מיסטריום

הרעיון לפיו המציאות בה אנו חיים היא אשליה אינו חדש, והוא מסתובב בעולם לפחות מאז הפילוסופיה ההודית של ה"מאיה". אולם עם ההתפתחות הטכנולוגית והממוחשבת הופיעה גרסה מחודשת שלו, לפיה אנו חיים בעצם בהדמיית מחשב (סימולציה), בדומה למשחקי ה-Sim למיניהם. לא מעט פילוסופים ומדענים רואים זאת כאפשרות הגיונית ואף סבירה. כך למשל טען הפילוסוף ניק בוסטרום בשנת 2003, שסביר להניח שההתקדמות הטכנולוגית תעניק לאנושות בעתיד כוח חישוב כה גדול, שיאפשר להם להריץ הדמיות אמינות של החיים כפי שהיו בימי אבותיהם (למשל, במאה ה-21 הפרימיטיבית). מכאן נובע לדבריו שאחת משלוש האפשרויות הבאות היא הנכונה: או שהאנושות לא תגיע לעולם לשלב מתקדם כזה (אולי כי תיכחד קודם), או שהיא תגיע אליו אבל תבחר מסיבה כלשהי לא להריץ הדמיות כאלה – או שיש סיכוי טוב מאד שאנחנו עצמנו חיים בעצם בהדמיה כזו, מכיוון שמספר ההדמיות הללו יהיה גדול מן הסתם ממספר המציאויות האמיתיות של תקופתנו (שהוא 1). בוסטרום טען שלא מדובר בספקנות גרידא כמו טיעונים פילוסופיים קדומים, אלא בטיעון שמבוסס על ניתוח העובדות האמפיריות הנוכחיות והשלכותיהן לעתיד.

פילוסופים אחרים התווכחו עם ההיגיון של הטיעון, ולא נאריך בזה פה. אולם ישנה אפשרות נוספת שהטיעון של בוסטרום לא מתייחס אליה, לפיה היוצרים של הדמיית המחשב בה אנו חיים אינם צאצאינו העתידיים אלא יצורים שונים לגמרי, חייזרים או ישויות תבוניות ממימד אחר. זהו הבדל משמעותי, כפי שנראה מיד.

מה הסיכוי שאנו אכן חיים בהדמיית מחשב? קשה לענות על שאלה כזו. יש הטוענים שההסתברות בין מציאות אמיתית למדומה היא 50-50. יש המצביעים על שיקולים נוספים מלבד הטיעון של בוסטרום, כמו העובדה שהיקום נראה כמבוסס על חוקיות מתמטית, כפי שניתן היה לצפות מהדמיית מחשב. יש מדענים המציעים ניסויים מסוימים במטרה לברר זאת. אולם השאלה המעניינת יותר היא, מה ההשלכות של כל זה? נניח שאנחנו אכן חיים בהדמיית מחשב. איך זה אמור להשפיע על מחשבותינו ואורח חיינו?

אם נניח שההדמיה בה אנו חיים תואמת במדויק למציאות האמיתית כפי שהיתה בעבר, כפי שטוען בוסטרום, ההשלכות לא תהיינה גדולות במיוחד. אחרי הכל, העולם האמיתי וחוקי הטבע שלו זהים בדיוק לאלו שאנו מכירים מההדמיה, פרט לכך שהאנשים החיים בו בהווה מתקדמים יותר מאלה שחיו בזמן אותו מדמה ההדמיה שלנו. הידע המדעי ותפיסות העולם שלנו מתארים היטב את המציאות האמיתית, גם אם הם לוקים בחסר לעומת הידע של יוצרי ההדמיה. לעומת זאת, אם מקורה של ההדמיה אינו אנושי אלא חוצני, יתכן שאין כל קשר בינה לבין המציאות האמיתית. יתכן שלא רק כדור הארץ שאנו חיים בו הוא מדומה, אלא כל היקום הנראה לעינינו; היקום האמיתי עשוי להיות משהו שונה לחלוטין. כל המדע שלנו מתאר רק את העולם כפי שהוא במסגרת המציאות המדומה. אין לנו מושג לגבי מה שקורה במציאות האמיתית.

