הפילוסוף דיוויד לואיס אמר פעם, שכאשר פילוסופים יוצאים לקרב נגד הנחות יסוד, בדרך כלל הפילוסופים הם אלה שיפסידו. אף על פי כן, בחינה מחודשת של הנחות יסוד מובילה במקרים רבים להתקדמות פילוסופית ומדעית, לתובנות ולתשובות חדשות. במאמר הבא ננסה לערער כמה מהנחות היסוד הבסיסיות ביותר שלנו, ולספר את סיפורו של העולם באופן שונה מהרגיל. אני לא מתיימר לטעון שהסיפור הזה דווקא הוא הנכון, וגם לא מציג אותו בתור "השיטה שלי" – אבל הוא אפשרי לא פחות מהסיפור המקובל, וכדאי להקדיש מחשבה לתזה הזו.
אחת מהנחות היסוד הרווחות והבסיסיות ביותר היא קיומם העצמאי של עולם החומר וחוקי הטבע. רוב האנשים מאמינים שהעולם קיים באופן אובייקטיבי, ללא תלות במודעות שלנו כלפיו. אם עץ נופל ביער, או כוכב לכת מסתובב בגלקסיה, ואין איש רואה – עדיין הם קיימים באותה מידה. העולם היה קיים לפנינו, והוא ימשיך כנראה להתקיים גם אחרינו. לא רק העולם עצמו, אלא גם חוקי הטבע לפיהם הוא מתנהל, היו קבועים ועומדים מאז ומעולם. לפי הנחות אלה, כאשר אנו מתבוננים במציאות אנחנו לא יוצרים שום דבר חדש, אלא רק מגלים את מה שכבר קיים, בין אם מדובר ביבשת חדשה או בחוק טבע לא ידוע. היקום מתקיים לו כפי שהוא, מבלי להתעניין יותר מדי בשאלה אם גילינו אותו או לא.
הנחות אלה נראות לנו מאד סבירות. אבל בואו ננסה לרגע לפקפק בהן. כאשר אנו מתבוננים בדבר חדש, שאיש לא ראה קודם, האם יש לנו הוכחה לכך שהוא התקיים גם רגע לפני כן, לפני שצפו בו? אולי הצפייה האנושית לא מגלה דברים, אלא יוצרת אותם? אולי הקיום המוגדר והקבוע מותנה בכך שמישהו יצפה בו? אנו נוטים להניח, כלשון הגמרא, שקיימת חזקת "כאן נמצא – כאן היה". אם מצאנו משהו במקום מסוים, כנראה שהוא היה שם גם קודם. אבל חזקה, גם אם היא כלי שימושי, אינה הוכחה. תיאורטית לפחות, יתכן שהדבר שאנו רואים עכשיו החל להתקיים ברגע בו הבטנו לעברו, ולא היה שם רגע לפני כן.
בואו נספר סיפור חלופי. כאשר נוצר העולם לראשונה, לא היה בו עדיין חומר במובן המקובל, ולא חוקי טבע מסודרים. מה שהיה קיים הוא מין ערפל היולי – מציאות שקיימת בפוטנציאל בלבד, בכוח ולא בפועל. מה שמוציא את המציאות מהכוח אל הפועל ומקנה לה צורה מוחשית, הוא תצפיתו של האדם עליה. רק כאשר הופיע האדם והחל לצפות במציאות, החל העולם ללבוש בהדרגה צורה קבועה ומוחשית. אפשר להשוות זאת לדף מחשב, שקיים בצורה מופשטת כלשהי בזיכרונו של המחשב, אבל לובש צורה מוחשית רק כשגוללים את המסך למטה. הדף שהולך ומופיע לעיני הצופה יוצר בכך אשליה כאילו היה שם תמיד, אבל האמת היא שרק הפוטנציאל של הדף – רק הידע המגדיר אותו – היה שם קודם. עד שהגיע הצופה, הדף המוחשי לא התקיים.
מכיוון שדמותו של העולם מתממשת רק כאשר אנשים צופים בה, לקח זמן רב עד שקיבל העולם את דמותו הנוכחית. בראשית קיומו, היה העולם מורכב בפועל רק מאותם אזורים שהיו מאוכלסים בבני אדם, ומעבר להם רחשו ערפילי ההיולי. אוקיינוסים, מדבריות, ג'ונגלים, איים, יבשות רחוקות – כל אלה לא היו קיימים עדיין במלואם, אלא רק אותם שוליים שלהם שאליהם הגיעו בני האדם. למעשה, העולם נעשה עגול לראשונה רק כאשר החלו היוונים לערוך תצפיות וחישובים לגבי שטחו, כמה מאות שנים לפני הספירה; עד אז לא היתה לו צורה מוגדרת. לשמש, לירח ולכוכבים לקח עוד זמן רב עד שתצפיות האדם הגיעו לרמה שהעניקה להם חומר ממשי; לאורך רוב ההיסטוריה הם היו פשוט אורות בשמיים, לא יותר מזה.
