מבוא לתורת המלאכים

מבוא לתורת המלאכים
פורסם ב 14/01/2014 17:38:50

 

קיים פער לא מובן, בין המקום המרכזי שתופסים המלאכים בכל תחומי היהדות, לבין המקום הזניח שהם ממלאים בתודעתו של היהודי המודרני. התנ"ך, ספרות חז"ל, תורת הסוד, התפילות, הפיוטים – כולם מכילים התייחסויות ארוכות ומגוונות למלאכים. פרקטיקות הקשורות למלאכים מהוות חלק מחייו של כל יהודי, החל מהצמדת הרגליים זו לזו בתפילת העמידה, כדרך המלאכים, ועד לבקשת ברכה ממלאכי השרת המלווים את האדם לביתו בערב שבת. בכל תפילת שחרית, ובכל חזרת הש"ץ, אנו חוזרים על שירת המלאכים לפני ה' ומצטרפים אליה. למרות זאת, נראה שהיהודי המודרני הממוצע לא מקדיש תשומת לב רבה ליישויות אלה. מספיק שהוא עושה טובה ומאמין באלוקים (באיזו צורה מעורפלת ומופשטת), אז להאמין גם במלאכים? לא צריך להגזים... לרוע מזלו, אפילו הרמב"ם לא מחלץ אותו בקלות מאמונה זו; למרות שהוא מתאר במורה הנבוכים את המלאכים באופן שמזהה אותם עם כוחות הטבע, הרי שגם שם וגם בהלכות יסודי התורה, הרמב"ם מציין במפורש שהם בעלי תודעה, תבונה והשגה עליונה של האלוה – ולייחס תבונה ורצון לכוח המשיכה או התרמודינמיקה, זה לא משהו שיהודי רציונאליסט ישמח במיוחד לעשות (לתיאור מהותם של המלאכים לפי הרמב"ם ורמח"ל, עיינו במאמר "מלאכים ותוכנות מחשב"). אבל בניגוד לשדים למשל, שאותם ניתן איכשהו לדחוק הצידה, למלאכים פשוט יש מקום מרכזי מדי ביהדות, מכדי שניתן יהיה לבטל אותם בהבל פה. מן הראוי אם כן, להתחיל להקדיש קצת יותר תשומת לב לישויות עליונות אלה, ולנסות להבין את תפקידם ואת חשיבותם עבורנו.

החומר הקיים על המלאכים במקורות היהדות הוא עצום ורב, וכמובן שלא ניתן להקיף כאן את כולו. המאמר הבא נועד להיות מעין מבוא, הסוקר את דמותם של המלאכים כפי שהיא מתוארת בתנ"ך, וקצת גם בדברי חז"ל והמפרשים. תיאורי המלאכים בספרות חז"ל, או במקורות מאוחרים יותר, דורשים התייחסות נפרדת וארוכה בהרבה.

 

מהו אם כן מלאך? ראשית יש להבחין, ששם זה משמש הן באופן פרטי והן באופן כללי. בתנ"ך נזכרים פעמים רבות "מלאך ה'", "מלאך האלוהים", או "מלאך" סתם. מדובר ביצורים עליונים, שוכני שמיים שאינם בשר ודם, הנשלחים בידי ה' לביצוע שליחויות שונות. ואכן, משמעות המלה "מלאך" הינה "שליח", וגם שליחים אנושיים נקראים לפעמים בשם זה. מלבד המלאכים הללו, מופיעות בתנ"ך עוד ישויות שמיימיות שונות: כרובים, שרפים, חיות, אופנים, בני האלוהים, בני אלים, קדושים, צבא השמים, שרי מעלה ועוד. כל אלה מכונים גם הם בשם הכולל "מלאכים", אם כי תפקידיהם ומאפייניהם שונים משל השליחים. בדרך כלל הם מתוארים כמהווים את הפמליה של מעלה, מלווים את ה', שרים את שבחו ומרבים את כבודו.

