הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות פורסם ב 29/08/2013 14:41:10
אם תשאלו קורא בן זמננו מי היה ניקולס פלמל, סיכוי טוב שהוא יאמר לכם שמדובר בחברו של הקוסם דמבלדור, שגילה יחד איתו את אבן החכמים. פלמל אמנם מוזכר ב"הארי פוטר ואבן החכמים", אבל הוא אינו יציר דמיונה של רולינג; למעשה מדובר בדמות היסטורית, אפופת אגדות ומסתורין. ניקולס (או ניקולה) פלמל היה אלכימאי שחי בצרפת במאה ה-14, ועל פי האגדה היה היחיד שהצליח להגשים את שתי שאיפותיהם של האלכימאים: הפיכת עופרת לזהב, ורקיחת שיקוי המעניק חיי נצח. זאת באמצעות אבן החכמים, שאת הרכבה גילה בעזרת ספר המאגיה המסתורי של יהודי בשם אברהם, שהתגלגל לידו.
אבל לא על ניקולס פלמל ההיסטורי אני רוצה לדבר, אלא על סדרת הספרים המצוינת המבוססת על דמותו – "הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות", מאת הסופר האירי מייקל סקוט, שאינה קשורה כלל להארי פוטר. מדובר בסדרת פנטזיה לנוער בת ששה כרכים, שתורגמו כולם לעברית, ואחרי שסיימתי לקרוא סוף סוף את הספר האחרון מתוכה, אני יכול להמליץ עליה בהתלהבות ובחום רב.
במרכז הסדרה נמצאים אח ואחות תאומים בני 15, ג'וש וסופי ניומן. עולמם משתנה כאשר הם מגלים שהזוג החביב מחנות הספרים הסמוכה, הם בעצם ניקולס פלמל ואשתו פרנל, בני אלמוות שגילם כ-600 שנה. מהר מאד מסתבכים האחים ברשת סבוכה של מזימות ומאבקי כוח, ומגלים שהם למעשה "תאומי האגדה" עליהם דברה נבואה עתיקה, שבתוכם גנוזים כוחות קסם כבירים, היכולים להציל את העולם – או להחריב אותו. עלילותיהם של התאומים ושל מדריכיהם, בני הזוג פלמל, מתפרסות על פני מקומות שונים בעולם, בזמן ובמימדים אחרים, במרוץ נואש לקראת רגע ההכרעה הגורלי עליו דברה הנבואה. העלילה סוחפת, מהירה ומותחת, שקשה להפסיק לקרוא באמצע, ובכל ספר מתגלים לקורא עולמות ודמויות חדשים ומרתקים, ופיתולים נוספים מצטרפים לתמונה (אמנם שני הספרים האחרונים כבר מאבדים את הרעננות ונעשים איטיים ומרוחים משהו, אבל עדיין מצליחים לרתק את הקורא ולהוביל אותו עד הסוף המפתיע).
בעולם של ניקולס פלמל, מתברר שבכל המיתולוגיות הקדומות, האגדות וסיפורי העמים, יש גרעין של אמת. בכדור הארץ התקיימו תרבויות עתיקות של גזעים שונים ורבי עוצמה, ששלטו בכוחות קסם וטכנולוגיה מתקדמים, הרבה לפני הופעת האדם, וחלק מאותן קדמונים עדיין חיים וקיימים עד היום. אלה אותן דמויות שתוארו במיתולוגיות השונות בתור אלים, שדים, מפלצות וגיבורים אגדתיים. חלק מהקדמונים שוחרים את טובת האנושות, ואילו אחרים, המכונים אשמנים, מעוניינים להשתלט מחדש על העולם, ולשעבד או להכחיד את בני האדם. שני הצדדים מגייסים לעזרתם בני אנוש יוצאי דופן, ומעניקים להם חיי אלמוות וכוחות קסם בתמורה לשירותם. למעשה, כפי שמציין סקוט, ג'וש וסופי הן הדמויות היחידות בסדרה שהן פרי דמיונו; כל שאר המשתתפים מבוססים על דמויות היסטוריות או מיתולוגיות קיימות. כך למשל אנו פוגשים את מרס, אודין, איזיס, אוזיריס, פרומתאוס, קצלקואטל, גלגמש וישויות רבות אחרות, לצידם של בני אלמוות כמו ד"ר ג'ון די, ניקולו מאקיאבלי, ז'אן ד'ארק, ויליאם שייקספיר, וירג'יניה דייר, בילי הנער וטיפוסים היסטוריים אחרים, מוכרים יותר או פחות. סקוט עשה מחקר יסודי ביותר על המיתולוגיות השונות, והצליח לשלב אותן זו בזו ובמציאות של ימינו בצורה מרהיבה שמגרה את הדמיון, ומעוררת את השאלה, כמה גרעינים של אמת אכן נמצאים באותם סיפורים קדומים. האם ההיסטוריה של עולמנו אכן עוצבה בידי כוחות נסתרים וישויות על-טבעיות, או שמא אין היא אלא רצף אקראי ומשעמם של כוחות פיזיקאליים עיוורים, כפי שטוענת המיתולוגיה המדענית נוסח "קיצור תולדות האנושות"?
