להיות רציונלי פירושו לקחת בחשבון את כל הגורמים ולפעול באופן שיקדם בצורה מרבית את שאיפותיך. על בסיס זה עלינו לשאול את עצמנו, האם הבחירה באורח חיים חילוני היא רציונלית? הבה נבחן את הדברים על פי שיקולי כדאיות פשוטים.
כולנו נמות יום אחד. זוהי עובדה שאין עליה עוררין. אמנם אנו מסיקים אותה על סמך אינדוקציה, אבל לא נראה שמישהו חולק ברצינות על מסקנה זו, גם אם רבים נוטים להדחיק אותה. כיוון שכך, עלינו לקחת בחשבון את העובדה שיום אחד נמות, ולפעול בהתאם לה.
מה יקרה לנו לאחר שנמות? ישנן שלוש אפשרויות בסיסיות: 1. המוות הוא חידלון, הפסקת הקיום. 2. יש קיום לאחר המוות, אך הוא אינו מושפע מאורח חייו הדתי של האדם. 3. יש קיום לאחר המוות, שמושפע מאורח חייו הדתי של האדם.
איזו מבין שלוש האפשרויות היא הנכונה? אין לנו דרך לדעת, אך האדם הרציונלי ינסה להיערך בצורה הטובה ביותר לכל תרחיש. אילו היינו יודעים בוודאות שיום אחד נישלח לארץ רחוקה שאין לנו מושג מה צפוי לנו בה, או נעבור דרך דלת שאיננו יודעים מה נמצא מאחוריה, היינו עושים כמיטב יכולתנו להיערך לכך. התעלמות מהאירוע הצפוי הזה תהיה בלתי רציונלית בעליל.
כיצד אנו יכולים להיערך למוות? אם אפשרות 1 או 2 היא הנכונה, אין משהו מיוחד שאנו יכולים לעשות בנידון. אבל אם אפשרות 3 היא הנכונה, הרי שניהול אורח חיים דתי עשוי לשפר בצורה משמעותית את מצבנו לאחר המוות. נמצא אם כן שהסיכוי היחיד שלנו לשפר את מצבנו לאחר המוות טמון בניהול אורח חיים דתי, מכיוון שאין אף דרך חיים אחרת שטוענת שהיא מסוגלת להשפיע על המצב שלאחר המוות, פרט לדתות.
כאן אנו מגיעים להימור הידוע של פסקל: שווה להמר על האפשרות של הדת, כי אם צדקת הרווחת גן עדן, ואם טעית לא הפסדת יותר מכמה הנאות חולפות. לעומת זאת אם תהמר על האפשרות של החילוניות, אז אם צדקת הרווחת לכל היותר כמה הנאות חולפות, ואם טעית תלך לגיהנום. לכן האדם הרציונלי יבחר באורח חיים דתי.
אלא שזה לא פשוט כל כך. למעשה יש לשקול כאן שלושה גורמים: 1. הרווח וההפסד הצפויים האפשריים. 2. המחיר הדרוש. 3. הסבירות לכך שהמחיר אכן יביא את הרווח או ימנע את ההפסד.
ככל שהרווח האפשרי גדול יותר, כך משתלם לשלם עבורו מחיר גבוה יותר, גם אם הסבירות להרוויח נמוכה יחסית. לעומת זאת, אם הסבירות להרוויח היא אפסית, לא יהיה זה רציונלי לשלם שום מחיר.
במקרה שלנו, הרווח שמבטיחה הדת הוא הרווח הגדול ביותר האפשרי – גן עדן, עולם הבא, חיי נצח וכדומה, וההפסד הוא הגדול ביותר האפשרי – גיהנום ושאר דברים נוראיים. המחיר שנדרש משתנה בהתאם לדת ולמצוותיה, אך על פי רוב אין הוא גדול מיד ביחס לרווח ולהפסד: אילו היינו יודעים בוודאות ששמירת מצוות מבטיחה גן עדן ועשיית עבירות מבטיחה גיהנום, או אפילו אם מדובר היה בסיכוי ברור של אחוזים משמעותיים שכך יהיה, הרי שהבחירה הרציונלית בהחלט היתה לשמור מצוות ולהימנע מעבירות. הרי לא היינו שותים מכוס שיש סיכוי של 10% שהיא מכילה רעל, גם אם היינו צמאים מאד וצריכים להתאפק עד שנגיע למים נקיים. אם כן, בוודאי שאילו היה סיכוי ברור של 10% שעשיית עבירות מובילה לגיהנום, הבחירה הרציונלית היתה להימנע מעשיית עבירות.
