מיסטריום

בכמה מאמרים שהופיעו כאן בעבר, עסקתי בטיעונים בעד קיומו של האל. אחת הטענות הנפוצות בתגובה לטיעונים מעין אלו היא, שככל שההוכחות חזקות יותר – כך הטענות שהן מצליחות להוכיח, דלילות יותר. למשל, הוכחות על קיומו של האל בתור הסיבה הראשונה, מוכיחות לא יותר מאשר כוח כלשהו שהוא הסיבה הראשונה לקיומה של המציאות. הן לא אומרות כמעט כלום על תכונותיו של אותו כוח, לא מוכיחות שהוא בעל אותן תכונות שמקובל לייחס לאלוקים (כמו היותו טוב, מצווה או משגיח), ובטח שלא מוכיחות את אמיתותה של דת מסוימת. למעשה לאלוקים אנמי מעין זה, אין כמעט שום השלכה מעשית או מחשבתית. הרבה חילוניים, ואפילו אתאיסטים מסוימים, יהיו מוכנים להודות בקיומו של "כוח ראשוני" מעורפל מעין זה. אבל אנחנו רוצים כמובן הרבה יותר.

אפשר לדבר על שלושה שלבים ב"זהותו" של אלוקים. השלב הראשון הוא האל הדאיסטי, שהוא המינימאלי מבחינת פעולותיו ותכונותיו. כפי שתואר לעיל, כל תפקידו הוא לשמש כסיבה הראשונה לקיומם של היקום וחוקי הטבע, ואולי להסביר עוד כמה תופעות. השלב השני הוא האל התאיסטי, אליו מיוחסות תכונות רבות יותר: תבונה, רצון, טוב, השגחה, וכן הלאה. פעמים רבות הוא נתפס כאישיות (person), בעל תכונות דומות לאלה של בני אדם (אם כי גישות כמו זו של הרמב"ם שוללות האנשה מעין זו). השלב השלישי הוא האל הדתי, המזוהה עם דת מסוימת, מה שמייחס לו עוד תכונות רבות, כמו ציווי על מצוות מסוימות, התגלויות היסטוריות, וכן הלאה.

כפי שצוין לעיל, לרוב האנשים אין בעיה להגדיר כוח בסיסי כלשהו כ"אלוקים" במובן הדאיסטי של המושג. זה אל שלא דורש שום דבר ולא מפריע לאף אחד. עיקר הוויכוח הוא סביב האל התאיסטי, שיש לו כבר השלכות מחשבתיות ומעשיות מרחיקות לכת. וכמובן, גם אם מסכימים על קיומו של אל תאיסטי, עדיין נשארת השאלה האם הוא ציווה על דת כלשהי, ואם כן מהי.

מה שאנסה לעשות בהמשך הדברים, הוא להראות שהמעבר מקיומו של האל הדאיסטי, להכרה באמיתותה של היהדות כדת אלוקית, הוא מעבר הגיוני, סביר ומשכנע. אל תצפו למצוא פה הוכחות מוחצות ובלתי ניתנות לערעור, כי אני לא מתיימר לטעון שיש לי כאלה. על כל שלב של התהליך, אפשר לחלוק ולטעון "מי אמר?" ו"אולי לא?". אני מודע לכך היטב, אז אין צורך שתטרחו. אבל זה לא אמור להפתיע; באף תחום בעולם לא קיימות הוכחות מוחלטות וחד משמעיות. כל הוכחה בנויה על הנחות יסוד, והנחות יסוד נשענות על אינטואיציה וסבירות, לא על סלע מוצק. מה שאפשר להראות הוא שהטענות הללו סבירות ומתקבלות על הדעת, וממילא שיש סיבה לאמץ אותן ולפעול לפיהן. מי שלא מוכן להזיז אצבע בלי הוכחות מוחלטות, יישאר כנראה משותק כל ימיו.

ובכן, נניח שהסכמנו על קיומו של כוח עליון שעומד מאחורי יצירת היקום וחוקי הטבע, אולי על סמך טיעונים כמו אלה שהוצגו במאמרים "כוח המשיכה של אלוקים" ו"אלוקים מעבר לכל ספק". איך ממשיכים מזה הלאה? בהנחה שקיים אלוקים כזה, אנו יכולים לייחס לו באופן סביר שלוש תכונות בסיסיות: כוח, תבונה, ורצון. כוח – משום שקיומו של כוח הוא הכרחי כדי ליצור את היקום; תבונה – משום שהיא הכרחית כדי לתכנן את היקום; ורצון – כדי לבחור איזו מבין האפשרויות השונות להוציא אל הפועל.

אותם תבונה ורצון לא חייבים להיות זהים לאלה האנושיים. מדובר בתכונות שאפשר לייחס על דרך ההשאלה גם למחשבים למשל. אפשר לומר שלמערכת Windows יש תבונה, שמאפשרת לה "להכיר" את כל הנתונים שמכיל המחשב, ורצון, שבעקבותיו היא מבצעת דווקא פעולות מסוימות ולא אחרות. אלה בפירוש לא התבונה והרצון האנושיים, כמובן, אבל ניתן לכנות את אותן תכונות בשמות אלה. באופן מינימלי, אפשר להגדיר "תבונה" כזיקה אל כל הגורמים והנתונים הרלבנטיים, ו"רצון" ככוח המוביל לכך שאפשרויות מסוימות תתממשנה ולא אחרות. אם כן, מעצם קיומו של היקום, ומכך שהוא קיים בצורה מסוימת ולא אחרת, נראה סביר לומר שלאלוקים שעומד מאחוריו יש גם תבונה ורצון במובן כלשהו. זה לא מוכרח אולי – אבל בהחלט סביר.