לא רק המציאות המוחשית היתה מעורפלת ובלתי קבועה. גם לחוקי הטבע לקח זמן עד שהתגבשו בדמותם המדויקת. כל זמן שלא ערך האדם תצפיות מתודיות וממוקדות, לא התנהגה המציאות בצורה קבועה ומדויקת. כמובן, חוקי טבע מסוימים נקבעו מהר מאד: חילופי היום והלילה, תנועות גרמי השמיים, חילופי העונות, ודברים בסיסיים כמו שהאש שורפת, המים קרים ואבנים נופלות למטה. אנשים צפו וקבעו את החוקים הללו כבר בתחילת קיומם. אבל עד שבאו מדענים כמו גלילאו, ניוטון ודומיהם וחקרו את המתמטיקה המדויקת שבטבע, היא לא היתה קיימת. ממילא בעולם העתיק היה הרבה יותר מקום להפתעות.
חישבו באמת על עולמו של האדם הקדמון, בן העת העתיקה או אפילו איש ימי הביניים. תמונת העולם שלנו היא שלמה ומגובשת; כל אדם בעל השכלה בסיסית מכיר את מבנה כדור הארץ, הגיאוגרפיה של הארצות, אלו אנשים, חיות וצמחים קיימים בכל מקום, ומהם חוקי הפיזיקה והביולוגיה לפיהם מתנהלת המציאות. הכל כבר ידוע ומוכר; האדם המודרני לא מצפה להפתעות מהעולם הזה, ואכן הוא אינו מוצא כמעט הפתעות. האדם הקדום, לעומת זאת, חי כשבראשו תמונת עולם הרבה פחות ברורה. לא היה לו מושג איך נראים העולם והיבשות, ובמקרים רבים אפילו לא מה קיים מעבר לגבעה הסמוכה. הוא לא ידע אלו מין אנשים, חיות ותופעות קיימים בארצות רחוקות. לא היה לו מושג איך יורד גשם ולמה פורצות מחלות. תמונת עולמו היתה קטנה ומצומצמת, כוללת את התחום הצר שבסביבתו הקרובה, ומעבר לה חושך וערפל. אנו נוטים לחשוב שזו היתה פשוט בורות, אבל לפי הסיפור המסופר כאן, היה כרוך בכך יותר מזה; המציאות מעבר לתחום הצר של האדם באמת היתה חושך וערפל. עולמם של האנשים הקדומים לא היה רק בלתי נודע; הוא היה בלתי קיים ברובו, או לפחות בלתי מגובש.
לפי הסיפור הזה, עולמם של הקדמונים היה שונה מאד מזה שלנו. הניסים, הכשפים, השדים והמפלצות למיניהם, שמתוארים בכל המיתולוגיות הקדומות, אכן יכלו להתקיים; הם יכלו להגיח מתוך ערפילי ההיולי אל אזורי המציאות שהתממשו, ומכיוון שחוקי הטבע עדיין לא היו קיימים, הם לא היוו כל סתירה עבורם. בהעדר חוקי טבע קבועים, קל יותר היה להשפיע על המציאות בכוח המחשבה והרצון, ולכן קסמים פעלו. לאדם המודרני קשה מאד לחולל קסמים, משום שלא די באמירת המילים ונפנוף הידיים, אלא נדרשת תשתית תודעתית רחבה שיש בה מקום לקסם לפעול ואמונה ביכולתו לעשות זאת – תשתית שאינה קיימת בעולם המודרני המקובע-הרמטית. ניסיון לחולל קסם בימינו דומה לניסיון להפעיל סמארטפון בימי הביניים, ללא תשתית החשמל והלוויינים הדרושה. האדם המודרני נוטה לייחס את סיפורי הכשפים והשדים של העבר לאמונות תפלות ולבורות, משום שאין הוא רואה דברים כאלה בעולמו; אבל יתכן שבעבר הם היו קיימים, ונעלמו בעקבות הרציונליזציה והמדעניזציה שעברה האנושות. לרבי מקוצק מיוחסת האמרה לפיה השדים נעלמו בעקבות פסיקתו של הרמב"ם שאין שדים. ניתן להבין זאת לפי האמור לעיל, שהמהפכה המחשבתית שחוללו הרמב"ם ודומיו אכן שינתה את המציאות והפכה אותה למקובעת יותר, באופן שלא השאיר מקום לשדים (או לפחות צמצם את תחום פעילותם והשפעתם לפינות החשוכות שלא נחקרו).