סקוט מצליח להכניס עומק ואותנטיות בדמויות שלו, ולהפיח בהם חיים של ממש. הן הקדמונים והן בני האלמוות מתוארים כדמויות מורכבות ורבות פנים, כשלכל אחת יש את ההשקפות, השאיפות והחולשות שלה. חלקם אנושיים יותר, חלקם בלתי ניתנים להבנה. רוב הדמויות אינן רעות או טובות באופן מוחלט, והתנהלותם של שני הצדדים מעוררת שאלות מוסריות וערכיות רבות, עד שלפעמים קשה לדעת מי הצודק ומי הנבל. האם המטרה מקדשת את האמצעים? מהי בכלל המטרה הצודקת? מה מותר להקריב למענה? ומה קורה כאשר גורלם של שני עולמות עומד על הכף – ואחד מהם חייב להיחרב כדי שהשני יוכל להתקיים?
אי אפשר שלא להשוות את העומק והמורכבות הללו, לרוע האפל והמוחלט של הרעים בספרי הארי פוטר למשל, שהופך אותם לשטוחים ומשעממים למדי. כמו כן, בולט ההבדל בין הרצינות בה מתייחס סקוט לדמויות המיתיות, והיחס המכובד שהוא נותן להן, לבין הדמות הקריקטורית והמגוחכת שמעניק להן ריק ריירדן בספריו (פרסי ג'קסון, משפחת קיין והאלים המצריים, וכו'). ריירדן הופך את כל המיתולוגיות לבדיחה, והספרים שלו נראים יותר כמו תסריט לסרט הוליוודי רדוד ורב אפקטים (שללא ספק עמד לנגד עיניו בשעה שכתב אותם). אמנם ליצנות על עבודה זרה היא כשרה לחלוטין, אבל חוכמה גדולה אין בזה. אגב, בספרי ניקולס פלמל אותן דמויות קדמוניות אינן אלוהיות באמת, אלא רק שייכות לגזעים עתיקים, אם כי בני אדם סגדו להן לפעמים. כך שהספרים אינם מבטאים תפיסת עולם פגאנית, שוב בניגוד לספריו של ריירדן. בהקשר זה, מעניין לציין את היעדרן של דמויות תנ"כיות, או כאלה השייכות לתפיסות היהודיות והנוצריות (פרט למכשפת עין-דור, שהיא כנראה בעלת האוב שפגש שאול המלך). יתכן שסקוט, השומר על שתיקה לגבי אמונותיו הדתיות, נמנע בכוונה משילוב אלמנטים כאלה, שעלולים היו להפריע לחלק מהקוראים הדתיים.
מעבר לדילמות המוסריות שהועלו לעיל, ספרי ניקולס פלמל מעוררים את המחשבה על המשמעות של להיות אנושי. עבורנו, קיום אנושי פירושו חיים של כמה עשרות שנים, שרובם מוקדשים לעניינים כמו עבודה ופרנסה, ואז הזדקנות ומוות. איך זה להיות בן אלמוות שחי במשך מאות, אלפי, או עשרות אלפי שנים? איך ייראה אדם שנטל חלק במאורעות הגדולים של ההיסטוריה האנושית, וחי עד זמננו כדי לספר על כך? איזו השקפת עולם תהיה לישות בעלת כוחות קסם אדירים, שיכולה לברוא ולהחריב עולמות כרצונה? אלו שינויים יעברו על דמויות כאלה לאורך הדורות, והאם הן בכלל עוד יכולות להיחשב אנושיות? כיצד להתמודד עם הידיעה שעולמנו שלנו אינו אלא אחד מבין רבים; שגזעים קדומים שלטו בו לפנינו; ושאנו עצמנו איננו אלא חיילי שחמט בידיהם של כוחות מסתוריים ורבי עוצמה, המניעים אותנו ומשפיעים על גורלנו, בתוכניות שתוכננו אלפי שנים מראש? האם היינו רוצים להיות בני אלמוות רבי כוח ולקחת חלק במשחק הזה, ואולי אפילו לנסות לשנות את הכללים שלו – או שהיינו מעדיפים להמשיך בקיום השגרתי והפשוט שלנו? ומנקודת מבט יהודית – תארו לעצמכם שהיינו מגלים שאישים דגולים כמו שמשון הגיבור, דוד המלך, בר כוכבא, רשב"י או הרמב"ם, למעשה חיים בינינו גם היום; האם יש חוויה מרתקת יותר מאשר מפגש איתם?
