עבודה זרה היא אחד החטאים החמורים ביותר בתורה. אבל מהי בעצם עבודה זרה? לפעמים נראה שהמושג עבר אינפלציה, ורבים משתמשים בו כדי לנגח השקפות תאולוגיות או פרקטיקות דתיות שאינן לרוחם. בשורות הבאות ננסה להציג הגדרה פשוטה לעבודה זרה, שלפיה ניתן יהיה לבחון מקרים שונים ולקבוע האם הם אכן נכנסים לגדר זה.
האיסור על עבודה זרה מופיע מיד בתחילת עשרת הדברות: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי". כלומר, האיסור הוא להאמין או לסגוד לאלוהים אחרים מלבד ה'.
אבל כדי שנוכל לקבוע מהם אלוהים אחרים, עלינו לברר קודם מיהו ה', מהן ההגדרות שלו. כדי לחדד את השאלה, נתאר לעצמנו שני מקרים:
1. ראובן מאמין באל לו הוא קורא "גוֹד". הוא מאמין ש"גוד" ברא את העולם בשישה ימים, נגלה לאברהם יצחק ויעקב, הוציא את ישראל ממצרים, נתן להם תורה במעמד הר סיני, ורוצה שנקיים את מה שכתוב בתורה.
2. שמעון מאמין באל לו הוא קורא "יהו-ה". הוא מאמין שיהו-ה הוא אחד מתוך פנתיאון של אלים רבים, שיש לו נשים וילדים, שהוא בחר במואב להיות העם הנבחר שלו, ושהוא רוצה שיסגדו לו באמצעות הקרבת תינוקות ואורגיות פרועות.
מי מבין השניים עובד עבודה זרה - ראובן, שמעון או שניהם?
נראה לי פשוט שראובן אינו עובד ע"ז. האל שהוא מאמין בו הוא למעשה ה', גם אם הוא קורא לו בשם אחר, כמו "גוד". לעומת זאת האל ששמעון מאמין בו אינו ה', גם אם הוא קורא לו באותו שם, ולכן הוא עובד ע"ז.
מה שקובע אפוא האם מדובר בעבודת ה' או בעבודה זרה, אינו שמו של האל אלא התכונות המיוחסות לו. נראה שאפשר לומר שההגדרה הטובה ביותר שיש לנו עבור ה' היא:
ה' = מי שתואם את תיאורו של ה' כפי שמופיע בתנ"ך.
דהיינו, כשאנחנו מדברים על ה', אנחנו מתכוונים לאותו ה' שמתואר בתנ"ך כמי שברא את העולם בשישה ימים, נגלה לאברהם יצחק ויעקב, הוציא את ישראל ממצרים, נתן להם תורה במעמד הר סיני וכן הלאה. מי שתואם במדויק לכל תיאוריו של ה' המופיעים בתנ"ך, הוא ה', ומי שמאמין באל כזה הוא עובד ה'.
אפשר להשוות זאת להגדרתו של אדם מסוים. למשל, אם נשאל מיהו דוד בן גוריון, ברור שאין הכוונה לכל אדם ששמו במקרה הוא דוד בן גוריון. מה שמגדיר את דוד בן גוריון הוא סך כל המעשים והתארים שצבר לאורך חייו: נולד בפולין ב-1886, הוריו היו אביגדור ושיינדל גרין, עלה לארץ בשנת 1906, היה ראש הממשלה הראשון של ישראל, פרש לשדה בוקר וכן הלאה. מי שעונה לכל התיאורים הללו הוא דוד בן גוריון, גם אם מכנים אותו בכינוי אחר, ואילו מי שבבירור אינו עונה להם אינו דוד בן גוריון, גם אם קוראים לו בשם זה. מה שמגדיר את האדם הוא מכלול מעשיו ותכונותיו - והוא הדין להבדיל גם ביחס לה', שזהותו מוגדרת לפי תיאוריו בתנ"ך.
לפי הגדרה זו, יש לנו גבולות גזרה ברורים: ברור שאל העונה במדויק לתיאורו של ה' המופיע בתנ"ך, הוא אכן ה', ואילו אל ששונה במובהק מתיאור זה אינו ה', ומי שסוגד לו הוא עובד ע"ז.
השאלה הגדולה היא על מקרי ביניים שונים: מה קורה אם מישהו מאמין באל שעונה על חלק מהתיאורים של ה' בתורה, אבל שונה בבירור מחלק מהתיאורים האחרים?
