מיסטריום

סדרות דרמה היסטוריות אינן לחם חוקי בדרך כלל, אבל הפעם חרגתי מהרגלי כדי לצפות במיני-סדרה "צ'רנוביל", העוסקת באסון הגרעיני הכבד ביותר שידעה האנושות. הסדרה זכתה לשבחים רבים וביקורות נלהבות, ובצדק גמור לדעתי. להלן כמה תגובות (לא גרעיניות) שהתעוררו אצלי בעקבותיה.

1. למרות שהאסון שהתרחש בצ'רנוביל היה טבעי לגמרי, תוצאה בלתי נמנעת של חוקי הפיזיקה, אפשר לומר שהוא גובל באימה על-טבעית. הכור הבוער והמעלה עשן נראה בעיניי כישות שלא מהעולם הזה, מעין מלאך משחית מהתנ"ך או זוועה לאבקראפטיאנית בלתי נתפסת. מי מלבד ישויות כאלה מסוגל להפיץ מוות בלתי נראה, מגיפות ומוטציות קטלניות על פני אלפי קילומטרים, להשחית את האדמה, המים והאוויר עצמם עד שיהיו בלתי ראויים לחיים, ולהשמיד עשרות אלפי בני אדם? שוב ושוב עלו בראשי התיאורים המקראיים על המלאך משחית אותו ראה דויד המלך עומד בין הארץ ובין השמים, שהיכה שבעים אלף איש בדבר ביום אחד; על התפרצויות האש, המגיפה והמוות ההמוני שאירעו פעם אחר פעם סביב ארון הברית, אם במחנה ישראל ואם בידי הפלשתים; על הפיכת סדום ועמורה, והשמדת צבא סנחריב החונה סביב ירושלים. זוהי האלוהות כאשר היא מתגלית במלוא נוראותה, כאש אוכלה, עד אשר עצם הקירבה אליה והמבט לעברה פירושם כליה; כאשר מזהירים המדענים בסרט מפני הקירבה לכור, נשמע בכך קולו של משה המורה לעם להתרחק מהר סיני הבוער, ומפקיד את הלויים לשמר את משמרת המשכן; והאזהרה אפילו מפני המבט לעבר הליבה הבוערת, מהדהדת את גורלה של אשת לוט, את אימתם של הנביאים המסתירים את פניהם לנוכח התגלות ה', ואת חששם מפני השלכותיה, כדברי מנוח לאשתו: "מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ!". גם תיאורי המגיפה בספר זכריה ׁ(יד, יב), אשר יגוף ה' את הגויים הבאים להילחם בירושלים, מומחשים בצורה מחרידה אצל נפגעי הקרינה: "הָמֵק בְּשָֹרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו, וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשוֹנוֹ תִמַּק בְּפִיהֶם".

הדמיון בין השפעותיו של הכור הבוער לבין תיאורים תנ"כיים כה רבים, גדול מכפי שניתן יהיה להתעלם ממנו. חוקי הטבע הם חוקיו של אלוהים, וכאשר האדם מתעסק איתם בחוסר זהירות וללא יראת כבוד ראויה, הוא עלול לעורר עליו את חרון אף ה', ולזמן מלאך משחית שייפרע ממנו על גאוותו. גדולתו של האדם מתבטאת בממשלה שניתנה לו על חוקי הטבע, אך כמו שיודע כל קוסם העוסק בזימון ישויות עליונות, כגודל העוצמה שאתה מזמן, כך גודל הסיכון שאתה לוקח על עצמך והמחיר שתשלם אם תטעה. אולי כדאי להתייחס יותר ברצינות לאזהרותיו של לאבקראפט על דברים שבני האדם לא אמורים להתעסק בהם.

