מיסטריום

חברת DC קומיקס (נוסדה 1934), והמתחרה שלה, מארוול קומיקס (נוסדה 1939), הן שתי חברות הקומיקס המצליחות והמובילות בעולם. DC קומיקס פרסמה דמויות של גיבורי-על מפורסמים, ביניהם סופרמן, באטמן, וונדר וומן, פלאש, גרין לנטרן, החץ הירוק ואקווהמן; קבוצות כמו ליגת הצדק, חברת הצדק של אמריקה, הטיטאנים הצעירים, לגיון גיבורי-העל וחיל הפקחים הירוקים; ונבלי-על ידועים, ביניהם לקס לות'ור, הג'וקר, דו-פרצוף, ראס-אל-גול, איש החידות, ביזארו, סינסטרו ועוד. מארוול מצידה פרסמה דמויות של גיבורים כמו קפטן אמריקה, תור, איירון מן, ספיידרמן, הענק הירוק, דרדוויל, גוסט ריידר, דוקטור סטריינג' ונאמור; קבוצות כמו הנוקמים, אקס-מן, ארבעת המופלאים ו-S.H.I.E.L.D; ונבלי-על ידועים כמו מגנטו, דוקטור דום, קינגפין, הגולגולת האדומה, לוקי, ונום והגובלין הירוק. יש כמה הבדלים בין הסגנון של החברות: DC יצרו מספר קטן יחסית של גיבורים והתמקדו בהם, ואילו מארוול העדיפו ליצור כמות גדולה של דמויות; הגיבורים של DC בדרך כלל נולדים עם כוחות-על, בעוד אלה של מארוול רוכשים אותם במהלך חייהם (אם כי יש יוצאי דופן), ועוד.

נחמד שיש שתי חברות קומיקס גדולות המתחרות ביניהן, ועוד יותר נחמד כאשר הן משתפות פעולה. לאורך השנים יצאו לאור יצירות קרוסאובר (crossover) רבות, המפגישות בין דמויות מהיקומים השונים ויוצרות עלילה משותפת. אולי המהנה ביותר מבין יצירות אלה היא סדרת הקומיקס DC נגד מארוול שיצאה לאור בשנת 1996, ועליה יסופר להלן.

לפי סיפור הרקע של הסדרה, שני אחים אלוהיים – ישויות כבירות המגלמות את היקומים של DC ומארוול – נעשים לפתע מודעים האחד לקיומו של השני, אחרי שנים רבות בהן היה כל אחד מהם בטוח שהוא היחיד שקיים. אף אחד מהם אינו מוכן לסבול את קיומו של השני, ולכן הם מכריזים על סדרה של מפגשי דו-קרב שתתקיים בין הגיבורים של שני היקומים, כאשר היקום שינצח ימשיך להתקיים ואילו השני יימחק. ברחבי שני היקומים, נעלמים לפתע גיבורי- ונבלי-על ומוצאים את עצמם ביקום השני, במפגש מול גיבורים ונבלים שלא שמעו עליהם מעולם. הבלבול הוא גדול, קרבות רבים מתחוללים כמו גם שיתופי פעולה חדשים, והשמחה רבה. מי לא היה רוצה לראות את קפטן אמריקה נלחם בביין, את סופרמן מכסח את ג'אגרנאוט, את בולזאיי חוטף את רובין, או את וולברין וגמביט גונבים את האוטו של נייטווינג?

אבל אחרי המפגש הראשוני בין היקומים, בדיוק כשהדמויות מתחילות להתאפס על עצמן, מתגלים האחים האלוהיים ומודיעים לכולם על הטורניר הצפוי בו יוכרע גורלם של שני היקומים. לפתע מוצאים את עצמם גיבורי-על משני הצדדים כשהם נאלצים להיאבק בגיבורים אחרים, שיכלו דווקא להיות בני בריתם הטובים ביותר, על מנת להציל את היקום שלהם מכליה.