לשם המחשה נביא מקרה נוסף:
3. לוי מאמין באל לו הוא קורא "בוז'א". הוא מאמין שבוז'א ברא את העולם בשישה ימים, נגלה לאבות, הוציא את ישראל ממצרים ועשה את כל הדברים המיוחסים לה' בתנ"ך - חוץ מהסיפור על ההתגלות ללבן הארמי בחלום הלילה, שלדעתו לא קרה.
האם לוי מאמין בה' או עובד ע"ז? נראה לי פשוט שהוא מאמין בה', משום שתיאורו של בוז'א תואם במידה גבוהה מאד את תיאורו של ה' בתנ"ך, וחורג ממנו רק בפרט קטן ולא משמעותי. לוי אמנם טועה במשהו לגבי ה', אבל עדיין מאמין בה' ולא באל אחר.
לעומת זאת, אילו היה לוי מאמין באל שמתואר בתנ"ך, אבל מייחס לו בחירה במצרים במקום בישראל, הרי זה כבר הבדל משמעותי עד שאי אפשר לומר שמדובר באותו אל. במקרה כזה היה לוי עובד ע"ז.
אם נמשיך את ההשוואה לבן גוריון, הרי שמי שיטען שבן גוריון נולד ברוסיה במקום בפולין, לא מדבר על אדם אחר, אלא פשוט טועה בפרט מסוים לגבי בן גוריון האמיתי. לעומת זאת, מי שיטען שבן גוריון לא היה ראש ממשלת ישראל אלא ראש ממשלת יוון, מדבר כבר על אדם אחר. כמו בהגדרה של כל מושג או עצם, יש להבדיל כאן בין מאפיינים מהותיים ומקריים, כאשר שינוי בראשונים מוביל לשינוי המושא, ואילו שינוי באחרונים מוביל רק לטעות לגביו.
אנו רואים אם כן שתפיסה החורגת בפרטים קטנים מסוימים מתיאורו של ה' עדיין נחשבת כתפיסה של ה', ולעומת זאת תפיסה החורגת מהם בפרטים משמעותיים מפסיקה להיות תפיסה של ה' והופכת לתיאור של אל אחר.
זה מוביל אותנו לשאלה: אלו פרטים בתיאורו של ה' נחשבים למשמעותיים מספיק, שכל תפיסה החורגת מהם הופכת לעבודה זרה?
ניקח לצורך ההמחשה את הנצרות והאיסלם:
4. ג'ון מאמין באל לו הוא קורא דיוס. הוא מאמין שדיוס עונה לכל התיאורים של ה' כפי שמופיעים בתנ"ך, אלא שבשלב מסוים הוא התלבש בדמות גשמית של בן אדם, וחי זמן מה בקרב בני האדם עד שהרגו את גופו הגשמי והוא שב לקיומו השמיימי.
5. אחמד מאמין באל לו הוא קורא אללה. הוא מאמין שאללה עונה לרוב התיאורים בתנ"ך, עם הבדלים מסוימים (למשל, ציווה לעקוד את ישמעאל ולא את יצחק), אלא שבשלב מסוים הוא שלח נביא שביטל את התורה ונתן חוקים חדשים, אותם יש לכפות על כל האנושות ולהרוג את הכופרים בהם.
שני התיאורים הללו תואמים במידה רבה את הגדרתו של ה', אבל חורגים ממנה בפרטים מסוימים. האם אחת מהחריגות, או שתיהן, מספיק משמעותית כדי להחשיב את מי שמאמין בה לעובד ע"ז? או ששתיהן נמצאות עדיין בתחום ההגדרה של ה', ורק נחשבות כטעויות לגביו?
