מלאכים, שדים ורוחות - ישויות בלתי נראות סביבנו

מלאכים, שדים ורוחות - ישויות בלתי נראות סביבנו
פורסם ב 01/10/2014 12:33:37


כמה אחוזים מהמציאות אנחנו מסוגלים לראות? יש מדענים הסבורים שכל היקום הגלוי לעינינו אינו מהווה אלא כ-4% ממה שקיים בפועל, כשאת השאר מהווים חומר ואנרגיה אפלים שאינם נגישים לחושינו. זאת עוד מבלי לדבר על יקומים מקבילים למיניהם. גם בתחום הקרוב יותר, העיניים שלנו קולטות רק ספקטרום מסוים של האור ועיוורות לאורכי גל אחרים. התודעה משחקת גם היא עם החושים וגורמת לנו פעמים רבות לראות מה שאנחנו מצפים לראות, ולהיות עיוורים לנוכחותם של דברים אחרים, גם אם הם מונחים מתחת לאפנו (כפי שמראים ניסויי הגורילה הנעלמת למיניהם). תיאורטית, יתכן שבכל רגע נתון אנו מוקפים במספר בלתי ידוע של ישויות שונות, שאינן גלויות לעינינו. גם אם אנו מבחינים בהן לפעמים מזווית העין, כנראה שנפטור זאת כתעתועי דמיון והזיות, ואם הן נתפסות במקרה במצלמה או בוידיאו אין קל מלטעון שמדובר בזיוף. אבל מה אם הן בכל זאת נמצאות שם?

במאמר הבא אביא כמה מקורות ביהדות המתייחסים לנוכחותן של ישויות על-טבעיות בלתי נראות בסביבתנו. רעיונות אלה לא נשארו בתחום האגדה, ולחלקם יש ביטוי גם במישור ההלכתי.

 

נתחיל ממלאכים. בתנ"ך מתוארים מספר מקרים בהם מלאך היה נוכח במקום כשהוא סמוי מהעין, עד שפקח ה' את עיניהם של האנשים לראותו. כך היה עם המלאך שעמד בדרכו של בלעם, שהאתון הרגישה בנוכחותו מבלי שבלעם היה מודע עליו. בזמן שחיילי מלך ארם הגיעו לתפוס את אלישע הנביא, הוא התפלל לה' שיפקח את עיני נערו, והלה ראה סוסים ורכב אש סביבותיהם. בספר דניאל מתוארת התגלות של מלאך שרק דניאל היה מסוגל לראותו, בעוד שהאנשים שאיתו לא ראו אותו אבל חשו חרדה גדולה ונמלטו מהמקום. על דרך זו ניתן להבין כפשוטם פסוקים כמו "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם", ו"כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך", כנוכחות ממשית של מלאכים שומרים סביבות האדם (לשאלה מהם בדיוק מלאכים התייחסתי במאמר "מבוא לתורת המלאכים").

תפיסה זו ממשיכה אצל חז"ל, המתארים את שני מלאכי השרת המלווים את האדם ומעידים עליו (תענית יא, א), והמלאכים המלווים אותו בליל שבת מבית הכנסת לביתו (שבת קיט, ב). הוראה מעשית הקשורה לכך מופיעה במסכת ברכות (ס, ב), שם נאמר: "הנכנס לבית הכסא אומר: התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלוהי ישראל, הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבוא אליכם. אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דלמא שבקי ליה ואזלי. אלא לימא: שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני, המתינו לי המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם". מדובר בפניה למלאכים המלווים את האדם, שימתינו לו עד שיצא מבית הכסא, ונוסח זה הובא להלכה בפוסקים, אך מסיבות שונות לא נהגו לאמרו (להצגת הדיון ההלכתי והרעיוני בנושא לאורך הדורות, עי' במאמרו של הרב בנימין לאו, "התכבדו מכובדים – על הלכה, קבלה ותודעה דתית"). ביטוי אחר לתודעת המלאכים המלווים השתמר עד היום בפיוט "שלום עליכם מלאכי השרת" שנוהגים לאמרו עם השיבה מבית הכנסת בליל שבת. זהות מחברו לא ידועה, והיו שהתנגדו לאמירתו בשל האיסור לפנות בתפילה למלאכים, אך למעשה הוא הפך לחלק בלתי נפרד מטקס קבלת השבת בבתים יהודיים רבים.

