בסדרת המאמרים "מלאכים נגד שדים", תיארתי את הצורות השונות בהן מתואר המאבק הנצחי בין צבא השמיים לחילות הגיהינום, ביצירות הפנטזיה ומשחקי התפקידים. במאמר זה ברצוני לבחון את השאלה, האם ייתכן שיתוף פעולה בין מלאכים לשדים? האם ייתכן שיצורים כל כך הפוכים זה מזה, ייצרו קשרים של פעולה משותפת, ואולי אפילו של יותר מזה?
השאלה אינה נוגעת רק לעולמות הדמיון, אלא גם לעולם שלנו. במאמר שלי שהתפרסם ב"כיפה", השוויתי את תופעת החילון וה"יציאה בשאלה", למרד של המלאכים כנגד האל ונפילתם מהשמיים. הדתיים, אם כן, מייצגים את המלאכים הנאמנים, ואילו החילוניים, בפרט החוזרים בשאלה, את המלאכים שנפלו, או השדים. הבדל תהומי פעור בין שני הצדדים. הדתיים משרתים את ה', ואילו החילוניים שמים במרכז את האדם ורצונותיו (מעניין לציין אגב, שבפרשנויות מודרניות למרד של לוציפר, הוא מתואר לעתים כפועל מתוך מניעים הומאניסטיים ודאגה לאנושות, כמחאה נגד "שלטון העריצות" של האל. כך למשל בעולם של Demon: the Fallen. זה מחזק את הזיהוי בין החילוניים למלאכים שנפלו). מעשים שבעיניי הדתיים הם חטאים ועבירות, בעיני החילוניים הם ביטוי לחופש ולזכויות האדם. האם יש דרך לשיתוף פעולה בין שני הצדדים, מבלי לוותר על הזהות והערכים?
ישנם רבים שאינם מוטרדים כלל משאלה זו. מבחינתם, ההחלטה להיות דתי או חילוני, היא בחירה אישית של האדם, ואין שום סיבה להתרחק ממי שבחר אחרת ממך. אולם רבים אחרים, שעבורם תופסת האמונה מקום מרכזי יותר, רואים את המאבק בין האמונה לכפירה, ובין הדת לחילון, כמלחמת בני אור ובני חושך, כשכל אחד כמובן תופס את עצמו כצד המואר. עם זאת, פעמים רבות המציאות החברתית והתרבותית דוחפת את שני הצדדים למפגשים משותפים, וכופה עליהם את הצורך בשיתוף פעולה. במקרים כאלה, השאלה האמורה לעיל מתחדדת עוד יותר: האם ניתן לשתף פעולה עם מי ששייך ל"צד האחר", האפל, של המציאות?
להלן אציג שלושה מודלים של שיתוף פעולה בין מלאכים לשדים, המתוארים בספרות משחקי התפקידים, ואראה כיצד ניתן ליישם אותם גם ביחס לקשר בין דתיים לחילוניים, או לחוזרים בשאלה.
מודל א – טשטוש ההבדלים. לפי מודל זה, המלאכים והשדים אמנם נמצאים משני צידי המתרס, אבל המתרס הזה עצמו מטושטש ואפור למדי בכמה מקומות. לא תמיד ההבדלים בין שני הצדדים הם כה חד משמעיים כפי שניתן היה לצפות. לא כל המלאכים הם לגמרי קדושים וטהורים, ולא כל השדים הם רעים ומושחתים לחלוטין. בכל אחד מהצדדים יש תערובת של רע וטוב, ואף אחד מהם לא מייצג בצורה טהורה את האידיאל שבשמו הוא נלחם – הטוב המוחלט או הרע המוחלט. רבים מהם תוהים, בשעות הקטנות של הלילה, האם הם אכן נמצאים בצד הנכון של המלחמה. ממילא, קיומו של טשטוש זה מקל על שיתוף פעולה ויצירת יחסים משותפים. תיאור זה מופיע פעמים רבות בספרי In Nomine.
ובנמשל – לא כל הדתיים הם צדיקים גמורים, ולא כל החוזרים בשאלה הם רשעים גמורים (גם לא במובן הדתי). לדתיים יש גם הרבה חסרונות, ולחילוניים יש גם הרבה מעלות. יתכן אדם דתי עם ספקות באמונה, ולעומתו אדם שאינו שומר מצוות, אך מאמין נלהב. אם הגבול אינו כה חד, יש הרבה מקום לקשרים ולשיתוף פעולה.
