מיסטריום

 .לעתים רחוקות אני נתקל בסיפור שגורם לי להזיל דמעות ממש. אחד הסיפורים שעשו לי את זה, הוא "המשוואות הקרות", מאת טום גודווין – סיפור מדע בדיוני קצר, המופיע באנתולוגיה "מבחר הסיפורת הבדיונית" (בעריכת רוברט סילברברג), וניתן לקרוא אותו באנגלית כאן:

סיפור זה מתאר נערה צעירה ותמימה, שהתגנבה בחשאי לחללית כדי לבקר את אחיה בכוכב הלכת בו הוא עובד, ולהפתיע אותו לאחר שזמן רב לא התראו. היא יודעת שהדבר אסור, אך מוכנה לשלם את הקנס אם תידרש. לחרדתה הרבה, כאשר היא אכן מתגלה בידי טייס החללית, מתברר לה שהמשקל שנושאת חללית זו חושב במדויק כך שכמות הדלק תספיק להגעה ליעד – וכל משקל עודף יוביל באופן בלתי נמנע להתרסקות החללית ולמות כל נוסעיה. אין ברירה אלא להשליך למוות בחלל כל מסתנן בלתי חוקי, יהיו כוונותיו אשר יהיו. הטייס ואנשי הפיקוח כואבים כולם את הטרגדיה הקשה הזו, ומבינים שלנערה לא היה מושג מה היא עושה, וכוונותיה היו טובות; אבל חוקי הפיזיקה הם נוקשים ובלתי מתפשרים, ואין שום אפשרות למנוע התרסקות עם המשקל הנוכחי. הנערה מקבלת את הזמן האפשרי להסתגל לרעיון, ולנהל בקשר שיחה דומעת אחרונה עם אחיה – ואז היא פוסעת אל תא השילוח, ונפלטת אל מותה בחלל. נערה תמימה וטובת לב, שלא עשתה דבר שבגללו מגיע לה למות.

הסיפור בא להמחיש את הקור והניכור של חוקי הטבע, אותם גלגלי שיניים נוקשים המניעים את היקום, כשהם מסתובבים באופן מדויק וחסר סטיה, אדישים לחלוטין למשאלותיו של האדם וכוונותיו. אם מישהו בולע רעל, נכנס לאש, נופל מצוק גבוה, או נוגע בכבל חשמלי חשוף – לא מעניין את חוקי הטבע בכלל אם הוא טוב לב, צדיק, גומל חסדים ואיש משפחה אוהב. הם את שלהם יעשו, ותהא התוצאה כואבת כאשר תהא, אלא אם כן יתרחש נס. אי ידיעת החוקים אינה מהווה תירוץ להינצל מפגיעתם; לאורך ההיסטוריה מתו מיליוני בני אדם מזיהומים, מחלות ושאר פגעים, פשוט משום שלא הכירו את דרך פעולתם ואיך להינצל מהם, וגם לא יכלו לדעת. את החיידקים והמגיפות זה כמובן לא עניין. האדם הנפגע מחוקי הטבע, לא נפגע כעונש על אשמתו, אלא פשוט כי כך הם הדברים.