ואלו הם הקרבות שהתרחשו בטורניר (השם הראשון הוא של DC והשני של מארוול), לא בהכרח לפי הסדר הזה:

1. אקווהמן נגד נאמור (אנשי-ים)

2. קטוומן נגד אלקטרה (נשים קטלניות)

3. פלאש נגד קוויקסילבר (מהירות)

4. רובין נגד ג'ובילי (נעורים)

5. גרין לנטרן נגד הגולש הכסוף (כוחות קוסמיים)

6. שאזאם נגד תור (כוחותיהם של האלים)

7. סופרמן נגד הענק הירוק (כוח)

8. סופרבוי נגד ספיידרמן (צעירים)

9. לובו נגד וולברין (בד-אס'ים)

10. וונדרוומן נגד סופה (נשים לוחמות)

11. באטמן נגד קפטן אמריקה (לוחמי הצדק)

תוצאות חמשת הקרבות האחרונים הוכרעו לפי הצבעה בה לקחו חלק קוראי הקומיקס. כדי למנוע מהקרבות להימשך יותר מדי זמן, נקבע שהקרב יוכרע ברגע שאחד מהמתמודדים מרותק (חוטף נוק-אאוט, משותק, נכבל ללא יכולת לזוז וכו'). את התוצאות הסופיות של הדו-קרבות, ומה קרה לאחר מכן עם שני היקומים, אני משאיר לכם לנחש או לגלות בעצמכם.

למה זה כזה תענוג לקרוא את הסדרה הזו? התשובה לכך קשורה לכמה נקודות, שנוגעות במקום עמוק יותר מסתם הנאה מקרבות ואקשן.

ראשית, ההרמוניזציה. האדם אינו אוהב לחיות כשעולמו מפוצל ומכיל סתירות, והוא חותר תמיד ליצור הרמוניזציה בין כל החוויות והידע שלו. כך נוצרות שיטות פילוסופיות ותיאוריות מדעיות חובקות-כל. כאשר מצליח האדם לגבש תמונה כוללת, המאחדת בתוכה את כל ריבוי הפנים והגוונים השונים, הוא חש תענוג גדול. זהו אותו תענוג שנוצר כשקוראים עלילת קרוסאובר חובקת יקומים מעין זו. לפתע מפסיקים שני היקומים להיות נפרדים אחד מהשני, ומשתלבים זה עם זה באופן שהופך כל אחד מהם לחלק ממשהו גדול יותר. גם זו שאיפה הטבועה בנפש האדם – למצוא תמיד את המשמעות, את ההקשר הגבוה יותר של הדברים. לכל סיפור או אירוע יש את המסגרת שלו, וכאשר היא מתרחבת ומתברר שמה שהיה מוכר עד עכשיו הוא רק חלק ממסגרת גדולה יותר, מרגיש האדם התעלות. ככל שרואה האדם יותר יקומים נפגשים ומתמזגים, יוצא האדם מהפרובינציאליות הקטנה שלו, ומרגיש חיבור אל כלל המציאות ואל אלוהים שמאחוריה.

כמו כן, הסיפור הזה עוסק בערעור המציאות, בדומה ובשונה. לכל אדם, ולכל גיבור- ונבל-על, יש את המסגרת המוכרת בה הוא חי ופועל. הוא מכיר את האזור ויודע מי הם ידידיו, בעלי בריתו ואויביו. והנה בבת אחת הכל מתערער. הוא מוצא את עצמו בעולם שונה, שבו סדרים אחרים לגמרי – או לחילופין, דמויות חדשות ולא מוכרות פורצות לעולמו. הוא מבולבל בתחילה ולא יודע איך לפעול, מי חבר ומי אויב. בבת אחת השתנתה כל תמונת עולמו. אבל עד מהרה מתברר שלמרות ההבדל בין העולמות, יש גם דמיון ביניהם. בשני היקומים ישנם טוב ורע, גיבורים ונבלים. ברגע שמתברר מי הוא מי, יודע כל גיבור-על את חובתו: להמשיך את המלחמה ברשע, לא משנה איזו צורה הוא לובש ובאיזה יקום הוא נמצא. מלחמת הטוב והרע מתגלה כעיקרון קוסמי המאחד את היקומים השונים, כיסוד של יציבות שניתן להישען עליו גם "בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים". הדמיון המשותף הזה הוא המאפשר את ההתמזגות בין היקומים ואת ההרמוניזציה שהזכרנו קודם. מן הראוי לציין שדווקא עיקרון זה, של מלחמת הטוב ברע והאור בחושך, חסר כל כך בדורנו הפוסטמודרני והאפרפר, השולל כל אמת מוחלטת; לא לחינם יצירות בדיוניות מעין אלה מושכות אליהן קוראים רבים, העורגים לעולם בו הטוב והרע ברורים וחד משמעיים.

