הלווייתן הוא יצור ימי עצום ומטיל מורא, מעין נחש ענק מפלצתי, תנין או דג גדול שנזכר מספר פעמים בתנ"ך. כך למשל נאמר בספר ישעיהו (כז, א): "ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון, והרג את התנין אשר בים". תיאורו המפורט מופיע לקראת סוף ספר איוב, בפרקים מ-מא. בשני המקומות הוא מתואר כיצור רב עוצמה שהאדם ניצב חסר אונים מולו, ורק ה' מסוגל להתגבר עליו. רעיון זה מופיע, להבדיל, גם בכתבי אוגרית, שם מתוארת מלחמתו של האל בעל בנחש ים מפלצתי מרובה ראשים.
חז"ל עסקו בדמותו של הלווייתן במדרשי אגדה שונים. המקור המרכזי לכך הוא במסכת בבא בתרא (עד, ב – עה, א):
"ויברא אלהים את התנינים הגדולים (...) ר' יוחנן אמר: זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון, שנאמר (ישעיהו כז, א) ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו'.
אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקב"ה בעולמו, זכר ונקבה בראם. אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו. מה עשה הקב"ה? סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר (ישעיהו כז, א) והרג את התנין אשר בים (...)
ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם, אמר לו לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם. אמר לפניו: ריבונו של עולם, די שאעמוד בשלי! מיד בעט בו והרגו, שנאמר (איוב כו, יב): בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב (...)
כי אתא רב דימי אמר רבי יונתן: עתיד גבריאל לעשות קניגיא עם לויתן, שנאמר (איוב מ, כה): התמשוך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו? ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, שנאמר (איוב מ, יט): העושו יגש חרבו.
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: בשעה שלויתן רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולה, שנאמר (איוב מא, כג): ירתיח כסיר מצולה. ואלמלא מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו, שנאמר (איוב מא, כג): ים ישים כמרקחה. ובשעה שצמא עושה תלמים תלמים בים, שנאמר (איוב מא, כד): אחריו יאיר נתיב. אמר רב אחא בר יעקב: אין תהום חוזר לאיתנו עד שבעים שנה, שנאמר (איוב מא, כד): יחשוב תהום לשיבה, ואין שיבה פחותה משבעים.
אמר רבה אמר רבי יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר (איוב מ, ל): יכרו עליו חברים (...) והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים, שנאמר (איוב מ, ל): יחצוהו בין כנענים (...).
ואמר רבה אמר רבי יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנא' (איוב מ, לא): התמלא בסוכות עורו? זכה - עושין לו סוכה, לא זכה - עושין לו צלצל, שנאמר (איוב מ, לא): ובצלצל דגים ראשו. זכה - עושין לו צלצל, לא זכה - עושין לו ענק, שנאמר (משלי א, ט): וענקים לגרגרותיך. זכה - עושין לו ענק, לא זכה - עושין לו קמיע, שנאמר (איוב מ, כט): ותקשרנו לנערותיך. והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (ישעיהו ס, ג): והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך:"
זהו המקור לרעיון לפיו עתיד הקב"ה לעשות לצדיקים סעודה מבשרו של הלווייתן וסוכה מעורו, ועל כך מבוססת התפילה שנוהגים לומר ביציאה מהסוכה בחג הסוכות: "יהי רצון שנזכה לשבת בסוכה מעורו של לווייתן". יש לציין שהן בספר איוב והן בגמרא הנ"ל נזכר במקביל ללווייתן גם יצור יבשתי ענק בשם בהמות, שור הבר או "בהמות בהררי אלף", שלפי מדרשים מסוימים הוא זה שעתיד להילחם בלווייתן והשניים יהרגו זה את זה, וגם מבשרו יאכלו הצדיקים באותה סעודה.
מהו אם כן אותו לווייתן ומה משמעות הדברים? הרשב"א, המהר"ל ומפרשים אחרים הסבירו את הדברים כמשל לעניינים רוחניים או לממלכות השולטות בעולם, שאת עושרם יירשו הצדיקים בעתיד. אולם מעניין לציין את דברי המהרש"א על הגמרא במקום:
"ודע כי יש לנו להאמין בכל הדברים האלה בפשטן, ואף שהמפרשים האריכו בדרוש הזה לפי כוונתם, יעוין שם, אין הדברים יוצאים ממשמען, ודו"ק".
למרות שהמהרש"א אינו נרתע מהוצאת מדרשים מפשוטם, במקרה זה הוא טוען נחרצות שהלווייתן הוא יצור של ממש ולא רק משל לעניין מופשט כלשהו. מהו אם כן הפשט? האם יש בנמצא באמת לוויתן ובהמות כאלה? היכן הם אם כן? ומה כל כך מיוחד באכילת בשרם?