עוד נקודה ראויה לשבח בספרים אלה, היא העדרם המוחלט של תיאורים לא-צנועים למיניהם. לא רק שאין אפילו רמז לנושאים מיניים, או תיאורים חושפניים של דמויות, אלא שהסדרה גם נקיה מכל אותה רומנטיקה דביקה ומטופשת לבני הנעורים, הנפוצה כל כך בסדרות אחרות. אין התאהבויות, נשיקות או קשקושים מעין אלה. שתי מערכות היחסים המרכזיות בסדרה, הן הקשר בין ג'וש וסופי, כאח ואחות, והקשר בין ניקולס פלמל ואשתו פרנל. הראשונה ממחישה את החיבור העמוק הקיים בין אחים, ואת כוחו לעמוד מול כל הקשיים והנסיונות שמאיימים עליו מבחוץ. השניה ממחישה את כוחה של הרומנטיקה האמיתית – לא ההתאהבויות המדומות של גיל הנעורים, אלא האהבה העמוקה והאמיתית בין בני זוג נשואים, החיים יחדיו כבר מאות שנים. הזמן הממושך רק העמיק את הקשר בין ניקולס ופרנל, ויצר ביניהם חיבור מיוחד, שקשה מאד להתחרות בו (זוג דומה שמופיע בסדרה הם הרוזן סאן-ז'רמאן ואשתו ז'אן ד'ארק, הממחישים את אותה נקודה). בניגוד בולט כל כך לאופנה המערבית העכשווית, הרואה בנישואין את סוף האהבה והרומנטיקה, מראה סקוט שאהבת אמת היא כמו יין ההולך ומשתבח עם הזמן. אילו לא באו הספרים אלא כדי להמחיש נקודה זו, דיינו.
אם תשאלו קורא בן זמננו מי היה ניקולס פלמל, סיכוי טוב שהוא יאמר לכם שמדובר בחברו של הקוסם דמבלדור, שגילה יחד איתו את אבן החכמים. פלמל אמנם מוזכר ב"הארי פוטר ואבן החכמים", אבל הוא אינו יציר דמיונה של רולינג; למעשה מדובר בדמות היסטורית, אפופת אגדות ומסתורין. ניקולס (או ניקולה) פלמל היה אלכימאי שחי בצרפת במאה ה-14, ועל פי האגדה היה היחיד שהצליח להגשים את שתי שאיפותיהם של האלכימאים: הפיכת עופרת לזהב, ורקיחת שיקוי המעניק חיי נצח. זאת באמצעות אבן החכמים, שאת הרכבה גילה בעזרת ספר המאגיה המסתורי של יהודי בשם אברהם, שהתגלגל לידו.
אבל לא על ניקולס פלמל ההיסטורי אני רוצה לדבר, אלא על סדרת הספרים המצוינת המבוססת על דמותו – "סודותיו של ניקולס פלמל בן האלמוות", מאת הסופר האירי מייקל סקוט, שאינה קשורה כלל להארי פוטר. מדובר בסדרת פנטזיה לנוער בת ששה כרכים, שתורגמו כולם לעברית, ואחרי שסיימתי לקרוא סוף סוף את הספר האחרון מתוכה, אני יכול להמליץ עליה בהתלהבות ובחום רב.
במרכז הסדרה נמצאים אח ואחות תאומים בני 15, ג'וש וסופי ניומן. עולמם משתנה כאשר הם מגלים שהזוג החביב מחנות הספרים הסמוכה, הם בעצם ניקולס פלמל ואשתו פרנל, בני אלמוות שגילם כ-600 שנה. מהר מאד מסתבכים האחים ברשת סבוכה של מזימות ומאבקי כוח, ומגלים שהם למעשה "תאומי האגדה" עליהם דברה נבואה עתיקה, שבתוכם גנוזים כוחות קסם כבירים, היכולים להציל את העולם – או להחריב אותו. עלילותיהם של התאומים ושל מדריכיהם, בני הזוג פלמל, מתפרסות על פני מקומות שונים בעולם, בזמן ובמימדים אחרים, במרוץ נואש לקראת רגע ההכרעה הגורלי עליו דברה הנבואה. העלילה סוחפת, מהירה ומותחת, שקשה להפסיק לקרוא באמצע, ובכל ספר מתגלים לקורא עולמות ודמויות חדשים ומרתקים, ופיתולים נוספים מצטרפים לתמונה (אמנם שני הספרים האחרונים כבר מאבדים את הרעננות ונעשים איטיים ומרוחים משהו, אבל עדיין מצליחים לרתק את הקורא ולהוביל אותו עד הסוף המפתיע).
