בשנות ה-20 של המאה התשע עשרה החלו להתגלות מאובנים מוזרים ברחבי העולם. אותם מאובנים היו שייכים ליצורים ענקיים דמויי זוחלים, שלא נראו כמותם עלי אדמות. בשנת 1842 העניק הביולוג הבריטי ריצ'רד אוון לאותם יצורים את השם "דינוזאורים" – לטאות נוראות – והשאר הוא כבר היסטוריה. מאז גילויים ועד ימינו ממשיכים הדינוזאורים לעורר את עניינם ודמיונם של בני האדם, ואינספור יצירות, ספרים, סרטים, סדרות ומשחקים עוסקות בהן. הופעתו של שובר הקופות החדש, עולם היורה (2015), אחד מהמשכיו של הסרט פארק היורה המצליח, היא הזדמנות לכתוב כמה מילים על היצורים המרתקים הללו ולראות מה יש ליהדות לומר לגביהם.
לפי הדעה הרווחת במחקר, הדינוזאורים הופיעו לראשונה בעידן המזוזואיקון, שהחל לפני כ-250 מיליון שנה, לאחר שהכחדה המונית סיימה את העידן הקודם. המזוזואיקון מחולק לשלושה תורים – הטריאס, היורה והקרטיקון, שבמהלכם התפתחו מיני הדינוזאורים השונים ושגשגו ברחבי העולם. במקביל לדינוזאורים שוכני היבשה, הופיעו גם זוחלי ענק שאכלסו את הימים – האיכתיוזאורים והפלסיוזאורים – וכן זוחלים מעופפים ממשפחת הפטרוזאורים. כל אלה נכחדו בפתאומיות לפני כ-66 מיליון שנה, בהכחדה המונית שהביאה לסופו את עידן המזוזואיקון ופתחה את עידן הקנוזואיקון – עידן היונקים.
הגורם לאותה הכחדה המונית לא ידוע בבירור. ההשערה המקובלת היא שפגיעת מטאור ענק בכדור הארץ גרמה לזעזוע יבשתי גדול והעלתה ענני אבק שחסמו את אור השמש למשך זמן רב, מה שגרם למותם של הצמחים ובעקבות זה להכחדת בעלי החיים. תיאוריות אחרות מדברות על שינויי אקלים או הרעלה כסיבת ההכחדה. אולם כל ההסברים הללו אינם עונים על השאלה, מדוע נכחדו בבת אחת כל מיני הדינוזאורים, מהקטנים ועד לענקיים ביותר, יחד עם כל הפטרוזאורים המעופפים והזוחלים הימיים הגדולים – בעוד שמינים רבים אחרים שרדו את ההכחדה ללא פגע. צבים, נחשים, תנינים, כרישים – כל אלה הופיעו לפני הדינוזאורים והמשיכו להתקיים אחריהם עד ימינו, בשינויים קלים בלבד. מדוע פסחה עליהם ההכחדה, בזמן שהשמידה ללא רחם את כל מי שסיומת שמו היא "זאור"? אי אפשר לומר שהדינוזאורים נכחדו בגלל גודלם העצום, משום שרבים מהם היו קטנים למדי. אי אפשר להציג תיאוריה המסבירה הכחדה יבשתית, ומתעלמת מכך שהכחדה דומה התרחשה באותו הזמן גם במעמקי הימים. למה טורפים משוכללים כמו הטירנוזאורוס, הדיינוניכוס והמוסזאורוס הושמדו ללא זכר, ואילו צבי הצב ותני התנין נמצאים איתנו עד היום? איך יתכן שמכל המינים הרבים של הדינוזאורים לא נשאר אף שריד לרפואה? קיימת אמנם השערה לפיה מין מסוים של דינוזאורים שרד, וממנו התפתחו העופות למיניהם – אבל זה עדיין לא מסביר את אופייה המוזר של אותה הכחדה, שמצד אחד היתה טוטאלית כלפי כל הזוחלים הגדולים, ומצד שני פסחה על מינים רבים אחרים ואפשרה להם להמשיך להתקיים. אכן תעלומה.
ומה יש ליהדות לומר בנושא?
