מדי פעם מבקשים ממני דוגמא לעדות על מפגשים עם יצורים על טבעיים בזמננו. אחד האירועים המפורסמים מסוג זה הוא "תקרית קלי-הופקינסוויל", שבמהלכה קבוצה של 11 אנשים נאבקה במשך שעות עם מה שנראה כמו פלישה של יצורים דמויי אנוש קטנים ומתכתיים. האם מדובר בשדים, חייזרים, גובלינים או משהו אחר - זה כבר עניין של פרשנות, אבל כפי שנראה להלן, זהו אירוע שגם הספקנים מתקשים למצוא לו הסבר מתקבל על הדעת. לשם הצגת האירוע, תרגמתי מאמר שמצאתי באתר History.com. קריאה מהנה.
כיצד תופעת "האנשים הירוקים הקטנים" החלה בחווה בקנטאקי
מאת וולקר ג'אנסן, 2 בינואר 2020
מדוע חייזרים מתוארים לעתים כה קרובות בתור "אנשים ירוקים קטנים" עם ראשים נפוחים ועיניים מגודלות?
המיתולוגיה החלה, באופן חלקי, בליל ה-21 לאוגוסט, 1955, כאשר משפחה כפרית מורחבת גדולה בשם סוטון הגיעה חסרת נשימה לתחנת המשטרה של הופקינסוויל בדרום מערב קנטאקי. סיפורם על המצור המבעית שהטילו עליהם יצורים שלא מהעולם הזה יהפוך לאחד התיאורים המפורטים והמבלבלים ביותר של היתקלות קרובה מתועדת עם חייזרים - ראויה לציון בשל המספר הגדול של העדים (כמעט תריסר), משך ההיתקלות (כמה שעות), והקרבה הגדולה בין העדים ליצורים (לפעמים במרחק כמה רגליים בלבד). התקרית הפכה במהירות לחדשות אזוריות ואפילו לאומיות.
ההיתקלות התרחשה בחווה של בני סוטון ביישוב הכפרי הזעיר קלי, קנטאקי, שם גרה המשפחה בבית שלושה חדרים לא צבוע, ללא מים זורמים, טלפון, רדיו, טלוויזיה או ספרים. מבין כל פרטי הסיפור - נחיתת העב"ם והופעתם של יצורים חייזריים קטנים - עובדה אחת היא בלתי מעורערת: כאשר שמונת המבוגרים ושלושת הילדים הגיעו לתחנת המשטרה הסמוכה בהופקינסוויל בסביבות 11 בלילה, הם היו מוכי אימה לחלוטין.
"אלה לא אנשים מהסוג שרץ בדרך כלל למשטרה לעזרה", סיפר מפקד המשטרה ראסל גרינוול מאוחר יותר לחוקרים. "מה שהם עושים זה לקחת את הרובים שלהם". אבל שם הם היו, נשים וילדים היסטריים וגבר אחד עם דופק של 140 פעימות בדקה, שנמדד על ידי חוקר.
דמויי אנוש מתכתיים קטנים, חסיני קליעים
לפי העדויות שנמסרו למשטרה, בסביבות השעה 7 בערב קיץ חם, ידידה של משפחת סוטון, בילי ריי טיילור, הביא מים מהבאר שבחצר האחורית, כאשר ראה עצם כסוף, "ממש בוהק, בכל צבעי הקשת". כפי שתיאר מאוחר יותר, הוא התקרב בדממה לעבר הבית, עבר מעליו, עצר באוויר - ואז צנח ישר לקרקע.
טיילור, 21, ואשתו בת ה-18 הגיעו מפנסילבניה לבקר את לאקי סוטון, שעבד איתם על קרנבל נודד. הסוטונים - האלמנה והמטריארך בת ה-50 גלני לנקפורד, שני בניה הגדולים ונשותיהם, הגיס ושלושת ילדיה הצעירים של האלמנה (12, 10 ו-7) - לא התייחסו לבילי ריי ברצינות, וצחקו על מפגש העב"ם שלו.
