ידיעה אלוקית ובחירה חופשית - בין פייק לפלנטינגה

ידיעה אלוקית ובחירה חופשית - בין פייק לפלנטינגה
פורסם ב 19/02/2018 17:36:37


 1. נלסון פייק - הצגת הבעיה

בתחילת מאמרו, [1]"Divine Omniscience and Voluntary Action", מעלה נלסון פייק את התיאוריה לפיה קיימת סתירה בין היותו של אלוקים כל-יודע, ובין חופש הבחירה האנושי. לפי אותה תיאוריה, אם אלוקים הינו כל-יודע, לא תיתכן בחירה חופשית לאדם. על פניה, קביעה זו נראית תמוהה: מה הקשר בין ידיעתו של אלוקים לבין חופש הבחירה? אולם פייק טוען[2], שלמרות שהתנגשות כזו אינה מחויבת, הרי שאימוץ של עמדות מסוימות ביחס לאופי ידיעתו של אלוקים, בהחלט עלול להוביל למסקנה שבחירה חופשית אינה אפשרית.

ראשית, פייק מגדיר את המושגים בהם אנו עוסקים[3]. כאשר אומרים "A יודע ש-X", פירוש הדבר הוא: א. "A מאמין ש-X"; ב. "X נכון". לפי זה, אם אנו אומרים "אלוקים יודע ש-X", פירוש הדבר הוא שאלוקים מאמין ש-X, וש-X אכן נכון.

שנית, בהנחה שאלוקים הוא כל-יודע, הוא אינו יכול לטעות לגבי שום דבר. ישויות כל-יודעות אינן מאמינות באף אמונה כוזבת. יתרה מזאת, פייק טוען שתכונת הכל-ידיעה (omniscience) היא תכונה מהותית לאלוקים. אם ישות כלשהי איננה כל-יודעת, היא איננה אלוקים, ואם אלוקים יאבד את תכונת הכל-ידיעה שלו, הוא לא יהיה יותר אלוקים (גם אם יהיו אנשים שימשיכו לקרוא לו כך). מזה נובע שהקביעה "אם מישהו הוא אלוקים, הרי שהוא כל-יודע", היא אמת אפריורית, וכך גם הקביעה "אם מישהו הוא אלוקים, הרי שהוא אינו מחזיק בשום אמונות כוזבות". ולפי זה, אם אלוקים מאמין ש-X, ברור לנו אפריורית ש-X נכון.

בנקודה זו יש להעיר, שלא ברור כלל שאכן תכונת הכל-ידיעה היא דרישה הכרחית כדי להיחשב לאלוקים. אם ישנו מישהו שברא את העולם, וביכולתו לשלוט על חוקי הטבע ולהשגיח על בני האדם, האם לא די בכך כדי שייחשב כאלוקים - גם אם ידיעתו אינה שלמה (למשל, שאינו יודע את כל העתיד להתרחש, או שאינו יודע את הפרטים הקטנים)? עלינו לשאול את עצמנו, מהן "דרישות המועמדות" שאנו מציבים עבור כל ישות המתמודדת על התואר "אלוקים": האם דרושה כל-יכולת מוחלטת, או שמספיק כוח גדול דיו כדי לברוא את העולם? האם בריאת העולם מגדירה את מי שחולל אותה כאלוקים, או שמא די ביכולת לנהל אותו לאחר שנברא? האם אלוקים חייב להיות טוב, או שישות כל-יכולה וכל-יודעת תיחשב לאלוקים גם אם היא מרושעת או אדישה? ניתן לעשות מחקר בנושא זה, אולם לדעתי מדובר בסופו של דבר בעניין של הגדרה (כפי שפייק עצמו מציין). בני האדם יכולים להחליט כרצונם למי הם קוראים "אלוקים" ולמי לא (אם כי נראה שליישות העונה באופן מושלם על כל הקריטריונים, לא ניתן שלא לקרוא "אלוקים").

לגבי הקריטריון המסוים של הכל-ידיעה, היו שסברו בדיוק את ההפך: אריסטו, למשל, האמין שמעלתו של אלוקים מתבטאת דווקא בכך שהוא מרומם מכדי לדעת את פרטי הנעשה בעולם. אילו היה יודע את מעשי בני האדם, הרי שידיעתו האלוקית היתה משתנה בהתאם למתרחש בעולם, ושינוי זה מהווה חיסרון בשלמות האלוקית[4]. במסגרת מחשבת ישראל, מעניין לציין את גישתו של ר' אליעזר אשכנזי בספרו מעשי ה'[5], הטוען שאכן אלוקים הוא כ"כ נשגב, עד שידיעת פרטי הנעשה בעולם מהווה ירידה עבורו. על כן אלוקים יודע רק את אותם דברים הנחוצים לו לשם השגת תכלית העולם, שהיא עילוי נשמותיהם של בני אדם לחיי העולם הבא; לשם כך עליו לדעת את מעשי בני האדם רק לאחר שהללו נעשו, כדי שיוכל לגמול עליהם בשכר ובעונש, אבל אין לו כל עניין לדעת את המעשים לפני שנעשו, משום שהוא שופט את האדם רק לפי מצבו הנוכחי ולא לפי עתידו. וכל דבר שאין לאלוקים עניין לדעת – אין הוא משפיל את עצמו לדעת אותו. בגישתו זו מסתמך ר' אשכנזי על דברי הרמב"ם, שאלוקים אינו משגיח על בעלי החיים בהשגחה פרטית, ואינו יודע האם עכביש מסוים יטרוף זבוב מסוים או לא, ומרחיב טענה זו גם כלפי מעשי בני האדם העתידיים – שכן לעומת גדלותו של אלוקים, בני האדם אינם חשובים יותר מזבובים. ר' אשכנזי מרחיק לטעון עוד, שלא רק שאלוקים אינו יודע את מה שבני האדם עתידים לעשות – אלא שהוא גם אינו יכול לדעת זאת; מכיוון שידיעה חסרת תועלת מסוג זה מהווה, כאמור, פחיתות וחסרון עבורו, ואלוקים אינו יכול לגרום לעצמו חסרון, כמו שאינו יכול להרוג את עצמו או להפוך את עצמו לטיפש. גרימת חסרון עצמי מסוג זה היא מן הנמנעות, וחוסר היכולת לעשות את הנמנעות אינו מהווה חסרון בכוחו של אלוקים. זאת בניגוד לגישה דומה של ר' חיים בן עטר, הסובר שאלוקים יכול היה לדעת מה יבחרו בני האדם, אלא שבחר לצמצם את ידיעתו ולא לדעת זאת[6]. על אף שגישות אלה חריגות ביהדות, הן ממחישות את הטענה שאין זה מוסכם כלל שידיעת העתידות היא חלק מהותי בהגדרתו של אלוקים; אדרבה, נמצינו למדים שלחלק מהדעות ידיעת אלוקים את מעשי בני האדם נחשבת דווקא להשפלה, לא למעלה. אולם לצורך המשך הדיון במאמר, נקבל את ההנחה לפיה הכל-ידיעה של אלוקים היא אכן תכונה מהותית.

