היי, קוראים לי משה ואני מאמין בשדים. לא מעט אנשים מתפלאים כשהם שומעים ממני הצהרות מעין אלה. מה לאדם רציונאלי ונאור כמוני, עם תארים מתקדמים בפילוסופיה, ולאמונות תפלות חשוכות שכאלה? אמונה בקיומם של שדים מתאימה אולי לכפריים נבערים בימי הביניים, או לתושבי מדינות העולם השלישי, לא לאדם המודרני והמשכיל. אז מה פתאום אני מאמין בשדים?
במאמר הבא אסביר למה לדעתי אמונה בשדים היא רציונאלית ואפילו סבירה, ואינה עומדת בסתירה למדע או להיגיון. אני לא מנסה לשכנע מישהו בקיומם של שדים, ובטח לא להוכיח אותו – רק להראות שאפשר להאמין בהם גם בלי להיות נבער או פסיכי יותר מדי.
בואו נסביר קודם כל מה הכוונה ב"מאמין" ומה הכוונה ב"שדים". "מאמין" פירושו להיות משוכנע, ברמה זו אחרת, באמיתותה של טענה מסוימת. השכנוע יכול לנוע בין פתיחות לאפשרות של אמיתות הטענה (או אי-שלילת הטענה), לבין שכנוע מוחלט וחד משמעי באמיתותה. באלוקים, למשל, אני משוכנע באופן המוחלט ביותר; בקיומם של שדים קצת פחות, וכשמדובר בייחוס תופעות ספציפיות לפעילותם של שדים, האמון שלי קרוב בד"כ לרמה של פתיחות לאפשרות, לא יותר (אלא אם כן יש ראיות משכנעות במיוחד).
ומה זה שדים? לצורך העניין, ישויות רוחניות לא-אנושיות, שמופיעות מדי פעם בעולמנו, ויכולות לפעול בו פעולות מסוימות, שלפעמים משפיעות על בני האדם. אמנם ה"רוחניות" שלהם לא ממש ברורה, ובמקורות רבים הם מתוארים כיצורים גשמיים למדי; אך לאור העובדה שאנחנו לא יודעים היום אפילו מה זה חומר, וכל שכן מה זה רוח, אין טעם להיכנס לדיונים בנושא. אבחנה חד משמעית ביניהם היא נחלת הפילוסופיה של ימי הביניים. אבל עזבו את ההגדרות המסובכות, שדים זה שדים וכולכם יודעים מה זה, אז אפשר לעבור לעיקר.
ובכן, התשובה הראשונית שלי לשאלה "למה אני מאמין בשדים", היא – למה לא?
נתחיל בזה שהמסורת היהודית מלאה וגדושה בסיפורי שדים. חז"ל התייחסו לשדים כאל מציאות מוכרת ויומיומית, ותיארו במקומות רבים מפגשים ושיחות איתם. לא מדובר בתיאוריות פרימיטיביות, המנסות להסביר תופעות טבע שונות, אלא בתיאורים של היכרות ראשונית וישירה עם אותם שדים. גם לא מדובר במשלים ואלגוריות בלבד, שכן לא מעט עניינים הנוגעים לשדים נפסקו להלכה, ומופיעים בפוסקים הראשונים והאחרונים ובשולחן ערוך. אז נכון שלא תמיד הידע המדעי של חז"ל היה מדויק, ולא כל מה שהם אומרים הוא כפשוטו – אבל כשמדובר בשדים, ניסיון להציג את דבריהם בצורה כזו מחטיא את האמת. חז"ל לא "האמינו" בשדים, כמו שאנחנו לא "מאמינים" בחיידקים. הם פשוט הכירו אותם כחלק מהמציאות בה חיו.
לא רק חז"ל, אלא גם גדולי ישראל בתקופות אחרות התייחסו לשדים כאל מציאות ברורה מאליה. ספר חסידים למשל, וכתבים אחרים של חסידי אשכנז, מכילים תיאורים רבים מספור של שדים ופעילויותיהם. שדים תופסים מקום מכובד בתורת הסוד ובקבלה, ולאחר התפשטותה של זו האחרונה, ברוב מרחבי המחשבה היהודית. אז כמובן שכמה אנשים יקפצו מיד ויצעקו שהרמב"ם לא האמין בשדים, והשמיט מ"היד החזקה" כל הלכה שקשורה אליהם. נו, בסדר – לא אמרתי שכל גדולי ישראל האמינו בשדים, ומי שלא מאמין בהם, לא אדון אותו ככופר. אבל אי אפשר להכחיש שבניגוד לרמב"ם, היו גדולים וטובים אחרים שבהחלט האמינו; ואין צורך להזכיר שוב את דבריו החריפים של הגר"א על הרמב"ם בנושאים מעין זה, לפיהם "הפילוסופיה הארורה היטתו ברוב לקחה". למעשה, לאור דברי חז"ל בנושא, השאלה המתבקשת היא לא על המאמינים בשדים, אלא על הרמב"ם עצמו – מה ראה לחלוק על חז"ל בזה? עוד רגע נחזור לנקודה זו.
