רבים משווים את היקום למכונה גדולה; אולם עד לאחרונה המכונות המורכבות ביותר שהכיר האדם היו שעונים, וממילא השוואה בינם לבין היקום היתה כללית ורופפת למדי. כיום לעומת זאת, אנו מכירים מכונות משוכללות בהרבה, וגם הידע שלנו על היקום התקדם מאד. אם ננסה להסתכל שוב על היקום כעל מכונת ענק, או מחשב-על (כפי שטען כנראה לראשונה קונראד צוזה, מחלוצי מדעי המחשב), נוכל להגיע מכך לכמה מחשבות מעניינות ביותר:
1. היקום הוא מכונה אחידה. אותם חוקי טבע שוררים בכל חלקיו. אפשר לראות בהם את התוכנה המפעילה את היקום. כמו כן, כל חלקיו מקושרים אחד עם השני. אירוע המתרחש בפינה אחת של היקום, יכול להשפיע על התרחשויות במרחק עצום ממנו – עצם העובדה שגלי האור שפולטים כוכבים במרחק שנות אור רבות מאיתנו מגיעים לעינינו ומשפיעים על הכרתנו, היא דוגמא לכך. אין אירועים מבודדים ביקום. גלגל השיניים הקטן ביותר שמסתובב, מסובב איתו בהכרח גלגלים נוספים, וכן הלאה. שתי התכונות הללו – האחידות והקשרים ההדדיים – מצדיקים את היחס ליקום כאל מכונה אחת, ולא כאל מושג מופשט בלבד.
2. היקום הוא מכונה מורכבת ורגישה מאד. כל אירוע קטן יכול להתגלגל וליצור בסוף השפעה עצומה. זהו אפקט הפרפר המפורסם: פרפר שמנפנף בכנפיו באמריקה, יכול להוות בכך את הגורם שמשנה את התנאים ההתחלתיים באופן כזה, שבסופו של דבר יגרום לסערה להתחולל בסין. מצד שני, צריך לזכור שגם אותו פרפר לא פעל בחלל ריק – כמות עצומה של אירועים מצטברים היא זו שהביאה להיווצרותו ולמיקום בו הוא נמצא בשעה שנפנף בכנפיו. כל אירוע ברחבי היקום הוא בו זמנית תוצר של אינספור אירועים קודמים, והזרז המוביל להתרחשותם של אינספור אירועים נוספים. היחסים בין כל אותם אירועים מדויקים ביותר, אבל כל כך מורכבים, שאיש אינו יכול לחשב אותם ולנבא בדיוק את העתיד להתרחש.
3. היקום הוא מכונה מדויקת. חוקי הטבע המסדירים את פעולותיו מדויקים להפליא מבחינה מתמטית, וכל סיבה מובילה לתוצאות קבועות מראש. היקום הוא דטרמיניסטי במידה רבה (אם כי לא לחלוטין, בגלל הקוואנטים וכדו'), ופירוש הדבר הוא שגם התוצאות המרוחקות ביותר נקבעו בהכרח כבר ברגע ההתחלה. ברגע שהתרחש המפץ הגדול, החלו להסתובב גלגלי השיניים שעתידים להוביל בהכרח להופעתו של האדם מיליארדי שנים מאוחר יותר, ולאירועים העתידים לקרות לו. מנקודת מבט ביולוגית-אבולוציונית, הופעת החיים והאדם היא מקרה ממוזל שיכול היה שלא להתרחש; מנקודת מבט פיזיקאלית-דטרמיניסטית, לעומת זאת, זו היתה תוצאה הכרחית כבר מהרגע הראשון. הדבר מחזק את הדימוי של היקום כמכונה המפיקה תוצאות בהכרח, במקום כאוסף אקראי של אירועים בלתי תלויים.