כמו כן יש להדגיש, שגם לדעות הסוברות שאלוקים אינו יודע את כל הדברים, ברור שאין הוא מחזיק בידיעות כוזבות. יתכן שאלוקים אינו יודע מה פלוני יבחר לעשות מחר, והאם יבחר לאכול לארוחת הבוקר לחם עם גבינה או עם חומוס; יתכן שכלל אין הוא יודע על קיומו של אותו פלוני, ואינו מתעניין בו כלל. אולם לא יתכן שאלוקים יסבור שפלוני יאכל גבינה, בעוד שבפועל אותו פלוני יאכל דווקא חומוס. גם אם אי-ידיעה עשויה להיחשב למעלה, או על כל פנים לא להוות חסרון, הרי שנראה שאיש לא יחלוק על כך שידיעה כוזבת של המציאות נחשבת לחסרון, שלא ניתן לייחסו לאלוקים. אלוקים יכול שלא לדעת, אבל אינו יכול לטעות. ומכיוון שפייק מתייחס במאמרו בעיקר לחוסר האפשרות של טעויות מסוג זה, שהיא זו המובילה לקביעה שאין לאדם חופש בחירה, הרי שטענתו בדבר אופי ידיעתו של אלוקים הינה רלבנטית עבור כל מי שסובר שאלוקים יודע את העתיד – בין אם הם מגדירים תכונה זו שלו כמהותית או לא.

עיקרון נוסף שפייק מציין הוא, שמכיוון שאלוקים הוא כל-יודע, פירוש הדבר הוא שהוא יודע כל מה שהיה ויהיה בעבר, בהווה ובעתיד[7]. לא רק שהוא יודע את כל מה שיקרה בעתיד, אלא שהוא ידע זאת מאז ומעולם. קביעה זו דורשת הבהרה נוספת לגבי נצחיותו של אלוקים. יש הסוברים שאלוקים נמצא מעבר למימד הזמן, כך שאין לו יחסים זמניים לאירועים המתרחשים בעולם הזה. לפי תפיסה זו, לא ניתן לומר שאלוקים ידע משהו "לפני" שהוא קרה, שכן המושג "לפני" הוא מושג זמני, שאינו רלבנטי ביחס לאלוקים[8]. ניתן אולי להשוות זאת לאדם היודע את תוכנו של ספר עלילה: לא שייך לומר עליו שהוא יודע מה עשו הגיבורים "לפני" שהם עשו את זה, שכן הקורא נמצא לגמרי מחוץ למסגרת הזמן של הספר, והוא יודע את כל המתרחש בספר בלי קשר לחוויית הזמן של גיבורי הסיפור (אילו היתה להם כזו). על כל פנים, בתפיסה זו לא מתעוררת סתירה בין ידיעה ובחירה חופשית. אולם לעומת זאת, ישנה תפיסה לפיה אלוקים הוא נצחי במובן זה, שהוא תמיד היה קיים ותמיד יתקיים, אולם לא שהוא לגמרי מחוץ למימד הזמן. קלווין מתאר זאת כך, שכל האירועים נמצאים תמיד לנוכח עיניו של אלוקים, כמו בזמן הווה, והוא כביכול רואה אותם עצמם בכל רגע, ולא רק "זוכר" אותם מהעבר וכדו'. לפי זה, אלוקים אכן יודע כל מה שעתיד להתרחש, והוא ידע זאת מאז ומעולם. כאשר אלוקים יצר את האדם, לפני אלפי שנים, הוא כבר ידע את כל המעשים שבני אדם יעשו לאורך ההיסטוריה. פייק מציין[9] שלצורך הדיון יתייחס רק לפרשנות שנייה זו של נצחיותו של אלוקים.

מכאן עובר פייק להמחשת הבעיה[10]. נניח שבשבת האחרונה אחר הצהריים, ג'ונס[11] כיסח את הדשא שלו. מכיוון שאלוקים הוא כל-יודע, הרי שהוא ידע, ולכן האמין, כבר לפני 80 שנה, שג'ונס יכסח את הדשא. אבל אם כך, פירוש הדבר הוא שבאותה שבת אחה"צ, לא היתה לג'ונס אפשרות שלא לכסח את הדשא; אילו היתה לו אפשרות כזו, הרי שהיתה לו אפשרות לגרום לכך שאמונתו של אלוקים תהיה מוטעית - וזה לא יתכן, כי אלוקים, בהגדרה, אינו טועה לעולם.

שתי אלטרנטיבות אחרות להסביר את האפשרות שעמדה בפני ג'ונס הן: א. לומר שלג'ונס היתה את האפשרות לגרום לכך שלפני 80 שנה אלוקים האמין במשהו אחר; ב. לומר שלג'ונס היתה את האפשרות לגרום לכך שלפני 80 שנה, כל מי שהאמין שג'ונס יכסח את הדשא לא היה אלוקים (משום שזו אמונה מוטעית), ולכן אלוקים לא היה קיים לפני 80 שנה. שתי האלטרנטיבות הללו הן אפריורית בלתי אפשריות: אדם לא יכול לגרום, ע"י פעולה בהווה, לשנות את העובדה שמישהו החזיק באמונה מסוימת בעבר; וכמו כן הוא אינו יכול לגרום לכך שמישהו שהיה קיים בעבר, לא יהיה קיים בעבר.

יוצא מזה, שאם נאמר שלג'ונס היתה אפשרות שלא לכסח את הדשא בשבת, הרי שאנו מייחסים לו אפשרות לעשות משהו בלתי אפשרי מבחינה לוגית. כל שלושת האופציות להסביר את האפשרות הזו, נדחות אפריורית. אם כן, חייבים לומר שלא היתה לו אפשרות שלא לכסח את הדשא. המסקנה היא, שהוא חייב היה לכסח את הדשא, כפי שאלוקים ידע מראש; ומכך נובע, שכל הפעולות האנושיות אינן יכולות להיות וולונטאריות, שכן אלוקים יודע עליהן מראש. זוהי הסתירה בין ידיעה אלוקית לבין חופש הבחירה.

פייק מוסיף כאן שתי הבהרות[12]. ראשית, אין זה משנה מה היתה הסיבה שהובילה את ג'ונס לכסח את הדשא. זה לא משנה אם ידיעתו של אלוקים היא זו שגרמה לכך, או שסיבות טבעיות גרמו לכך, או שלא היתה לכך סיבה כלל; בכל מקרה, עצם העובדה שאלוקים ידע מראש שג'ונס יכסח את הדשא, שוללת את האפשרות שג'ונס לא יכסח את הדשא.