שעה מאוחר יותר, מוזעקים על ידי נביחותיו הבלתי פוסקות של הכלב, ניגשו לאקי ובילי ריי לדלת האחורית והבחינו בזוהר מוזר, שבמרכזו הם זיהו יצור דמוי אנוש קטן. בערך שלוש רגליים וחצי גובהו, היה לו "ראש מגודל... כמעט עגול לגמרי, זרועותיו הגיעו כמעט עד לקרקע, לידיו היו טפרים... עיניו המגודלות זהרו באור צהבהב". הגוף הפיק זוהר מוזר באור הירח החדש של הלילה, הם אמרו - כאילו היה עשוי מ"מתכת כסופה".
מבועתים, תפסו שני הגברים רובה ציד ואקדח וירו לעבר "האיש הקטן" - ש"ידיו" התרוממו כעת כאילו מכוונים אליו נשק בעודו מתקרב לעבר הדלת האחורית. הם דיווחו שהוא עשה אז "גלגול", הזדקף בחזרה ונמלט לתוך החושך.
קצת לאחר מכן, ראו הגברים יצור דומה מופיע בחלון צדדי - וירו דרך הווילון. עדיין חסין לקליעים, "האיש הקטן" התגלגל שוב, ואז נעלם. "יצאתי למסדרון וכרעתי ליד בילי, כאשר ראיתי אחד מהם מתקרב לדלת", סיפרה גברת לנקפורד לאיזבל דייוויס, מחברת הדוח הנרחב שנקרא "מפגש קרוב בקלי ואחרים ב-1955". "הוא נראה כמו פחית דלק של חמישה גלונים עם ראש למעלה ורגליים קטנות. זו היתה מתכת נוצצת בוהקת כמו זו שעל המקרר שלי".
מגע של חייזר?
הדרמה הסלימה כאשר טיילור צעד החוצה תחת הגג התלוי הקטן, ואלה שמאחוריו ראו יד דמוית טופר נשלחת למטה ונוגעת בשערו. הקבוצה צרחה ומשכה את טיילור בחזרה בעוד לאקי יורה כלפי מעלה ואז ביצור דומה נוסף בעץ הסמוך. הוא ריחף לעבר הקרקע ואז מיהר לתוך היער.
הסוטונים נכנסו פנימה ובמשך מספר שעות האזינו לתנועות, כשהם שומעים בעיקר שריטות מזדמנות על הגג. ב-11 בלילה, כל הקבוצה רצה למכוניות ושעטה לתחנת המשטרה של הופקינסוויל בשיא המהירות.
לאחר שמפקד המשטרה המקומי הזעיק תגבורת, הצטרפו לקבוצה שלו בחווה של סוטון משטרת המדינה, משטרה צבאית מפורט קמפבל הסמוך, וצלם של הקנטאקי ניו ארא. שם מצאו החוקרים תרמילים מיריות הרובה, אבל לא שום ראיה אחרת. הם גם לא מצאו ראיה לשתייה כבדה. לפי המטריארך של סוטון, "אסור היה להכניס אלכוהול לחווה".
אולם ברגע שהמשטרה והאחרים עזבו, חזרו היצורים בין 2:30 בלילה לאור הבוקר. גברת לנקפורד אמרה שראתה יצור זוהר מופיע שוב ושוב בחלון שלצד מיטתה, ידו דמוית הטופר על הווילון.
הסקרנים נוחתים
בימים הבאים, לאחר שתחנות רדיו ועיתונים (כולל הניו יורק טיימס) דיווחו על התקרית, מאות סקרנים נחתו על החווה, רבים מהם מתייחסים בלגלוג לסוטונים כאל בורים או זייפנים. כאשר שלטי "אין כניסה" לא הועילו להרתיע אותם, ניסתה המשפחה לדרוש דמי כניסה: 50 סנט עבור כניסה לשטח, 1$ עבור מידע, 10$ עבור תמונות. לאחר מכן האשימו אותם הספקנים שהמציאו את האירוע בשביל רווח כספי.
כאשר הסיפור מקלי התפשט בעולם, הוא קיבל חיים משל עצמו. מספרם של "האנשים הקטנים" גדל לתריסר או יותר. כמה שנים לאחר מכן, אנשי המתכת הקטנים צורפו לדיווחה של אישה ממזרח קנטאקי על צלחת מעופפת ואיש ירוק בגובה שש רגליים, מה שקידם את המיתוס של אנשים ירוקים קטנים.