לא רק ביהדות, אלא בעולם כולו, בכל התרבויות ובכל התקופות, רווחו אמונות בקיומם של שדים, ותועדו עדויות רבות מאד על היתקלויות איתם. ולא רק בזמנים חשוכים ופרימיטיביים, אלא גם בימינו. כן, גם בעידן המודרני, ישנם תיאורים ועדויות רבים מרחבי העולם על "מפגשים עם העל טבעי", מסוגים כאלה ואחרים. פעילות פולטרגייסט, דיבוקים, וחוויות מוזרות ומפחידות כאלה ואחרות, מתרחשות לא מעט, וניתן למצוא בקלות מידע עליהן ברחבי האינטרנט (הנה כמה דוגמאות מעניינות). אלא מה, אנשים רבים שוללים על הסף כל הסבר על טבעי לאותן תופעות, ומאמינים שלכולן יש הסבר טבעי ומדעי. גם לכך נתייחס עוד מעט.
על כל פנים, כבר בשלב זה מובן שהשאלה האמיתית מבחינתי היא "למה לא להאמין בשדים", ולא "למה כן להאמין". אילו הייתי חלילה איזה קמצן אונטולוגי, מדעניסט-מטריאליסט-אתאיסט – השאלה עלי היתה מובנת. אבל בתור יהודי מאמין, שעולמו מאוכלס גם ככה באלוקים, מלאכים, נשמות, גן עדן וגיהנום, ועולמות רוחניים למיניהם – ובכן, המקום מרווח מספיק כדי להכניס לתוכו גם שדים ככל הנדרש (ויעויין במאמרי "הסמטאות האפלות של המציאות"). ואם חז"ל אמרו שקיימים שדים, ואין לי שום סיבה מיוחדת לשלול זאת, אז אדרבה, התמיהה היא על אותם יהודים דתיים שאינם מאמינים בשדים, בין אם מדובר ברמב"ם או באחרים.
אז למה באמת האמונה בשדים נחשבת, גם בקרב חוגים דתיים מסוימים, כאמונה תפלה פרימיטיבית, בניגוד לאמונה בקיומם של מלאכים ונשמות למשל? הסיבה לכך לדעתי, קשורה יותר לאופנה ולמיתוסים מאשר להיגיון. ישנו איזה מיתוס, ששורשיו נעוצים כבר בפילוסופיה של ימי הביניים, לפיו קיומם של שדים הוא "בלתי הגיוני", או בגרסא המודרנית – "בלתי מדעי". אתייחס כעת לטענות הללו ואראה למה אין בהן ממש.
לגבי ה"לא הגיוני", או "סותר את השכל" – טענה זו יכלה להישמע אצל אותם פילוסופים רציונאליסטיים בימי הביניים, שהאמינו שבכוח השכל וההיגיון אפשר לגלות את כל סודות הבריאה, בלי לטרוח לקום אפילו מהכורסה. זוהי אותה גישה לפיה גם ספינת ברזל שטסה באוויר, היא "לא הגיונית", שלא לדבר על כמה גילויים מדעיים מדהימים יותר בני זמננו, שללא ספק היו נדחים על ידיה בבוז כ"אמונות הבל". נו, ברוך ה' כבר השתחררנו כיום מהדוגמטיות המחשבתית הזו, שיותר משהיא מבטאת היגיון, היא מבטאת דמיון מוגבל. המציאות, מתברר, עולה על הדמיון הפרוע ביותר, ובעולם של אינטרנט ולוויינים, קוואנטים וחורים שחורים – שדים הם הדבר האחרון שאפשר לשלול אותו כ"לא הגיוני".
לגבי ה"לא מדעי", תלוי למה בדיוק הכוונה. אם הכוונה היא שלא נמצאה עד כה הוכחה מדעית לקיומם של שדים – אני מסכים; אבל אם הכוונה היא שהמדע הפריך את קיומם של שדים, או שקיומם אינו אפשרי מבחינה מדעית – טענות אלה חסרות בסיס בעליל.
המדע לא יכול להפריך את קיומו של משהו כמו שדים. הוא יכול להפריך תופעות מסוימות שיוחסו להם, ולהראות שיש להן הסבר אחר – אבל זה לא מכחיש כמובן את אפשרות קיומם. אפילו לו יצויר שהמדע היה מוכיח באופן חד משמעי, שלכל העדויות והתופעות שיוחסו לשדים מאז ומעולם, יש הסבר טבעי אחר, עדיין זה לא היה מוכיח ששדים אינם קיימים, אלא רק ממעיט את הנימוקים להאמין בהם.