שנית, פייק מבדיל בין הטיעון שלו, לבין הטיעון בעד הפטליזם שמופיע אצל לייבניץ וטיילור. לפי אותו טיעון, אם ג'ונס מכסח את הדשא שלו בשבת, הרי שהטענה "ג'ונס יכסח את הדשא בשבת" היתה נכונה לפני 80 שנה; ומכיוון שאי אפשר לגרום לכך שמשהו שהיה אמיתי יהפוך להיות שקרי, הרי שג'ונס לא יכול לגרום לכך שאותה טענה היתה שקרית אז, וממילא יוצא שאין לו אפשרות להימנע מלכסח את הדשא. פייק טוען כנגד זה, שלא ברור לו מה פירוש האמירה שטענה מסוימת "היתה נכונה לפני 80 שנה"- האם הכוונה היא שאילו מישהו שהיה טוען זאת אז, הוא היה צודק? או שהיו אז נסיבות שלפיהן ניתן היה לשער שכך יקרה? יתכן שלאמירה זו אין מובן כלל. לעומת זאת, הטענה שפייק טוען היא "אלוקים האמין במשהו לפני 80 שנה", וזו אמירה מובנת לחלוטין, ואין פירושה שמה שאלוקים האמין בו "היה נכון לפני 80 שנה"- תהא אשר תהא משמעותו של משפט זה.

פייק מציג כעת שלוש גישות אחרות שאיתן הוא מתמודד[13]. הראשונה היא גישתו של לייבניץ. לייבניץ טוען שאמנם מה שנחזה מראש חייב להתרחש, אבל זה לא אומר שהוא הכרחי; שכן "הכרחי" פירושו משהו שלעשות ההיפך ממנו זה בלתי אפשרי, או מוביל לסתירה. פעולות אנושיות, כמו כתיבה וכדו', אינן כאלה; אדם יכול לכתוב או שלא לכתוב. לכן, גם אם אלוקים ידע מראש שהוא יכתוב, זו אינה פעולה הכרחית. אמנם זה חייב לקרות, מכיוון שאלוקים ידע את זה, אבל זו אינה "הכרחיות אבסולוטית", אלא "הכרחיות היפותטית" - וזו אינה מפריעה לנו. רק הכרחיות אבסולוטית, הטוענת שפעולה מסוימת אינה קונטינגנטית אלא מוכרחת על האדם, היא העומדת בסתירה לבחירה חופשית.

פייק אומר[14] שגישה זו אינה פותרת כלל את הבעיה. לייבניץ מנגיד בין "פעולה הכרחית" ל"פעולה קונטינגנטית", ומסיק בצדק שרוב פעולות האדם הינן אכן קונטינגנטיות; אבל הבעיה שאנו עוסקים בה אינה הניגוד בין הכרחי לקונטינגנטי, אלא בין פעולה הכרחית לפעולה וולונטארית. פעולות האדם, לפי המהלך שתואר לעיל, הינן הכרחיות - לא משום שיש משהו באופיו של האדם המחייב אותו לפעול אותן, אלא משום שהן חייבות להתממש, ולא יתכן שיקרה אחרת. אם אלוקים ידע שאני אכתוב, מוכרח להיות שאני אכתוב, ואין ביכולתי לעשות משהו אחר. לכן פעולות האדם אינן וולונטאריות, והעובדה שהן קונטינגנטיות, ושתיאורטית יכול היה אותו אדם לעשות אחרת - אינה רלבנטית.

הגישה השנייה היא של לואי דה-מולינה, והיא נמצאת גם אצל הוגים רבים אחרים[15]. לדבריו, לא מפני שאלוקים ידע מראש שהדברים יקרו, הם קורים, אלא להפך - מכיוון שאנשים החליטו באופן חופשי לעשות דברים מסוימים, אלוקים יודע (מראש) שכך הם יחליטו; אילו הם היו מחליטים אחרת, אלוקים היה יודע מראש שהם יחליטו אחרת. במלים אחרות, ידיעתו של אלוקים אינה קובעת את מעשי האדם, אלא נקבעת על ידיהם. ממילא היא אינה מהווה סתירה לחופש הבחירה.

מן הראוי לציין, שבמקורות היהדות מופיעה גישה זו כבר אצל רס"ג, בספרו אמונות ודעות; כלשונו שם:

          "אלא אנו בדעה שהוא יודע כל הדברים כפי אמיתת היותם [...] וכל דבר מהן שיבחרהו האדם כבר ידע שהאדם יבחרהו. ואם יאמר: וכאשר ידע ה' שהאדם ידבר האם יתכן שישתוק, אמרנו בלשון ברורה, כי האדם אם היה שותק במקום שידבר -  אנו מניחים מיסוד הדבר כי ה' ידע שהאדם ישתוק, ואי אפשר שנניח שהוא ידע שהאדם ידבר, לפי שהוא יודע הפעולה הסופית מפעולות האדם הנעשת לאחר כל מחשבה מצדו והקדמה ואיחור, אותו עצמו הוא שידע, כמו שאמר: ה' יודע מחשבות אדם, ואמר: כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום"[16].

פייק מעיר[17] שיש כאלה שיתנגדו לגישה שפעולות האדם משפיעות על ידיעתו של אלוקים, שכן אלוקים אמור להיות מושלם לכשעצמו, ולא להיות תלוי באדם. כך למשל כותב הרמב"ם: "והוא יתעלה [...] אינו יודע הדברים מחמתם, שאז יחול הריבוי וההתחדשות, אלא אותם הדברים תוצאה של ידיעתו שקדמה והיא שהניחתם כפי שהם [...] כי בידיעת אמתת עצמותו הבלתי משתנית ידע כל מה שמתחייב לכל מעשיו"[18]. אולם לא זו הנקודה הרלבנטית לענייננו. פייק מסכים שמושג כל-הידיעה של אלוקים פירושו שאילו האדם היה מחליט אחרת, אלוקים היה יודע מראש אחרת; אבל הוא טוען שלא ניתן לומר שפעולות אלה של האדם הן חופשיות. אילו אלוקים יודע מראש שבעוד 80 שנה ג'ונס יבחר באופן חופשי לכסח את הדשא, הרי שלפי המתואר לעיל, ג'ונס אכן יכסח את הדשא - וזה אומר שבחירתו לא היתה באמת חופשית, משום שלא ייתכן היה שיקרה אחרת. אלוקים יכול לדעת מראש מה האדם יבחר, וידיעה זו שוללת את האפשרות של חופש בחירה, ולכן לא ניתן לומר ש"אלוקים יודע מראש מה האדם יבחר בחופשיות"- כי ברגע שאלוקים יודע מה הוא יבחר, אין כאן יותר חופשיות.