יתרון – מודל זה מקהה את המתח בין שני הצדדים, ומאפשר מפגש מתוך רוגע ותחושת קרבה.
חסרון – מסיבה זו בדיוק, טשטוש הגבולות יכול להביא לטשטוש הזהות הדתית, ובעקבות זאת לנפילה לצד השני.
מודל ב – הסרת האחריות. לפי מודל זה, המלאכים שנפלו אינם לגמרי אשמים בכך. הם למעשה קרבן של כוחות הרוע והטומאה, שהשתלטו עליהם או פיתו אותם ליפול. לא היתה כאן החלטה מפוכחת לחצות את הקווים, אלא השפעה חזקה מאד של כוח שלילי, שגרם לנופלים לקבל את ההחלטה השגויה הזו. כיוון שכך, "מלאך, אף על פי שנפל, מלאך הוא". גם אם כרגע הוא משרת את כוחות הרע, לכאורה מבחירתו ומרצונו החופשי, למעשה הוא אינו אלא קרבן שלהם. היחס הראוי כלפיו הוא של רחמים ואהבה, לא של כעס ושנאה, גם אם המציאות מחייבת לפעמים להיאבק נגדו. ואם גם הוא מצדו מעוניין להתקרב ולשמור על קשר, ולא הפנה עורף לחלוטין לקדושה – הרי שניתן להשתמש באהבה ההדדית כבסיס לחיבור. רעיון כזה מופיע בספר Anger of Angels, שם מסופר בקצרה על קבוצה בשם The Council of Wings, שחבריה הם מלאכים ושדים השואפים לשתף פעולה ולשים קץ למלחמה הנצחית בין השמיים לגיהנום. ראשיתה של אותה קבוצה בזוג מלאכים, שהאחד מהם נפל והפך לשד בעקבות השפעה של חפץ אפל כלשהו. אף על פי כן, האהבה בינו לבין בת זוגתו המלאכית לא נפסקה, והשניים החליטו לשמור על קשר למרות השינוי הגדול שהתחולל. עם הזמן הצטרפו אליהם גם אחרים. כמובן שהן השמים והן הגיהנום לא רואים את הרעיון בעין יפה, וחוששים מפני בגידות וריגול במסגרת הקבוצה.
רעיון זה רווח ביותר בזמננו, כפיתוח של מושג ה"תינוקות שנשבו" והרחבתו גם לאלה שקבלו חינוך דתי ובחרו לעזוב אותו, מתוך הנחה שרוחות הכפירה רבות העוצמה שפועלות בעולם, הן המשפיעות על אותם אנשים. זוהי סניגוריה רווחת אצל הרב קוק, ואצל רבים אחרים.
יתרון – המודל מאפשר יחס של אהבה בין הצדדים, מבלי להתעלם מהחסרונות ומהשלילה או לטשטש אותם.
חסרון – החילוניים יראו יחס זה כפטרנליזם מתנשא, המתייחס אליהם כאל ילדים קטנים שאינם מקבלים החלטות בצורה רציונאלית, אלא מושפעים מכל מיני גורמים אפלים.
מודל ג – האיום המשותף. אולי הפשוט מבין השלושה, כאשר כוח נוסף מופיע בזירה, ומאיים להביא חורבן על שני הצדדים – אז כל המחלוקות מונחות הצידה, ונוצר שיתוף פעולה כנגד הסכנה המשותפת. אילו חייזרים יתקיפו את כדור הארץ ויאיימו להכחיד את האנושות, אזי ישראל, איראן ואמריקה ישתפו שלושתן פעולה נגדם, כפי שמתואר למשל בסרט "היום השלישי" (לפחות, יש לקוות שזה מה שיקרה...). באותו אופן, אילו ישויות רבות עוצמה כלשהן תאיימנה להכחיד את הבריאה כולה, מהשמיים ועד הגיהנום, אזי מלאכים ושדים ימריאו יחד, כנף אל כנף, כדי להגן על עצמם ועל העולם מפני האיום הזה (אפילו השדים המרושעים ביותר רוצים שיישאר עולם, כדי שיוכלו לשלוט בו). תיאור כזה מופיע בספר של משחק התפקידים Armageddon: The End Times, בו שני הצדדים מוצאים את עצמם כבעלי ברית בלתי צפויים לנוכח היישות האימתנית "לוויתן", המאיימת להשתלט על הבריאה.
