבוסס על הנחות שגויות, ובעצם האנושות צעירה בהרבה ממה שחושבים...).
בואו נחזור לאבותינו הקדומים שחיו באותה תקופה פרהיסטורית. איזה מין אנשים הם היו? הדימוי הפופולארי של אותה תקופה מתאר אנשי מערות קופיים למחצה, עם לסת בולטת ומצח נמוך, המדברים ב"הוגה-בוגה" וחובטים בנבוטים איש בראשו של רעהו. אבל הדימוי הזה ככל הנראה רחוק מאד מהמציאות. האנשים הקדמונים היו כמעט זהים לנו, הן מבחינה גופנית והן מבחינת נפח המוח, כך שאין סיבה לחשוב שהם היו פחות אינטליגנטים מאיתנו. יתרה מזאת, היה עליהם להיות חכמים ומוכשרים במיוחד כדי לשרוד בתנאים הקשים בהם חיו.
חישבו על זה: היום עושים עניין גדול מתוכניות ריאליטי כמו "הישרדות", בהן מתמודדים אנשים עם קשיי הישרדות מבוימים מבלי שהם נתונים בסכנה של ממש. אבל עבור האדם הקדמון, הישרדות היתה עניין יומיומי. היה עליו להתקיים במציאות קשה ואכזרית, להשיג אוכל, לצוד, להכין לעצמו לבוש וכלים, להתגונן מפני חיות טורפות ואיתני הטבע, וכל זה כשלרשותו אמצעים בסיסיים בלבד; שלא לדבר על כך, שבמשך חלק נכבד מהפרהיסטוריה האנושית שרר בעולם עידן הקרח האחרון, שאילץ את בני האדם להתמודד גם עם תנאי אקלים קשים מנשוא. רק תחשבו כמה קשה לנו לתפקד בחורף בלי חימום ומיזוג וסוודרים ומעילים, ונסו לדמיין את האנשים שחיו במערות באותה תקופה חשוכה וקפואה. אין שום דרך בה טיפשים מגושמים ונמוכי מצח היו יכולים לשרוד תקופה כזו. לאדם אין אמצעים טבעיים להתקיים בתנאים כאלה כמו לבעלי החיים. רק הפקחים, החכמים, המוכשרים והאמיצים ביותר יכולים להתמודד עם מציאות כזו. חישבו על מה שנדרש למשל רק כדי להשיג פרווה ללבוש: צריך למצוא דרך להכין כלי נשק, לחדד אבנים, לחבר אותן למקלות, למצוא דרך להתגבר או ללכוד חיות מסוכנות כמו ממותה או דב מערות, להרוג אותן, להכין כלי מתאים לפשוט את פרוותן, לייצר איכשהו חוט ומחט מגידים ועצמות כדי לתפור, למצוא דרך לשמר את הפרווה שלא תירקב ותסריח – וכל זה כאמור בלי שום ציוד וסיוע, הכל מאפס, בידיים ריקות. האם מישהו מאיתנו היה שורד כך יותר מיומיים? אין ספק שהאנשים שעשו זאת היו מוכשרים, חכמים ונועזים במידה העולה על כל מה שאנו מכירים כיום, מה שרק מחזק את הסקרנות לגבי תרבותם ומחשבותיהם, ואת התמיהה על הזמן הרב שלקח להם להתחיל את ה"היסטוריה". אין שום סיבה לזלזל בהם, אלא להפך; לנו אולי יש יותר ידע מדעי מצטבר, אבל לכל נער בין אותה תקופה היה יותר ניסיון חיים מאשר לרוב ההרפתקנים והלוחמים בני ימינו. התובנות שניתן להגיע אליהן מתוך חיים כאלה, של מאבק עיקש מול איתני הטבע, עשויות להיות עמוקות ומרתקות בהרבה מאשר הגיגיהם של פילוסופים מתחכמים בכורסאות ובתי קפה. כמה חבל שאין הם יכולים לשתף אותנו בהן.
יתכן שהיו גם דברים נסתרים נוספים באותה תקופה, דברים שנשמרו בזיכרון האנושי המאוחר יותר בתור מיתולוגיות ואגדות נשכחות. אולי אלים, שדים ומפלצות אכן הילכו על פני האדמה? אולי המכשפים והכוהנים של האנשים הקדמונים למדו לשלוט בכוחות על-טבעיים, כדי להגן על שבטיהם ולהכות באויביהם? קל לנו לזלזל ממרחק העידנים באותם סיפורים כאמונות תפלות, אבל אחרי הכל, אנחנו לא היינו שם. כל מה שנשאר לנו הוא אותם שרידים מעטים שיכלו להחזיק מעמד זמן כה רב. דברים רבים אחרים עשויים היו ללכת לאיבוד, וללא תיעוד בכתב, אין לנו שום מושג לגביהם. הרי אילו היינו מספרים לאיש המערות על הנעשה בתקופתנו שלנו, היו הדברים נשמעים לו בוודאי הזויים לא פחות...
