מיסטריום

הם נמצאים בכל מקום. ברחוב, באוטובוס, במסעדה, במעלית, בכיתה, בעבודה. נשים, גברים, ילדים, צעירים, זקנים, עשירים, עניים, זרים, מקומיים. את רובם המוחלט אינכם מכירים. חלקם מושכים יותר תשומת לב, חלקם שקופים כמעט. יתכן שמדי יום חולפים על פניכם מאות אנשים בזרם השוטף של נהר החיים. כל אחד מהם מסתיר בתוכו מחשבות, רצונות וסודות שאין לאף אחד אחר גישה אליהם. מאחורי המסכה האנושית יכול להסתתר כמעט כל דבר. הרימו רגע את מבטכם לעבר הסובבים אתכם, ושאלו את עצמכם:

האם כולם באמת בני אדם?

באחד המאמרים הקודמים כתבתי על ישויות בלתי נראות הנמצאות סביבנו – מלאכים, שדים, רוחות ואחרים. אבל היעלמות מעין היא רק דרך אחת להסתוות בחברה האנושית. במאמר הזה נראה מה יש למקורות היהדות לומר על אלה שמתהלכים בינינו – אותן ישויות על-טבעיות ולא-אנושיות היכולות ללבוש דמות אדם, ולהופיע בצורה שאינה מעוררת חשד כדי לקדם את מטרותיהן.

נתחיל מהמלאכים. מלאכים הלובשים דמות אדם מתוארים במספר מקומות בתנ"ך. הדוגמא הידועה והמוחשית ביותר היא המלאכים שהתארחו באוהלו של אברהם אבינו, ולאחר מכן ירדו לסדום, הצילו מתוכה את לוט ומשפחתו והחריבו את העיר. לאורך כל הסיפור הם מופיעים בדמות אנושית המצליחה להוליך שולל הן את אברהם והן את לוט ואנשי סדום, עד שהם חושפים את טבעם האמיתי. גם המלאך שנאבק עם יעקב נדמה כבן אדם בתחילה, וכך גם שר צבא ה' שנגלה ליהושע ביריחו. מלאכים נוספים בדמות אדם התגלו לגדעון, למנוח ולאשתו בספר שופטים. בכל המקרים נחשב המלאך בעיני רואיו לבן אדם בתחילה, אם כי אשת מנוח כיוונה מבלי משים לאמת בדבריה "ומראה פניו כמראה מלאך האלהים, נורא מאד".

מטרת הופעתם העיקרית של אותם מלאכים היתה העברת מסר אלוהי לבני האדם, ובמקרה של סדום גם לבחון את התנהגותם של אנשי העיר ולחלץ את לוט. עם זאת, חז"ל ראו את המלאכים גם כמסוגלים לבצע שליחויות פשוטות יותר. כך למשל לפי המדרש, האיש שפגש יוסף בשעה שחיפש את אחיו, והיפנה אותו לדותן, היה גבריאל המלאך. זוהי דוגמא לאופן בו מפגש מקרי לכאורה עם איש אלמוני יכול להוות בעצם חלק מתוכנית של ההשגחה העליונה, המכוונת את האדם למקום המיועד לו – תוכנית שהיקפה המלא עשוי להתגלות, אם בכלל, גם עשרות שנים מאוחר יותר. מי יודע כמה מלאכים במסווה פגשנו בצמתים חשובים לאורך חיינו, כשהיינו צריכים הכוונה מלמעלה למסלול הרצוי?

בתקופת חז"ל כבר לא שומעים הרבה על מלאכים הלובשים צורה אנושית, אבל את תפקידם ממלאת דמות אחרת, ספק אדם ספק מלאך – הלוא הוא אליהו הנביא. לא רק שהוא נגלה לצדיקים ומגלה להם את סודות התורה, אלא שהוא לובש בסיפורי חז"ל דמויות שונות ומשונות, ויכול להופיע במקום ובצורה הכי פחות צפויים. כך למשל, הוא מופיע בבית המשפט של מלך פרס בדמות עד המעיד כנגד אדם רשע שחטא בסתר (ברכות נח, א); בדמות פרש המרפא את רב שימי בר אשי, שבלע נחש (שבת קט, ב); בדמות אחד משרי הרומאים המסייע לנחום איש גמזו (תענית כא, א) ולרבי אלעזר בן פרטא (ע"ז יז, ב); בדמות עני המעודד את ר' עקיבא ואשתו, כשהוא מראה להם שיש אנשים שמצבם קשה משלהם (נדרים נ, א); ואפילו בדמות אשה זונה המחבקת את ר' מאיר בבית הזונות, כדי להטעות את רודפיו לחשוב שלא יתכן שזהו אכן הצדיק שהם מחפשים (יח, ב). עדויות על גילוי אליהו אצל צדיקים שונים, בגלוי או בתחפושת, קיימות עד לדורות האחרונים. 

