מיסטריום

שאלה שחוזרת על עצמה מפיהם של אתאיסטים רבים היא: "יש אלפי דתות בעולם, מה גורם לך לחשוב שדווקא שלך נכונה?"

ובכן, להלן התשובה בכמה שלבים:

1. שאלה זו חוטאת בכשל של "הוצאת עצמך מהכלל". הרי בשינוי של אות אחת ניתן לשאול, "יש אלפי דעות בעולם, מה גורם לך לחשוב שדווקא שלך נכונה?". חילוניות ואתאיזם אינם דתות, אבל הן דעות, השקפות עולם בעלות תוכן מסוים, לא איזו ברירת מחדל מובנת מאליה (בטח שלא כאשר הן כוללות גם תכנים נוספים כמו הומניזם, ליברליזם, פרוגרסיביזם וכו'). אם ריבוי דעות אמור להוות קושיה על כך שמישהו מחזיק בדעה מסוימת, הרי שקושיה זו חלה עליהם באותה מידה; ואם ריבוי דעות לא אומר כלום - זו גם לא קושיה על אף מאמין.

השאלה יוצאת כנראה מנקודת הנחה שכל הדתות מבוססות על עיקרון זהה, דהיינו על אמונה עיוורת ותו לא, ואם כך מתבקשת השאלה למה להאמין ב-X ולא ב-Y, Z  או כל אחת מהאפשרויות האחרות. אבל אם יש למאמין נימוקים לטובת דתו, הרי שקיומן של דתות אחרות שאין להן נימוקים דומים הופך לבלתי רלבנטי, וכך גם השאלה דלעיל. כמובן שהשאלה גם מניחה משום מה שהחילוני או האתאיסט אינו מאמין בשום דבר באמונה עיוורת; ובכן, לדעתי להאמין בדברים כמו בני אדם שנוצרים בתהליך עיוור, או חומר שמתחיל פתאום לחשוב ומפיק תודעה, מצריך הרבה יותר אמונה עיוורת מאשר רוב הדתות. אבל זה נושא לפעם אחרת.

תשובה דומה תינתן לשאלה: "איך אתה מסביר את זה שאנשים שגדלו באיזור גיאוגרפי מסוים, והתחנכו על דת מסוימת, משוכנעים שדווקא היא נכונה?". הרי את אותה שאלה בדיוק אפשר לשאול על אתאיסטים, שמן הסתם רובם גם הם גדלו באיזור מסוים, קיבלו חינוך מסוים וספגו השפעות מסוימות מהסביבה, ואילו היו גדלים במקום אחר, היו מאמצים דעות אחרות. לא ברור למה הם חושבים שזו קושיה דווקא על בעלי דעות שונות משלהם. על כל פנים, אין חולק על כך שכל אדם מושפע מסביבתו ומהחינוך שהוא מקבל, אבל אין זה אומר שאין לו אפשרות לבחון את דעותיו באופן ביקורתי משיגדל, ולהחליט אם להמשיך לאחוז בהן או להחליף אותן. כמובן שיש כאן הרבה נגיעות אישיות, אבל זה נכון לגבי כל אדם, כולל חילונים ואתאיסטים, ולכן הטענה אינה רלבנטית.

2. בחייכם, אין אלפי דתות בעולם. גם לא מאות. כמובן, אם סופרים כל כת של עשרה אנשים שקמה לפני שנתיים, ומחשיבים כל תת-זרם בכל דת לדת בפני עצמה, אפשר להגיע לאיזה מספר שרוצים; אבל בתחום חקר הדתות, מדברים בדרך כלל על מספר מאד מצומצם של דתות משמעותיות: יהדות, נצרות, איסלם, הינדואיזם, בודהיזם, טאואיזם, ג'ייניזם, קונפוציאניזם, שינטו, בהאים, סיקים, זורואסטרים ופגאניזם לסוגיו. זהו פחות או יותר. הדיבורים על "אלפי דתות" הם זריית עשן שנועדה להציג את דתו של המאמין כ"עוד אחת מני אלף", כאילו מדובר בהימור פרוע על סיכויים קלושים שאין בו שום היגיון. אבל באותה מידה אפשר גם להציג רשימה של מאות או אלפי דעות פוליטיות, כלכליות, מוסריות, פילוסופיות וכן הלאה, ולהקשות על כל אדם בעל דעה כלשהי למה הוא חושב שדווקא דעתו נכונה.

3. לא כל הדתות הללו שוללות זו את זו. בודהיזם, טאואיזם וקונפוציאניזם הן יותר פילוסופיות חיים ופרקטיקות מאשר דתות, והרעיונות שלהן יכולים להשתלב באלה של דתות אחרות. הינדואיזם ושינטו הם תפיסות פגאניות "רכות", בלי תאולוגיה ודוגמות נוקשות, וגם להן אין יותר מדי בעיה עם דתות אחרות. יש גם דתות מקומיות, כמו הדת הדרוזית והיאזידית, שנועדו מראש רק לעם או שבט מסוים, ולא מתנגדות לדתות של עמים אחרים. בסופו של דבר, ההתנגשות המשמעותית היא בעיקר בין הדתות המונותאיסטיות, שאוחזות בדוגמות נוקשות ובטענת בלעדיות; אולם מבין שלושתן, הנצרות והאיסלם מודות שתיהן שהיהדות היא דת אלוהית (גם אם לדעתן זמנה עבר), כך שהאמת שביהדות מוסכמת גם עליהן - מה שנותן לה יתרון בנקודת הפתיחה.