בפרשת בראשית, ביום החמישי לבריאה, מסופר שאלוקים ברא את "התנינים הגדולים". יצורים אלה הם היחידים שבריאתם נזכרת במפורש, לעומת התיאור הכללי של יצירת "כל נפש חיה למינה". לא ברור מהם התנינים הגדולים, אולם הדמיון בין הדימוי ששמם מעורר לבין "הלטאות הנוראות" בולט מאד. מדרשי חז"ל מתארים את התנינים הגדולים כיצורי ענק מפלצתיים, ומזהים אותם עם דמויות כמו לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון, הנזכרים אצל ישעיהו (כז, א). אילו היו היצורים הללו מתרבים היו מחריבים את העולם כולו, ולכן הרג ה' את הנקבה וסירס את הזכר, כדי להגן על העולם מפניהם (בבא בתרא עד, ב). בהמשך אותה הגמרא מובא המדרש על "שר של ים" שנהרג לאחר שהתמרד כנגד ה'. מדרשים אלה, ואחרים נוספים, מתארים מציאות בראשיתית בה כוחות מסוימים בבריאה ניסו להתקומם נגד ה' ולהחריב את יצירתו, והוא הכניע והרג אותם. תיאורים אלה משתקפים, להבדיל, גם במיתוס המסופוטמי על מלחמתו של האל מרדוך נגד אלת הים תיאמת, או "תהום", ובמיתוסים היווניים על מלחמת האלים האולימפיים נגד הטיטאנים והענקים המפלצתיים. אם נפשיט את אותם סיפורים מהלבוש הפלסטי שלהם, נמצא שכולם מתארים מציאות דומה: בראשית הבריאה השתוללו בעולם כוחות הרס פרועים ואלימים שאיימו על קיום העולם, עד שכוח הטוב והסדר התגבר עליהם ויצר את המציאות היציבה שקיימת כיום. האם יש קשר בין הדינוזאורים לבין אותם מיתוסים קדומים? האם הכחדתם קשורה להריגת הלווייתנים והמפלצות המתוארת בהם, ונעשתה כדי לפנות מקום לעולם המסודר והמפותח יותר של בני האדם? אין לדעת בבירור, אבל הדמיון בין האגדות והמיתוסים ובין הממצאים בשטח אומר דרשני.
ואם מדברים על מיתוסים קדומים, הרי שישנם יצורים המופיעים בכל האגדות העתיקות של כל התרבויות האנושיות, ממזרח ועד מערב: דרקונים. במיתולוגיה הבבלית, השומרית, היוונית, הסינית, היפנית, ההודית, הסקנדינבית, הסלאבית – בכולן מתוארים הדרקונים כמפלצות ענק קדומות דמויות זוחלים ונחשים, שחלקן שוכנות ביבשה, חלקן בים וחלקן מעופפות באוויר. בדרך כלל הם רעים ומסוכנים לבני האדם, אך חלקם (בעיקר במיתולוגיות המזרחיות) עשויים להיות ידידותיים ומועילים. קיימים הבדלים בין סוגי הדרקונים השונים בתרבויות השונות, אולם כמעט כולם מתוארים כבעלי תכונות של לטאות, זוחלים או נחשים.
ביהדות אמנם לא מופיעים דרקונים, אולם שני יצורים דומים מאד מתוארים בספר איוב (פרקים מ-מא): בהמות ולווייתן. הבהמות הוא יצור יבשתי צמחוני עצום מימדים ש"זנבו כמו ארז", ואילו הלווייתן הוא מפלצת ימית בעלת קשקשים קשים, הפולטת אש ועשן מפיה. שניהם מתוארים כיצורים שלאדם אין שליטה עליהם ואין הוא מסוגל להילחם בהם או לצודם. חלק מהמפרשים ניסו לזהות יצורים אלה עם בעלי חיים מוכרים, כמו ההיפופוטם והתנין, אולם פרטי התיאורים אינם מתאימים כלל. להיפופוטם אין זנב כמו ארז, התנין אינו שוכן במצולות ים, ושניהם לא מטילי מורא ובלתי מנוצחים עד כדי כך. גם בעולם העתיק יכלה חבורת ציידים מיומנת להתגבר על יצורים אלה בלי קושי רב. נראה אם כן שהפסוקים באיוב אינם מתארים בעלי חיים רגילים, אלא משהו הדומה יותר לדרקונים.
האם זה רק צירוף מקרים מוזר, אם כן, שכל המיתוסים הקדומים מתארים זוחלי ענק מפלצתיים ומטילי אימה – וממש במקרה, ללא שום קשר לכך, התגלו מאובנים המוכיחים שיצורים דומים אכן התהלכו בעבר עלי אדמות? האם הדרקונים הם יצירי הדמיון בלבד, שאין קשר בינם לבין הדינוזאורים, או שמא קיים קשר הדוק יותר בין השניים?
