חשיבה סיבתית היא אחד הכשרים ההכרתיים הבסיסיים שלנו, והיא מהווה מרכיב יסודי בהיגיון ובמחשבה הרציונאלית. כבר מינקות אנו לומדים לקשר בין סיבה לתוצאה, לצפות לתוצאות מסוימות בעקבות מעשים מסוימים, ולחפש סיבות לכל אירוע ותופעה שאנו נתקלים בהם. דווקא משום היותה מרכיב כה בסיסי בהכרה, נוטים רבים להתייחס לחשיבה סיבתית כאל מובן מאליו, ומבינים אותה בצורה מעורפלת ולא מדויקת. המאמר הבא ינסה להבהיר קצת את הערפל, ולחשוף את ההנחות העומדות בבסיס החשיבה הסיבתית ואת משמעותן.
נניח שאני יושב במעבדה ומערבב כל מיני נוזלים במבחנה, כשלפתע היא מתפוצצת בקול רעש גדול. איזה יופי! באופן אוטומטי כמעט, אני מניח מיד כמה הנחות:
1. יש סיבה לכך שהמבחנה התפוצצה עכשיו.
2. הסיבה הזו קשורה, קרוב לוודאי, לנוזלים שערבבתי בתוכה.
3. אם אחזור ואערבב שוב את אותה תערובת נוזלים במדויק, יתרחש שוב פיצוץ.
הנחה 1, לפיה יש סיבה לכך שהמבחנה התפוצצה, נובעת מהנחת יסוד בסיסית יותר, לפיה לכל תופעה יש סיבה שגרמה לה. שום דבר אינו מתרחש "סתם כך". כל אירוע הוא תוצר של שרשרת סיבות, שהאחת מהן מוליכה לשנייה וכן הלאה. מה נמצא בתחילת שרשרת הסיבות? האם היא אינסופית? פילוסופים מסוימים טענו שחייבת להיות סיבה ראשונה ונצחית שתמנע רגרסיה אינסופית, וזיהו את אותה סיבה ראשונה עם אלוהים, אולם לא ניכנס לנושא זה כרגע. לענייננו, בכל הנוגע לתופעות עכשוויות ויומיומיות, ההנחה היא שלכל דבר יש סיבה אחת או יותר שגרמו לו.
הנחה 2 מבטאת את האינטואיציה המובילה אותנו למצוא תבניות של קשרים סיבתיים בין תופעות. הרי בכל רגע נתון מתרחשים אינספור אירועים בעולם. מניין לנו לדעת אם כן איזה אירוע הוא הסיבה לכל תופעה? אולי המבחנה לא התפוצצה בגלל הנוזלים שערבבתי, אלא בגלל הזבוב שעף בחדר בזוית מסוימת, צפירת המכוניות מהרחוב, מצב הכוכבים בשמיים באותו רגע, משק כנפיו של פרפר בסין – ואולי כתוצאה משילוב מסוים של גורמים מעין אלה? אולם למרות שהאפשרויות הן אינסופיות, אנו נוטים אינטואיטיבית להתמקד באירועים מסוימים דווקא – במקרה זה, ערבוב הנוזלים במבחנה – ולראות אותם כסיבת התופעה. אינטואיציות אלה מבוססות במידה רבה על ניסיון העבר לגבי תופעות דומות, אולם הן אינן יכולות להסתמך אך ורק על הניסיון, שכן גם לגבי התופעות הקודמות לא נבדקו כל הגורמים האפשריים. מתיחת קשרי הסיבתיות נעשית אם כן תוך שילוב בין ניסיון ואינטואיציה (בהמשך נדבר עוד על תפקיד הניסיון והניסויים).
הנחה 3 נובעת מהנחה בסיסית יותר, לפיה לא רק שלכל דבר יש סיבה – אלא שקיימת חוקיות קבועה בסיבתיות. אם א' הוא הסיבה ל-ב', הרי שבכל פעם שיתרחש א', בהכרח שיתרחש אחריו ב'. לא יתכן שאותו א' בדיוק, כשכל הגורמים שווים, יגרום לפעמים ל-ב' ולפעמים לא יגרום לו. אם תרכובת מסוימת גורמת לפיצוץ, הרי שבכל פעם בו תיווצר אותה תרכובת, יתרחש פיצוץ. אם חזרנו על הניסוי כמה פעמים, ובכל פעם קיבלנו תוצאה אחרת, נסיק שבהכרח היה הבדל כלשהו בין הניסויים השונים. אולי אפילו נתחיל לשקול את השפעתם של גורמים שלא לקחנו קודם בחשבון, כגון אלה שהוזכרו כדוגמאות בסעיף הקודם. אבל בשום אופן לא נוכל לקבל את האפשרות שהקשר הסיבתי בין א' ל-ב' לא יהיה דטרמיניסטי, קבוע וחד משמעי. כל תפיסת חוקי הטבע והמדע בנויים על הנחה זו.