מה כוללים התבונה והרצון הללו של אלוקים? יתכן שלא יותר מאשר את היצירה הבסיסית של היקום, או של חוקי הטבע שהובילו להופעת היקום. יתכן שכל מה שאלוקים עשה הוא ללחוץ על כפתור ההפעלה הראשוני, וכל מה שמתרחש אח"כ אינו מעניין אותו. אבל ישנן כמה סיבות להאמין שאלוקים מתעניין ביקום בצורה רחבה יותר. ראשית, המורכבות המדהימה שנמצאת בחלקים מהבריאה, ובפרט בעולם החי ובמערכות הביולוגיות, יוצרת רושם חזק של תכנון – דהיינו, של תופעה שיש מאחוריה תבונה ורצון. תיאוריית האבולוציה מנסה אמנם להסביר את כל אותן תופעות מבלי להניח תכנון מאחוריהן, אבל גם אם ההסבר שלה הוא אפשרי (מה ששנוי במחלוקת), זה עדיין לא הופך אותו להסבר הסביר יותר. יותר סביר להניח, שקיים תכנון בשלב כלשהו של התהליך – הסיבה היחידה לשלול זאת היא קמצנות מטאפיזית, או הפחד מעירוב גורמים על טבעיים במחקר המדעי. אבל אם כבר הנחנו את קיומו של מתכנן "על טבעי" ברמה הכללית של היקום, אין סיבה שלא נניח שהתכנון שלו יורד עד לפרטים הקטנים של המערכת, כולל הופעתם ותכונותיהם של בעלי חיים ובני אדם. במלים אחרות, זוהי הנחה סבירה שרצונו ותבונתו של אלוקים אינם מתייחסים רק לקיומו הכללי של היקום, אלא גם למתרחש בתוכו ברמה יותר פרטנית, עד לעיצוב גופם ותכונותיהם של בני האדם.

סיבה נוספת להאמין שהעניין של אלוקים בעולם לא הסתיים ברגע הבריאה, היא ריבונותם האוניברסאלית והמתמדת של חוקי הטבע על כל חלקי היקום. אנחנו מקבלים כמובן מאליו את העובדה, שכוחות כמו הגרביטציה, או חוק שימור החומר והאנרגיה, פועלים באופן קבוע ובלתי משתנה על כל חלקי העולם. אבל מהם אותם כוחות בכלל, ומה הסיבה לכך שהם פועלים בצורה כזו? כפי שמראה יובל שטייניץ באריכות ובבהירות בספרו "טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה", מכיוון שחוקי הטבע אינם חלק מעולם החומר, הרי שהם בהכרח קיימים ברוח, דהיינו ברוחו של אלוקים שאינו חומרי, ורצונו המתמיד נחוץ כדי לאכוף אותם בכל רגע ורגע על כל חלקיקי היקום הרבים מספור. אלמלא רצון מתמיד זה, החומר הדומם – שהוא מת וחסר כל כוח משל עצמו – לא היה מציית לא לגרביטציה, לא לחוק שימור האנרגיה, ולא לשום דבר אחר. כיוון שכך, יש להניח שהאל עדיין מתעניין בעולם ומשגיח עליו, ולא הסתלק ממנו לאחר לחיצת הכפתור הראשונה. לא אאריך בזה, והרוצה להרחיב יקרא את הספר.

אנו רואים אם כן, שאפשר להניח באופן סביר, שרצונו ותבונתו של אלוקים כוללים את כל חלקי היקום, מהכלל אל הפרט, ובכל הזמנים. עצם העובדה שהיקום קיים ברגע זה כפי שהוא עכשיו, היא משום שאלוקים רוצה שהוא יהיה כך ברגע זה. אלמלא אותו רצון, חוקי הטבע והיקום לא היו ממשיכים להתקיים כלל, או שלא היו מגיעים לצורה הנוכחית אליה הגיעו. ומכיוון שכל מערכות הטבע משולבות וקשורות זו בזו, הרי שברגע שהנחנו שאלוקים מתעניין בחלק מהן, אין סיבה לעשות חלוקה ואבחנה ולטעון שבמערכות אחרות הוא אינו מתעניין. אם נחזור לדוגמא של Windows, הרי שברגע שאנו מכירים בקיומה של תוכנת הפעלה בסיסית מעין זו, האפשרות הסבירה היא לייחס אליה את האחריות לכל המתרחש ברחבי המחשב, ולא להפקיע מתחומה תוכנות מסוימות בלי סיבה מיוחדת. וכך גם לגבי אלוקים: אותו כוח ראשוני שאחראי לקיומו של היקום ולתכונותיו, אחראי גם על הפרטים הקטנים שיצאו בו אל הפועל, ולא רק על התכנון "בגדול".

במאמר הבא נמשיך בע"ה להתקדם הלאה, ולהתקרב מהמסקנות הנוכחיות אל ההכרה ביהדות כדת אלוקית.