לדעתי זו הנקודה שבה פייק טועה, והגישה של מולינה אכן פותרת את הבעיה. כנראה שזוהי למעשה הטענה של פלנטינגה במאמר התגובה שלו שנראה בהמשך, אלא שהוא מנסח אותה בצורה שונה, במושגים של עולמות חילופיים. בינתיים, ננסה לפתח את הגישה של מולינה באופן אחר: ברור, שידיעה שלאחר מעשה, אינה משפיעה על חופש הבחירה של מי שעשה את המעשה. אם אלוקים יודע היום, שג'ונס כיסח את הדשא שלו אתמול, הידיעה שלו אינה פוגמת בכהו זה בחופש הבחירה שהיה לג'ונס כאשר החליט לכסח את הדשא. באותה מידה הוא יכול היה להחליט שלא לכסח את הדשא - ואז אלוקים היה יודע שג'ונס לא כיסח את הדשא. ידיעה מושלמת של העבר אינה סותרת בחירה חופשית, שכן הבחירה היא זו שקובעת את הידיעה. אם כן, למה לא נאמר שהבחירה יכולה לקבוע את הידיעה בכיוון ההפוך? במקום לקבוע מה אלוקים יידע בעתיד, פעולות האדם כביכול "מקרינות אחורה בזמן" ומגיעות אל אלוקים בראשית הזמן, ושם הוא יכול לצפות בהן ולדעת מה אנשים יבחרו בעתיד[19]. גם ידיעה זו אינה סותרת את הבחירה, שכן היא נובעת ממנה, ולא להפך.

אפשר להמחיש זאת באופן הבא: אתמול בערב היתה חתונה, שהוסרטה במצלמת וידאו. מי שיצפה בסרט לאחר החתונה, יידע כל מה שקרה בחתונה, וכמובן שידיעה זו אינה פוגעת בחופש הבחירה של המשתתפים בחתונה. עכשיו, נניח שמישהו ייקח את הקלטת, וישלח אותה אחורה בזמן - לתקופה שלפני 10 שנים. מי שימצא את הקלטת אז, יוכל לצפות בה, וידע כל מה שעומד לקרות בחתונה בעוד 10 שנים. האם ידיעה זו הופכת את פעולותיהם של המשתתפים בחתונה להכרחיות, ופוגעת בחופש הבחירה שלהם? אין שום סיבה לחשוב כך. הרי כאמור, הצפייה בקלטת לאחר החתונה - אינה יכולה להשפיע על חופש הבחירה. אם כן, כיצד ייתכן שאירוע קונטינגנטי, כמו שליחת קלטת וידאו אחורה בזמן, תגרום פתאום לשלילת חופש הבחירה של אותם אנשים? ואילו הקלטת היתה נשלחת אחורה בזמן, אך איש לא היה צופה בה - האם הדבר היה פוגע בחופש הבחירה של האנשים? אין שום סיבה לחשוב כך. אם כן, גם אין סיבה לחשוב שאירוע קונטינגנטי כמו הצפייה בקלטת, יכול לחולל שינוי כזה במציאות, שישלול את חופש הבחירה של כל משתתפי החתונה. זאת משום שכאמור, תוכנה של הקלטת נקבע ע"י פעולותיהם החופשיות של משתתפי החתונה - לא להפך.

באותו אופן, ידיעתו המוקדמת של אלוקים אינה שוללת את חופש הבחירה. ניתן לומר שאלוקים נתן לבני האדם את החופש לפעול ככל שברצונם, ואז אסף את ה"קלטת" מסוף הזמן, המתארת את כל ההיסטוריה האנושית, וצפה בה בראשית הזמן - וכך ידע מראש את כל מה שבני האדם עתידים לבחור בחופשיות. יתכן שגישה זו מחייבת תפיסה שונה של מימד הזמן, לפיה ניתן לומר בראשית הזמן, שבמובן מסוים כל מה שעתיד לקרות "כבר התרחש". לא כאן המקום לעסוק בפילוסופיה של הזמן, ובפרדוקסים הכרוכים במסע בזמן, אבל נראה לי שהדוגמא שהבאנו מחזקת את גישתו של מולינה, לפיה ידיעתו המוקדמת של אלוקים נקבעת לפי פעולות האדם, ולכן אינה עומדת בסתירה לחופש הבחירה - ולא כמו שטוען פייק. עוד על כך בהמשך.

גישה שלישית שפייק מתייחס אליה היא גישתם של שליירמאכר ואוגוסטינוס[20], לפיה כשם שחבר קרוב של האדם המכיר אותו היטב יכול לדעת מראש מה הוא יבחר לעשות, ואין בכך כדי לפגוע בחופש הבחירה שלו- כך ידיעתו המוקדמת של אלוקים נובעת מהיכרותו הקרובה עם האדם, והיא אינה פוגעת בחופש הבחירה. פייק טוען כנגד זה שיש הבדל מהותי בין ידיעה מוקדמת של אדם, לבין ידיעה מוקדמת של אלוקים. נניח שסמית הוא חבר של ג'ונס, והוא מאמין שג'ונס יכסח את הדשא. זה לא משפיע על חופש הבחירה של ג'ונס: הוא יכול לבחור לכסח את הדשא, ואז אמונתו של סמית תתברר כנכונה, והוא יכול לבחור שלא לכסח, ואז אמונתו של סמית תתברר כמוטעית. עכשיו, נניח שסמית יודע שג'ונס יכסח את הדשא. פירוש הדבר הוא שאכן ג'ונס יכסח את הדשא. אבל גם אם בפועל זה מה שקורה, עדיין תיאורטית יכול היה ג'ונס לבחור שלא לכסח את הדשא - ובכך להפוך את ידיעתו של סמית למוטעית. אמונתו של סמית היתה נכונה בפועל, אבל היא היתה עשויה להתברר כמוטעית, ולג'ונס היה הכוח לחולל את השינוי הזה. בניגוד לכך, כאשר מדובר בידיעתו של אלוקים, הרי שבהגדרה אין אפשרות שהיא תתברר כמוטעית, ולכן לא ניתן לומר שלג'ונס יש אפשרות לעשות אחרת ממה שאלוקים ידע שהוא יעשה. זאת משום שהאמת קשורה באופן אנליטי לאמונותיו של אלוקים, ואילו לאמונותיהם של בני האדם היא קשורה באופן קונטינגנטי בלבד - גם כאשר הם בפועל צודקים. עצם העובדה שמישהו יודע משהו שיקרה בעתיד, אינה יוצרת בעיה מסוג זו שאנו דנים בה; הבעיה נוצרת רק כאשר אותה ידיעה מראש היא נכונה בהכרח באופן אנליטי, כשאז נמנעת האפשרות של אנשים לפעול באופן שיפריך אותה. זה ההבדל בין ידיעות מוקדמות של בני אדם, לידיעתו המוקדמת של אלוקים.