מלאך נוסף שנהוג להתייחס לנוכחותו באופן פעיל הוא אליהו הנביא, "מלאך הברית", המופיע בכל אירוע של ברית מילה. בשולחן ערוך נפסק: "נוהגין לעשות כיסא לאליהו שנקרא מלאך הברית, וכשמניחו יאמר בפיו שהוא כיסא אליהו" (יו"ד רסה, יא). מקורו הוא בפרקי דרבי אליעזר (כט), שם מסופר שאליהו קבל על כך שישראל עזבו את בריתם עם ה', ולכן גזר עליו ה' שיהיה נוכח בכל ברית מילה ויראה בעיניו שהם מקיימים את הברית, ועל כן נהגו להכין כסא מיוחד לכבודו. לפי האגדה העממית, אליהו מבקר בכל בית גם במהלך ליל הסדר, נכנס כאשר פותחים את הדלת ב"שפוך חמתך" ושותה מ"הכוס של אליהו הנביא"; אולם דווקא לאגדה זו אין מקורות מוסמכים, ולמעשה "כוס של אליהו הנביא" נקראת כך כנראה משום שבגמרא נחלקו האם לשתות כוס חמישית או לא, ולכן מעמדה של זו נשאר מוטל בספק עד שיבוא אליהו. גם לפתיחת הדלת ניתנו הסברים שונים, שאינם קשורים דווקא לכניסתו של אליהו. אולי מסתתרת כאן שאיפה כמוסה לגרסה יהודית של סנטה קלאוס...    

 

וממלאכים נעבור לשדים. לפי חז"ל, אנו מוקפים מכל עבר בהמוני שדים, ורק העיוורון שלנו לנוכחותם שומר על שפיות דעתנו (כמה לאבקראפטיאני!). כך נאמר בגמרא בברכות (ו, ב): "אבא בנימין אומר: אלמלי נתנה רשות לעין לראות, אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין. אמר אביי: אינהו נפישי מינן, וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא (הם מרובים מאיתנו, וניצבים עלינו כמו החפירה מסביב לגפנים). אמר רב הונא: כל חד וחד מינן - אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה". בהמשך מציינת הגמרא את השפעותיהם ומציגה דרכים בהם ניתן לחשוף את טביעות רגליהם ואף לראותם. במקום אחר (מגילה ג, א) אומר רבינא שאדם שנופל עליו פחד פתאומי ללא סיבה, יתכן שזה בשל נוכחותו של שד במקום, ואף על פי שהאדם אינו רואה אותו – מזלו רואה אותו; ועל כן יש לקרוא קריאת שמע לשם שמירה, לזוז מהמקום ארבע אמות, או לומר את הלחש "עיזא דבי טבחי שמינא מינאי" – העז שבבית המטבחיים שמנה ממני, כלומר אל תאכלו אותי אלא אותה.

השדים נזכרים בגמרא במקומות רבים, ולא מעט הלכות מעשיות קשורות אליהם. אין לדעת עד כמה הם מצויים בימינו, אם בכלל, אבל בעולמם של חז"ל הם תפסו מקום משמעותי, וגם בדורות מאוחרים יותר.

 

ומשדים לרוחות. גם רוחות הנפטרים עשויות לשוטט בינינו מבלי שנוכל לראותן (אלא אם כן אנחנו הילד מהסרט החוש השישי). במסכת שבת (קנב, ב) דנה הגמרא בגורלן של הנשמות לאחר המוות, ומביאה את דברי ר' אליעזר על נשמותיהם של הרשעים המיטלטלות בעולם ללא מנוחה (אגב, על פי גמרא זו הופק סרט האימה החרדי הראשון והמוצלח, זעקת הנפטר של ניסים ורטה). בהמשך מבקש רב מרב שמואל בר שילת שיספיד אותו כראוי לאחר מותו, משום שהוא (רב) יהיה נוכח במקום וישמע את הדברים. במסכת ברכות (יח, ב) מסופר על חסיד שלן בבית הקברות ושמע שתי רוחות של ילדות משוחחות ביניהן. לפעמים גם נוהגים להזמין את הרוחות בפועל; יש הנוהגים לעלות לבית הקברות כדי להזמין את הוריהם שנפטרו להגיע לחתונתם, על פי דברי הזוהר (פנחס ריט, ב) שההורים שמתו משתתפים בשמחות ילדיהם בעולם הזה. גם בזימון האושפיזין בחג הסוכות יש צד הדומה לכך, שהרי למעשה אנו מזמינים לסוכה את נשמותיהם של אבותינו הקדומים.

 

כמו בכל נושא הקשור לעל טבעי, יהיו כאלה שיזלזלו ברעיונות אלה וילעגו להם; אחרים יוציאו אותם מפשוטם ויפרשו אותם באופן סימבולי או מטאפורי. מאידך גיסא, דווקא המודעות העכשווית שלנו למוגבלותם של חושינו ותפיסתנו, בצירוף הכמות הגבוהה של עדויות ראיה למיניהן מרחבי העולם, מאפשרת להתייחס ברצינות לאפשרות קיומן של ישויות בלתי נראות סביבנו (להרחבה עי' במאמר "העל-טבעי והנקודה העיוורת של המדע"). אולי בעתיד נצליח לגלות עליהן יותר. אחרי הכל, הרבה ישויות בלתי נראות, כמו גלי רדיו וקרינה רדיואקטיבית, התגלו רק לאחרונה, ומי יודע אלו עוד הפתעות צפויות לנו?

אז אם אתם חושבים שאתם לבד בחדר, אל תהיו בטוחים.

תסתובבו עכשיו אחורה באיטיות...

 

 

 


 


 





print
כניסה למערכת