הבה נבחן כעת את ההיגיון והסבירות שמאחורי 3 הנחות אלה.
ההנחה הראשונה, לפיה לכל דבר יש סיבה, נשמעת לנו מובנת מאליה, כמעט מחויבת לוגית. אולם חשוב לדעת שהפילוסוף הסקוטי דיוויד יום ערער על הנחה זו, וטען שאין שום בסיס אמפירי המוכיח את קיומה של סיבתיות במציאות. כל מה שאנו רואים הוא סמיכות של אירועים שונים אחד אחרי השני, אולם אין לנו הוכחה לכך שאירוע א' הוא אכן סיבתו של אירוע ב'. אולי במקרה הם מתרחשים בזה אחר זה? אולי ישנו גורם נוסף ובלתי ידוע הגורם לאירוע ב' לבוא אחרי א'? ואולי יש דברים שקורים בלי שום סיבה? גם אם נרד לרמה האטומית ונבחן את האופן בו החלקיקים הבסיסיים של א' מובילים ל-ב', עדיין אין זו הוכחה לכך שבאמת קיימת כאן סיבה ולא סתם סמיכות אירועים. בעקבות חוסר היכולת להוכיח את קיומה של סיבתיות, שלל יום גם את ההסתמכות על האינדוקציה, ועל ההנחה לפיה ב' בא אחרי א' מספר מסוים של פעמים, הוא תמיד יבוא בעקבותיו. גם אם ערכנו ניסוי מסוים אלף פעמים, ובכל פעם ב' הגיע בעקבות א', אין בכך שום הוכחה לכך שגם בפעם ה-1001 זה יהיה כך.
אם מקבלים את הביקורת של יום, הדבר שומט את הקרקע מתחת רגליו של המדע. למרבה המזל, הפילוסוף עמנואל קאנט הציע פתרון לבעיה, וטען שאמנם לא ניתן להוכיח אמפירית את קיומה של סיבתיות – אבל חשיבה סיבתית היא חלק בסיסי מההכרה שלנו, שמעצבת את המציאות אותה אנו מסוגלים לתפוס, ולכן במציאות שאנו מכירים אכן קיימת סיבתיות. לא ניכנס כעת לפרטי שיטתו של קאנט. לענייננו הנקודה הרלבנטית היא שעצם ההנחה לפיה קיימת סיבתיות במציאות ולכל דבר יש סיבה – אינה ניתנת להוכחה, והיא למעשה בגדר אמונה בסיסית של האדם.
ההנחה השנייה היא שאנו מסוגלים למצוא את הקשרים הסיבתיים הנכונים בין התופעות, ולבודד את הסיבה האמיתית מכל אינספור הגורמים הלא-רלבנטיים האחרים. זהו למעשה הפרויקט העיקרי של המדע, שמנסה בעזרת ניסויים שונים לגלות איזה שילוב בין הגורמים מוביל לתוצאה הרלבנטית, ואלו גורמים אינם משפיעים עליה. מדען טוב משתדל להימנע מהנחות מוקדמות בנושא זה, ולבחון כל אפשרות באופן אמפירי. עם זאת, יש לציין שלעולם אין המדען יכול להשתחרר לגמרי מאינטואיציות מוקדמות כאשר הוא בא לחקור תופעה מסוימת. כבר מהרגע הראשון הוא מניח שהגורמים לתופעה יימצאו בתוך קבוצה מסוימת של תופעות, ולא מחוצה לה. אם נחזור לדוגמא של הפיצוץ במעבדה, המדען יניח מראש שהתערובת הכימית גרמה לפיצוץ; הוא מוכן לקחת בחשבון שגורמים פיזיקאליים אחרים באזור לקחו חלק בכך – זרמים חשמליים, גלי רדיו, צלילים חזקים, קרינה וכדו'. אבל הוא לא יחשוב אפילו לבדוק את האפשרות שגורמים כמו שמו הפרטי של עורך הניסוי, מצב הכוכבים בשמים, או התאריך בלוח השנה הסיני הם אלה שגרמו לפיצוץ. זאת לא משום שנעשה אי פעם מחקר שיטתי המוכיח שגורמים אלה אינם רלבנטיים, אלא משום שבאופן אינטואיטיבי ניגש המדען לתופעה עם ציפיות מסוימות מהמציאות, ומנסה להכניס אותה לתבנית הסיבתית המוכרת לו. רק אם בדיקת כל הגורמים השגרתיים לא תצליח לגלות את סיבת הפיצוץ, יתחילו המדענים לבחון אפשרויות מוזרות יותר ויותר כדי לגלות את הסיבה.