אבל לא רק ישויות מצד הקדושה מתלבשות לפעמים בדמות אדם. גם השדים יכולים לעשות כן. כך למשל אמר ר' יהושע בן לוי, שאסור לאדם לתת שלום לחברו בלילה, מחשש שמא זה שד (מגילה ג, א). דיון ארוך יותר בנושא מופיע במסכת גיטין (סו, א), שם מבררת הגמרא איך ניתן לדעת האם אדם ששמעו את קולו בלילה מתוך בור הוא אכן אדם או שמא הוא שד. לדברי הגמרא שם, השדים יכולים להידמות לבני אדם, ואף יש להם בבואה (צל), אבל אין להם בבואה דבבואה (כנראה החלק הארוך יותר שבצל). נראה אם כן שהם אמנם מסוגלים להתחזות ביעילות לבני אדם, לפחות בלילה ובחושך, אך בדיקה מדוקדקת תגלה את זהותם. מעין זה מובא בסיפור על אשמדאי מלך השדים, שגירש את שלמה המלך ולבש את דמותו, אך הקפיד לנעול נעליים בכל עת כדי שלא יזהו את רגליו, שהן כרגלי תרנגול (גיטין סח, ב). סיפורים על שדים בדמות אדם נפוצים מאד אצל חסידי אשכנז, בספר חסידים ובכתבים דומים, שברוח תקופתם מתארים גם אנשי זאב, ערפדים, מכשפות ומשני-צורה אחרים.

האם גם רוחות מתים יכולות להופיע בעולם הזה בדמות אדם? בגמרא אמנם מסופר על רבי יהודה הנשיא, שהיה מופיע בביתו בערבי שבתות לאחר פטירתו (כתובות קג, א), אך קשה למצוא תיאורים ברורים של הופעות כאלה. לעומת זאת, קיימים לאורך הדורות סיפורים ומסורות רבים על מפגשים עם אנשים שנפטרו, כאשר לעתים זיהו אותם רואיהם, ולעתים גילו רק מאוחר יותר שהאיש שפגשו לא היה בין החיים. אחד המעניינים שבהם מופיע בספר "האיש על החומה", ובו מעיד הרב חיים זוננפלד כיצד בצעירותו חתמו הוא והרב יהודה גרינוואלד על שטר הלוואה שנתן זקן לא מוכר לאלמנה לצורך נישואי בנותיה – כאשר מאוחר יותר התברר שאותו זקן היה אביו המנוח של מנהל הבנק (עיינו שם לנסיבות המלאות של הסיפור). גם בספרים על צדיקים בני זמננו, כמו הרב מרדכי אליהו, נמצאות עדויות של אנשים ששהו במחיצתם וראו מדי פעם אנשים שכבר מתו נכנסים אל הרב. מן הראוי לציין שגם עדויות על רוחות רפאים מרחבי העולם מתארות אותן על פי רוב כאנשים מוחשיים, כפי שהיו בחייהם, ולא כדמויות מעורפלות ושקופות למחצה כפי שמקובל לחשוב.

מתעתע נוסף שעלול להסתובב בינינו בדמות אדם הוא השטן, שאני מקווה להקדיש לו מאמר נפרד בקרוב. במדרשים הוא מופיע פעמים רבות כשהוא מנסה להכשיל את הבריות בחטא ולמנוע מהם לעשות את רצונו של מקום. דוגמא מפורסמת היא המדרש (תנחומא וירא כב) בו הוא מופיע בדמויות שונות לאברהם ויצחק בדרכם לעקידה כדי לגרום להם לחזור בהם, ומאוחר יותר מופיע בפני שרה ומספר לה על העקידה, וכך גורם לה שתפרח נשמתה מרוב בהלה. השטן גם לא אוהב שמתגרים בו; במסכת קידושין (פא, א) מסופר איך הופיע בדמות אשה יפה לפני ר' מאיר ור' עקיבא, שהיו נוהגים להתלוצץ בעוברי עבירה, והראה להם שאלמלא הזהירו אותו על כך משמיים כבר היה גורם להם לחטוא. פעם אחרת הופיע השטן בדמות עני מוכה שחין בביתו של החכם פלימו בערב יום כיפור, והתנהג בצורה כה מעוררת סלידה עד שגערו בו, ואז העמיד פנים שהוא מת, וגרם לכך שיחשדו בפלימו שהרג אדם. רק לאחר מכן חשף את זהותו בפני פלימו והזהיר אותו שלא יתגרה בו יותר.