2. שמו של המהנדס שהיה האחראי העיקרי לאסון בצ'רנוביל היה אנטולי דיאטלוב. שם זה מעורר מיד צלצול מוכר אצל כל מי שמגלה עניין בתעלומות מסתוריות. בשנת 1959, 27 שנה לפני אסון צ'רנוביל, התרחשה ברוסיה טרגדיה מוזרה, הידועה בתור "תקרית מעבר דיאטלוב". קבוצה של תשעה מטיילים מנוסים, שבראשם איגור דיאטלוב, יצאו למסלול בהרי אוראל וחנו למשך הלילה באוהל. לאחר שלא הגיעו ליעדם ולא יצרו קשר, יצאו משלחות חיפוש בעקבותיהם, ומצאו את האוהל קרוע מבפנים ואת גופותיהם של המטיילים במרחק כמה מאות מטרים ממנו. מהממצאים נראה שמשהו גרם לאותם מטיילים לצאת מהאוהל באמצע הלילה בבגדיהם התחתונים בלבד, למרות הקור המקפיא (כמינוס 30 מעלות) והשלג ששררו במקום, ולצעוד בקצב של הליכה רגילה לכיוון היער הסמוך. חמישה מתוכם מתו מהיפותרמיה, ואילו על כמה מהאחרים נראו סימני חבלה שנגרמו בידי כוח עצום, השקול לעוצמתה של תאונת דרכים, שלא יכלו להיעשות בידי אדם. אצל אחת מחברות הקבוצה נעלמו הלשון, העיניים, חלקים מהשפתיים ומעור הפנים. לפי אחד הדיווחים, נמצאו רמות גבוהות של קרינה על בגדיו של אחד מההרוגים. תאוריות שונות ומשונות הועלו בניסיון לפענח את נסיבות המוות המוזרות, ביניהן ניסויים צבאיים, חייזרים או יצורים כמו יטי. לפי משחק התפקידים פאנדמוניום, מה שגרם לאירוע היה נוכחותו של מלאך משחית הקבור בקרבת מקום. האם יש קשר בין איגור דיאטלוב לאנטולי דיאטלוב? סביר להניח שלא - אבל זה מעניין.

3. לגנותה של תעשיית הסרטים המודרנית, אני מוכרח לומר שהתרשמתי מעצם העובדה שעוד מותר למתוח ביקורת על חברה לא-מערבית כמו ברית המועצות, ולחשוף את השחיתות, השקרים, הגאווה והאטימות שבה. כנראה זה בגלל שבכל זאת מדובר באנשים לבנים; אילו אסון דומה היה מתרחש במדינה של שחורים או מוסלמים, סדרה שהיתה נעשית עליו (אם בכלל) היתה מן הסתם מוצאת דרך להציג אותם כקורבנות ולהאשים את הגברים הלבנים המערביים - הם הרי אלה שבכלל פיתחו את הרעיון של כורים גרעיניים, לא?. לא רק זה, אלא אפילו לא רואים אף שחור או אסייתי בסדרה! מישהו בטח כבר התלונן על חוסר הייצוג הגזעני הזה.

4. עם כל רשעותה של ברית המועצות, נראה שרק חברה טוטליטרית וקולקטיביסטית שכזו, שרגישות לחיי אדם מעולם לא היתה אחד ממאפייניה הבולטים, מסוגלת היתה להתמודד עם האסון תוך סיכון חיים והקרבה מודעת של עשרות אלפי פועלים. קשה להאמין שבמדינה מערבית היו מסוגלים לשלוח כך המוני אנשים אל מותם בלי שיקומו מחאות נמרצות, שביתות, הפגנות והצבעות אי-אמון. המוסר הרוסי הוא תועלתני: הקרב אלפים כדי להציל מיליונים. המוסר המערבי הוא יותר דאונטולוגי: אסור להקריב אף אדם חף מפשע. ומה יהיה עם המיליונים? נו, בסרטים זה תמיד מסתדר איכשהו, אם רק אוהבים ואמיצים ועושים מכל הלב. נקווה שבמציאות זה לא יעמוד במבחן (מצד שני, בחברה ליברלית יש סיכוי טוב יותר שאסונות כאלה לא יקרו מלכתחילה). על כל הפנים, כל הכבוד לגורבצ'וב שהצליח להעמיד את הפרויקט העצום הזה, לגייס את המשאבים והאנשים ולהכיל את האסון; ספק אם היה עוד מנהיג בהיסטוריה שנאלץ להתמודד מול איום טבעי בקנה מידה כזה, שאלמלא פעולותיו היה גובה את חייהם של עשרות מיליוני בני אדם והופך אזורים עצומים לשממה רדיואקטיבי.