ומה אנו יכולים ללמוד מכך? חוקי הטבע הנם למעשה חוקיו של אלוקים (כידוע, "הטבע" = "אלהים" בגימטריא). המלה "טבע" היא חסרת משמעות בתור הסבר; הכוח היחיד המניע את היקום הוא רצונו של אלוקים. כיוון שכך, מתוך התבוננות בטבע אנו יכולים ללמוד משהו על דרכיו של האל, ועל הנהגתו את העולם.
כאשר אנשים מנסים לתאר לעצמם את טיבו ותכונותיו של אלוקים, פעמים רבות הם מעצבים את אמונותיהם על פי משאלות ליבם. הם יוצרים לעצמם דימוי של אלוקים, כפי שהם היו רוצים שיהיה – עם אותן תכונות ותארים שהם רואים כאידיאליים. למעשה הם בוראים את אלוקים בצלמם שלהם, כלשון הפסוק: "דימית היות אהיה כמוך". ועל סמך משאלות הלב הללו, מעבירים אותם אנשים ביקורת על האל כפי שהוא מתואר בתנ"ך או ביהדות, למשל, וטוענים שלא יתכן שאלוקים הוא כזה – קטנוני, גזען, שוביניסט, מהיר חימה וכדו'. הם מעדיפים לדמיין אלוקים שאוהב את כולם ללא אפליות; שאינו דורש שום דבר (חוץ מלהיות נחמדים אחד לשני); שמקבל כל אחד כפי שהוא, ולא שופט אף אחד; וכן הלאה.
אז אמנם אין לנו גישה ישירה לאלוקים, כדי לבחון מהן תכונותיו בדיוק, אבל הדרך הטובה ביותר שעומדת לפנינו (בנוסף לכתבי הקודש ולמסורת) היא לבחון את היצירה הגדולה שלו – היקום והחוקים השוררים בו, שמשקפים לפחות במידת מה את רצונותיו ומחשבותיו של האל.
הבה ניקח כמה ביקורות נפוצות כנגד אלוהי התנ"ך והיהדות, ונראה האם התבוננות במציאות מחזקת את אותן ביקורות או מפריכה אותן:

1. "לא יתכן שאלוקים הוא קטנוני. אתם באמת חושבים, שלמי שברא את היקום והגלקסיות, אכפת אם אתם תולשים נייר טואלט בשבת?! נראה לכם שזה מעניין אותו אם מישהו לא מחכה בין בשר לחלב?! שהוא יעניש בן אדם רק בגלל שהוא טלטל בלי עירוב?! זה מגוחך לחלוטין! אלוקים מתעסק בדברים גדולים, לא בפרטים קטנוניים שכאלה. מה שחשוב לו זה רק שנהיה אנשים נחמדים ואוהבים."
ומה אומר לנו הטבע? מתברר שאלוקים יצר חוקי טבע שהם מאד קטנוניים, יורדים לפרטים המדויקים, וחסרי כל התחשבות במי שחורג מהם. כפי שראינו לעיל, ל"טבע" אכפת מאד אם מישהו בולע כמה טיפות של חומר כימי מסוים, או נוגע בחוט החשמל הלא נכון, או סוטה טיפה עם ההגה כשהוא נוסע בכביש המהיר. שגיאה קטנה כזו עלולה לעלות לאדם בחייו, או בפגיעה חמורה ונכות לכל החיים. כדי לעבור את החיים בשלום ובבריאות, לא מספיק להיות נחמד ואוהב; צריך גם לדעת היטב את חוקי הטבע, ולשמור עליהם בקפדנות. אם אתה בולע חומרים מסרטנים, או שהבלמים ברכב שלך שחוקים, אתה יכול להיות הכי נחמד בעולם – ועדיין הטבע "הקטנוני" יגבה ממך מחיר מלא.
אז אם חוקי הטבע הם כל כך קטנוניים, למה שחוקי התורה לא יהיו כאלה? למה שהדרך לגן עדן ולהתעלות רוחנית, לא תהיה כרוכה בשמירה קפדנית וזהירה של פרטי הלכות, בדיוק כמו הדרך לבריאות גופנית? האם יש עוד תחום כלשהו בחיים, שמספיק להיות נחמד כדי להצליח בו? אדרבה, אם לשפוט לפי המציאות בעולם, אז התיאור של אלוקים כ"קטנוני" ויורד לפרטים, נשמע משכנע מאד. יש חוקי טבע פיזיים, ויש חוקי טבע רוחניים, אותם מגדירה לנו התורה; מי שעובר עליהם, ייענש בידי אותם חוקים עצמם. אלוקים לא צריך לשבת עם פנקס ולרשום לו עונש: האדם הוא המזיק לעצמו בחטאים שהוא עושה (אמנם בניגוד לחוקי הטבע, כאן יכולה מידת החסד להתערב כדי להמתיק את מידת הדין, ולהתחשב בנסיבות מקלות כמו ידיעת האדם וכוונתו).

