מלחמה היא גיהנום, אמר הגנרל שרמן. וכמו הגיהנום, יש בה משהו מושך ומרתק, אפילו יותר מגן עדן. אנחנו אמנם לא מעוניינים להיקלע בעצמנו למלחמה, אבל כן נהנים מאד לצפות בסרטי מלחמה, לשחק במשחקי מלחמה, לקרוא על מלחמות. הסבל והייסורים של מלחמות העבר, הם החומר לסרטים המגניבים של העתיד. אחוז הסרטים והמשחקים העוסקים בלחימה על סוגיה השונים, דומה לאחוז השירים העוסקים באהבה – מה שמעורר עניין לכשעצמו. אם נרצה או לא נרצה, מלחמה היא חלק בסיסי מהמציאות בעולמנו, מרמת היצורים החד-תאיים, דרך כל שרשרת המזון ועד למלחמות עולם גרעיניות.
אפשר לחלק את המלחמות לשלושה סוגים כלליים. הסוג הראשון הוא מלחמה סתמית, בה אף אחד מהצדדים אינו מייצג באופן מובהק את הטוב או הרוע. רוב המלחמות בהיסטוריה האנושית שייכות לקטגוריה הזו, בין אם מדובר במלחמות פרס ויוון, רומא וקרתגו, צרפת ובריטניה או רוסיה וגרמניה. שני הצדדים יוצאים להילחם מנימוקים אינטרסנטיים ארציים, כמו שטחים, כלכלה, משאבים והגנה עצמית. לפעמים מעורבים גם גורמים דתיים או אידיאולוגיים בלחימה, אבל משקלם של אלה זניח לרוב. מלחמות אלה הן המשעממות ביותר עבור הצופה מבחוץ, כי מכיוון שאין הבדל מהותי בין הצדדים, הרי שלא ממש משנה מי ינצח.
הסוג השני הוא מלחמת הטוב ברוע. מלחמה כזו היא ביטוי למאבק האפי בין כוחות הטוב והרוע הקוסמיים, ובתור כזו, היא החומר ממנו עשויים מיתוסים ואגדות. יתכן שניתן למצוא בעולמנו מקרים ייצוגיים של מלחמה מעין זו – בעלות הברית מול גרמניה הנאצית, או ישראל מול מדינות ערב, למשל – אבל הם יהיו כמובן שנויים במחלוקת. קל יותר למצוא נציגים מובהקים של הרוע מאשר של הטוב, ולא כל מי שנלחם ברוע הופך אוטומטית לנציג הטוב. כיוון שכך, מלחמות כאלה נמצאות בעיקר בעולם הפנטזיה, שם ניתן למצוא את הטוב והרע, האור והחושך בטהרתם; שר הטבעות, מלחמת הכוכבים, הרובוטריקים והארי פוטר הן דוגמאות מובהקות לסוג זה של מלחמה. מלחמות כאלה מעוררות עניין רב בצופה, שכן לתוצאותיהן יש השלכות הרות גורל; החיסרון שבהן הוא הדאגה לגורלו של הצד הטוב, שעלול להפסיד או לספוג אבידות כואבות. הטובים נתונים פעמים רבות בנחיתות מול הרעים, בשל היותם חנונים שוחרי שלום, או בשל מגבלות מוסריות שהם שמים על עצמם. הרעים לעומת זאת נוטים להיות מגניבים יותר ומוכשרים יותר בלחימה, מה שעשוי לעורר הזדהות כלפיהם, בעיקר מצד ילדים. גורמים אלה מהווים הפרעה מסוימת להנאה מהצפיה במלחמות הטוב והרוע.