באופן דומה, הגורל המשותף לכל היהודים משליך פעמים רבות לסירה אחת את גדולי המאמינים עם גדולי הכופרים. הנאצים לא הבחינו בין חסידים לאפיקורסים, וכמותם גם האויב הערבי של ימינו. הצורך להגן על קיומו של עם ישראל מפני האיום המשותף, מביא פעמים רבות לשיתוף פעולה וקשרים בין הצדדים השונים, שמתאגדים יחד בשדה הקרב או בפעילויות אחרות למען העם והמדינה.
יתרון – יצירת שיתוף פעולה נרחב ופורה, מבלי לטשטש את ההבדלים או לגרום לנפילות.
חסרון – שיתוף הפעולה הוא פרגמטי לחלוטין, ללא כל עומק רגשי או קרבה מאחוריו. העוינות נשמרת מתחת לפני השטח, וברגע שיסולק האיום המשותף, תחזור ותתלקח היריבות הישנה. אמנם, יש כאלה שדווקא יראו בכך יתרון, שהרי אין ויתורים במלחמה מול כוחות הטומאה.
כמו שאפשר לראות, הדברים אינם פשוטים. גם כשמסתכלים על המציאות בשחור ולבן, ורואים אותה כשדה קרב בין כוחות הטוב לכוחות הרע, בין השמיים לגיהנום – עדיין החיים מספקים הרבה מקום להתלבטויות ולהכרעות קשות. כל זה, כמובן, הוא מעשה ידיו של הבמאי הגדול, שרוצה ליצור הצגה מעניינת ורבת פנים – לא רק סרט מלחמה עקוב דם ואש.
לא באתי להכריע בין האפשרויות; בסופו של דבר, מה שמוביל להכרעות בנושאים כאלה הם החיים עצמם, ולא איזה מאמר בבלוג ההזוי שלי. מה שחשוב הוא לזכור שני דברים: האחד – את הפער העמוק והקריטי בין המאמין לבין הכופר; והשני – שגם על הפער הזה צריך לגשר לפעמים, מבלי לסגור אותו לגמרי.
(הערה – מאמר זה נכתב בשיתוף פעולה עם חוזר בשאלה...)
בסדרת המאמרים בבלוג זה, "מלאכים נגד שדים", תיארתי את הצורות השונות בהן מתואר המאבק הנצחי בין צבא השמיים לחילות הגיהינום, ביצירות הפנטזיה ומשחקי התפקידים. במאמר זה ברצוני לבחון את השאלה, האם ייתכן שיתוף פעולה בין מלאכים לשדים? האם ייתכן שיצורים כל כך הפוכים זה מזה, ייצרו קשרים של פעולה משותפת, ואולי אפילו של יותר מזה?
השאלה אינה נוגעת רק לעולמות הדמיון, אלא גם לעולם שלנו. במאמר שלי שהתפרסם ב"כיפה", השוויתי את תופעת החילון וה"יציאה בשאלה", למרד של המלאכים כנגד האל ונפילתם מהשמיים. הדתיים, אם כן, מייצגים את המלאכים הנאמנים, ואילו החילוניים, בפרט החוזרים בשאלה, את המלאכים שנפלו, או השדים. הבדל תהומי פעור בין שני הצדדים. הדתיים משרתים את ה', ואילו החילוניים שמים במרכז את האדם ורצונותיו (מעניין לציין אגב, שבפרשנויות מודרניות למרד של לוציפר, הוא מתואר לעתים כפועל מתוך מניעים הומאניסטיים ודאגה לאנושות, כמחאה נגד "שלטון העריצות" של האל. כך למשל בעולם של Demon: the Fallen. זה מחזק את הזיהוי בין החילוניים למלאכים שנפלו). מעשים שבעיניי הדתיים הם חטאים ועבירות, בעיני החילוניים הם ביטוי לחופש ולזכויות האדם. האם יש דרך לשיתוף פעולה בין שני הצדדים, מבלי לוותר על הזהות והערכים?