השאלה הקריטית אם כן היא מה הסיכוי שההבטחות של הדת אכן נכונות, ושקיום מצוותיה אכן יוביל לשיפור משמעותי בקיום שלאחר המוות. זו שאלה שאין עליה תשובה ברורה, וכל אחד צריך לענות עליה לפי שיקול דעתו ולאחר שבחן את הנתונים והטיעונים של הדת. אבל דבר אחד ברור: מי שהגיע למסקנה שהסיכוי שהדת נכונה הוא אפסי, אכן אין לו שום סיבה לחיות לפיה, אולם מי שסבור שקיים סיכוי כלשהו שהדת אכן נכונה, כבר מתחייב לשקלל את הסיכוי הזה כנגד הרווח וההפסד האפשריים העומדים על הפרק. על כמה אחוזים אתה מוכן לסכן את העולם הבא שלך? עשרה? חמישה? מכיוון שהרווח וההפסד האפשריים הללו הם כה גדולים, הרי שגם אם יש סיכוי קטן יחסית לכך שהדת נכונה, האדם הרציונלי ייקח אותו בחשבון וישתדל להגדיל את סיכוייו לשיפור מצבו לאחר המוות.
נניח למשל שכל מה שהדת היתה דורשת מהאדם כדי לזכות בגן עדן זה לדקלם משפט אחד, או לתת עשר אגורות לצדקה. רק האתאיסט העיקש ביותר היה נמנע מכך. כל מי שיש בליבו שמץ של ספק אולי בכל זאת הדת צודקת, היה ממלא את הדרישה. יהיה זה לגמרי לא רציונלי לוותר על סיכוי להרוויח גן עדן בתמורה למחיר כה פעוט. אמנם בפועל הדת דורשת דרישות נכבדות יותר, וממילא אנשים מוכנים למלא אותן רק בתמורה לסיכוי משמעותי יותר לגן עדן. אבל עדיין, כל מי שחושב שסיכוי כזה קיים ואינו שולל אותו לגמרי, הבחירה הרציונלית עבורו תהיה לקיים את מצוות הדת, או לפחות את אלה שאינן דורשות ממנו מחיר גדול במיוחד.
נמצא אם כן, שהבחירה באורח חיים חילוני היא רציונלית רק במקרה אחד: רק אם אותו אדם משוכנע שהסיכוי שהדת תשפר את מצבו לאחר המוות הוא אפסי (או משום שאין קיום לאחר המוות, או משום שאותו קיום לא מושפע מהדת). במקרה כזה יהיה זה רציונלי מצדו להתעלם מהוראות הדת. אולם כל אדם שאינו משוכנע בכך לחלוטין, וסבור שישנם סיכויים מסוימים שהדת אכן צודקת, ובכל זאת אינו שומר מצוות כלל – הוא בלתי רציונלי בעליל, בדיוק כמו אדם שמסכן את חייו ללא סיבה, גם אם סיכוייו להיפגע נמוכים. אדם רציונלי, שאינו שולל בוודאות את הדת, יקיים לפחות את המצוות שנחשבות חמורות יותר ואת אלה שקל יחסית לקיים. שמעתי פעם על ח"כית ממרצ שאמרה שהיא לא אוכלת חמץ בפסח "ליתר ביטחון". זו הכרעה רציונלית של מי שסבורה כנראה שהסיכוי שהיהדות צודקת הוא נמוך אבל עדיין קיים, ולכן היא אינה מקיימת אורח חיים דתי מלא, אבל כן שומרת על מה שלא דורש ממנה יותר מדי. אין סיבה להמר על כל הקופה נגד הדת אם אתה לא בטוח שתזכה.
ואם יבוא השואל וישאל: מילא אם היתה רק דת אחת שמבטיחה את שיפור המצב לאחר המוות, אבל כידוע ישנן כמה וכמה דתות כאלה, וכיצד ניתן אם כן להכריע ביניהן? הלוא מאמיני כל אחת מהדתות טוענים שרק הם הולכים לגן עדן, ואילו מאמיני שאר הדתות הולכים לגיהנום, ואם כן יכול אדם להיות דתי כל חייו ובסוף לרשת גיהנום בגלל שלא בחר בדת הנכונה...
על כך יש להשיב: ראשית, יש לבחון לגבי כל אחת מהדתות מה הסבירות שהיא אכן נכונה. על מה היא מבוססת, מה הטיעונים שלה לצדקתה וכן הלאה. יתכן שישנן דתות שנראות הרבה יותר משכנעות מאחרות, וממילא יהיה זה רציונלי יותר לבחור בהן.