בסיכום, מציין פייק[21] שאין בדברים לעיל כדי לקבוע באופן חד משמעית שיש סתירה מהותית בין קיומו של אלוקים וידיעתו המוקדמת, לבין בחירה חופשית. התיאוריה של פייק בנויה על כמה הנחות יסוד, שניתן לחלוק עליהן; ניתן לטעון למשל, שהטענה "מישהו יודע X" אין פירושה בהכרח "מישהו מאמין ש-X". ניתן לומר שידיעתו של אלוקים שונה באופן מהותי מידיעותיהם של בני אדם, ואין ביניהן אלא שיתוף השם בלבד (כדעת הרמב"ם), ולכן אותה סתירה לא מתעוררת. כמו כן ניתן לטעון שאלוקים אינו במהותו כל-יודע, גם אם הוא בפועל אכן כזה, כך שהאפשרות התיאורטית לעשות אחרת מכפי שהוא צפה מראש אינה בלתי אפשרית. או שניתן לתאר את מושג הכל-ידיעה באופן אחר. עם זאת חשוב לדעת שאימוץ המושגים המקובלים לגבי מושג הידיעה ותכונותיו של אלוקים, עלול בהחלט להוביל למסקנה שאף פעולה אנושית אינה יכולה להיות וולונטארית.

 2. תגובתו של פלנטינגה

נעבור למאמרו של פלנטינגה[22], בו הוא מגיב על דברי פייק. פלנטינגה טוען[23] שיש להבחין בין שתי טענות שונות:

א. בהכרח, אם אלוקים יודע מראש ש-X יעשה A, אז אכן X יעשה A.

ב. אם אלוקים יודע מראש ש-X יעשה A, אז הכרחי ש-X יעשה A.

טענה א נכונה באופן אנליטי: זה אכן הכרחי שאם אלוקים, או כל אחד אחר, יודע משהו, אז אותו דבר הוא נכון - כי חלק מההגדרה של ידיעה (בניגוד לאמונה) היא הנכונות שלה, כפי שראינו בתחילת דברי פייק. אולם זה לא אומר שאם אלוקים יודע משהו, אז אותו דבר הוא בהכרח נכון, באופן שלא ייתכן שיהיה אחרת. אם אני יודע שהנרי הוא רווק, זה אומר שהוא אכן רווק, אבל זה לא אומר שהוא בהכרח רווק.

במבט ראשון טענה זו מזכירה את דברי לייבניץ שהובאו לעיל, המבחין בין "הכרחי" ל"קונטינגנטי": היותו של הנרי רווק היא עובדה קונטינגנטית, ולא מהותית. פייק טען לעיל שאבחנה זו אינה רלבנטית לשאלת הידיעה והבחירה. אולם פלנטינגה מפתח אבחנה זו בכיוון שונה מלייבניץ - לא כאבחנה בין פעולות הכרחיות וקונטינגנטיות בטבע האדם, אלא כאבחנה בין אירועים הכרחיים וקונטינגנטיים במציאות, כאשר לדעתו הפעולות האנושיות שייכות לסוג השני, וכפי שיתבהר בהמשך.

פלנטינגה מביא את דבריו של פייק[24], המבסס את הסתירה בין ידיעה ובחירה לא על היותו של אלוקים כל-יודע, אלא על היותו כל-יודע באופן מהותי. אלוקים הוא כל-יודע בכל עולם אפשרי, ולא יתכן שלמישהו תהיה אפשרות לעשות משהו שיגרום לאלוקים להחזיק באמונה מוטעית, ולכן אין בחירה חופשית. הוא מציג את הטענה באופן הבא[25]:

א. אלוקים קיים בT1, ואלוקים האמין בT1 שג'ונס יעשה X ב2, T והיה זה בכוחו של ג'ונס להימנע מלעשות X ב2  .T

אם כן, אז נובעת מכך אחת מהאפשרויות הבאות:

ב. היה זה בכוחו של ג'ונס ב2 Tלעשות משהו שהיה גורם לכך שאלוקים החזיק באמונה שקרית בT1

ג. היה זה בכוחו של ג'ונס ב2 Tלעשות משהו שהיה גורם לכך שאלוקים לא החזיק באמונה שהוא אכן החזיק בT1

ד. היה זה בכוחו של ג'ונס ב2 Tלעשות משהו שהיה גורם לכך שכל מי שהאמין בT1 שג'ונס יעשה X בT2 (כשאחד מאותם מאמינים הוא כמשוער אלוקים) החזיק באמונה שקרית והלכך לא היה אלוקים - דהיינו, שאלוקים (שכמשוער התקיים בT1) לא התקיים בT1.  

ברור שכל האפשרויות ב-ד אינן אפשריות, ולכן פייק מסיק שג'ונס לא יכול היה להימנע מלעשות X, ומכאן שאין בחירה חופשית.

פלנטינגה טוען[26], שבחינה מדוקדקת מגלה שהמשפטים ב-ד אינם נובעים ממשפט א. ניקח את משפט ב. אילו ג'ונס היה נמנע מלעשות X, אז אותה אמונה שאלוקים אכן החזיק בה בפועל, היתה מתגלה כשקרית;  אבל אילו ג'ונס היה נמנע מלעשות X, אז אלוקים לא היה מחזיק כלל, מראש, באמונה שג'ונס יעשה X, אלא באמונה שג'ונס אכן לא יעשה X. לכן הניסוח הנכון של ב צריך להיות:

ב'. היה זה בכוחו של ג'ונס לעשות משהו שאילו הוא היה עושה אותו, אז אמונה שאלוקים אכן החזיק בה בT1 היתה שקרית.

אבל משפט כזה אינו מעורר פרדוקס, ואינו אומר שג'ונס יכול היה לגרום בפועל לכך שאמונתו של אלוקים תהיה שקרית.

פלנטינגה מבהיר יותר את טענתו במונחים של עולמות אפשריים. בעולם הממשי אלוקים מאמין שג'ונס יעשה X, ויש בכוחו של ג'ונס להימנע מלעשות X. בעולם תיאורטי אחר, יתכן שג'ונס אכן נמנע מלעשות X. באותו עולם, אכן האמונה שאלוקים מחזיק בה בעולם הממשי, היא שקרית; אבל לעומת זאת, באותו עולם תיאורטי אלוקים לא האמין מעולם שג'ונס יעשה X, אלא הוא האמין מראש שג'ונס לא יעשה X. לכן, לג'ונס יש את חופש הפעולה לבחור כרצונו; אילו הוא היה בוחר אחרת, הוא לא היה גורם לכך שאמונתו של אלוקים היתה שקרית, אלא לכך שמראש אלוקים היה מחזיק באמונה התואמת לבחירתו של ג'ונס בפועל.

בכך נראה שגישתו של פלנטינגה מבטאת את גישתו של מולינה שראינו לעיל. מעשיו של האדם בפועל, הם אלה שקובעים מה תהיה ידיעתו מראש של אלוקים. הם כביכול "מקרינים אחורה בזמן", וקובעים את הידיעה האלוקית למפרע. בכל עולם נתון, כשאנו אומרים שאלוקים יודע שג'ונס יעשה X, הרי שידיעה זו שלו נובעת מכך שג'ונס אכן יבחר לעשות X; אילו ג'ונס היה בוחר לא לעשות X, אלוקים היה יודע על כך מראש, ומעולם לא היה סובר אחרת. כך שפעולתו של ג'ונס אינה יכולה, ואינה צריכה, לשנות את אמונתו של אלוקים; החלטתו הסופית, והחופשית, היא זו שקובעת את אמונתו של אלוקים מלכתחילה.