על כל פנים, אמונה בדת אחת לא מחייבת לשלול את כל שאר הדתות באופן מוחלט, ואפשר בהחלט לראות בכל הדתות ביטויים להיבטים שונים וחלקיים של אלוהים, או לפחות של הניסיון האנושי להתקרב אליו. כתבתי על כך במאמר "דתות שונות, אמת אחת". אדם דתי יכול בהחלט לגלות יחס של כבוד כלפי רעיונות של דתות אחרות, בניגוד לאתאיסט שמבחינתו כולן שטויות והבלים באותה מידה (ולכן הוא יכול לכל היותר להיות סובלני כלפי האנשים, אבל לא לכבד את דעותיהם).

4. כל הדתות מלבד היהדות מבוססות על דבר אחד - אדם בודד שבא ולימד דת חדשה (או במקרים מסוימים, אפילו לא זה, אלא רק מיתוסים ומנהגים קדומים). לאף דת מלבד היהדות אין מסורת על התגלות המונית, ממושכת לאורך שנים, ששינתה את פני המציאות וההיסטוריה האיזורית. אני מדגיש את הנקודות הללו כדי שלא תצטטו לי סיפורי אינדיאנים למיניהם שהאתאיסטים אוהבים להביא, שבדרך כלל מתברר שהם בכלל מפוברקים והאינדיאנים עצמם לא מאמינים בהם; וכן כדי למנוע השוואה ל"התגלויות המוניות" כמו הצלב של קונסטנטינוס או הבתולה מפאטימה - שגם אם אכן התקיימו, נמשכו רק כמה רגעים, לא כללו שום מסר מפורש או דיבור אלוהי, ולא חוללו שום שינוי במציאות (להרחבה עיינו כאן). לאף דת מלבד היהדות גם אין נבואות מפורטות על עתידו של העם, שהתממשו בצורה מדהימה ובמהלך ייחודי בהיסטוריה (הגלות, הרדיפות, קיבוץ גלויות וכו'). בעיניי זו סיבה מספיק טובה לחשוב שהיהדות אמינה יותר משאר הדתות. אני לא נכנס כאן לשאלות על טיעון העד ואמינות המסורת, אלא מצביע על העובדה הפשוטה, שבלי קשר לאמינות המסורת היהודית - זוהי הדת היחידה שיש לה בכלל מסורת כזו, סיפור כזה על גילוי אלוהי המוני, ממושך ומשנה מציאות. כלשון התורה:

כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי. אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ (דברים ד, לב-לד)

ממילא, כאשר אנו רואים המון דתות שגם לדבריהן מבוססות לכל היותר על דבריו של אדם בודד או נס מקומי קצר, ולעומתן דת אחת הטוענת להתגלות במימדים חריגים שכאלה - הרי שלאותה דת יש יתרון פתיחה משמעותי מבחינת האמינות. הרי אילו היה מדובר בשקר שכל אחד יכול להמציא, או במיתוס שתפח עם הדורות, היינו מצפים למצוא כמוהו בדתות רבות נוספות. ייחודיותו של סיפור התורה, בדומה לייחודיות ההיסטוריה של עם ישראל, מעידה על אמיתות היהדות.

מן הראוי לציין את ההבדל בין ייחודיות מובנת מאליה לייחודיות שאינה כזו. למשל, הנצרות היתה יכולה לטעון שהיא מיוחדת בכך שהיא הדת הגדולה בעולם, וזה מעיד על אמיתותה. אולם כאשר ישנן כמה דתות בגדלים שונים, מובן מאליו שאחת מהן תהיה הגדולה מכולן, בדיוק כמו שאם יש כמה הרים שונים, מחויב שאחד מהם יהיה הכי גבוה. אין בכך כל ראיה שבאותה דת או הר יש משהו על-טבעי. לעומת זאת, אין זה כלל מובן מאליו שדת כלשהי תספר על התגלות המונית ממושכת ומשנת-מציאות, או שעם כלשהו יצליח לשרוד אלפיים שנה בגלות, לשמור על זהותו ודתו, ולחזור לבסוף לארצו מכל קצות תבל, בדיוק כפי שניבאה תורתו. תופעות חריגות כאלה בהחלט יכולות להיחשב לטיעון לטובת אותה הדת.

לסיכום, לא באתי כאן להוכיח שהיהדות נכונה, אבל אם שואלים אותי למה אני מאמין בה ולא בשאר הדתות - אני חושב שיש לי נימוקים לא רעים.