ישנם רבים שאינם מוטרדים כלל משאלה זו. מבחינתם, ההחלטה להיות דתי או חילוני, היא בחירה אישית של האדם, ואין שום סיבה להתרחק ממי שבחר אחרת ממך. אולם רבים אחרים, שעבורם תופסת האמונה מקום מרכזי יותר, רואים את המאבק בין האמונה לכפירה, ובין הדת לחילון, כמלחמת בני אור ובני חושך, כשכל אחד כמובן תופס את עצמו כצד המואר. עם זאת, פעמים רבות המציאות החברתית והתרבותית דוחפת את שני הצדדים למפגשים משותפים, וכופה עליהם את הצורך בשיתוף פעולה. במקרים כאלה, השאלה האמורה לעיל מתחדדת עוד יותר: האם ניתן לשתף פעולה עם מי ששייך ל"צד האחר", האפל, של המציאות?
להלן אציג שלושה מודלים של שיתוף פעולה בין מלאכים לשדים, המתוארים בספרות משחקי התפקידים, ואראה כיצד ניתן ליישם אותם גם ביחס לקשר בין דתיים לחילוניים, או לחוזרים בשאלה.
מודל א – טשטוש ההבדלים. לפי מודל זה, המלאכים והשדים אמנם נמצאים משני צידי המתרס, אבל המתרס הזה עצמו מטושטש ואפור למדי בכמה מקומות. לא תמיד ההבדלים בין שני הצדדים הם כה חד משמעיים כפי שניתן היה לצפות. לא כל המלאכים הם לגמרי קדושים וטהורים, ולא כל השדים הם רעים ומושחתים לחלוטין. בכל אחד מהצדדים יש תערובת של רע וטוב, ואף אחד מהם לא מייצג בצורה טהורה את האידיאל שבשמו הוא נלחם – הטוב המוחלט או הרע המוחלט. רבים מהם תוהים, בשעות הקטנות של הלילה, האם הם אכן נמצאים בצד הנכון של המלחמה. ממילא, קיומו של טשטוש זה מקל על שיתוף פעולה ויצירת יחסים משותפים. תיאור זה מופיע פעמים רבות בספרי In Nomine.
ובנמשל – לא כל הדתיים הם צדיקים גמורים, ולא כל החוזרים בשאלה הם רשעים גמורים (גם לא במובן הדתי). לדתיים יש גם הרבה חסרונות, ולחילוניים יש גם הרבה מעלות. יתכן אדם דתי עם ספקות באמונה, ולעומתו אדם שאינו שומר מצוות, אך מאמין נלהב. אם הגבול אינו כה חד, יש הרבה מקום לקשרים ולשיתוף פעולה.
יתרון – מודל זה מקהה את המתח בין שני הצדדים, ומאפשר מפגש מתוך רוגע ותחושת קרבה.
חסרון – מסיבה זו בדיוק, טשטוש הגבולות יכול להביא לטשטוש הזהות הדתית, ובעקבות זאת לנפילה לצד השני.
מודל ב – הסרת האחריות. לפי מודל זה, המלאכים שנפלו אינם לגמרי אשמים בכך. הם למעשה קרבן של כוחות הרוע והטומאה, שהשתלטו עליהם או פיתו אותם ליפול. לא היתה כאן החלטה מפוכחת לחצות את הקווים, אלא השפעה חזקה מאד של כוח שלילי, שגרם לנופלים לקבל את ההחלטה השגויה הזו. כיוון שכך, "מלאך, אף על פי שנפל, מלאך הוא". גם אם כרגע הוא משרת את כוחות הרע, לכאורה מבחירתו ומרצונו החופשי, למעשה הוא אינו אלא קרבן שלהם. היחס הראוי כלפיו הוא של רחמים ואהבה, לא של כעס ושנאה, גם אם המציאות מחייבת לפעמים להיאבק נגדו. ואם גם הוא מצדו מעוניין להתקרב ולשמור על קשר, ולא הפנה עורף לחלוטין לקדושה – הרי שניתן להשתמש באהבה ההדדית כבסיס לחיבור. רעיון כזה מופיע בספר Anger of Angels, שם מסופר בקצרה על קבוצה בשם The Council of Wings, שחבריה הם מלאכים ושדים השואפים לשתף פעולה ולשים קץ למלחמה הנצחית בין השמיים לגיהנום. ראשיתה של אותה קבוצה בזוג מלאכים, שהאחד מהם נפל והפך לשד בעקבות השפעה של חפץ אפל כלשהו. אף על פי כן, האהבה בינו לבין בת זוגתו המלאכית לא נפסקה, והשניים החליטו לשמור על קשר למרות השינוי הגדול שהתחולל. עם הזמן הצטרפו אליהם גם אחרים. כמובן שהן השמים והן הגיהנום לא רואים את הרעיון בעין יפה, וחוששים מפני בגידות וריגול במסגרת הקבוצה.