זו כבר בהכרח שאלה של הנחות יסוד. הרמב"ם למשל, שקבע כידוע שהנצרות היא ע"ז ואילו האיסלם אינו כזה, הניח כנראה שייחוס הגשמה לאל הוא טעות כל כך חמורה, שהיא הופכת את אותו האל לאל אחר, שאינו ה'. לעומת זאת, שגיאותיהם של המוסלמים הן עדיין בגדר אמונה מוטעית בה', ולא אמונה באל אחר. כל זאת על פי הנחתו של הרמב"ם שרואה בשלילת הגשמות את אחד מעיקרי האמונה. אולם על הנחה זו עצמה קמו עוררין כידוע, והיא אף מעוררת תמיהה גדולה: האם כל המוני היהודים התמימים לאורך הדורות, לפני הרמב"ם ואחריו, שהאמינו בה' ועבדו אותו בכל לבם ונפשם, אלא שסברו שיש לו דמות - היו עובדי עבודה זרה או מינים? זו קביעה שקשה מאד לקבלה. (על הקשיים בגישתו של הרמב"ם ובהשלכותיה, ראו בהרחבה בסדרת המאמרים "משלילת הגשמות למות האלוהים")
לעומת זאת, אפשר להציג טענה אחרת: הן הנצרות והן האיסלם טוענות שהאל דורש מהיהודים להפסיק לשמור תורה ומצוות, ולקבל עליהם דת אחרת. זאת בניגוד לתיאורו של ה' בתנ"ך, שדורש מהיהודים לשמור את תורתו ומצוותיו בכל מחיר ולא לשמוע למי שקורא להם לסור מהן. ממילא, אל שדורש מהיהודים להמיר את דתם אינו ה', ולכן הן הנצרות והן האיסלם הן עבודה זרה. לחילופין, אפשר לטעון שהן הנצרות והן האיסלם אינן חורגות בתיאוריהן את האל מדמותו הכללית כפי שהיא מתוארת בתנ"ך, ולכן שתיהן אינן עבודה זרה. וייתכנו גם אפשרויות אחרות.
אני אישית מתקשה לראות את שלילת הגשמות כחלק מהותי מהגדרתו של ה' - זהו חידוש של הרמב"ם שרבים חלקו עליו. ממילא לא ברור לי למה הנצרות היא עבודה זרה, ולא פשוט טעות שמייחסת לה' משהו שלא עשה (התלבשות בגוף גשמי). ודאי שאין שום הצדקה לדעות מתנשאות כמו אלה של ישעיהו ליבוביץ, שמבחינתו רוב גדולי ישראל לאורך הדורות, כולל כל המקובלים, היו עובדי עבודה זרה משום שלא האמינו באל מופשט בתכלית כפי שהוא תפס אותו. מגוון התפיסות כלפי ה' ביהדות היה תמיד רחב ביותר, מהתנ"ך וחז"ל דרך הרמב"ם והמקובלים השונים עד לחסידות, להוגים ולפילוסופים בני זמננו, ולשלול חלק מהן כ"עבודה זרה" רק בגלל שאינן הולמות תפיסה אריסטוטלית כלשהי, זה עיוות מחשבתי חסר הצדקה. ומכיוון שכך, קשה לראות איך תפיסת השילוש הנוצרית שונה מהותית מתפיסת עשר הספירות הקבלית (השוואה שמביא הריב"ש, "הנוצרים מאמיני השילוש והמקובלים מאמיני העשיריות" - שו"ת הריב"ש סימן קנז), או מדיבורים חז"ליים על מידת הדין, מידת הרחמים והשכינה, וכדומה. אני לא אומר שאין הבדלים, אלא שאם צריך לחפש אותם בפינצטה ובפלפולים תיאולוגיים סבוכים, קצת קשה לקבוע בפסקנות שהנצרות היא ע"ז, כלומר אמונה באל אחר, ולא פשוט ייחוס תיאורים שגויים לה'.
לסיכום
ה' הוא האל המתואר בתנ"ך. עבודת ה' היא זו המכוונת כלפיו. עבודה זרה היא זו המכוונת כלפי אל אחר, שאינו תואם לתיאורו של ה' בתנ"ך. במקרים בהם החריגה בתיאורו של אותו אל מתיאורו של ה' היא שולית, ניתן לומר שמדובר בטעות ביחס לה' ולא באל אחר. במקרים בהם החריגה היא מובהקת, מדובר באל אחר ובע"ז. השאלה היא על מקרים בהם לא ברור עד כמה החריגה מובהקת. כדי לקבוע זאת יש להניח הנחות מסוימות לגבי תכונותיו העיקריות של האל, אולם הנחות כאלה אינן ברורות. ממילא אנו נותרים עם מקרי ביניים רבים, שלא ברור האם לראות אותם כתפיסות לגיטימיות של ה', כתפיסות שגויות של ה', או כהתייחסות לאל אחר. מקרים כאלה יצריכו בירור נוסף.