שנית, לא כל דת מבטיחה גיהנום למאמיני הדתות האחרות. היהדות למשל לא דורשת מהגויים להתגייר, ומבטיחה עולם הבא לכל מי שישמור שבע מצוות בני נח. האפיפיור האחרון הצהיר שהיהודים יכולים להגיע לעולם הבא גם באמצעות היהדות, ולא דווקא דרך הנצרות. כמדומני שגם באיסלם יש זרמים לפיהם השתייכות לדת אברהמית מסוימת מבטיחה חלק לעולם הבא. ואילו בדתות המזרח מה שקובע לרוב הוא המצב הרוחני והתודעתי של האדם, לא הפולחן המסוים שהוא מבצע. ממילא יתכן שאדם דתי יצא ידי חובת כמה דתות ויגדיל את סיכוייו בעולם הבא גם לשיטותיהן. אולם דבר אחד מוסכם על כל הדתות: מי שאינו חי לפי אף דת, אין לו שום סיכוי בעולם הבא! ומכיוון שגם החילוניות עצמה לא מבטיחה ל"מאמיניה" שיפור במצבם לאחר המוות, הרי שהבחירה בה היא הבחירה הכי פחות רציונלית. בכל דת יש לפחות סיכוי מסוים לשפר את המצב לאחר המוות, ואילו בחילוניות אין שום סיכוי כזה.
שלישית, בהנחה שהאל הוא טוב וצודק (הנחה שמוסכמת על רוב הדתות), אפשר לקוות שהוא ינהג במידת הרחמים כלפי מי שניסה להתקרב אליו ולעבוד אותו באמת, גם אם התברר שאותו אדם לא חי לפי הדת הנכונה. אדם כזה יוכל לטעון להגנתו שהוא עשה כמיטב יכולתו, ואין הוא אשם שטעה. אם האל הוא אכן רחום וחנון, הוא יתחשב באדם כזה ולפחות לא יעניש אותו. אבל מה יוכל לטעון להגנתו אדם שבחר בחילוניות, אם יתברר שטעה? הרי הוא לא ניסה כלל להתקרב לאל או לעבוד אותו, ועל סמך מה יוכל לבקש התחשבות? לכן גם מבחינה זו האפשרות החילונית היא הכי פחות רציונלית.
טענה נוספת שנשמעת כנגד ההימור של פסקל היא שמנקודת מבט דתית אין טעם בקיום מצוות שנובע רק מתוך שיקולי כדאיות וסיכויים, ולא מתוך אמונה שלמה. ממילא אדם שיקיים מצוות רק על צד ההימור, לא באמת ישפר בכך את מצבו לאחר המוות. אולם טענה זו עצמה צריכה עיון; סביר להניח שאם אותו אדם נמנע מעשיית עבירות, לכל הפחות לא יענישו אותו על אותן עבירות שלא עשה, וכבר הרוויח בכך משהו. כמו כן, ראינו שהבחירה לשמור את הדת היא רציונלית רק עבור מי שמאמין שיש לפחות סיכוי מסוים שהיא נכונה. אם כך, הרי שאותו אדם אינו כופר גמור, אלא מאמין במידת מה. ממילא יתכן שבשמיים יחשיבו לו את אמונתו ומעשיו ויתגמלו אותו בהתאם. ושוב, יש לזכור שהאפשרות החילונית היא הגרועה ביותר מבחינת סיכוייה לשפר את המצב בעולם הבא. היא רציונלית אם כן רק עבור כופרים גמורים, המשוכנעים בוודאות או כמעט בוודאות שהדת לא תשפר את מצבם לאחר המוות. אולם כל מי שחושב שיש סיכוי שהדת צודקת, אך אינו משתדל כלל לקיים את מצוותיה, הוא אדם בלתי רציונלי בעליל.
כל זאת בלי לקחת בחשבון רווחים אפשריים בעולם הזה למי שמנהל אורח חיים דתי. מחקרים רבים מראים למשל שאנשים דתיים נוטים להיות בריאים יותר, מאושרים יותר ומאריכים ימים יותר מאלה שאינם דתיים. אם אכן ישנם יתרונות כאלה לאורח החיים הדתי, ואין חסרונות משמעותיים כלשהם שמאזנים אותם, הרי שהבחירה הרציונלית תהיה חד משמעית לטובת הדת.