רעיון זה רווח ביותר בזמננו, כפיתוח של מושג ה"תינוקות שנשבו" והרחבתו גם לאלה שקבלו חינוך דתי ובחרו לעזוב אותו, מתוך הנחה שרוחות הכפירה רבות העוצמה שפועלות בעולם, הן המשפיעות על אותם אנשים. זוהי סניגוריה רווחת אצל הרב קוק, ואצל רבים אחרים.
יתרון – המודל מאפשר יחס של אהבה בין הצדדים, מבלי להתעלם מהחסרונות ומהשלילה או לטשטש אותם.
חסרון – החילוניים יראו יחס זה כפטרנליזם מתנשא, המתייחס אליהם כאל ילדים קטנים שאינם מקבלים החלטות בצורה רציונאלית, אלא מושפעים מכל מיני גורמים אפלים.
מודל ג – האיום המשותף. אולי הפשוט מבין השלושה, כאשר כוח נוסף מופיע בזירה, ומאיים להביא חורבן על שני הצדדים – אז כל המחלוקות מונחות הצידה, ונוצר שיתוף פעולה כנגד הסכנה המשותפת. אילו חייזרים יתקיפו את כדור הארץ ויאיימו להכחיד את האנושות, אזי ישראל, איראן ואמריקה ישתפו שלושתן פעולה נגדם, כפי שמתואר למשל בסרט "היום השלישי" (לפחות, יש לקוות שזה מה שיקרה...). באותו אופן, אילו ישויות רבות עוצמה כלשהן תאיימנה להכחיד את הבריאה כולה, מהשמיים ועד הגיהנום, אזי מלאכים ושדים ימריאו יחד, כנף אל כנף, כדי להגן על עצמם ועל העולם מפני האיום הזה (אפילו השדים המרושעים ביותר רוצים שיישאר עולם, כדי שיוכלו לשלוט בו). תיאור כזה מופיע בספר של משחק התפקידים Armageddon: The End Times, בו שני הצדדים מוצאים את עצמם כבעלי ברית בלתי צפויים לנוכח היישות האימתנית "לוויתן", המאיימת להשתלט על הבריאה.
באופן דומה, הגורל המשותף לכל היהודים משליך פעמים רבות לסירה אחת את גדולי המאמינים עם גדולי הכופרים. הנאצים לא הבחינו בין חסידים לאפיקורסים, וכמותם גם האויב הערבי של ימינו. הצורך להגן על קיומו של עם ישראל מפני האיום המשותף, מביא פעמים רבות לשיתוף פעולה וקשרים בין הצדדים השונים, שמתאגדים יחד בשדה הקרב או בפעילויות אחרות למען העם והמדינה.
יתרון – יצירת שיתוף פעולה נרחב ופורה, מבלי לטשטש את ההבדלים או לגרום לנפילות.
חסרון – שיתוף הפעולה הוא פרגמטי לחלוטין, ללא כל עומק רגשי או קרבה מאחוריו. העוינות נשמרת מתחת לפני השטח, וברגע שיסולק האיום המשותף, תחזור ותתלקח היריבות הישנה. אמנם, יש כאלה שדווקא יראו בכך יתרון, שהרי אין ויתורים במלחמה מול כוחות הטומאה.
כמו שאפשר לראות, הדברים אינם פשוטים. גם כשמסתכלים על המציאות בשחור ולבן, ורואים אותה כשדה קרב בין כוחות הטוב לכוחות הרע, בין השמיים לגיהנום – עדיין החיים מספקים הרבה מקום להתלבטויות ולהכרעות קשות. כל זה, כמובן, הוא מעשה ידיו של הבמאי הגדול, שרוצה ליצור הצגה מעניינת ורבת פנים – לא רק סרט מלחמה עקוב דם ואש.
לא באתי להכריע בין האפשרויות; בסופו של דבר, מה שמוביל להכרעות בנושאים כאלה הם החיים עצמם, ולא איזה מאמר בבלוג ההזוי שלי. מה שחשוב הוא לזכור שני דברים: האחד – את הפער העמוק והקריטי בין המאמין לבין הכופר; והשני – שגם על הפער הזה צריך לגשר לפעמים, מבלי לסגור אותו לגמרי.
(הערה – מאמר זה נכתב בשיתוף פעולה עם חוזר בשאלה...)