וישנן כמובן הדמויות עצמן. גיבורי-על אינם סתם אנשים חזקים. הם מייצגים אידיאות, רעיונות מופשטים שלבשו צורה מוחשית. הקרבות ביניהן אינם דומים לסתם תחרות אגרוף או היאבקות גלדיאטורים בזירה; אלו מאבקים בין אידיאות, בין עקרונות שונים המנסים לגבור אחד על השני. מי חזק יותר –  סופרמן, המייצג את האדם העליון כליל השלמות, או הענק הירוק, המסמל את הכוח הגס, הפראי וחסר הרסן? קפטן אמריקה, עם מדיו הבוהקים ומגינו הנוצץ, או באטמן הקודר, המתוחכם והחמקמק? ספיידרמן הפטפטן והזריז, או סופרבוי הרברבן והקשוח? לא לחינם תופסים הקרבות והמאבקים בין הדמויות את חלקו הניכר של הקומיקס העוסק בגיבורי-על, וכמה פורומים באינטרנט מוקדשים לדיון בקרבות תיאורטיים בין הדמויות השונות. כל קרב כזה הוא בעצם סוג של בירור אידיאי, שמנסה להכריע בין שני רעיונות שונים ולקבוע מי מהם מוצלח יותר. ההתקדמות להרמוניזציה נעשית, כפי שהורה הגל, בדרך של תזה, אנטיתזה וסינתזה -  כשהקרבות מייצגים את ההתנגשויות המובילות לבסוף לשלמות.

רעיון נוסף שמתבטא בעלילה הוא החיבור בין האדם ליקום. מעולם לא היתה ברורה יותר אמרת חז"ל, לפיה יכול אדם להכריע את העולם כולו לכף זכות או חובה באמצעות מעשה אחד. רוב האנשים חיים את חייהם במעגל מצומצם, כשמעשיהם משפיעים באופן ניכר עליו בלבד. אפילו גיבורי-על, שמצילים את העולם לא פעם ולא פעמיים, עדיין אינם חשים בדרך כלל אחריות מוחלטת לגורלו – אחרי הכל הם לא לבד במאבקם, יש עוד כוחות שפועלים בשטח, וכן הלאה. אך כאן לפתע מוצאים את עצמם גיבורים שונים – חלקם צעירים ממש, חלקם טיפוסים מפוקפקים שאפילו לא חושבים על עצמם כגיבורים – כשגורל היקום כולו מונח בידיהם. בבת אחת הם נשלפים מהמעגל הנוח והקטן שלהם, והופכים להיות נציגיו של יקום שלם. בחירה כזו לא רק מטילה אחריות כבדה על האדם, אלא גם מרוממת אותו; אם בדרך כלל הוא מרגיש הזדהות רק עם החוג המצומצם של מכריו, שבטו או עמו, הרי שעכשיו הוא מזדהה עם היקום כולו, מהגלקסיות שבו ועד אחרונת התולעים. חישבו איך מרגיש נציג מדינה באולימפיאדה או בתחרות דומה, והעצימו את התחושה פי כמה מיליונים. ללא ספק מי שעבר חוויה כזו, וזכה לייצג את היקום כולו, ירגיש מעכשיו אחרת כלפי אותו יקום. מעכשיו כבר לא יצטמצם בפינה שלו, אלא יהפוך ל"איש העולם הגדול" במלוא מובן המלה.

אבל לקרבות האלה יש גם מחיר נורא. לא רק שהם כרוכים במאבק מול גיבור אחר, לוחם צדק כמוך, שיכול היה להיות אחיך לנשק – אלא שכל ניצחון שלך גם מקרב את סופו של היקום השני. אם תנצח בקרב אמנם תציל מיליארדים, אבל תביא לסופם של מיליארדים אחרים. "כל המציל נפש אחת כאילו קיים עולם מלא, וכל המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם מלא" – פשוטו כמשמעו! זוהי ברירה נוראה, אבל איזו ברירה כבר ישנה, כשכוחות אלוהיים כבירים הם המכתיבים את כללי המשחק? או שמא ישנה דרך כלשהי להשפיע עליהם, ולגרום להם לראות אחרת את הדברים, ולהבין שהאחדות טובה מההכרעה?

כל הנושאים הללו ועוד באים לידי ביטוי באותן חוברות של  DC נגד מארוול. אפשר לקרוא אותן כעלילת פעולה גרידא, או להתעמק יותר ולמצוא את הנמשל שנוגע אלינו בסיפורים האלה. אני בכל אופן נהניתי מאד.

(ביוטיוב יש כמה סרטונים שמציגים עימות בין גיבורי העל של DC ומארוול. זה המוצלח ביותר שראיתי שם).