4. היקום הוא מכונה עם חלקים משוכללים. אם ניקח את מחשבי העל של ימינו, הרי שפעולותיו של המחשב מתבצעות באמצעים הרבה יותר מתוחכמים ועדינים מאשר גלגלי מתכת – מעגלים אלקטרוניים שונים, זרמים חשמליים, כוחות מגנטיים ועוד כל מיני מרכיבים מסתוריים שרק מעטים מבינים עד הסוף. מתוך השוואה למכונות משוכללות כאלה, ניתן להבין שמכונת היקום אינה כוללת רק את הכוכבים והפלנטות למשל, אלא גם מרכיבים הרבה יותר מתוחכמים – כמו הצמחים, בעלי החיים ובני האדם. גם הללו הם תוצר של המערכת, והם פועלים במסגרתה, מושפעים על ידה ומשפיעים עליה בחזרה.
5. היקום הוא מכונה הכוללת תודעה. לפחות חלק ממרכיבי היקום הם בעלי תודעה – אנחנו, בני האדם. יתכן שאנו בעלי התודעה היחידים ביקום, ובכך ממלאים במערכת תפקיד ייחודי שרק אנחנו מסוגלים לבצע (המוח של היקום?); אבל יתכן מאד גם שלא. הרי דווקא מתוך המטריאליזם, הדוחה את קיומה של נשמה רוחנית באדם, נובעת המסקנה שחומר דומם מסוגל לפתח תודעה וחשיבה. מי יודע, אם כן, מהי רמת המורכבות הנדרשת לשם כך? מכיוון שאיש אינו יודע להסביר איך בדיוק החומר יוצר תודעה, איש גם אינו יכול לקבוע איזה חומר יכול להיות בעל תודעה ואיזה לא. אנו יודעים רק על עצמנו שאנו בעלי תודעה. איננו יודעים דבר על בעלי חיים אחרים, צמחים או דוממים. יתכן שבכל חלקיק חומר יש גם חלקיק בסיסי של תודעה (גישה הנקראת פאנפסיכיזם). על כל פנים, ברגע שנקבע שחומר דומם מסוגל לחשוב, אין שום מניעה להניח שהיקום כולו הוא בעל תודעה. אחרי הכל, היקום בהגדרה מורכב בהרבה מהמוח האנושי, שהרי הוא כולל בתוכו את כל המוחות האנושיים, וגם את כל מוחות בעלי החיים בכדור הארץ, ואולי גם של יצורים נוספים בכוכבים אחרים. אם כך, יתכן בהחלט שהיקום הוא תבוני, ויש לו מחשבות, רגשות, רצונות וכן הלאה; ואם זה כך, שמא הוא מסוגל להיות מודע למתרחש בו, לפעול באופן רצוני, ולהשפיע בדרכים כלשהן על התהליכים השונים, בדיוק כפי שהאדם מסוגל להפעיל את גופו כרצונו (ולא ניכנס כאן לסוגיית חופש הרצון). זו לא מיסטיקה, אלא מסקנה המתבקשת דווקא מתוך המטריאליזם עצמו! אם חומר מסוגל לחשוב, אין שום סיבה מיוחסת לייחס את הפריבילגיה הזו דווקא לגוש החומר האפור שבין האוזניים שלנו, ולא למערכת שייצרה אותו מלכתחילה.
לפי מבחן טיורינג, מכונה שניתן לנהל איתה שיחה בלי להבחין אם מדובר במכונה או באדם, יכולה להיחשב לבעלת תבונה. מבחינה פילוסופית זו טעות, אבל אם נקבל זאת ברמה המעשית, הרי שהיקום עושה דבר מרשים בהרבה מלנהל שיחה – הוא מפיק או מייצר "מכונות מדברות" בדמות אדם, שלחלקן לפחות יש בוודאות תודעה. אפשר להתווכח עד כמה הדבר מעיד על קיומה של תבונה ביקום עצמו, אבל אם דיבור יכול להיחשב כעדות לתבונה (למרות שגם בכך אין שום הכרח), אין סיבה שיצירת בני אדם לא תיחשב לעדות כזו.