השטן יכול ללבוש גם דמויות של חיות: במסכת סנהדרין מסופר איך התחזה לצבי ומשך אחריו את דוד המלך לידי אויביו הפלשתים (צה, א), ופעם אחרת התחזה לציפור, וגרם לדוד לירות בו חץ ולהפיל את הכוורת שחשפה לעיניו את בת שבע המתרחצת (קז, א).

לסיום, נשאלת השאלה: האם גם הקב"ה עצמו עשוי להופיע בעולם הזה בדמות אדם? המחשבה על כך נשמעת מזעזעת לחלוטין עבור יהודים, האמונים על שלילת הגשמות כאחד מעיקרי היהדות (עבור הנוצרים, לעומת זאת, רעיון זה עצמו הוא עיקר האמונה). ואכן, ר' אבהו מתבטא על רעיון כזה במלים "אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו" – אך מיד מתאר סיפור תמוה ביותר, לפיו הקב"ה נגלה לסנחריב מלך אשור בדמות איש זקן, שכנע אותו שיניח לו לספר אותו, ושם אותו ללעג ולקלס (סנהדרין צה, ב). רוב המפרשים (להוציא, אולי, את רש"י) פירשו כמובן את המעשה המוזר שלא כפשוטו. כמו כן יש לציין, שקריאה צמודה לפשט של פרשת וירא לפי פירוש הרשב"ם, מובילה למסקנה שאחד משלושת האנשים שנגלו לאברהם אבינו היה ה' בעצמו (לפי הרשב"ם מדובר בגדול שבאותם מלאכים, הנקרא על שם ה' כפי שנמצא במקומות אחרים במקרא). ולא נאריך בזה.

אז מה אנחנו אמורים לחשוב על כל זה? האם יתכן שחלק מהאנשים שאנו רואים ברחוב או פוגשים מדי פעם, הם באמת מלאך, שטן או ישות כלשהי בתחפושת? זה בהחלט יתכן; לפחות את חלק מהתיאורים לעיל אפשר לקבל כפשוטם. אבל גם עבור הרציונליסטים (או חסרי הדמיון) שבינינו, שרעיונות מעין אלה נשמעים להם הזויים משום מה, יש משמעות לדברים; המשמעות היא, שיש אנשים ומפגשים בעלי משמעות רבה יותר ממה שנראה לעין. מפגש אקראי, משפט שנזרק לחלל, היתקלות קצרה, נסיעה באוטובוס – יכולים לשנות את חייו של אדם, ולפעמים גם את כל מהלך ההיסטוריה, לטוב או לרע. כל אחד מאיתנו יכול במבט לאחור לזהות אירועים, מפגשים והיתקלויות בחייו, שבאותו זמן לא נראו משמעותיים במיוחד, אבל בדיעבד התברר שהם היו עבורו הרי גורל. כך גם לגבי אירועים בקנה מידה גדול: דמיינו לעצמכם לדוגמא את אמא של היטלר שוקלת לבצע הפלה, כשבדרך לרופא היא שומעת איזו קבצנית זקנה מפליטה משפט שמשנה את דעתה בנושא... האם לא נכון יהיה לראות באותה קבצנית את התגלמותו של שטן או מלאך כלשהו באותו רגע? על דרך זו, כל אדם יכול להפוך לזמן קצר לכלי ביד ההשגחה העליונה – למלאך מסייע, שטן מכשיל או משהו אחר – ולהניע במעשיו ודיבוריו את גלגלי השיניים לכיוונים לא צפויים.    

אז הרימו שוב את העיניים והסתכלו על האנשים שסביבכם. בחנו אותם היטב. אולי הם מלאכים; אולי הם שדים; אולי הם משהו אחר; ואולי הם פשוט בני אדם שנמצאים שם מכוח ההשגחה, שזימנה אותם ואתכם לשם כדי ללמד משהו, לשנות משהו, לתקן משהו. אז הביטו היטב, ואל תפספסו את השיעור.