הראשונים מנו את סוגי המלאכים השונים, וסדרו אותם לפי מדרגתם וחשיבותם, אם כי ישנן דעות שונות בנושא. הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פ"ב) מנה עשר מדרגות במלאכים, לפי הסדר הבא, מהגדול לקטן: 1. חיות. 2. אופנים. 3. אראלים. 4. חשמלים. 5. שרפים. 6. מלאכים. 7. אלוהים. 8. בני אלוהים. 9. כרובים. 10. אישים. אמנם לא ברור מהם מקורותיו לדירוג זה. אחרים הציגו מדרגים שונים, שחלקם כוללים גם שנאנים ותרשישים, או טפסרים (עי' הרב אלישיב בספר הדע"ה ח"ב, דרוש ד ענף ה, שדן בשיטות השונות בעניין). מהתנ"ך עצמו קשה להסיק פרטים מדויקים בנושא. על כל פנים, כפי שניתן לראות, מלאכים נמנים ברשימה הן כשם כללי והן כסוג מסוים של ישויות.

 

איך נראים מלאכים? מהתיאורים בתנ"ך נראה שמלאכי ה' יכולים ללבוש דמויות שונות, בהתאם לשליחותם. בדרך כלל הם מופיעים בדמות אדם, שאינה מסגירה את טבעם האמיתי. כך עם המלאכים שביקרו את אברהם ולאחר מכן את לוט, המלאך שנאבק עם יעקב, והמלאכים שנגלו לגדעון ולמנוח. לעתים הם מופיעים בדמות אש, כמו המלאך שנגלה למשה בסנה, ועמוד האש שהלך לפני בני ישראל בצאתם ממצרים, או רכב האש וסוסי האש שהגנו על אלישע. לעתים הם נושאים חרב, כמו המלאך שנגלה לבלעם, והמלאך שהיכה בעם בימי דוד. לסוגים אחרים של מלאכים, יש צורות שונות: הכרובים, השומרים על פתח גן העדן ועל ארון הברית, מתוארים כבעלי כנפיים, אך צורתם הכללית אינה ידועה. יחזקאל תיאר בפירוט רב את החיות הנושאות את מרכבת ה', שלכל אחת מהן ארבעה ראשים שונים, ארבע כנפיים, וגוף מלא עיניים, ומאוחר יותר זיהה אותן ככרובים. נראה שצורתם היתה שונה משל הכרובים במקדש, שיחזקאל הכיר ללא ספק, שכן אילו היתה זהה, היה מכיר אותם מיד ככאלה. לשרפים המופיעים בחזון ישעיהו יש שש כנפיים, שבשתיים מתוכן הם מכסים את פניהם, בשתיים את רגליהם, ובשתיים מעופפים. גם דמותם הכללית אינה ידועה, ויש משערים שהיא דומה לנחש מעופף בעל ידיים ורגליים. כמו כן ישנם האופנים, שדמותם כגלגל עשוי בתוך גלגל, והם מלאים עיניים, אם כי מהתיאור ביחזקאל לא ברור אם הם יצורים חיים או מעין כלי רכב. לגבי שאר סוגי המלאכים, אין בתנ"ך תיאור של דמותם. הדימוי הנפוץ כל כך של מלאך כאדם בעל זוג כנפיים, מופיע בתנ"ך רק בחזון זכריה, הרואה בחלומו שתי נשים בעלות כנפיים ככנפי החסידה. אבל יתכן שזו גם היתה דמותם של הכרובים והשרפים.