2. "לא יתכן שאלוקים הוא גזען\שוביניסט. האל של התנ"ך והיהדות עושה אפליה בין עם ישראל לבין כל שאר האנושות, ובין גברים לנשים. זה סותר את העיקרון המקודש, לפיו כל בני האדם הם שווים, ללא הבדלי דת, גזע ומין. אין ספק שאלוקים הוא ליברל, והוא מתייחס לכל בני האדם בצורה שוויונית לגמרי."
אז קודם כל נציין, שהאשמת אלוקי התנ"ך ב"גזענות" מעידה על בורות עצומה. אין ביהדות שום אפליה על בסיס גזע, וכל אדם מכל גזע ועם יכול להצטרף לעם ישראל, ולהגיע למדרגות גבוהות ביותר. האפליה היא על בסיס דתי, לא גזעי. לגבי יחס היהדות לנשים, חומר אינסופי כבר נכתב בנושא, ולא ניכנס לזה כאן; אבל כמובן שהאשמה כמו "שוביניזם" היא רדודה ושטחית ביותר ביחס לתורה וליהדות.
על כל פנים, מה אומר לנו הטבע? הלו, אדון טבע, שמעת פעם על עיקרון השוויון המקודש? כי אם כן, ממש לא רואים את זה אצלך. כל בני האדם נולדים שווים? בדיחה טובה. אנשים נולדים בריאים וחולים, חכמים וטפשים, יפים ומכוערים, בשכונות פאר יוקרתיות או בבקתות בוץ מזוהמות. אין שום דבר שוויוני בטבע. גם לא ברמה של העמים: יש עמים שזכו לשפע כשרונות, לארץ פוריה ועשירה במשאבים, ולחיים של שגשוג ופריחה – ויש כאלה שמדשדשים מאות שנים בביצה של נחשלות, עוני, מלחמות, מחלות וכו'. ההיסטוריה של עם ישראל ללא ספק יוצאת דופן וייחודית מזו של כל שאר העמים – הן לחיוב והן לשלילה. הי, ומה עם האפליה העצומה בין האדם לשאר מיני בעלי החיים? למה מבין מיליוני מינים, רק לאדם יש שכל, יכולת דיבור וכישרון ברמה כה יוצאת דופן, בלי שום מין אחר שאפילו מתקרב לזה?
במלים אחרות, שוויון הוא הדבר האחרון שמעניין את הטבע, שמלא באפליות על כל צעד ושעל. יש בטבע פירמידה ברורה ומדרגות שונות של ברואים. ואם כך זה בטבע, אז למה שחוקי התורה לא יעשו גם הם אפליות בין יהודי לגוי, או בין גבר לאשה? כי זה לא ליברלי? נו, אז חבל מאד לליברלים – כנראה שאלוקים לא ממש מסכים איתם.

