עץ נופל ביער; כלב נדרס על ידי מכונית; אדם חולה בסרטן; עיר נחרבת ברעידת אדמה; האם האירועים הללו הם יד ההשגחה, גזירה מלמעלה, ביטוי לרצון האלוהי – או שמא מדובר במקרה עיוור, תוצאה של חוקי הטבע האדישים?
בשאלה זו נחלקו חכמי ישראל לאורך הדורות. כולם כמובן האמינו בשלטונו המוחלט של ה' בעולם, וביכולתו לפעול ולעשות ככל אשר יחפץ; השאלה היתה עד כמה הוא אכן מממש בפועל את ריבונותו זו. האם כל אירוע קטן, כמו עלה שנופל על נמלה, מכוון בידי ההשגחה העליונה, או שמא הבורא מתערב רק באירועים חשובים יותר, כמו גורלם של בני האדם, או של בני אדם מסוימים? האם חלקים מהמציאות מסורים ביד המקרה וחוקי הטבע, או שאין שום מקרה בעולם והכל מכוון מלמעלה?
לא נתייחס כאן לכל המקורות והדעות בנושא. חז"ל, כהרגלם, לא דנו בנושא בצורה שיטתית, אך ממספר מקורות בדבריהם עולה תפיסה של השגחה פרטית מקסימליסטית, המקיפה את כל פרטי המציאות. כך עולה ממימרות כמו "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" (חולין ז, ב. "נוקף אצבעו" פירושו לקבל מכה באצבע, לא להזיז אצבע, כפי שיש החושבים היום בטעות), ו"(אפילו) ציפור מבלעדי שמיא לא מיתצדא" (ירושלמי שביעית פ"ט ה"א).
עם זאת, לדעת רוב הראשונים, ההשגחה האלוהית אינה יורדת עד לפרטים קטנים כגון אלה. מוסכם כמעט על כולם, הן פילוסופים והן מקובלים, שבעלי חיים וגורלם מסורים ביד המקרה והטבע, וה' אינו משגיח עליהם אלא באופן כללי לקיום המין. זוהי דעת הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג פי"ז), הרמב"ן (פירוש לאיוב לה, יא; לו, ב), החינוך (מצוה תקמ"ה ומצוה קס"ט), המאירי (פירוש למגילה כה, א) ועוד. לדעת חלק מהם (כמו הרמב"ם במו"נ שם פי"ח), גם לא כל בני האדם מושגחים מלמעלה; רק הצדיקים זוכים להשגחה פרטית צמודה, ואילו הרשעים מופקרים ליד הגורל והמקרה העיוור.
מנגד לכל אלה ניצבת גישתו של הבעל שם טוב, לפיה אין שום מקרה בעולם בכלל, וכל אירוע הוא יד ההשגחה העליונה, קטן ושולי ככל שיהיה. שיטה זו מופיעה בכתבי תלמידיו, כמו ר' פנחס מקוריץ, ר' מנחם מנדל מוויטבסק והאדמו"ר בעל התניא. ביטוי פופולארי לגישה זו נמצא בשירו הידוע של אברהם פריד (חסיד חב"ד) על הצדיק התוהה מדוע נפל עלה קטן מהעץ, ומגלה לבסוף שהדבר נעשה כדי לספק צל לתולעת הקטנה ששכבה מתחתיו וסבלה מהשמש. בלי לערוך סקרי עומק, נראה שגישה זו היא הרווחת כיום יותר בקרב המוני בית ישראל, וביטויים כמו "מקרה – אותיות רק מה' ", שגורים בפי כל.
בלי להתיימר להכריע בין הרים גדולים, ברצוני להראות בשורות הבאות מדוע דווקא גישתו של הבעש"ט, הדוגלת בהשגחה פרטית מקסימליסטית, היא היותר רציונאלית ומתאימה לתפיסות המדעיות המודרניות. לשם כך עלינו לברר כמה מושגים יסודיים מעורפלים הקשורים לנושא.
כאשר דנים הראשונים בשאלת ההשגחה לגבי מקרה מסוים – למשל, אחת מהדוגמאות שהובאו בפתיחת המאמר – שתי אפשרויות עומדות בפניהם: מדובר במקרה, או מדובר בהשגחה עליונה. מה המשמעות של כל אחת מאפשרויות אלה?
כדי לענות על כך עלינו להבין את תפיסת הטבע שרווחה באותם דורות, בימי הביניים. שני עקרונות, שנחשבים כיום לבסיס המדע המודרני, לא היו ידועים אז: אחדות חוקי הטבע, והדייקנות שלהם.
המושג "חוקי טבע", אם נעשה בו שימוש בכלל באותה תקופה (לא בדקתי), ציין משהו שונה מזה המקובל כיום. בתפיסה הימי-ביניימית, כל אחד מהיסודות השונים הקיימים במציאות פועל בהתאם לטבעו הפנימי. טבען של אבנים הוא ליפול, טבעו של האוויר לעלות למעלה, טבעם של גלגלי השמיים להסתובב, וכן הלאה. רק מאוחר יותר יגלו חוקרים כמו גליליאו וניוטון (אגב, האחרון נולד בשנת פטירתו של הראשון) את החוקיות האחידה המושלת בכל חלקי הבריאה, ואת העובדה שנפילת האבנים וסיבוב הכוכבים אינם נובעים מרצונם של אלה, אלא מבטאים שניהם כוחות כמו כוח המשיכה.