כאן המקום להעיר, שבניגוד לתפיסה לפיה המלאכים הם יצורים רוחניים לחלוטין, וממילא חסרי צורה, ודמותם היא מעין חיזיון נבואי בלבד – הרי שמדברי חז"ל נראה שלמלאכים יש "פיזיולוגיה" מסוימת. במסכת חגיגה (טז, א) מתארים חכמים את התכונות המשותפות למלאכים, לשדים ולבני אדם, ומציינים שהשדים שווים למלאכי השרת בכך שיש להם כנפיים, ושהם טסים מסוף העולם ועד סופו. מניית הכנפיים והטיסה כשתי תכונות שונות, מעידה על כך שהכנפיים הם מאפיין פיזיולוגי, ולא רק ביטוי אלגורי ליכולת המעוף. כמו כן מצויין שם שאחד הדברים בהם דומים בני האדם למלאכים הוא, שהם מהלכים בקומה זקופה – תכונה פיזיולוגית אף היא. בירושלמי (ברכות א, א) נאמר שלמלאכים אין "קפיצין", דהיינו מפרקים ברגליים, ולכן רגליהם רגל ישרה, והם נקראים "עומדים" ואינם יושבים לעולם. ממקורות אלה ואחרים נראה שלפחות לחלק מסוגי המלאכים, יש דמות וצורה של ממש. חז"ל לא הבחינו בין חומר לרוח בצורה חדה כמו זו של הפילוסופיה הימי-ביניימית, ולא הוטרדו משאלות כמו איך תיתכן דמות ליצור רוחני. לאור המדע המודרני, המטשטש גם הוא את הגבול בין חומר לרוח עד שקשה להבדיל ביניהם, נראה שאבחנות וקושיות כאלה מיותרות גם עבורנו.

 

מהם תפקידיהם של המלאכים? מלאכי ה' משמשים כאמור כשליחים, ותפקידם בדרך כלל להעביר מסר לאדם מסוים, כמו המלאכים שנשלחו לאברהם, להגר, ליעקב, לבלעם, לגדעון ולמנוח. לעתים הם נשלחים לבצע עונש אלוהי, להרוג ולהשחית, כמו המלאכים שהפכו את סדום ועמורה, המלאך המשחית שהיכה את העם במגיפה בימי דוד, והמלאך שהשמיד את צבא סנחריב מלך אשור במצור על ירושלים. לעתים הם מגינים על הצדיקים, כמו אלישע הנביא, וכמתואר בתהלים ובמקומות אחרים. אצל הנביאים המאוחרים מגלות בבל, יחזקאל, זכריה ודניאל, מתחילים להופיע המלאכים בחזון הנבואה או בחלום, בו הם מוסרים לנביא מידע ומבארים לו דברים סתומים (דעת הרמב"ם, לפיה כל מקום בו מופיע מלאך, הוא חזון נבואי ולא בהקיץ – קשה להולמה, וכבר הקשו עליו רבים). לגבי סוגים שונים של מלאכים, ידוע שהכרובים הם השומרים על גן העדן, השרפים סובבים את כסא ה' ומזמרים את קדושתו, והחיות והאופנים מהווים את מרכבת ה'. כמו כן מוזכר שר צבא ה' שהתגלה ליהושע ביריחו. בספר דניאל מתוארים לראשונה מלאכים בתור שרי האומות, כמו שר יוון ושר פרס. בספר איוב מופיע מלאך יוצא דופן, הלוא הוא השטן, שדורש התייחסות נפרדת.

 

מהם שמותיהם של המלאכים? לכל אורך התנ"ך לא נזכרים שמות פרטיים למלאכים, וכאשר יעקב ומנוח שואלים מלאך לשמו, הוא מתחמק מלהשיב ("למה זה תשאל לשמי"). אמנם יש מפרשים שעזאזל, או עזזאל, אליו נשלח השעיר ביום כיפור, הוא שמו של מלאך. ספר דניאל הוא היחיד המוסר את שמותיהם של שני מלאכים, מיכאל וגבריאל. על כך נאמר בירושלמי (ר"ה א, ב), ששמות המלאכים עלו עם ישראל מבבל. בספרים החיצוניים מתקופת בית שני, כמו ספר חנוך וספר טוביה, מופיעים שמות נוספים של מלאכים, כמו רפאל ואוריאל (או נוריאל), שיחד עם מיכאל וגבריאל מהווים לפי חז"ל את רביעיית המלאכים החשובה ביותר. בספרות חז"ל הולכים שמות המלאכים ומתרבים, וביניהם מופיעים גם בעלי צלצול יווני, כמו מטטרון וסנדלפון, וכן יורקמו שר הברד, אכתריאל ה' צבאות, סוריאל שר הפנים, סמאל, ומלאך המוות. בספרות ההיכלות ובתורת הסוד, נזכרים כבר שמות של מלאכים רבים לאין שיעור.