כל זה אילו אכן היה המדע מפריך חד משמעית כל מקרה המיוחס לשדים. בפועל, המציאות אפילו לא קרובה לזה. לא רק שהמדע לא יכול, כמובן, להפריך עדויות בנות מאות ואלפי שנים, אלא שגם בימינו אנו ישנם מקרים ותופעות רבות ומשונות, שלא נמצא להן הסבר טבעי משכנע. כמובן ש"משכנע" פה הוא עניין יחסי; אבל הסברים רבים שמציע המדע לתופעות מוזרות מעין אלה, הם לא יותר מפתרונות קסם כגון "הזיה", "הזיה המונית", "שיגעון", "השפעה של התת מודע", "דמיון", "מחלות נפש" וכן הלאה. כל עדות ראיה מתורצת כהזיה או שקר, כל תמונה או סרטון כזיוף. שימו לב – לא שהמדע הוכיח שזה ההסבר הנכון, הוא רק הציג זאת כהסבר אלטרנטיבי לטענה שמדובר בשדים או בגורם על-טבעי אחר. אבל אין שום סיבה אפריורית להעדיף את ההסברים הללו על פני הסברים "על טבעיים" – אלא אם כן מניחים מראש ש"אין דבר כזה על טבעי". וזו כבר הנחת יסוד, שאין שום סיבה מיוחדת לקבל.
חשוב לציין, שהשימוש במושג "על טבעי" פה הוא מבלבל ומטעה. מה הוא בכלל ה"טבע" שמעבר לו נמצא ה"על טבע"? אף מדען כיום לא סבור שאנו מכירים את הטבע לפני ולפנים, עד הסוף. להפך, ככל שחוקרים יותר מתברר שרב הסתום על הנגלה. מי יודע אם בעתיד לא יגלה המדע בעצמו את השדים, בתוך איזה "חומר אפל" או "מימד מקביל"? כמה אלפי שנים חלפו עד שגילו את קיומם של חיידקים, למשל? הצגת השדים כמשהו "על טבעי" יוצרת רושם כאילו הם בהכרח סותרים את חוקי הטבע, וממילא בלתי אפשריים. וכמובן שאין לזה כל בסיס. מה גם ששדים קשורים במהותם יותר לעולם הרוח (יהא אשר יהא) מאשר לחומר, וממילא נמצאים מחוץ למגרש הביתי של המדע. מי יודע אלו השפעה יכולה להיות להם על נפש האדם, ואם הם אינם הגורם למחלות נפש למיניהן? מי יכול להבדיל בין סתם שיגעון לבין דיבוק? כל זמן שלמדע אין שמץ של מושג באיזה אופן בדיוק מקושרת התודעה אל המוח (ואין לו), טענות על ישויות רוחניות שמשפיעות על התודעה, אינן מופרכות פחות מטענות על התת מודע, שבדרך כלל משליכים עליו את כל הצרות והתופעות הבלתי פתורות.
סיכומו של דבר, לא ההיגיון ולא המדע מפריכים את אפשרות קיומם של שדים. אפשר להתווכח על הראיות לקיומם, ואיזה הסבר משכנע יותר – הסבר "על טבעי", או הזיות למיניהן. אבל גם בלי הוכחות, האמונה בשדים היא רציונאלית לחלוטין גם לאור הידע המדעי הקיים כיום, ואולי אפילו דווקא לאורו. הטיות נגדה נובעות כאמור מאופנה של זלזול ב"אמונות תפלות" וב"רעיונות פרימיטיביים", לא מנימוקים הגיוניים. אבל מי יודע, אולי דוקא הזלזול הזה מונע את ההכרה בקיומן של תופעות חדשות ומעניינות, שיכולות להחכים אותנו ולהוסיף לנו ידע?
הערה לסיום. באווירה המודרנית של זלזול בשדים ודומיהם (אווירה שאמנם נחלשה בהרבה לאחרונה, בעקבות העידן החדש והפוסטמודרניזם), הרבה אנשים פוחדים לספר ולדווח על חוויות על טבעיות שקרו להם. הם חוששים שיתייחסו אליהם כמשוגעים או הוזים, ויפנו אותם לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. בדיון שהעליתי פעם בפייסבוק, הצגתי את השאלה מה הייתם עושים אילו היו מתרחשות בביתכם תופעות על טבעיות בעליל. מגיבים רבים סירבו להתייחס למקרה אפילו ברמה התאורטית (!). מבחינתם, לא רק שאין תופעות כאלה, אלא שאי אפשר אפילו להעלות על הדעת תופעות כאלה, וכל הסבר חייב להיות פסיכולוגי או פיזיקלי. אין פלא שכמה מגיבים אחרים, שרצו לשתף אותי בחוויות על טבעיות שהיו להם, העדיפו לעשות זאת באופן פרטי ולא בפומבי. לאור הדברים האלה, הטענה לפיה "היום אף אחד לא פוגש שדים", נשמעת דומה לטענתו של אחמדינג'אד לפיה "באיראן אין הומואים". בטח שאין – כי רע ומר יהיה גורלו של מי שיכריז על עצמו ככזה... נראה שהשאיפה להתרחק מטעויות ואמונות תפלות, הופכת לפעמים לסוג של אמונה תפלה מצד עצמה, בכוחו הכל-יכול של המדע להסביר כל דבר באופן מובן ו"טבעי". גישה כזו יכולה להרחיק מהאמת יותר מאשר לקרב אליה, ומן הראוי לתת עליה את הדעת.