וזה מביא אותנו לסוג הכיפי ביותר של מלחמות – מלחמת רוע נגד רוע (מלחמת טוב נגד טוב היא דבר נדיר ביותר, ובדרך כלל נובעת מאי הבנה או טעות). כאשר שני הצדדים מרושעים ואכזריים, הנאת הצפיה היא שלמה: מצד אחד, שניהם נלחמים עד הסוף, בלי מגבלות מוסריות מייבשות, ותוך שימוש בכל המגניבות והיצירתיות המאפיינות את הרעים; ומצד שני, לא קיימת דאגה לשלומו של אחד מהצדדים, ואפשר לאחל לשניהם בהצלחה מכל הלב. מלחמה היא התחום של הרעים, הם עושים אותה בצורה הטובה ביותר, ולכן אין כמו לתת להם לכסח אחד את השני, כשמי שמרוויח מהעסק זה הטובים – אלא אם כן הם בדיוק נקלעו באמצע...
דוגמאות היסטוריות למלחמות כאלה כוללות את המונגולים נגד החששין, ברית המועצות נגד גרמניה הנאצית, עיראק נגד איראן, דאעש נגד חיזבאללה (בקרוב?). אבל כמו במלחמת הטוב נגד הרוע, גם הפעם ייצוגים מוצלחים יותר נמצאים דווקא בתחום הבדיוני. נביא להלן כמה דוגמאות.
במהדורות הישנות של מבוכים ודרקונים, מתוארת מלחמה המתחוללת במישורי הקיום התחתונים מראשית הבריאה ללא הפסקה – הלוא היא מלחמת הדם, בין השדים שוכני התהום (המכונים גם טאנארי) לבין השטנים שליטי הגיהנום (המכונים גם באאטזו). למרות ששני הצדדים מרושעים ואפלים באותה מידה, קיים ביניהם הבדל פילוסופי הנוגע בעצם מהותם, ודוחף אותם למלחמה נצחית האחד נגד השני: השדים מייצגים את התוהו המוחלט, ואילו השטנים את הסדר המוחלט. הראשונים שואפים לאנרכיה פראית ומשתוללת, והאחרונים לשלטון אבסולוטי וקפדני על כל הבריאה. כיוון שכך, מלחמת הדם ביניהם משתוללת ללא מעצורים במשך אלפי שנים לאין מספר, כאשר לצידם של השדים ניצב יתרונם המספרי העצום, ואילו לצידם של השטנים ניצבים הארגון, התיחכום והסדר שלהם. כוחות הטוב השוכנים בעולמות העליונים, המלאכים ודומיהם, יכולים רק להיות אסירי תודה על מלחמת הדם, המונעת מכוחות הרוע להתאחד ולהנחיל לטוב מפלה ניצחת. אגב, בגרסה של Pathfinder קיימת קבוצה נוספת של ישויות אפלות, הדיימונים, שמטרתם אינה סדר או רוע אלא השמדה וכיליון מוחלט של כל הבריאה. בראשם עומדים ארבעת פרשת האפוקליפסה, והם מהווים משקל נוסף במערכת האיזונים של היקום.
גם בעולם של רייבנלופט אפשר למצוא לא מעט רוע נגד רוע. אדוני האופל של הממלכות עסוקים באופן תמידי במזימות ותוכניות האחד נגד השני: ולאד דראקוב נגד אזאלין רקס, אזאלין נגד סטראד פון זרוביץ', סטראד נגד הלורד סות', סות' נגד מאלוצ'יו אדר, וקנה נגד קאס המשמיד, וכן הלאה. לא תמיד המאבקים מפורטים בצורה מספקת, אבל עדיין יש כאן חומר להשראה.