גם את חלק מסיפורי התורה קל להבין כך. המבול יכול היה לכסות את כל העולם, מכיוון שהעולם שהתקיים באותו זמן היה מצומצם בהרבה מזה שלנו, והכיל רק את האזורים שהיו מיושבים על ידי בני אדם. כך גם יכול היה נח להכניס לתיבה את כל החיות. הדבר מתיישב יפה עם העובדה לפיה נמצאו במקומות רבים בעולם עדויות להצפות ענק בזמנים קדומים – הן במסורות עתיקות והן בממצאים גיאולוגיים – אך לא נמצאו ראיות ברורות לקיומו של מבול עולמי. הן לא נמצאו לא משום שלא היה מבול, אלא משום שלא היה עולם. בדומה לכך, יעקב יכול היה להשתמש בתחבולת המקלות המקולפים כדי לגרום לצאן להוליד וולדות בצבעים שבחר, משום שחוקי הגנטיקה עוד לא היו קיימים אז; מחשבתה של הנקבה ברגע העיבור יכלה להשפיע על צבעו של הוולד. וכן לגבי סיפורים רבים אצל חז"ל, "השתנות הטבעים" וכו'. למעשה, רעיון זה מופיע במפורש כמעט בדברי חז"ל, לפיהן על האדם להתפלל שתשרה ברכה בתבואה שלו רק לפני שספר אותה, משום ש"אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין" (בבא מציעא מב, א); כל זמן שלא צפה האדם בערימת התבואה שלו, גודלה לא נקבע עדיין והוא יכול להשתנות בעקבות התפילה. לאחר שצפה בה, הכמות כבר נקבעה, ורק נס חריג יוכל לשנות אותה. מזכיר מאד את הממצאים הידועים של תורת הקוואנטים.
כמובן שהתזה הזו מעוררת שאלות. מה לגבי בעלי החיים האחרים, למשל? האם תודעתם לא השפיעה על המציאות? יתכן בהחלט שכן, אבל יתכן שלאף בעל חיים אין תודעה גבוהה מספיק כדי לקבע באמת את המציאות. עולמם של בעלי החיים צר ומצומצם בהרבה מזה של האדם, וכך אכן היה העולם עד שהופיעו בו בני האדם – משהו דומה יותר לחלום מטושטש ובלתי יציב, מאשר למציאות החדה והברורה של ימינו.
לפי תזה זו, אירועים כמו המפץ הגדול והאבולוציה לא באמת התרחשו – לפחות לא באופן פיזי. כאשר אנו מתבוננים במציאות כיום, אנו מוצאים ראיות לקיומם, אבל אותן ראיות לא התקיימו לפני שצפינו בהן. המציאות הולכת ומתגבשת לא רק בהווה, אלא גם למפרע, כשהיא יוצרת לעצמה מראית-עין של עבר חוקי ומסודר. איך הופיעו אם כן העולם והאדם? לאלוהים פתרונים.
חשוב להדגיש שלא ניתן להוכיח או להפריך את התזה הזו באופן מדעי, בדיוק כפי שלא ניתן להוכיח או להפריך באופן מדעי את התזה "המסורתית", לפיה העולם וחוקי הטבע קיימים באופן בלתי תלוי באדם. כל ממצא שיימצא יכול להתפרש באותה קלות על ידי שתי התזות. שתיהן אינן תאוריות מדעיות, אלא עוסקות במטא-מציאות, בתשתית עליה נבנה המדע, ושתיהן מאפשרות מחקר מדעי באותה מידה; ההבדל הוא רק לגבי פרשנות הממצאים – האם לראות בהם גילוי של דבר שהיה תמיד, או יצירה של דבר חדש. כמו כן, חשוב לציין שלא מדובר בגישה אידיאליסטית, לפיה העולם קיים רק בתודעה; לפי תזה זו העולם קיים גם מחוץ לתודעה, אבל רק התצפית מעניקה לו צורה מגובשת וקבועה.
כמו שאמרתי בהתחלה, קשה לשנות הנחות יסוד, והתזה שהוצגה לעיל תהיה קשה לעיכול עבור אנשים רבים. אבל לאור הרעיונות הפרועים והבלתי נתפסים המתרוצצים כיום בפקולטות לפיזיקה – רעיונות שרבים מהם נשמעים דמיוניים יותר מכל סיפור פנטזיה – צריך להיות די נאיבי כדי לשלול אותה על הסף. אתם מוזמנים לקרוא על התיאוריה של ג'ים אלבידג', איש מדע מוביל, שטוען טענות דומות מאד לאלה שהועלו פה. אז כדאי שתתרגלו לחשוב כבר מעכשיו מחוץ לקופסה, כי המציאות היא לא תמיד מה שנדמה לנו...