6. היקום הוא מכונה מדהימה. בין אם ליקום יש תודעה ובין אם לא, אין ספק שבתור מערכת הוא מצליח להפיק תוצאות מרשימות ביותר. גלגליו אינם מסתובבים סתם במחזוריות אינסופית, אלא מפיקים תהליכים של התפתחות והשתכללות הולכת וגדלה, ובראשם האבולוציה (שלצורך העניין נתייחס אליה כנכונה). האבולוציה הוסיפה למערכת היקום גורמים משוכללים ומורכבים יותר ויותר, עד להופעת האדם ותודעתו, שיכולה להשפיע על כל המערכת בדרכים חדשות. ראשית, כפי שמראים ניסויים מסוימים בתחום הקוואנטים, עצם קיומו של צופה בתופעה משפיע עליה וגורם לשינויים במציאות. מי יודע אם כן אלו שינויים מחוללים בני האדם במציאות מעצם זה שהם צופים בה? שנית, בני האדם משפיעים על העולם בדרכים מוחשיות יותר, ובתקופה הקצרה של קיומם הם הספיקו לשנות במידה רבה את כדור הארץ ואת שאר המערכות הפועלות בו. הם כבר מצליחים ליצור מכונות בעלות יכולות גבוהות בהרבה משלהם-עצמם, ובכך ממשיכים את האבולוציה אל מעבר לביולוגי. אפשר לומר שבני האדם הם הגורמים במערכת העוזרים לה להתפתח בכיוונים חדשים שלא יכלה להגיע אליהם בלעדיהם.
למעשה, במידה מסוימת התודעה האנושית בוראת את היקום מחדש, בכך שהיא יוצרת ייצוגים שלו בתוכה ופועלת במסגרתם. אם ליקום לא היתה תודעה לפני הופעת האדם, הרי שלפחות מהרגע בו הופיעו הוא החל להתקיים בשני מישורים שונים – הפיזי והמנטאלי, כשכל אחד הוא עולם בפני עצמו. את היחס ביניהם לא הצליחו בני האדם לפענח עד היום.
7. היקום הוא מכונה שתכליתה לא ידועה. השאלה המתבקשת היא, מהי תכליתה של אותה מכונת-על, היקום? המלה "תכלית" מניחה לכאורה תבונה ורצון במערכת, אבל אין זה הכרחי. גם מחשב-על יכול לפעול לכיוון תכלית מסוימת, בלי שיהיה מודע אליה. הנקודה היא, שאותה תכלית יכולה להיות כל דבר שהוא, וממילא גם הדרכים בהן חותר אליה היקום נסתרות מהבנתנו. קיומה של האבולוציה מראה על מגמה של היקום ליצור צורות חיים מפותחות ומתקדמות יותר ויותר, שבשלב מסוים גם מתחילות לפתח טכנולוגיה משל עצמם, שמחקה במובנים מסוימים את מערכות היקום ויכולה להשפיע עליהם. האם בני האדם הם אם כן התכלית שהיקום חותר אליה, או שמא הם רק גורם נוסף במערכת, אולי שולי יותר מכפי שנדמה לו? יתכן שתכליתו של היקום זרה ושונה מכל מה שאנו מעלים בדעתנו. יתכן שהוא יצר את בני האדם רק בשביל תפקיד זמני כלשהו באחת מתוכניותיו (כמו מחשב שיוצר קבצים זמניים לפעולה מסוימת), ולאחר שיסיימו אותו יזנח או ימחק אותם. אולי דווקא הטכנולוגיה שלהם היא התכלית, והם נוצרו כדי לפתח אותה ולשרת באמצעותה מטרה כלשהי. או יתכן שיש לו עניין דוקא בבני אדם מסוימים, הממלאים את התפקיד הרצוי, וכל השאר אינם אלא תפאורת רקע. יתכן שהיקום לא מקדיש תשומת לב לבני האדם מעבר ליצירתם הראשונית, ואולי השגחה כללית עליהם, ויתכן שהוא משגיח על כל אחד ומתמרן את האירועים סביבו ברמה הנקודתית, מכוון את האנשים ופעולותיהם לאפיקים הרצויים לו. אולי התוצאות הרצויות לו אינן במישור הפיזי של העולם, אלא במישור התודעתי שלו או של בני האדם. אני מדגיש שוב, שכל האפשרויות הללו יכולות להתקיים הן באופן מודע ותבוני והן באופן אוטומטי ועיוור. בזכות קיומם של מחשבים קל לנו להעלות בדעתנו מכונה המבצעת פעולות מורכבות להדהים, תוך כדי שהיא לוקחת בחשבון כמויות ענק של נתונים, משקללת אותם ופועלת לפיהם בדייקנות, גם בלי שום תודעה.