התיאור של פייק את ידיעתו של אלוקים, מתייחס אליה כאל מצב בו אלוקים כביכול כותב על פתק מה תהיה בחירתו של האדם, לפני שהיא התרחשה, ושם את הפתק בצד. במצב כזה, כאשר מגיע הרגע שבו על האדם לבחור, נראה שאין ביכולתו לגרום לכך שמה שכתוב בפתק לא יהיה נכון. לעומת זאת, התיאור של מולינה ופלנטינגה, דומה לדוגמא של קלטת הוידאו שהבאנו לעיל: אלוקים יודע את הדברים מכיוון שבמובן מסוים הוא כבר ראה אותם מתרחשים. ידיעתו קודמת לזמן ההתרחשות בפועל, אבל היא אינה מנותקת ממנה, אלא נקבעת לפיה. הדברים יכלו להיות אחרת, ואז אלוקים היה יודע מראש אחרת.

מכאן מתבקש גם ניסוחו מחדש של משפט ג לעיל:

ג'. היה זה בכוחו של ג'ונס בT2 לעשות משהו שאילו הוא היה עושה אותו, אז אלוקים לא היה אוחז באמונה שבה הוא אחז בפועל.

שזה בדיוק מה שאמרנו לעיל: אכן, בכוחו של ג'ונס לעשות מעשים, שאילו היה עושה אותם, היו "מקרינים אחורה" לראשית הזמן, וגורמים לכך שאלוקים היה מחזיק באמונה אחרת מאשר זו שהוא החזיק בפועל (כתוצאה מבחירתו בפועל של ג'ונס).

כך גם לגבי משפט ד, שינוסח מחדש כך:

ד'. היה זה בכוחו של ג'ונס לעשות משהו שאילו הוא היה עושה אותו, אז כל מי שהאמין בT1 שג'ונס יעשה X בT2 היה מחזיק באמונה שקרית.

אכן, בכל עולם בו ג'ונס נמנע מלעשות X, כל מי שהאמין שג'ונס יעשה X, החזיק באמונה שקרית; אבל באותו עולם תיאורטי שבו ג'ונס אינו עושה X, גם אלוקים אינו מאמין שג'ונס יעשה X. מה שג'ונס עושה בעולם התיאורטי אינו רלבנטי לאלוקים שבעולם הממשי, שכן בעולם הממשי ג'ונס אכן עושה X, והלכך אלוקים ידע מראש שג'ונס יעשה X.

פלנטינגה מבהיר[27] שהיותו של אלוקים כל-יודע בכל עולם אפשרי, אין פירושה שהוא מחזיק באותן אמונות עצמן בכל עולם אפשרי; בכל עולם, הוא מחזיק באמונות הנכונות לגבי אותו עולם. זאת משום שכפי שהסברנו, אמונותיו לגבי העולם נקבעות לפי ההתרחשויות הקורות בפועל באותו עולם. דברים שאינם מתרחשים בפועל אלא רק בתיאוריה, הינם רלבנטיים רק לגבי עולמות תיאורטיים, לא לגבי העולם הממשי.

 3. תגובתו של פייק לפלנטינגה

פייק מגיב על מאמרו של פלנטינגה כדלהלן[28]: הוא טוען[29] שכשאנו מדברים על כך ש"אין זה ביכולתו של פלוני לעשות X", איננו מתכוונים לומר שאין אף עולם אפשרי בו פלוני מסוגל לעשות X. כל זמן ש-X אינו מהווה סתירה לוגית, הרי שישנם עולמות אפשריים בהם פלוני מסוגל לעשות זאת. אולם בד"כ כשאנו מדברים על הדברים שפלוני מסוגל או אינו מסוגל לעשות, הרי שאנו מתייחסים למסגרת נתונה של מציאות, שבה מתקיימים תנאים מסוימים - לא לכל העולמות האפשריים מבחינה לוגית.

אם אנו אומרים למשל ש"אין זה בכוחי לקפוץ מעל גדר בגובה 10 רגליים", אין הכוונה שאין אף עולם אפשרי בו אני מסוגל לקפוץ מעליה; בהחלט ישנם עולמות אפשריים כאלה, כי אין סתירה לוגית באפשרות שאוכל לקפוץ מעל גדר כזו. אולם בכל עולם בו מתקיימים תנאים רלבנטיים הזהים לעולם שלנו (מבחינת מבנה הגוף שלי, כוח הכובד וכן הלאה) אין זה בכוחי לקפוץ מעל הגדר, וזוהי כוונת המשפט המקורי. רק בעולמות בהם מתקיימים תנאים שונים לחלוטין יהיה באפשרותי לקפוץ מעל הגדר, ועולמות אלו אינם מענייננו כשאנו בוחנים מה בכוחם של אנשים לעשות. יהיה זה מגוחך לטעון ש"בכוחו של פלוני להרים משקולת בת 10 טונות", אם הכוונה בכך היא רק שהרמת משקולת כזו אינה מהווה סתירה לוגית, ולכן היא אפשרית בעולם תיאורטי כלשהו בעלי תנאים אחרים. משפטים מסוג זה למעשה מניחים מראש מצב דברים מסוים, בו שוררים תנאים מסוימים, ומתייחסים למה שאפשרי או בלתי אפשרי במסגרת זו - לא למה שאפשרי או בלתי אפשרי מבחינה לוגית. ובמובן זה, אין זה בכוחו של פלוני להרים את המשקולת האמורה, כל זמן שהתנאים הרלבנטיים זהים לאלה שבעולמנו.

לענייננו, אנו עוסקים במקרה בו ג'ונס בחר לעשות X בזמן T2. כאשר אנו שואלים האם ישנו עולם אפשרי שבו ג'ונס בוחר לא לעשות X, התשובה היא חיובית – אין שום מניעה לוגית שג'ונס לא יעשה X, ולכן ישנם עולמות אפשריים בהם הוא אכן אינו עושה זאת. אולם בעולמות אלטרנטיביים אלה יש הבדל מהותי לעומת העולם הממשי, והוא - שבאותם עולמות אלוקים יודע בזמן 1T שג'ונס לא יעשה X. זאת בניגוד לעולם הממשי, שבו אלוקים יודע בזמן T1 שג'ונס כן  יעשה X. לפי פייק, זה מוציא את אותם עולמות אפשריים מהמסגרת אליה מתייחסת השאלה. השאלה הרלבנטית היא, האם ג'ונס מסוגל שלא לעשות X בזמן 2  Tבעולם שבו התנאים המוקדמים הרלבנטיים זהים לאלה שבעולם הממשי - דהיינו, בעולם שבו אלוקים יודע בזמן T1 שג'ונס יעשה X בזמן T2. והתשובה היא לא - בכל עולם בעל היסטוריה שכזו, ג'ונס אינו מסוגל שלא לעשות X. לכן, טוען פייק[30], הדבר נחשב לפגיעה בחופש הבחירה של ג'ונס, והעובדה שישנם עולמות אלטרנטיביים בהם הוא מסוגל לבחור אחרת אינה נחשבת למאפשרת בחירה חופשית, שכן מדובר באפשרות לוגית בלבד, לא באופציה מעשית.