נעבור לכמה דוגמאות מתחום הקולנוע. האחת היא הנוסע השמיני נגד הטורף. מדובר בשני סוגי החייזרים המפחידים והמסוכנים ביותר שנראו על המסך הגדול, כאשר כל אחד מהם זכה לסדרת סרטים מצליחה בפני עצמו לפני שהמפיקים הפגישו ביניהם. הנוסע השמיני (Alien) הוא יצור המכונה קסנומורף (xenomorph), והוא מהווה את הסיוט הביולוגי האולטימטיבי, כשהוא משלב בין אלמנטים של זוחל וחרק, בתוספת נשקים טבעיים כמו עוקץ משתק, זנב ארסי ומלתעות כפולות. מה שמפחיד בו במיוחד הוא מעגל החיים וההתרבות שלו, הכולל השתלת עוברים בתוך בטנם של יצורים אחרים (כמו בני אדם), הפורצים החוצה כשהם בשלים תוך כדי שהם הורגים את הקורבן. הקסנומורפים מתרבים ומתבגרים בקצב מפחיד, ויכולים להכחיד במהירות אוכלוסיות של כוכבי לכת שלמים. תבונתם אמנם חייתית בלבד (כנראה – לפעמים דווקא נראה שהם מסוגלים לחשיבה לא רעה), אבל הם ערמומיים ומוכשרים מאד בציד, קשים מאד להריגה, ופועלים בקבוצות בהנהגת "מלכת הכוורת" המפלצתית שלהם.
הטורף, לעומת זאת, הוא חייזר הומנואידי יותר, שנראה כמו דמוי אדם בעל ראש מפלצתי עם ארבע לסתות. רמתם הטכנולוגית של הטורפים גבוהה ביותר, והם משתמשים בציוד משוכלל שהופך אותם לציידים האולטימטיביים: חליפות שריון המסוגלות להפוך לבלתי נראות, משקפי רנטגן, תותחי פלזמה נישאי כתף, ומגוון מרשים של להבים, רשתות ושאר מיני נשק קר וחם. הספורט הלאומי של הטורפים הוא הציד, והם צדים רק את היצורים המסוכנים ביותר – בין אם מדובר ביחידת נחתים אמריקאית בלב הג'ונגל, או במושבה של קסנומורפים בתוך פירמידה עתיקה מתחת הקרח.
שני סוגי היצורים נפגשו כאמור במאבק איתנים בסרט הנוסע השמיני נגד הטורף ובהמשכו (שהוא הרבה פחות מוצלח), כאשר בני האדם נקלעים לרוע מזלם במרכז המאבק, וכמו שאומר המוטו של הסרט: "לא משנה מי מנצח – אנחנו מפסידים". המאבק הוא למעשה מול הרוע החייתי, העיוור והאינסטינקטיבי של הנוסע השמיני, המייצג את כוחו של הטבע, לבין הרוע התבוני, המתוחכם והטכנולוגי של הטורפים, המייצגים קידמה חסרת מצפון. עם מי קל לנו יותר להזדהות – עם זה שהורג אותנו מתוך אינסטינקט, או מתוך בחירה? ועם מי קל יותר לשתף פעולה? לא משנה במי אתם בוחרים, המלחמה עצמה בהחלט ראויה לצפיה.
סרט נוסף המציג את מלחמת הרוע ברוע הוא פרדי נגד ג'ייסון. את שני האייקונים הללו של סרטי האימה תיארתי בהרחבה במקום אחר, ולא אאריך בזה שוב. לענייננו, מה שחשוב הוא שוב המפגש בין שני פנים של הרוע המוחלט – הטבח הקר וחסר הרגש של ג'ייסון מול הסאדיזם התאוותני של פרדי. וגם הפעם, מי שנקלעים באמצע הם הצעירים התמימים (והפחות תמימים).
סדרת סרטים שלמה המוקדשת לכאורה למלחמת רוע ברוע היא מלחמת האופל, המתארת את המאבק הנצחי בין הערפדים לאנשי הזאב, ומדי פעם מול בני האדם הנקלעים לתוכו. אבל מעבר לאפקטים ולסצנות הלחימה המרהיבות, אין בסרטים הללו בעצם שום דבר – לא עלילה, לא תוכן, לא עומק לדמויות, לא שום דבר פרט לאוסף קטעי לחימה ולכמה קטעי קישור ביניהם. לא מעט אנשים נהנים מזה, אבל אין כאן המחשה לרוע של ממש. למעשה, לא ברור אפילו באיזה מובן הערפדים ואנשי הזאב הם "רעים", אם בכלל. כך שהכיף שבצפייה ברשעים המשמידים אחד את השני, פחות קיים כאן.