8. היקום הוא מכונה שבני האדם הם חלק ממנה. מתוך האמור לעיל אפשר להסיק, שכל פעולה אנושית יכולה להיות בעלת השלכות משליכות לכת ביותר על המערכת. אם פרפר אחד יכול לחולל סערה באמצעות משק כנפיו, האם אפשר להעלות על הדעת כמה שינויים יכולים לחולל בני האדם במעשיהם? אנו נוטים לראות את עצמנו כאינדיבידואלים, כשכל אחד פועל בבועה שלו, משפיע ומושפע רק על סביבתו הקרובה. אבל התבוננות קלה תבהיר לנו שהמעשה הקל ביותר יכול להתגלגל הלאה עד כמעט לאינסוף, ולשנות את המציאות בדרכים שלא ניתן להעלות בדעתנו. הרבה יצירות עוסקות באפקטים מצטברים מעין אלה, ביניהן השיר "בגלל מסמר קטן", הסרט אפקט הפרפר והספר מצרפי המקרים. אילו היינו יודעים לצפות מראש את השלכות מעשינו, היינו יכולים לעצב את העולם כרצוננו. לנו אמנם אין יכולת כזו – אבל יתכן בהחלט שליקום יש. ויתכן בהחלט שהיקום גם פועל כדי לכוון את האנשים הנכונים למקומות הנכונים ולמעשים הנכונים, כדי להפיק את אותן מטרות נעלמות שהוא חותר אליהן, תהיינה אשר תהיינה. חלקיק בודד במעגליו האלקטרוניים של המחשב אינו יכול לצייר לעצמו את תפקידו בתמונה הגדולה, אבל המחשב עצמו משתמש בו לצרכיו ויודע לכוון אותו בדיוק באופן הרצוי לו.
9. היקום הוא מכונה אלוהית. אז מה המסר של כל האמור לעיל? המסר הוא, שמה שתואר פה בעצם היתה תמונת עולם מטריאליסטית לחלוטין, שאינה כוללת בתוכה שום גורם מטאפיזי כמו אלוהים או נשמות. כל מה שהיא מכילה זה את עולם החומר וחוקי הטבע. ועם כל זה, באמצעות הצבעה על עקרונות פשוטים כמו אחדות היקום, אפקט הפרפר והופעת התודעה מתוך החומר – הצלחנו לתאר תיאור שיש לו כמעט כל המאפיינים של סיפור תיאיסטי. היקום יכול בהחלט להיות מתואר כמכונה ענקית או מחשב-על, שפועל לכיוון מגמה מסוימת (במודע או שלא במודע), הכוללת גם את עיצוב בני האדם ואת ההשגחה על הנעשה איתם. מבחן התוצאה – יצירת החיים והאדם – מעיד על הפוטנציאל האדיר של המכונה, ועל יכולתה להפיק את היצירות המופלאות ביותר מתוך חומרים פשוטים וחוקי טבע פשוטים. זה לבד מצדיק את היחס ליקום כאל מחשב-על, ומרגע זה ניתן לייחס לפעולותיו את אותו אופי מורכב שמיוחס לפעולותיו של מחשב כזה, בין אם הוא כולל תודעה ובין אם לא. ולמחשב הזה, כפי שראינו, יש לא מעט תכונות שממש מזכירות את אלוהים.