נראה לי, שהתיאוריה שהצעתי פותרת בעיה זו. פייק מתייחס לזמן כאל רצף ליניארי, הזורם באורח חד כיווני, מהעבר אל העתיד. לפי זה, כאשר אירוע מסוים מתרחש בT1, הרי הוא קודם מכל בחינה שהיא לזמן T2, וממילא לא יתכן שמה שקורה ב T2ישפיע עליו. כל מה שמתרחש בT2 קורה לאחר שמסגרת המציאות נקבעה באופן בלתי משתנה ע"י מה שקרה בזמנים שקדמו לה. לעומת זאת, אנו טוענים שכאשר מדובר בידיעת העתיד, ייתכן עוד בזמן T1 להתייחס לזמן T2 כאילו מבחינה מסוימת הוא כבר התרחש - לא כאילו הוא מצוי לגמרי בעתיד שטרם נקבע. זאת משום שיש להבחין בין שני צירים נפרדים: ציר הזמן, וציר הסיבתיות. מבחינת ציר הזמן, ידיעתו של אלוקים קודמת לבחירת האדם; אבל מבחינת ציר הסיבתיות, בחירת האדם קודמת לידיעתו של אלוקים, בכך שהיא מהווה את הסיבה לאותה ידיעה. ציר הסיבתיות יכול לנוע גם בכיוון הפוך לציר הזמן, כאשר אירועים הנמצאים בנקודה מאוחרת יותר על ציר הזמן, ישפיעו באופן סיבתי על אירועים הנמצאים בנקודה מוקדמת יותר על ציר הזמן. קדימות זו היא המאפשרת את חופש הבחירה.

הדוגמא של הקלטת ממחישה זאת: מי שצופה בקלטת 10 שנים לפני שהחתונה התרחשה, מסוגל לעשות זאת משום שמבחינת ציר הסיבתיות החתונה כבר התרחשה - היא הרי הסיבה ליצירתה של הקלטת; זאת למרות שמבחינת ציר הזמן, מועד התרחשות החתונה נמצא בעתידו של הצופה, והיא טרם התרחשה. באותו אופן, ג'ונס יכול להחליט בזמן T2 לעשות ככל העולה על רוחו, באופן חופשי; ובחירתו הסופית, תהא אשר תהא, תישלח אל אלוקים – אחורה על ציר הזמן, קדימה על ציר הסיבתיות - והוא יצפה בה בראשית הזמן, ויידע את מה שג'ונס עתיד לבחור. לכן, כאשר פייק מציג את העולם הממשי כעולם שבו התנאים המוקדמים הם שאלוקים יודע שג'ונס יעשה X, ומסיק שבעולם כזה ג'ונס יכול שלא לעשות X - התשובה היא שתיאורו את המציאות אינו מדויק. ידיעתו של אלוקים נוצרת בעקבות פעולתו של ג'ונס, ולכן, למרות שהיא קודמת לה על ציר הזמן, מבחינת ציר הסיבתיות היא מאוחרת לה. התיאור המדויק הוא לא שג'ונס אינו יכול לעשות אחרת – אלא שאלוקים לא יכול היה לדעת אחרת.

אמנם, כאשר מעיינים בתיאור שהצענו, מתעוררת בעייתיות מסוימת. נחזור שוב לדוגמא עם הקלטת. נניח שהחתונה מתרחשת בתאריך 1.2.10. אם נשאל מיד לאחר החתונה: האם היה בן אדם שידע מראש מה יקרה בחתונה? התשובה תהיה שלילית. רק במועד מאוחר יותר, נניח בתאריך 3.2.10, קלטת הוידיאו המתעדת את החתונה נשלחת אחורה בזמן, ומגיעה לשנת 2000, שם צופה בה מישהו. אם נשאל לאחר ה-3.2.10 האם היה בן אדם שידע מראש מה יקרה בחתונה - התשובה היא חיובית. אבל בפרק הזמן שחלף מזמן החתונה עצמה, ועד לזמן בו הקלטת נשלחה לעבר, לא היה בזמן הקודם לחתונה אדם שידע מראש מה יקרה.

יש כאן כביכול שני עולמות חילופיים: עולם א, המתקיים עד ה-2.2.10 (ועד בכלל), ובו איש לא ידע מראש מה יקרה בחתונה; ועולם ב, המתחיל להתקיים מה-3.2.10, שבו יש כבר בשנת 2000 מישהו שיודע מראש מה יקרה בחתונה. אבל הסיבה לכך שבעולם ב לא מתעוררת שאלה לגבי הבחירה החופשית של משתתפי החתונה, היא רק משום שעולם א קדם לעולם ב, ויצר אותו: רק משום שבעולם א לא היה אף אחד שידע מראש מה יקרה, יכלו משתתפי החתונה לפעול בחופשיות, מבלי ליצור כל סתירה לוגית. עולם א חייב להיות קודם לעולם ב, שכן הוא זה היוצר את עולם ב, למרות שבעולם ב הידיעה החדשה קודמת בזמן לחתונה. אילו לא היה קיים עולם א אלא רק עולם ב, ואירועי החתונה היו ידועים מראש, לפני שהיא התרחשה בכל מובן שהיא; ואילו מי שהיה יודע את הדברים מראש היה מישהו כמו אלוקים, שאינו מסוגל לטעות – אז היתה נוצרת הבעיה הלוגית בה אנו עוסקים.

נמצא אם כן, שאם נרצה ליישם את התיאוריה הזו ביחס לאלוקים, נצטרך להניח שהיה כביכול שלב שבו אלוקים לא ידע מה יבחרו בני האדם; שלב הזהה לעולם א שתואר לעיל, בו מתאפשרת בחירה חופשית, משום שאיש אינו יודע את העתיד. רק לאחר שהסתיים אותו שלב, וכל הידע על ההיסטוריה האנושית נשלח אחורה בזמן אל אלוקים, נוצר עולם ב, בו אלוקים יודע את כל מה שעתיד להתרחש בעתיד. ידיעתו של אלוקים קודמת מבחינת ציר הזמן, אבל מאוחרת מבחינת מערך העולמות;  יש לכאורה צורך ב"חלל פנוי", בשלב בו אלוקים אינו יודע מה יבחרו בני האדם, כדי ליצור את העולם בו אלוקים יודע את העתיד אך ידיעתו אינה מגבילה את האדם. ואם כן, חזרנו לפגיעה בכל-ידיעתו של אלוקים, ומה הרווחנו מכל המהלך?