כמו כן, הדייקנות המוחלטת של חוקי הטבע לא היתה ידועה עדיין, להוציא תחומים מסוימים כמו אסטרונומיה. ידוע היה שאבנים נופלות, אבל לא המשוואות המחשבות את תאוצת הנפילה. ידוע היה שמים רותחים כשמחממים אותם, אבל לא כמה מעלות דרושות לשם כך. במלים אחרות, הטבע כפי שנתפס בעיני חכמי ימי-הביניים, לא היה מערכת סגורה ומדויקת כפי שהוא כיום. היה בו הרבה יותר מקום לאירועים מקריים – דברים שיכולים, בנסיבות מסוימות, לקרות כך או אחרת באקראי. חלקים נרחבים מהמציאות נתפסו כפועלים באופן אקראי: מזג האוויר, מחלות, רעידות אדמה, תוחלת החיים וכן הלאה, נחשבו תלויים במזל או בגורל, לא תוצר של חוקיות מדויקת.
לאור האמור, מובנת האפשרות שמציגים אותם ראשונים, לפיהם אירועים מסוימים במציאות מתרחשים במקרה. אפשר שאדם יחלה ואפשר שלא יחלה; אפשר שירדו גשמים ואפשר שתהיה בצורת. אם אלוקים מתערב באמצעות השפעה נסתרת מלמעלה, הוא יכול להטות את הכף לכאן או לכאן, ולגזור על האדם ועל העם בריאות או חולי, שגשוג או קמילה. אם אלוקים אינו מתערב, האירועים יתרחשו באקראי, פעם כך ופעם אחרת. במילים אחרות, העולם נתפס כמתנהג באופן טבעי, שחלקו חוקי וחלקו אקראי, ואילו ההשגחה נתפסה כהתערבות מלמעלה במהלכו של העולם – או בשינוי חוקי הטבע, דהיינו ניסים, או בבחירת אפשרות מסוימת מתוך מרחב האקראיות.
אבל תפיסה כזו יכולה לצמוח רק על רקע ידיעות הטבע המוגבלות של ימי הביניים. היא הופרכה לגמרי ברגע שהתגלתה מכונת-האל.
כפי שהוסבר במאמר "תולדותיה של מכונת-האל", היקום כפי שהוא מוכר כיום מכיל בדיוק את אותם מרכיבים שלא היו ידועים בימי הביניים: אחדות חוקי הטבע והדייקנות שלהם. במכונת-האל אין מרחב אקראיות. כל אירוע הוא מדויק ברמה מתמטית, כשהוא נובע משרשרת סיבות מדויקת לחלוטין ומגלגל בעקבותיו שרשרת סיבות מדויקת לחלוטין, כמו גלגלי שיניים או פקודות בתוכנת מחשב. אותם דברים שנתפסו בעבר כאקראיים, כמו התפשטות מחלות או מזג האוויר, נתפסים כיום גם הם כתוצאה של חוקיות מדויקת, גם אם זו מסובכת מכדי שניתן יהיה לחשבה בידי אדם (מערכות מורכבות כאלה הן עניינה של תורת הכאוס). כמו כן, כל האירועים במציאות כרוכים וארוגים אחד בשני לבלי התר. משק כנפיו של פרפר מגלגל את האירועים באופן שעשוי לגרום לסופת הוריקן. אין אף אירוע מבודד במערכת.
כמו כן, קיים הבדל בתפיסת מקורה של אותה חוקיות שבטבע; התפיסה המדעית המודרנית אינה מייחסת את תנועת החומר לרצון הטבוע בחומר עצמו, אלא לחוקים בסיסיים המשפיעים על כל הבריאה. מהי מהותם של אותם חוקים או כוחות, זו שאלה שלמדע אין אפשרות לתת לה תשובה סופית; אבל אם אין מדובר בחומר עצמו, האפשרות המתבקשת עבור האדם המאמין היא לייחס אותם לרצונו של האל, המניע ומסובב את כל גלגלי היקום (עי' בהרחבה במאמר "על כדורים רוקדים והסברים מדעיים"). שימו לב לנקודה הזו – לחומר של ימינו אין "טבע" במובן ימי-הביניימי של המושג! אין לו התנהגות הנובעת מתוכו ומרצונו. החומר עצמו הוא מת. הוא מתנהג לפי כוח חיצוני הפועל עליו, כוח הנובע ישירות מרצונו של האל. המדע המודרני הפקיע את האוטונומיה מידי החומר והחזיר אותה לידי האל.