אז האם היקום עצמו הוא אלוהים, כפי שסבר למשל שפינוזה? או שמא מכונת-על כה משוכללת מעידה על קיומו של אלוהים שיצר אותה? אלה שאלות שלא נתייחס אליהן כאן. לענייננו, החידוש הוא שגם תפיסה מטריאליסטית קשוחה אינה מחייבת לראות את היקום כסתם אוסף אקראי של מולקולות שזזות, שבמקרה גמור גם הופיעו בה יצורים חיים ובני אדם. במקום זאת, אפשר לראות אותו כמחשב-על הפועל לפי חוקים מדויקים ביותר ומפיק תוצאות מורכבות ביותר. אפשר לראות את עצמנו כחלק ממערכת ענק, ולא סתם כעלים תלושים הנסחפים ברוח. את ההשלכות הפסיכולוגיות והמעשיות של תפיסה זו נשאיר לכל אחד להסיק לבד.
מצד שני, עבור אלה שמאמינים באלוהים, התיאור לעיל עוזר להבין טוב יותר את דרכי פעולתו. ברגע שמודעים למורכבות הקשרים בין פעולות לתוצאות, אף מצוה או הוראה לא נשמעת מוזרה או מופרכת. בית מקדש, קרבנות, ארבעת המינים, כשרות, עריות, טומאה וטהרה – כולם יכולים להיות מכוונים כלפי יצירת תבניות אירועים מסוימות, שישפיעו בדרכים נעלמות על חלקים שונים של המערכת, ובכך יובילו לתוצאות הרצויות לאלוהים. אפשר להבין את ההקפדה על כל מחשבה, דיבור ומעשה, את ההתנגדות לגישה של "חיה ותן לחיות", בה כל אחד פועל בנפרד בלי לקחת בחשבון את השפעותיו על המערכת. כל זה עוד בלי לערב עולמות עליונים וכוחות מיסטיים בתמונה, וכל שכן אם מניחים את קיומם של כאלה הקשורים לנעשה פה. ומהצד השני, גם אירועים לא מובנים, כמו אסונות בידי אדם ובידי שמיים, שמעוררים שאלות על ההשגחה – יכולים להיות מובנים הרבה יותר כשרואים אותם כחלק ממערכת, כאירוע הכרחי להשגת תוצאות מסוימות. אלוהים בחר לנהל את העולם באמצעות אותה מכונת-האל, וזו פועלת בדרכים העומדות לרשותה, ולא באופן כל-יכול ובלתי מוגבל כמו האל עצמו. באופן כזה אפשר גם להבין את יצירת החיים באמצעות האבולוציה, שמצד אחד מעידה על תבונה עליונה, ומצד שני משתמשת לפעמים באלתורים ובהטלאות כאשר היא נתקלת במכשולים בדרכה, במקום ליצור על המקום יצירות כלילות השלמות. באמצעות התבוננות על היקום כמערכת משוכללת שאנו חלק ממנה, אפשר להבין דברים רבים טוב יותר מאשר מתוך נקודת מבט אגוצנטרית של אדם הרואה את עצמו כמרכז העולם.
ויתר הדברים בפירוט, הרחבה והדגמות רבות, הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים של מכונת-האל (The God-Machine Chronicle) מסדרת World of Darkness, שפקח את עיני לראות את פעולותיה של מכונת-האל ונתן לי את ההשראה לכתיבת תובנות אלו. קראו בו, ועולמכם לעולם לא ייראה שוב אותו הדבר.