בעולם של ניקולס פלמל, מתברר שבכל המיתולוגיות הקדומות, האגדות וסיפורי העמים, יש גרעין של אמת. בכדור הארץ התקיימו תרבויות עתיקות של גזעים שונים ורבי עוצמה, ששלטו בכוחות קסם וטכנולוגיה מתקדמים, הרבה לפני הופעת האדם, וחלק מאותן קדמונים עדיין חיים וקיימים עד היום. אלה אותן דמויות שתוארו במיתולוגיות השונות בתור אלים, שדים, מפלצות וגיבורים אגדתיים. חלק מהקדמונים שוחרים את טובת האנושות, ואילו אחרים, המכונים אשמנים, מעוניינים להשתלט מחדש על העולם, ולשעבד או להכחיד את בני האדם. שני הצדדים מגייסים לעזרתם בני אנוש יוצאי דופן, ומעניקים להם חיי אלמוות וכוחות קסם בתמורה לשירותם. למעשה, כפי שמציין סקוט, ג'וש וסופי הן הדמויות היחידות בסדרה שהן פרי דמיונו; כל שאר המשתתפים מבוססים על דמויות היסטוריות או מיתולוגיות קיימות. כך למשל אנו פוגשים את מרס, אודין, איזיס, אוזיריס, פרומתאוס, קצלקואטל, גלגמש וישויות רבות אחרות, לצידם של בני אלמוות כמו ד"ר ג'ון די, ניקולו מאקיאבלי, ז'אן ד'ארק, ויליאם שייקספיר, וירג'יניה דייר, בילי הנער וטיפוסים היסטוריים אחרים, מוכרים יותר או פחות. סקוט עשה מחקר יסודי ביותר על המיתולוגיות השונות, והצליח לשלב אותן זו בזו ובמציאות של ימינו בצורה מרהיבה שמגרה את הדמיון, ומעוררת את השאלה, כמה גרעינים של אמת אכן נמצאים באותם סיפורים קדומים. האם ההיסטוריה של עולמנו אכן עוצבה בידי כוחות נסתרים וישויות על-טבעיות, או שמא אין היא אלא רצף אקראי ומשעמם של כוחות פיזיקאליים עיוורים, כפי שטוענת המיתולוגיה המדענית נוסח "קיצור תולדות האנושות"?
סקוט מצליח להכניס עומק ואותנטיות בדמויות שלו, ולהפיח בהם חיים של ממש. הן הקדמונים והן בני האלמוות מתוארים כדמויות מורכבות ורבות פנים, כשלכל אחת יש את ההשקפות, השאיפות והחולשות שלה. חלקם אנושיים יותר, חלקם בלתי ניתנים להבנה. רוב הדמויות אינן רעות או טובות באופן מוחלט, והתנהלותם של שני הצדדים מעוררת שאלות מוסריות וערכיות רבות, עד שלפעמים קשה לדעת מי הצודק ומי הנבל. האם המטרה מקדשת את האמצעים? מהי בכלל המטרה הצודקת? מה מותר להקריב למענה? ומה קורה כאשר גורלם של שני עולמות עומד על הכף – ואחד מהם חייב להיחרב כדי שהשני יוכל להתקיים?