היקום של המדע המודרני, אם כן, אינו אוסף של חומרים הפועלים בנפרד זה מזה ושל אירועים המתרחשים באקראי. ככל שלומדים עליו יותר, מתברר שהדבר שהוא דומה אליו יותר הוא מחשב-על משוכלל, הפועל לפי תוכנה מדויקת להדהים, שעקרונותיה שולטים הן על העלה הנופל מהעץ והן על הכוכב המתפוצץ בסופרנובה. זוהי מערכת דטרמיניסטית במידה רבה (נניח לרגע את הקוואנטים בצד), שמצבה הראשוני קבע בהכרח את כל המצבים שישתלשלו ממנו לאורך תקופת קיומה.
ברגע בו הפעיל הבורא לראשונה את מכונת-האל, כבר נקבעו אפוא במדויק כל המצבים בהם תימצא במשך אלפי ומיליוני השנים הבאות. בהנחה המקובלת שהאל הוא יודע-כל, כולל את העתידות, הרי שהוא ידע כבר באותו רגע באיזה מצב תימצא המכונה בכל רגע נתון בעתיד, ומה יהיה מיקומם המדויק של כל אבן, עלה, נמלה וכוכב. אפילו אם נאמר שהקוואנטים מוסיפים למערכת מימד מסוים של אקראיות, הרי שידיעת הבורא כוללת גם את הצירופים הקוואנטיים שעתידים לצאת לפועל (ואולי משתמשת בהם לתזמון ניסים וכדו'). מכיוון שהאל ידע את כל התוצאות שתניב מכונת-האל, ומכיוון שהוא זה שתיכנת והפעיל אותה, הרי מתחייב מכך שכל מה שקרה בפועל הוא אכן תוצאה ישירה של רצון האל – כולל העלה שנפל מהעץ על התולעת.
בניגוד לשתי האפשרויות הימי-ביניימיות לפרשנות האירועים – התערבות אלוהית פרטנית או מקרה עיוור – מציבה מכונת-האל אפשרות שלישית המכריעה ביניהן: כל המתרחש בעולם נקבע כבר ברגע הבריאה, על פי התוכנה המדויקת של המערכת כפי שקבע בה הבורא. אין בה לא ניסים פתאומיים ולא מקריות. אלוקים אינו "נתפס בהפתעה", ואינו צריך להגיב לאירועים באופן מיידי באמצעות ניסים; כל מה שנראה כנס, נקבע בתוכנה של מכונת-האל כבר מתחילתה. "תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית" (ילקוט שמעוני יהושע סימן כא). כמו כן, במערכת האלוהית אין מקריות, בדיוק כפי שאין מקריות בתוכנת מחשב. כל מה שקורה על המסך, נקבע במדויק לפי השורות הרשומות בתוכנות ההפעלה של המחשב, גם אם רוב משתמשיו אינם מבינים אותן כלל.
מה לגבי בני האדם ובחירתם החופשית? האם אין הם יכולים להשפיע במעשיהם על המערכת? הם אכן מסוגלים לכך, אבל רק במסגרות שמאפשרת להם המערכת. חישבו שוב על תוכנת מחשב, למשל על משחק מחשב רב משתתפים: לכל שחקן יש חופש פעולה משמעותי, אבל אין הוא יכול לחרוג מהגבולות שקובעת לו התוכנה. התוכנה עצמה ערוכה מראש לכל האפשרויות, וכוללת בתוכה תסריט מדויק לכל אחת מהן. כך גם תיכנת הבורא את מכונת-האל, באופן שלוקח בחשבון את כל מעשיהם האפשריים של בני האדם, מחשב אותם ואת השלכותיהם ומגיב בהתאם כך שהתוצאות הרצויות יתקבלו. אי אפשר "לדפוק את המערכת" ולחולל משהו המנוגד לרצון הבורא. כל האפשרויות כבר נצפו מראש והוכן להם מענה הולם (ולא ניכנס כאן לשאלה איך מסתדרות יחד ידיעתו המוקדמת של האל עם הבחירה החופשית של האדם). כמו כן, חשוב לזכור שלמרות שיש לאדם בחירה חופשית, הרי שרצונו, מחשבותיו ואפשרויותיו נקבעות במידה רבה מאד ע"י המערכת, כך שהוא אמנם יכול לבחור במצבים מסוימים, אבל המצבים עצמם הוכתבו עבורו מלמעלה. אם אדם מחליט להרוג את חברו למשל, הוא יצליח בכך רק אם על אותו חבר אכן נגזר למות במסגרת התוכנית האלוהית. מאידך גיסא, אם על אותו אדם נגזר למות, הוא אכן ימות באופן כלשהו גם אם איש לא ינסה להרוג אותו. כל זה לא פוטר את האדם מאחריות למעשיו, כדברי חז"ל "מגלגלים חובה על ידי חייב".
סיכומו של דבר, התפיסה הימי-ביניימית המפקיעה חלקים מהמציאות מהשגחת ה', קשה להולמה עם הידע העכשווי על הכלליות והדייקנות של חוקי הטבע, ועל השפעתם ההדדית של כל האירועים. אין שום מקרה בעולם, הכל מדויק, אמר הבעש"ט; אין שום מקרה בעולם, הכל מדויק, אומר המדע המודרני. האם מקרה הוא, אם כן, שהבעש"ט וניוטון חיו ממש באותו זמן?...