אולם נראה, שלא מדובר בפגיעה בידיעתו של אלוקים. הבלבול נוצר כתוצאה של מושג הקדימה בזמן עם מושג הקדימה הסיבתית. אמנם בדוגמא של החתונה, אנו יכולים לתאר שעובר זמן מסוים משעת החתונה עצמה, ועד שהקלטת נשלחת אחורה בזמן - זמן בו אין איש שיודע עליה מראש; אבל ביחס לאלוקים, אנו יכולים לתאר שכל בחירה אנושית נשלחת מיידית, "בשידור חי", אל ראשית הזמן, ואל ידיעתו של אלוקים אז. לא עובר בפועל אף רגע, שבו אלוקים לא ידע מראש מה יבחרו בני האדם. אף על פי כן,  בחירת האדם קודמת לידיעתו של אלוקים - לא קדימה זמנית, אלא קדימה סיבתית. עולם א קודם מבחינה סיבתית בלבד לעולם ב, אך בכל רגע נתון על ציר הזמן, ידיעתו של אלוקים קודמת לאירוע. פעולת האדם היא הסיבה לידיעתו של אלוקים, ע"י הקרנה לאחור בזמן. הזמן אינו רק ציר ליניארי חד כיווני, כפי שמתייחס אליו פייק, אלא ערוץ שיכול לשלוח מידע בשני הכיוונים. וכשם ששליחת מידע לעתיד אינה פוגמת בחופש הבחירה, כך גם שליחת מידע לעבר אינה פוגמת בה. מושג הכל-ידיעה של אלוקים, מתייחס רק לכך שבכל זמן נתון אלוקים יודע מה קרה, קורה או יקרה בכל זמן נתון; המושג אינו מתייחס לאופן שבו אלוקים יודע דברים אלה. אילו היו אירועים הקודמים לידיעתו של אלוקים על ציר הזמן, דהיינו שהוא היה יודע עליהם רק לאחר שהם התרחשו, היתה בכך פגיעה בכל-ידיעתו. אולם העובדה שיש אירועים הקודמים לידיעתו של אלוקים על ציר הסיבתיות, דהיינו שהתרחשותם היא הסיבה לכך שאלוקים יודע אותם – אינה פוגעת בכל-ידיעתו.

את שאלת הידיעה והבחירה יש למקד לא באפשרויות הבחירה העומדות לרשותו של האדם, אלא באפשרויות הידיעה העומדות לרשותו של אלוקים. במקום לנסח את השאלה: "בהנחה שאלוקים יודע את הכל מראש, כיצד תיתכן בחירה חופשית?" - יש לשאול: "בהנחה שישנה בחירה חופשית, כיצד יכול אלוקים לדעת הכל מראש?". איך באמת אפשר לדעת מראש מה יעשה אדם בעל חופש בחירה? והתשובה לכך תהיה, שבחירותיו של האדם הן הסיבה להתהוותו של מידע, שיכול להיקלט בנקודה מאוחרת יותר על ציר הזמן, אך גם - במקרה של אלוקים - בנקודה מוקדמת יותר. ציר הזמן מהווה רק היבט אחד של יחס בין אירועים שונים; ציר הסיבתיות מהווה היבט אחר. הקדימות בזמן מאפשרת לאלוקים ידיעה מראש; הקדימות הסיבתית מאפשרת לאדם בחירה חופשית.

כפי שצוין לעיל, הסבר זה מזקיק עיון מעמיק יותר בפילוסופיה של הזמן; אולם עיון זה אינו מענייננו במסגרת עבודה זו. אנו סבורים שהמסגרת שהצענו מספיקה כדי להראות כיצד ניתן לשמר את התפיסה המקובלת לגבי כל-ידיעתו של אלוקים, מבלי לסתור את חופש הבחירה של האדם.

 

ביבליוגרפיה

עברית

ר' אליעזר אשכנזי, מעשי ה'; הוצאת אוצר הספרים, ירושלים תשמ"ז.

ר' חיים בן עטר, אור החיים; הוצאת בלום, ירושלים תשנ"א.

רמב"ם, מורה הנבוכים; הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ז.

ר' סעדיה גאון, הנבחר באמונות ובדעות; הוצאת מכון מש"ה, ירושלים תשנ"ט.

 

English

פייק 1965 -

Pike, Nelson: "Divine Omniscience and Voluntary Action"; in The Philosophical Review, Vol. 74, No. 1 (Jan., 1965), pp. 27-46.

הנ"ל 1977 -  

   -  "Divine Foreknowledge, Human Freedom and Possible Worlds"; in The Philosophical Review, Vol. 86, No. 2 (Apr., 1977), pp. 209-216.

פלנטינגה -

Plantinga, Alvin: God, Freedom and Evil; New York, Harper and Row (Torchbook Series), 1974.



[1] פייק 1965.

[2] שם עמ' 27.

[3] שם עמ' 28.

[4] עי' למשל מורה הנבוכים, ח"ג פי"ז.

[5] מעשי ה' חלק שני פרק כא, עמ' 100-103.

[6] אור החיים על התורה, בראשית ו, עמ' מב-מג.

[7] פייק 1965, עמ' 29.

[8] שמעתי פעם ניסוח, שלפי תפיסה זו, השאלה היחידה שאלוקים לא יכול לענות עליה היא: "מה השעה?"...

[9] פייק 1965 עמ' 31.

[10] שם.

[11] שכמובן, לאור הדוגמא, אינו יהודי.

[12] שם עמ' 35.

[13] שם עמ' 37.

[14] שם עמ' 38.

[15] שם.

[16] הנבחר באמונות ובדעות, עמ' קנט.

[17] פייק 1965 עמ' 39.

[18] מורה הנבוכים, ח"ג פכ"א.

[19] בהקשר זה מעניין לציין את דברי חז"ל (תנחומא בראשית סי' יז), ש"עבודה זרה מכה לפניה ולאחריה", דהיינו שבמקום בו קובעים עבודה זרה, נוצרת השפעה שלילית הפועלת לאחור בזמן, ומשפיעה גם על אותן תקופות לפני שהיא הועמדה שם בפועל.

[20] פייק 1965 עמ' 40.

[21] שם עמ' 45.

[22] God, Freedom and Evil, pgs. 65-73

[23] פלנטינגה עמ' 67.

[24] שם.

[25] שם עמ' 69-70.

[26] שם עמ' 70.

[27] שם עמ' 72.

[28] במאמרו "Divine Foreknowledge, Human Freedom and Possible Worlds" (פייק 1977).

[29] שם עמ' 213.

[30] שם עמ' 216.




print
כניסה למערכת