אי אפשר שלא להשוות את העומק והמורכבות הללו, לרוע האפל והמוחלט של הרעים בספרי הארי פוטר למשל, שהופך אותם לשטוחים ומשעממים למדי. כמו כן, בולט ההבדל בין הרצינות בה מתייחס סקוט לדמויות המיתיות, והיחס המכובד שהוא נותן להן, לבין הדמות הקריקטורית והמגוחכת שמעניק להן ריק ריירדן בספריו (פרסי ג'קסון, משפחת קיין והאלים המצריים, וכו'). ריירדן הופך את כל המיתולוגיות לבדיחה, והספרים שלו נראים יותר כמו תסריט לסרט הוליוודי רדוד ורב אפקטים (שללא ספק עמד לנגד עיניו בשעה שכתב אותם). אמנם ליצנות על עבודה זרה היא כשרה לחלוטין, אבל חוכמה גדולה אין בזה. אגב, בספרי ניקולס פלמל אותן דמויות קדמוניות אינן אלוהיות באמת, אלא רק שייכות לגזעים עתיקים, אם כי בני אדם סגדו להן לפעמים. כך שהספרים אינם מבטאים תפיסת עולם פגאנית, שוב בניגוד לספריו של ריירדן. בהקשר זה, מעניין לציין את היעדרן של דמויות תנ"כיות, או כאלה השייכות לתפיסות היהודיות והנוצריות (פרט למכשפת עין-דור, שהיא כנראה בעלת האוב שפגש שאול המלך). יתכן שסקוט, השומר על שתיקה לגבי אמונותיו הדתיות, נמנע בכוונה משילוב אלמנטים כאלה, שעלולים היו להפריע לחלק מהקוראים הדתיים.
מעבר לדילמות המוסריות שהועלו לעיל, ספרי ניקולס פלמל מעוררים את המחשבה על המשמעות של להיות אנושי. עבורנו, קיום אנושי פירושו חיים של כמה עשרות שנים, שרובם מוקדשים לעניינים כמו עבודה ופרנסה, ואז הזדקנות ומוות. איך זה להיות בן אלמוות שחי במשך מאות, אלפי, או עשרות אלפי שנים? איך ייראה אדם שנטל חלק במאורעות הגדולים של ההיסטוריה האנושית, וחי עד זמננו כדי לספר על כך? איזו השקפת עולם תהיה לישות בעלת כוחות קסם אדירים, שיכולה לברוא ולהחריב עולמות כרצונה? אלו שינויים יעברו על דמויות כאלה לאורך הדורות, והאם הן בכלל עוד יכולות להיחשב אנושיות? כיצד להתמודד עם הידיעה שעולמנו שלנו אינו אלא אחד מבין רבים; שגזעים קדומים שלטו בו לפנינו; ושאנו עצמנו איננו אלא חיילי שחמט בידיהם של כוחות מסתוריים ורבי עוצמה, המניעים אותנו ומשפיעים על גורלנו, בתוכניות שתוכננו אלפי שנים מראש? האם היינו רוצים להיות בני אלמוות רבי כוח ולקחת חלק במשחק הזה, ואולי אפילו לנסות לשנות את הכללים שלו – או שהיינו מעדיפים להמשיך בקיום השגרתי והפשוט שלנו? ומנקודת מבט יהודית – תארו לעצמכם שהיינו מגלים שאישים דגולים כמו שמשון הגיבור, דוד המלך, בר כוכבא, רשב"י או הרמב"ם, למעשה חיים בינינו גם היום; האם יש חוויה מרתקת יותר מאשר מפגש איתם?
עוד נקודה ראויה לשבח בספרים אלה, היא העדרם המוחלט של תיאורים לא-צנועים למיניהם. לא רק שאין אפילו רמז לנושאים מיניים, או תיאורים חושפניים של דמויות, אלא שהסדרה גם נקיה מכל אותה רומנטיקה דביקה ומטופשת לבני הנעורים, הנפוצה כל כך בסדרות אחרות. אין התאהבויות, נשיקות או קשקושים מעין אלה. שתי מערכות היחסים המרכזיות בסדרה, הן הקשר בין ג'וש וסופי, כאח ואחות, והקשר בין ניקולס פלמל ואשתו פרנל. הראשונה ממחישה את החיבור העמוק הקיים בין אחים, ואת כוחו לעמוד מול כל הקשיים והנסיונות שמאיימים עליו מבחוץ. השניה ממחישה את כוחה של הרומנטיקה האמיתית – לא ההתאהבויות המדומות של גיל הנעורים, אלא האהבה העמוקה והאמיתית בין בני זוג נשואים, החיים יחדיו כבר מאות שנים. הזמן הממושך רק העמיק את הקשר בין ניקולס ופרנל, ויצר ביניהם חיבור מיוחד, שקשה מאד להתחרות בו (זוג דומה שמופיע בסדרה הם הרוזן סאן-ז'רמאן ואשתו ז'אן ד'ארק, הממחישים את אותה נקודה). בניגוד בולט כל כך לאופנה המערבית העכשווית, הרואה בנישואין את סוף האהבה והרומנטיקה, מראה סקוט שאהבת אמת היא כמו יין ההולך ומשתבח עם הזמן. אילו לא באו הספרים אלא כדי להמחיש נקודה זו, דיינו.