אם המציאות היא הדמיית מחשב שנוצרה בידי ישויות תבוניות לא אנושיות, הרי שזוהי מכת מחץ לאתאיזם. כפי שכתבתי במקומות אחרים, מהותו של האתאיזם היא הטענה שבבסיס המציאות עומדים כוחות עיוורים וחסרי בינה, הפועלים באופן אקראי ובלתי מתוכנן. כל היצירות המופלאות והמורכבות שבמציאות אינן אלא תוצר של תהליכים עיוורים ולא של יד מכוונת. כמובן שאם המציאות היא הדמיה, הטענה הזו מופרכת מאליה; המציאות לא נוצרה במקרה אלא באופן מתוכנן ומדויק לשם תכלית מסוימת. אמנם כאן עולה השאלה מאין הגיעו אותם מתכנתים סופר-אינטליגנטיים; האתאיסט יוכל לטעון שהם עצמם התפתחו בתהליך אבולוציוני אקראי, ועדיין בבסיס היקום נמצא המקרה העיוור. הבעיה היא, שמכיוון שהאבולוציה היא תהליך המוכר לנו רק בעולם של המציאות המדומה, אין לנו כל סיבה להניח שהיא קיימת גם בעולם האמיתי בו חיים המתכנתים. שמא הביולוגיה שלהם שונה לחלוטין מזו שבהדמיה, ושמא אין הם יצורים ביולוגיים או אפילו פיזיקאליים כלל... יהיה זה אפשרי אמנם להמשיך להחזיק באתאיזם כאמונה עיוורת (!), אבל לא יהיה בנמצא שום טיעון שיתמוך בכך, ולא ניתן יהיה להצביע על האקראיות-לכאורה של תהליכים טבעיים כדי לחזק טענה זו. אם אנו חיים בהדמיה, הרי שלפחות המציאות שלנו נוצרה ומנוהלת בידי גורם תבוני, וזה מספיק כדי לערער את האתאיזם.

ומה יגידו התאיסטים? האם אותם מתכנתים או מתכנת על-אנושיים הם אלים או אלוהים? התשובה לכך תלויה בשאלה האם יש כוח עליון כלשהו מעבר לאותם מתכנתים. אם יש כוח כזה בנמצא, והוא זה שיצר את המתכנתים, הרי שהוא הראוי לתואר אלוהים ולא הם. אלוהים אמור להיות הכוח הבסיסי ביותר שקיים מבלי שגורם כלשהו קדם לו או יצר אותו. אם אין כוח כזה, והמתכנתים הם הישויות הבסיסיות ביותר ביקום, יהיה מוצדק לכנות אותם או אותו בשם אלוהים. על כל פנים, ההכרה בכך שאנו חיים בהדמיה אינה מערערת בשום צורה את האמונה בקיומו של אלוהים ככוח תבוני ומתכנן בבסיס המציאות, בין אם הוא יצר ישירות את ההדמיה או שיצר את היצורים שתכנתו אותה. אמנם אמונתנו בתוקפה של דת מסוימת עשויה להתערער, שכן הניסים וההתגלויות שבבסיסה עשויים להיות מעשה ידיהם של המתכנתים, שאינם משקפים בהכרח את רצונו של אלוהים האמיתי.

השלכה נוספת של ההכרה בכך שעולמנו הוא הדמיה, היא הפקפוק באמיתותם של העבר ושל אנשים אחרים. יתכן שההדמיה נוצרה רק לפני זמן קצר, וכל ההיסטוריה שקודמת לו אינה אלא אשליה. הממצאים התומכים בה, חפצים ומסמכים מהעבר, הם רק חלק מהמציאות המדומה שנוצרו כדי שהיא תיראה לנו אמיתית ומשכנעת, אבל אותו עבר לא התקיים מעולם. כמו כן, יתכן שחלק מהאנשים שאנו רואים סביבנו – אולי אפילו רובם – אינם בעלי תודעה אלא דמויות המשמשות כ"ניצבים" ורק מתוכנתות להתנהג כיצורים תבוניים. יש לכך השלכות מוסריות רציניות, משום שאם האנשים שמולי אינם אלא יצירות וירטואליות, אין לי כל סיבה להימנע מפגיעה בהם; גם אם אינני יודע זאת בוודאות, הרי שהספק שמא הם כאלה עשוי להטות את הכף במקרים בהם הפיתוי להתנהגות לא מוסרית הוא גדול ("לא יקרה כלום אם אגנוב ממנו, הוא בטח ממילא לא אמיתי"). כמו כן יש לכך השלכות תיאולוגיות: שאלת הרע בעולם תצטמצם רק לרע שאני סובל באופן אישי, כי יתכן שכל שאר האנשים שנראים לי כסובלים אינם קיימים באמת ואינם חשים כל סבל. יתכן שהשואה לא התרחשה מעולם, וממילא לא שייך לשאול איפה היה אלוהים במהלכה... כמו כן, כאמור לעיל, לא ניתן יהיה להסתמך על אירועי העבר כדי לבסס עמדה פילוסופית כלשהי – לא על האבולוציה ולא על מסורות דתיות כלשהן.