ספרים וסרטים דמיוניים רבים עוסקים בתקופה הפרהיסטורית ומנסים להמחיש אותה. הנה כמה מקורות מוצלחים להשראה בנושא:
הספר ילד האתמול של אייזיק אסימוב ורוברט סילברברג מתאר ילד ניאנדרטלי קטן ש"נשלף" מהעבר והובא להווה באמצעים טכנולוגיים, כדי ללמוד דרכו על התקופה שבה חי. אמנם הספר מכיל כמה תיאורים דלילים של החיים בשבט הניאנדרטלים, אבל הוא מרתק יותר בשל היחסים שנרקמים בין הילד לבין המטפלת האנושית-המודרנית שלו, ובשל הדילמה הנוראה שניצבת בפניהם בסופו של דבר.
סדרת ספרי הפנטזיה המצוינת, דברי ימי האופל (Chronicles of Ancient Darkness) של מישל פייבר, מתארת בצורה אותנטית ומוחשית את חייהם של אנשי השבטים בעידן הקרח, שבמרכזן הרפתקאותיו של נער בשם טוראק. היא ממחישה יפה לא רק את המציאות הפיזית אלא גם את העולם הרוחני והמיסטי של בני התקופה, שבו רוחות רעות ושדים מסתובבים בעולם, ומכשפים טובים ורעים מנסים להגן מפניהם או לשלוט בהם. בדומה לחברות קדומות מוכרות יותר, כמו האינדיאנים באמריקה, הדת והאמונה אינן שייכות לתחום נפרד משאר העיסוקים, אלא הן כרוכות ומשולבות בכל ההיבטים של החיים עצמם. לי נתנו הספרים הללו הרבה השראה ותובנות, ופתחו את עיני לראות את המציאות בצורה שונה מהרגיל. למעשה, הם אלה שעוררו את העניין שלי בתקופה הפרהיסטורית. שלושת הספרים הראשונים בסדרה – אח זאב, הולך הרוח וטורף הנשמות – תורגמו לעברית, ובאנגלית יש עוד שלושה נוספים שלא תורגמו.
משחק התפקידים Totems of the Dead לא עוסק אמנם בדיוק בתקופת האבן, אלא מתרחש בעולם דמוי אמריקה בעת העתיקה, בו שוכנים עמים ושבטים המקבילים לתרבויות כמו האצטקים, האינקה, השבטים הצפון-אמריקאיים, הוויקינגים ובני אטלנטיס האבודה. הוא ממחיש היטב את האווירה הפיזית והרוחנית של אותם זמנים, ואת מאבקי ההישרדות של שבטים ועמים בעולם פראי וחסר גבולות.
הסרט 10,000 לפני הספירה מוצלח מאד גם הוא, והוא מתאר את ד'לה, בן לשבט ציידי ממותות, היוצא למרדף עם חבריו אחרי השודדים רוכבי הסוסים, שלקחו בשבי את אהובתו אבולט בתוך שאר בני השבט. בדרכו הוא מתמודד עם חיות טרף קדמוניות, פוגש בני שבטים אחרים ומגיע לבסוף למצרים העתיקה, הנשלטת בידי מלך-אל מסתורי מבני אטלנטיס. העלילה אמנם לא יוצאת דופן, אבל הסרט מרשים מבחינה ויזואלית ומכניס את הצופים לתוך אותה תקופה חשוכה.
אי אפשר שלא להזכיר את סדרת שבט דב המערות (או "ילדי האדמה") של ג'ין אואל, אבל הפעם לרעה. הסדרה אמנם מתרחשת בתקופה הפרהיסטורית ומתארת בפירוט רב את התקופה ואנשיה, אבל החל מהספר השני היא גדושה בתיאורים פורנוגרפיים מפורטים, ששאר העלילה הופכת למעשה ללא יותר מרקע עבורם. כיוון שכך, אין בספרים הללו שום דבר שמצדיק קריאה, ורצוי להימנע מהם לחלוטין.
מכירים עוד מקורות מעניינים על התקופה הפרהיסטורית? אתם מוזמנים לעדכן אותי!