אנסה להסביר את ההבנה שלי בדברים לפי קוצר דעתי. איני מנסה להוכיח שום דבר או להציג טיעון כלשהו, אלא רק להציג הסבר שתואם לדעתי היטב את המקורות ואת תפיסת המציאות שלי, והקורא יבחר אם לקבל אותו או לא.
בניגוד לתפיסות המטריאליסטיות והדואליסטיות, המציאות אינה מורכבת מחומר בלבד, ואפילו לא מחומר ורוח, אלא ממחשבה בלבד (אידיאליזם). ביסוד המציאות כולה נמצאת התודעה או המחשבה האלוהית, ומה שאנו תופסים כמציאות המוחשית אינו אלא תוצר משותף של מכלול התודעות האנושיות, המעצבות יחד את תמונת העולם המוכרת לנו. מה שאנו מכנים "העולם האמיתי" הוא בבחינת החלק ה"מודע" של התודעה הקוסמית, ומעבר לו קיימת המציאות הבלתי נודעת לנו, השייכת ל"תת-מודע" הקוסמי. בעולם המודע קיימים חוקים וסדרים קבועים, מה שאנו מכנים הטבע, ואילו בעולם הלא-מודע אין מגבלות כאלה והכל אפשרי – כמו ההבדל בין ערות לחלום (ואכן בחלומות או במצבים נפשיים חריגים אנו מבקרים לפעמים באותו עולם לא-מודע).
אפשר להשוות את העולם המודע ליבשה ואת העולם הלא-מודע לים שמקיף אותה. לא תמיד היתה הפרדה ברורה בין השניים: בראשית הבריאה העולם כולו היה מכוסה מים, ולא היתה מציאות של חוקים וסדרים. בעולם המימי הזה נבראו לווייתן נחש בריח ולווייתן נחש עקלתון, וכן הבהמות, יצורים עצומים המסמלים את הכוחות האדירים של התוהו. ללווייתן ולבהמות היתה השפעה גדולה על המציאות ועל כוחות החיים שהתגלו בה, מה שגרם להופעת "צאצאיהם" בדמותם של הדינוזאורים וזוחלי הענק למיניהן – רבים מהם מפלצות עצומות מימדים בסדרי גודל שאינם קיימים כיום. ראה הקב"ה שהעולם אינו יכול להתקיים כך, ולכן הפריד בין הים ליבשה, הרג את שר של ים שביקש להציף את כל העולם, וקבע גבול ברור בין השניים, בין העולם המודע והחוקי לעולם הלא-מודע והתוהני. הוא הרג את נקבת הלוויתן וסירס את הזכר, כלומר מיעט את השפעתם ויכולתם להרבות אותה, והשאיר אותם לכודים ב"ים" של המציאות, ללא גישה לעולם המודע. טיפול דומה עברו גם ה"בהמות". כתוצאה מכך נכחדו הדינוזאורים וקרוביהם; אם תהיתם כיצד זה נעלמו בסוף הקרטיקון כל הזוחלים הענקיים, הן הדינוזאורים היבשתיים והן האיכטיוזאורים והפלסיוזאורים שבים, בעוד התנינים, הכרישים והצבים שרדו עד ימינו – יתכן שזו התשובה.
ועדיין שוחה הלוויתן באוקיינוסים של המציאות הלא-מודעת, ולמרות שאינו יכול להשפיע על המציאות המודעת, הרי שהשפעתו נמשכת בתחום הלא-מודע. לא במקרה בכל התרבויות הקדומות רווחו מיתוסים על דרקונים ומפלצות ים כבירות – הללו נוצרו בהשראת דימויו של הלוויתן, חלומותיו ומחשבותיו שחלחלו לתת-מודע הקולקטיבי של האנושות. אותו ים לא-מודע הוא המקום אליו הפליגו רבה בר בר חנה וחכמים אחרים במהלך הרפתקאותיהם, שם פגשו יצורים ותופעות שונים ומשונים. סיפוריהם אינם משלים וגוזמאות בעלמא אלא תיאורים אמיתיים, אלא שהללו לא התרחשו במציאות הרגילה אלא בזו שמעבר לה.
לעתיד לבוא יתקיים הכתוב "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו יא, ט). המודעות האנושית תתרחב ותכלול גם את חלקי המציאות ששייכים כיום ללא-מודע. בשלב הזה יהרוג ה' את הלוויתן, שמהווה כוח הרסני ומסוכן באותה מציאות לא-מודעת, והצדיקים ייהנו מבשרו ומעורו, ובכך יזכו לספוג את כוחו והשפעתו וליהנות במלואם מכל מרחבי המציאות.
לפי הסבר זה, הלווייתן הוא אכן יצור ממשי ולא רק משל או דימוי, ומצד שני הוא אינו שייך למציאות המוגבלת המוכרת לנו אלא לזו הלא-מודעת, בה הוא מהווה סמל ומשל רבי משמעות. לכן נכונים הפירושים הן כפשוטם והן כמדרשם. ועוד יש רבות להרחיב בנושא, ותן לחכם ויחכם עוד.