3. "לא יתכן שאלוקים הוא אכזרי. אלוקי התנ"ך מתואר כאל זועם ואכזרי, חסר סבלנות, שמעניש ומכה על כל חטא קטן, ולפעמים הורג אלפי אנשים על דברים של מה בכך. לא יתכן שאלוקים הוא כזה; אלוקים הוא כולו אהבה, חסד ורחמים כלפי כל הבריות, מקטן ועד גדול."
ומה אומר לנו הטבע? נכון שבטבע מתגלה שפע של חסד, טוב ורחמים, מאור השמש הזורח למעלה ועד לטעמן המתוק של העוגיות. אבל הטבע מלא גם אכזריות ואלימות ברמה בלתי נתפסת. אסונות טבע, מגיפות, פגעים למיניהם שהורגים המוני בני אדם; ורק תסתכלו על כל האלימות בעולם החי, המאבק הנצחי של טורף ונטרף, והאמצעים האכזריים בהם משתמשים חלק מהמינים כדי לפגוע באחרים.
הנה קחו למשל את הדוגמא האהובה עליי, הצרעה הנקראת אמפולקס קומפרסה (אתם יכולים לקרוא עליה בוויקיפדיה). מה שהיא עושה לג'וקים שהיא תופסת, פשוט מסמר שיער. מי לדעתכם ברא אותה, ועוד אינספור חרקים, זוחלים, דגים ויצורים מזוויעים לא פחות? מי ברא מפלצות כמו הכריש, או נגיף האבולה? אלוקים שכולו אך ורק אהבה וחסד? לא נראה לי.
המסקנה היא, שתיאורו של האל המקראי דווקא תואם להפליא את המציאות בעולמנו, וכל תיאור סימפטי יותר אינו אלא משאלת לב חסרת בסיס.

ואם אחרי כל זה ישאל השואל: בסדר, הוכחת שהטבע – ואלוקים שמאחוריו – הוא קטנוני, גזען, שוביניסט ואכזרי. אם זה נכון, אז אני לא רוצה שום קשר אליו! למה שאעבוד ישות מפלצתית שכזו?
את התשובה לכך כבר נתתי בהרחבה במאמר "אסיריו של האל המרושע", עיינו שם.
כאן רק אענה בקצרה, שמי ששואל שאלה כזו, כנראה שכח שאותו האל גם ברא אותו, את המוח שלו, ואת המצפון המוסרי שלו. מאיפה הגיע כל הטוב שבך, המצפון, החמלה והאהבה, אם לא מאלוקים? מאיפה הגיעו כל החסד, ההנאות והיופי שבבריאה, אם לא ממנו? לייחס לאלוקים רק את הרע ולא את הטוב, זה אבסורד נלעג.
אין לאדם שום דרך להיות חכם, מוסרי או צודק יותר ממי שלא רק ברא אותו, אלא את כל הבריאה כולה – כולל את חוקי המוסר והצדק הבסיסיים ביותר. אלוקים הוא המדד האבסולוטי: אם יש סתירה בין דעתך לבין דעתו של אלוקים, המסקנה ההכרחית היא שאתה טועה. לא רק כי אלוקים יותר חכם ממך, אלא כי הוא זה שהגדיר בכלל מהו "נכון" ומהו "שגוי". אלה שמעבירים ביקורת על האל, מתייחסים אליו כאילו היה רק עוד שחקן במגרש, כפוף לאותם חוקים כמו האדם; הם לא מבינים שהוא החוק בעצמו. שחקן כדורגל יכול להתווכח עם שחקנים אחרים, ואפילו עם השופט – אבל לא עם חוקי הכדורגל עצמם. מושג הטעות פשוט לא שייך לגביהם, וממילא גם לא לגבי אלוקים.

אך אל ייאוש. אלוקים הוא לא באמת עריץ קשוח כפי שתואר לעיל. נכון, יש בו גם את ההיבט הזה, שאין להתעלם ממנו; אבל יש בו גם, כמתואר בתנ"ך עצמו, הרבה מאד חסד, רחמים, אהבה וחמלה. כל הטוב, היופי והאושר שקיימים בעולם, מצחוקם של ילדים ועד היופי שבשמי הלילה – גם הם ממנו, וגם כל המידות הטובות שבאדם, החוכמה, היצירה, האהבה וכן הלאה. אלוקים יצר את הכל, את הטוב ואת הרע: "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע". והדרך ללמוד להכיר אותו היא באמצעות הספר שכתב – הלוא הוא העולם – והפירוש שחיבר לו – הלוא היא התורה (כלשונו של ר' צדוק הכהן מלובלין). אז אולי הוא לא יתגלה כאיזה אליל ניו-אייג'י סימפטי, אבל האמת עדיפה על האשליות.