דוגמא ספרותית מצויינת לרוע נגד רוע מופיעה בספר חניבעל של תומאס האריס, המשכו של שתיקת הכבשים (יצא גם כסרט, לא ראיתי). ד"ר חניבעל לקטר, הקניבל הידוע לשמצה, מוצא את עצמו נרדף בידי אחד מקרבנותיו-לשעבר, מייסון ורג'ר – פסיכופאת אכזרי לא פחות ממנו, שרוצה לנקום בלקטר ולהאכיל אותו לחזירים שלו. המאבק בין השניים הוא לא פיזי, אלא בעיקר מלחמת מוחות בין שני גאונים מעוותים וחסרי מעצורים. אבל מה שבאמת הייתי רוצה לראות, זה סרט שמציג את חניבעל נגד ג'יגסו, גיבורם של סרטי המסור. דמותו של ג'יגסו (שתיארתי בהרחבה בעבר) שונה בעליל מזו של חניבעל או ורג'ר, ותפיסת הצדק שלו יכולה בהחלט להניע אותו לנסות לכלוא את חניבעל באחד ה"משחקים" הקטלניים שלו. שני האישים הם גאונים יוצאי דופן, המסוגלים להיכנס לראש של יריבם ולצפות כמה מהלכים קדימה. חניבעל קשוח יותר פיזית ומתוחכם פסיכולוגית, ואילו לצידו של ג'יגסו עומדים ידע הנדסי מתקדם, ציוד נרחב וצוות עוזרים נאמנים. סרט שמפגיש אותם יכול להיות חוויה מרתקת בהחלט – לתשומת ליבם של המפיקים בינינו (טריילר פיקטיבי לסרט כזה אפשר לראות כאן). אני הייתי מהמר בהחלט על ג'יגסו, לא רק מפני שאני אוהב אותו יותר, אלא משום שחניבעל לא הפגין מעולם את אותה רמה של גאונות אסטרטגית כמו ג'יגסו, לא תימרן מעולם מבצעים מרובי אנשים ומרכיבים, ונלכד בעבר הן בידי המשטרה והן בידי ורג'ר, בעוד ג'יגסו לא נלכד מעולם (אלא אם כן רצה בכך) ותמיד הקדים את יריביו בכמה וכמה מהלכים. הידע ההומני הנרחב של חניבעל לא היה מועיל לו מול המלכודות המכאניות של ג'יגסו. הוא אמנם יכול לנצח אותו בקרב פנים אל פנים, אבל סביר להניח שלא יצליח לעולם להגיע לקרבה כזו. ואולי יותר מעניין היה לצפות בשיחה ביניהם מאשר בדו קרב?
אפשר לחשוב על עוד הרבה דוגמאות של רוע נגד רוע מרחבי הספרות והמדיה (גרגמל נגד פה-גדול, שקרניקים נגד יוניקרון, שודדי הקאריביים, הסנדק ועוד). מי שרוצה, יכול למצוא רשימה מקיפה באתר הבא, שבכלל מכיל המון חומר וניתוח מעניין של מוטיבים ספרותיים וקולנועיים למיניהם (תודה לירוחם שמשוביץ על ההפניה). מי שרוצה להישאר בעולם זה, מוזמן לחכות למלחמה הממשמשת ובאה בין האיסלאם הקיצוני המתפשט באירופה, לבין הימין הקיצוני המתעורר שם בתגובה אליו. נאצים נגד ג'יהאדיסטים יהיה מאבק מעניין בהחלט, כמובן בתנאי שהיהודים לא ייקלעו באמצע...