5. אבל בניגוד לנקודת המבט של המדינאים, שמסתכלת על מספרים בקנה מידה של מיליונים או עשרות אלפים, הסדרה מתמקדת דווקא בסיפורם של היחידים, הפרטים, האנשים הפשוטים שחייהם שונו או נהרסו בעקבות האסון. ואין דרך טובה יותר להמחיש זוועות מאשר להתמקד בפרטים. קשה לתפוס מספרים עצומים; הרבה יותר קל להזדהות עם טרגדיות אישיות ומשפחתיות, עם כאבו של האדם היחיד, והסדרה מספקת לא מעט כאלה. היא הופכת את אסון צ'רנוביל מאירוע היסטורי מרוחק למשהו שכל אחד יכול לקלוט את הזוועה והכאב שבו, ובכך גדולתה.

6. בשלב מסוים, כאשר האימה הגרעינית כבר הוסרה במידה רבה, עובדת הסדרה לאימה מסוג אחר - האימה של החיים תחת משטר דיכוי טוטליטרי, שבו אמירת האמת בפרהסיה דורשת יותר אומץ מאשר התקרבות לכור בוער. נוכחותם של סוכני הקג"ב (שלא יכולתי שלא לחשוב עליהם כעל קארגאט), העוקבים ללא הרף אחרי כל הקשורים לפרשה, מטילה את צלו של הפחד מפני מאסר, עינויים והוצאות להורג עבור כל מי שיחרוג מהמדיניות הרצויה. הקשר בין הרשעות המדינית לבין האסון בצ'רנוביל מוצג בבירור, וממחיש מדוע משטרי רשע נידונים להמיט על עצמם את סופם במוקדם או במאוחר. אמנם, אחת הביקורות על הסדרה היא שהיא הפריזה בתיאור רשעותו של הממשל הסובייטי באותה תקופה: בשנות ה-80 הוא היה הרבה פחות מאיים ואלים מאשר בראשיתו, ולא מקובל היה לאיים על מדענים בכירים בהשלכה ממסוק או להעביד אנשים באיומי רובה. גם הטענות כאילו האמת על מצבם של הכורים הושתקה או שנעשה ניסיון לטייח את האירוע נדחו כלא נכונות היסטורית.

7. אסיים בנימה אישית. סבא שלי, צבי קמיל ז"ל, היה ממקימי הכור הגרעיני בדימונה ויו"ר הוועדה לבטיחות גרעינית בישראל. בכתבה בעיתון הארץ הוא כונה "השריף של הכור הגרעיני". כאשר נשאל שם האם במהלך 20 שנותיו בתפקיד קרה לו פעם שהחסיר פעימה, השיב: "לא. אף פעם לא היה מצב של תאונה או שהתקרב לתאונה. כמובן שאין לנו תעודת אחריות. אנחנו יכולים רק להתכונן, להיערך ולהתקין מנגנוני הגנה כמו קירור עזר והורדת הכור, אם צריך במקרה חירום, להספק שיורי. הושקעו המון כספים להיערכות על פי תרחיש המקרה הגרוע ביותר. הבעיה היא שהכור מפחיד משום שרוב בני האדם לא מתמצאים בנושא והבורות מפחידה. אנשים חושבים שכור זו פצצה גרעינית ולכן הוא יכול להתפוצץ, אבל זה כמובן לא נכון".

אני בטוח שאילו היה חי היום היה מגלה עניין בסדרה "צ'רנוביל" (כפי שגילה באירוע עצמו בשעת מעשה), ואני מרשה לעצמי לשער שאילו היה הוא האחראי שם ברוסיה, האסון לא היה מתרחש לעולם.

ועוד הערה לסיום - מלבד הביקורת שהוזכרה לעיל, ישנן ביקורות נוספות על חוסר דיוקים היסטוריים ומדעיים שמופיעים בסדרה. אז אם כבר מדברים על אמת וסילופים, אל תסמכו על כל מה שרואים שם כאמת מוחלטת (בכלל, אף פעם אל תסמכו על שום דבר שאומרים לכם! רק ויקיפדיה היא האמת המוחלטת!!) יש יותר מדרך אחת להפיץ דעות כוזבות ולעצב תודעה, וזהו אחד הדברים שמשטרים ליברליים טובים בו אפילו יותר ממשטרים טוטליטריים...