מה אומרים החוקרים
ביום שאחרי התקרית, חוקרי משטרה חזרו לחווה, מחפשים ראיות לנחיתת צלחת מעופפת, טביעות רגליים, עקבות דם או סימני שריטה על הגג. הם לא מצאו דבר. באד לדווית', עובד בתחנת רדיו מקומית, ראיין את עדי הראייה הבוגרים ושרטט ציורים על פי תיאוריהם. לפי דיוויס, הוא התרשם בעיקר מהפירוט והעקביות הראויים לציון שלהם, למרות שהגברים היו רחוקים מהחווה כל היום, ולא מסוגלים לתאם עדויות עם האחרים.
למרות שהתקרית משכה לבסוף את תשומת לבה של תוכנית חקר העב"מים של חיל האוויר, "פרויקט הספר הכחול", נראה מהמסמכים שהצוות שלה מעולם לא חקר באופן רשמי את המקרה - מעבר לבירור עם עמיתיהם בפורט קאמפבל שביקרו בקצרה בזירת האירוע בלילה הראשון.
אחת מהחקירות היסודיות ביותר של תקרית קלי נעשתה ב-1956 על ידי חוקרת העב"מים איזבל דיוויס - ופורסמה כמה עשורים מאוחר יותר על ידי המרכז לחקר עב"מים, קבוצה שנוסדה על ידי האסטרונום ד"ר ג' אלן היינק, חוקר של פרויקט הספר הכחול. הדוח שלה, שבו כמעט 200 עמודים, ונכתב יחד עם טד בלצ'ר, כולל מפות מפורטות, ציורים, הקלטות תיעודיות, תקצירים של אירועים דומים מסביב לעולם וראיונות עם כמה מבני משפחת סוטון וחוקרי המשטרה.
דיוויס סיכמה את דאגתם של האחרונים לגבי העדר ראיות פיזיות. אבל לפי הבנתה, אף אחד מההסברים האפשריים - מתיחה מתוכננת, תכסיס פרסום, או הזיה קבוצתית - לא נשמע הגיוני. למרות שהועלו שאלות לגבי האפשרות שהגברים הצעירים הגזימו (אולי בהשפעת מאגרים חבויים של אלכוהול), הרושם החזק של דיוויס לאחר פגישתה עם גברת לנקפורד היה של מטריארך חמורת סבר, ללא שטויות, שתיעבה את אור הזרקורים ולא היתה לה כל סיבה לשקר. לאף אחד מהעדים, ציינה דיוויס, לא היה רקע קודם של "טענות מפוקפקות".
ב-2006, ג'ואי ניקל, עמית מחקר בכיר בוועדה הבינלאומית לחקירה סקפטית וחוקר על-טבעי מטעם עצמו, סקר את מכלול הראיות במאמר שנקרא "המצור של 'האנשים הירוקים הקטנים': התקרית של קלי, קנטאקי 1955". הוא הישווה בין ראיית העב"ם של טיילור לדיווחים דומים מאותו היום, שרמזו על אפשרות של מטאור קטן בסביבה.
לגבי "האנשים הקטנים", ניקל העלה את ההסבר השמור לסיפורים אחרים של מפגשים עם חייזרים: ינשופים. ליתר דיוק, הינשוף המקורנן הגדול (או הינשוף הצווח) הוא בעל כנפיים שניתן לחשוב בטעות לזרועות - בנוסף לטפרים, עיניים צהובות, אוזניים ארוכות וראש גדול שעשויים להתאים גם הם לתיאור "האנשים הקטנים". באשר לזוהר המתכתי שלהם, הציע ניקל, יתכן שהיתה זו השתקפות של אור הירח.
אולם בעוד ינשופים אלה ידועים כפעילים בשעת הדמדומים ואגרסיביים במיוחד כאשר הם מגינים על קנם, מספר חוקרים מפקפקים בתיאורם של היצורים כעוינים. עבורם, ההתנהגות שלהם באותו לילה בקלי נראית פשוט... מוזרה.
* * *
עד כאן המאמר והעובדות. ואתם תחליטו בעצמכם מה יותר סביר: שקבוצת מבוגרים שגרים בחווה יתבלבלו וייבהלו כל כך מזוג ינשופים, שמשום מה הם גם מתכתיים וחסיני קליעים - או שמדובר במשהו לגמרי אחר.