הקושי הגדול שבזיהוי הדרקונים עם הדינוזאורים הוא כמובן פער הזמנים. לפי הדעה המקובלת במחקר, הדינוזאורים נכחדו עשרות מיליוני שנים לפני שהופיע האדם עלי אדמות. אף אדם לא ראה דינוזאור חי מימיו, וממילא לא יכול היה לתאר אותו. לכל היותר ניתן לומר, שכמה מבני האדם הקדמונים מצאו מאובנים של דינוזאורים, והללו היוו את ההשראה לדמותם של הדרקונים הדמיוניים. אולם אגדות רבות מתארות בצורה מוחשית מפגשים וקרבות בין בני אדם לדרקונים. גם התיאור בספר איוב נראה כמתייחס ליצורים שהיו מוכרים ומוחשיים לשומעים באותה תקופה. האם סיפורים ותיאורים אלה כולם הם פרי הדמיון בלבד?
יש הסוברים אחרת. חוקרים מסוימים, בעיקר בריאתנים נוצרים, חולקים על סדר הזמנים שקבע המחקר המדעי, וטוענים שהדינוזאורים לא חיו לפני עשרות מיליוני שנים אלא לפני כמה אלפי שנים – ושהם התקיימו במקביל לבני האדם. בנוסף למיתוסי הדרקונים התומכים בכך, הם טוענים שישנם ממצאים קדומים המחזקים טענה זו – מקומות בהם השתמרו עקבות מאובנים של דינוזאורים וכפות רגליים אנושיות זה לצד זה, עצמות דינוזאורים ובני אדם שנמצאו באותה שכבה, ובעיקר ציורי קיר ופסלונים קדומים שנראים דומים באופן מדהים לדינוזאורים. הזרם המרכזי במדע דוחה את הטענות הללו ומערער את הראיות עליהן הן מסתמכות, אבל תעלומת הדרקונים נותרת בעינה.
אפשרות אחרת היא שהדינוזאורים אמנם נכחדו בתאריך המקובל, לפני הופעת האדם – אבל לא לגמרי. יתכן, תיאורטית, שבמספר מקומות בעולם המשיכו להתקיים מובלעות בהן שרדו מיני דינוזאורים מסוימים עד תקופת האדם. הרי כל המידע שלנו על תאריך ההכחדה מבוסס על היעדרם של מאובני דינוזאורים מזמנים מאוחרים יותר, אבל יתכן הרי שמספר מועט של דינוזאורים המשיך להתקיים ופשוט לא השאיר אחריו מאובנים (שדורשים תנאי שטח ונסיבות מסוימות כדי להיווצר). זה אפשרי בעיקר בכל הנוגע לזוחלים שוכני הימים, שם קשה הרבה יותר למצוא מאובנים ושרידים. מי יודע, אם כן, אם אבותינו הקדומים לא זכו לראות במו עיניהם דינוזאורים מסוימים או את צאצאיהם – ומכאן הגיע הדרקון לעולם התרבות האנושי?
נחזור ליהדות. ההוגה היהודי הראשון שהתייחס לגילויים על הדינוזאורים היה הרב ישראל ליפשיץ (1782-1860), בעל פירוש "תפארת ישראל" על המשניות. הרב ליפשיץ היה מעורה בחידושים המדעיים של זמנו, ושמע גם על גילויים של המאובנים החדשים והענקיים. הוא מתייחס אליהם ב"דרוש אור החיים" (נדפס בסוף סדר נזיקין א'), בו הוא עוסק בענייני הישארות הנפש ועולם הבא. לדבריו, הגילויים המדעיים לפיהם התרחשה בעבר סדרה של הכחדות וחורבן, מוכיחים את דברי חז"ל על כך שהקב"ה "בורא עולמות ומחריבן". הוא מציג את "תורת השמיטות" של הקבלה, לפיה העולם קיים במחזורים קבועים של 6000 שנה, שבסוף כל אחד מהם נחרב העולם ונוצר מחדש בצורה מתקדמת יותר. המאובנים של הדינוזאורים ושאר יצורי הענק הקדומים, הם אם כן שרידים ממחזורים קודמים של העולם:
"וכבר ידענו מעצמות חיה ענקיי אחת שנמצאת במעמקי ארץ סביב עיר באלטימארע באמעריקא, אשר ארכה י"ז רגל, וגבהה מכפות רגליה הראשונים עד קצה כתפותיה, י"א רגל, ומכף רגליה האחרונים עד גבה, יש ט' רגל. וגם באייראפא ובהארץ געבירנע נמצא במעמקי ארץ עצמות זאת החיה, פזורים אחת הנה ואחת הנה וקראו בשם לכל מין חיה כזאת מאממוט (- ממותה): וכן מצאנו מין בריאה אבניית שקראוה איגוואנאדאן (- איגואנודון) שגבהה ע"ו רגל וארכה עד צ' רגל ומתוך תכונת אבריה שפטו התוכניים שמאכלה רק חציר היה. ועוד מין חיה אחרת מצאו שקראוה מעגאלאזוירוס (- מגאלוזאורוס), שהיתה רק מעט קטן מאיגוואנאדאן אבל היתה חיה טורפת, ואוכלת בשר. מכל האמור נראה ברור שכל מה שמסרו לנו המקובלים זה כמו מאות שנים, שכבר היה עולם פ"א ושוב נחרב וחזר ונתקומם זה ארבע פעמים, ושבכל פעם העולם התגלה בשלימות יתירה יותר מבתחלה, הכל התברר עכשיו בזמנינו באמת וצדק".