 

האם למלאכים יש רצון חופשי? מלאכי ה' המופיעים בתנ"ך עושים רושם של יצורים חסרי אישיות או רצון עצמי, הממלאים את שליחותם כמעין רובוטים. זו גם הסיבה לכך שלעתים נקרא המלאך בשם ה' עצמו, שכן אין הוא אלא צינור לרצון ה' ולדברו, ללא מהות עצמית (דיון ארוך בנושא קיים במפרשים סביב הודעת ה' למשה לאחר חטא העגל, שלא ילך בעצמו בתוך בני ישראל אלא ישלח מלאך במקומו). בספר דניאל לעומת זאת, בו נזכרים כאמור לראשונה שמותיהם של המלאכים, מתוארים המלאכים כיצורים בעלי אופי ואישיות, שאף מנהלים ביניהם מאבקים על ההיסטוריה והשליטה בעולם. זוהי גם דמותם של המלאכים כפי שהיא עולה בהרחבה ממקורות רבים בספרות חז"ל, המתארים אותם כמתווכחים לעתים עם ה' או אחד עם השני, כבעלי אופי ותכונות שונות, שלעתים אף חורגים בשוגג או במכוון ממילוי הוראותיהם, ואף נענשים על כך. המלאכים שחז"ל מתארים הם בהחלט לא רובוטים חסרי בחירה, ויש להם חיים עשירים מאד משל עצמם. אבל כאמור, זה נושא בפני עצמו.

 

האם מלאכים יכולים לחטוא וליפול? בסוף פרשת בראשית מסופר על בני האלוהים, שלקחו להם נשים מבנות האדם והולידו את הנפילים. למרות שמפרשים רבים הסבירו תיאור זה כמתייחס ל"בני המושלים והשרים", פירוש זה בהחלט אינו הפשט, ואינו מתיישב יפה עם הכתובים. הפירוש הפשוט הוא, כפי שמתואר בהרחבה במדרשים שונים, שמדובר במלאכים (כמו בני האלוהים בספר איוב), שירדו מהשמים, לבשו דמות בשר ודם, התערבו בבני האדם והולידו מהם ענקים ומפלצות. תיאור מפורט של נפילה זו מופיע בפרקי דרבי אליעזר, המתאר את סמאל כראש המלאכים המורדים, ומזהה אותו עם הנחש הקדמוני (באופן דומה מאד, להבדיל, לגרסא הנוצרית על מרד לוציפר וסיעתו). גם בספר חנוך, אחד הספרים החיצוניים מתקופת בית שני, מסופר באריכות על אותם מלאכים שנפלו. מלאכים אחרים לאורך ההיסטוריה, כנראה לא נפלו באופן חמור כל כך, אבל חז"ל ייחסו גם להם חריגות ופגמים בביצוע תפקידם. נראה שבניגוד לדעה הרווחת, להיות מלאך זה לא בהכרח להיות מושלם, וכמו שנאמר באיוב: "הן בקדושיו לא יאמין, ובמלאכיו ישים תהלה"; והמפרשים דנו בשאלה איך יתכן חטא למלאך, שאין לו יצר הרע. מעניין לציין, שעל פי חז"ל, קיימת קנאה מתמדת מצד חלק מהמלאכים כלפי האדם, שבאה לידי ביטוי הן בהתנגדות לעצם בריאתו, והן להענקת יחס עודף כלפיו, כמו במתן תורה. יש מעין תחרות בין האדם למלאכים על המעמד המועדף לפני ה'. עם זאת, כאשר פוגשים המלאכים בצדיקים המצדיקים את אהבת ה' כלפיהם, הם נוהגים איתם בכבוד ובידידות.

 

האם יש מלאכים בינינו היום? האם הם מסתובבים בינינו, רואים ואינם נראים, ואולי אפילו נגלים לפעמים בדמות אדם בלתי מחשידה? יתכן מאד שכן. אבל זה כבר נושא לפעם אחרת.





print
כניסה למערכת