ההכרה בכך שאנו חיים במציאות מדומה הופכת את האמונה בכל מיני "ניסים" ותופעות "על טבעיות" לסבירה ביותר. אם חוקי הטבע המוכרים לנו אינם באמת תשתית המציאות אלא רק תשתית המציאות המדומה, הרי שלמתכנתים אין כל בעיה לערוך בהם שינויים או להכניס גורמים נוספים כרצונם. הם יכולים להחליף את כל מערכת החוקים, או לערוך שינויים מפליגים בעולם המדומה תוך כדי עריכת זיכרוננו כך שלא נשים לב לשינוי. אין כל מקום לספקנות עקרונית כלפי תופעות כאלה, והן נעשות סבירות כמו כל תופעה שגרתית אחרת. בעולם מדומה אי אפשר להסתמך על הניסיון כדי לקבוע מה אפשרי והגיוני ומה לא, שכן הדברים שנראים לנו בסיסיים ביותר יכולים להשתנות בן רגע. אי אפשר גם לשער מה יקרה בעתיד; בכל רגע יכולים המתכנתים להחליט לסיים את ההדמיה ופשוט לכבות אותה. מה שנותר לנו לעשות הוא לחיות את הרגע ולהתייחס למציאות כפי שהיא עכשיו לנגד עינינו (וכפי שהמתכנתים רוצים שנראה אותה), בלי לנסות לראות את "התמונה הגדולה". מצד שני, סביר להניח שהקבצים המכילים את אישיותנו וזיכרונותינו יישמרו בזיכרון של המחשב שלהם, כך שלא נמות לגמרי ותמיד ניתן יהיה להחזיר אותנו למציאות מדומה חדשה כלשהי. לא יודע אם זה מנחם או מעודד מישהו, אבל זה בהחלט מעביר את האמונה בהישארות הנפש, תחיית המתים והעולם הבא מתחומה של הדת לתחומה של המציאות הריאלית.

מהי משמעות הקיום במציאות מדומה? מהם האידיאלים אליהם עלינו לשאוף, אם בכלל? דווקא בשאלה זו אין הבדל משמעותי בין הקיום במציאות מדומה למציאות אמיתית. מי שמאמין שאין משמעות לקיום, יכול להאמין שהמתכנתים יצרו אותנו בשרירות ליבם למטרותיהם האנוכיות, ובאמת אין אנחנו יותר מכמה שורות פקודה חסרות משמעות שתפסקנה להתקיים ברגע שהם יחליטו ללחוץ על הכפתור. אחרים לעומת זאת יאמינו שהמתכנתים יצרו אותנו למטרה חשובה כלשהי, שיש לנו משמעות מעבר לסתם משחק מחשב. יתכן שהמציאות המדומה היא מבחן שנועד להוציא מאיתנו את הטוב שבנו, לעודד אותנו לפתח מידות טובות או לרכוש ידע ותובנות חשובות, ויתכן שהדתות שהמתכנתים שתלו בעולמנו (או חלקן) הן באמת הדרך בה הם רוצים שנלך כדי לתקן את העולם ולזכות לגאולה. כל אחד יצטרך לענות על שאלה זו באופן בו הוא עונה עליה עכשיו.

אז אמנם אנחנו לא יודעים אם אנו חיים בהדמיית מחשב או לא, אבל עצם האפשרות הזו הופכת חלק מההשלכות הללו לרלבנטיות עבורנו כבר עכשיו. אולי כדאי לעצור לרגע ולחשוב עליהן ברצינות.