אמנם לוח הזמנים המקובל במדע אינו תואם את מחזור השמיטות בנות 6000 השנה שמתאר הרב ליפשיץ, אבל העיקרון של "בורא עולמות ומחריבן" אכן משתקף בסדרת ההכחדות ההמוניות שרשומות המאובנים מעידות עליה. אם נניח שהחרבת העולמות אינה ביטול קיומם אלא פשוט הרס וחורבן, ואם נניח שהזמן הוא יחסי ומבטא סך הכל קטגוריית תפיסה אנושית, הרי שהדברים מסתדרים יפה אחד עם השני. בכל אופן ראוי לציין את גישתו העקרונית של הרב ליפשיץ, שאינו מכחיש את ממצאי המדע או מתעלם מהם, אלא אדרבה, מנסה להראות כיצד הם דווקא משתלבים יפה בתפיסת עולם יהודית.
גישה אחרת לנושא נמצאת אצל רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מלובביץ', שחולק על שיטתו של הרב ליפשיץ וטוען שהעולם הקדומים שנחרבו היו עולמות רוחניים ולא גשמיים. לדבריו, מעולם לא התקיימו דינוזאורים חיים, ועולמנו נברא יש מאין לפני כ-5700 שנה, כאשר הוא "נראה זקן" ומכיל בתוכו מאובנים מוכנים מראש. איננו יודעים מדוע בחר הבורא לעשות כך, כי סיבותיו הן מעבר להבנה האנושית. אני מרשה לעצמי להעלות סברה, לפי גישה זו, שאותם מאובנים נוצרו כדי לעורר את דמיונם של בני האדם ולהעשיר אותו בדמויותיהם של הדינוזאורים, שמשפיעות על המחשבה והדמיון בכל מיני דרכים מעניינות. לשם כך אין צורך לברוא דינוזאורים של ממש, אלא רק את המאובנים שלהם. גישה זו היא אפשרית אמנם ובלתי ניתנת להפרכה, כמו הטענה לפיה נברא העולם לפני חמש דקות; אבל נראה שרבים מתקשים לקבל "הטעיה" שכזו מצד האל, ומעדיפים פירושים התואמים יותר לפשט הממצאים. אגב, טרי פראצ'ט תיאר בספרו Strata חברה בדיונית שעוסקת בבניית עולמות והנדסת פלנטות, ומקפידה תמיד למקם את המאובנים המתאימים בשכבות המתאימות, כדי שחוקרי אותו העולם ימצאו אותם בבוא העת ויגבשו לעצמם תמונת עולם מדעית (אך שקרית) של המציאות. מדי פעם ישנם פועלים שחומדים לצון ומניחים בידיו של דינוזאור מאובן שלט מתכת עליו כתוב "די לניסויים הגרעיניים!", כדי לבלבל את הארכיאולוגים...
איך שלא יהיה, הדינוזאורים ימשיכו כנראה לרתק את האנושות עוד זמן רב. כשמתארים לעצמנו את עשרות מיליוני שנות קיומם, ההיסטוריה האנושית נראית בהשוואה קצרה וצעירה עד כדי גיחוך – אך עם זאת, בתקופה קצרה זו הגיע האדם להישגים שהזוחלים הגדולים אפילו לא התקרבו אליהם. האם האנושות תצליח במקום בו הללו נכשלו, או שמא – כדבריו של אחד המלאכים בקומיקס של מארוול – כבר היה עדיף להישאר עם הדינוזאורים מאשר להתחיל את הפרויקט הזה?