משמעות הדברים היא, שלא רק עצם קיומה של סיבתיות הוא עניין של אמונה, אלא גם הדרכים בהן היא פועלת. אנו מניחים מראש שיש לנו מושג לא רע על הקשרים הסיבתיים בין האירועים והתופעות, ומנסים תמיד לפרש כל דבר בתבנית המוכרת. בכך אנו מתעלמים מהאפשרות שגורמים אחרים כלשהם משפיעים גם הם על התוצאות בדרכים עלומות. מדי פעם אמנם קם מדען מקורי וחוקר כיוונים סיבתיים שלא נבדקו קודם; לפעמים הדבר מראה שאכן לא קיימים שם קשרים ברורים, ולפעמים מחקר כזה מהווה פריצת דרך חדשה וחשיפת קשרי סיבתיות שלא נודעו קודם. דוגמא לכך היא גילויו של זמלווייס במאה ה-19, שבדק ומצא קשר בין חיטוי ידיים בבית חולים לבין תמותת יולדות – גילוי סיבתיות שלפני כן נשמעה מגוחכת, ולאחר שהתגלתה הכעיסה כל כך את עמיתיו של זמלווייס עד שהחרימו אותו לגמרי, ורדפו אותו עד שחלה בנפשו, אושפז בכפייה ומת ממכות שהוכה על ידי מטפליו. ככה ייעשה לאיש אשר מגלה סיבתיות שלא הבחינו בה קודם...
ההנחה השלישית היא שהסיבתיות הקיימת בטבע היא קבועה, יציבה ודטרמיניסטית. כפי שכבר ראינו אצל יום, הנחה זו היא בעייתית למדי, והיא מסתמכת למעשה על אינדוקציה כפולה: בשלב הראשון אנו מסיקים שאם גורם א' הוביל לתופעה ב' בכל פעם בה הופיע, הוא יגרום גם בעתיד לתופעה ב' בכל פעם בה יופיע; ואילו בשלב השני אנו מסיקים שכל הגורמים בטבע פועלים באותה צורה בדיוק – שאין אף גורם במציאות שלפעמים גורם לתופעה מסוימת ולפעמים לא, כשכל התנאים שווים.
לא ברור כלל על מה מסתמכת הקביעה הזו. האם לא יתכן, תיאורטית, שקיימים גורמים במציאות שפעולתם אינה דטרמיניסטית? שלפעמים יחוללו תוצאה מסוימת ולפעמים לא? הרי ידוע לנו לפחות על סוג אחד של גורמים שפועלים כנראה באופן לא דטרמיניסטי – בני האדם. האדם מסוגל לבחור באופן שונה במצבים זהים. אם נשים אותו שוב ושוב באותו מצב, הוא יכול לבחור כל פעם להגיב באופן שונה. כמובן שיש גם כאלה הטוענים שהאדם פועל באופן דטרמיניסטי, ושאי אפשר באמת להיות פעמיים באותו מצב, שכן עצם העובדה שכבר נבחן קודם הופכת את המבחן השני לשונה מהראשון. אבל באופן פשוט, אנו חווים את עצמנו כבעלי בחירה חופשית, ואיננו כפופים לחוקיות המאלצת אותנו להגיב באופן מסוים דווקא (להרחבה בנושא עיינו כאן). אם כן, מניין לנו שאין גורמים נוספים במציאות שפעולתם אינה דטרמיניסטית? אם ערבבתי פעם נוספת את התערובת, והפעם היא לא התפוצצה – האם פירוש הדבר הוא שבהכרח פספסתי תנאי כלשהו שהיה קיים קודם, או שאולי יש כאן תופעה שלפעמים מובילה לפיצוץ ולפעמים לא, גם כשהתנאים זהים?
אם נשלב את הביקורת הזו עם הביקורת בסעיף הקודם, הרי שגם אם נקבל את ההנחה לפיה סיבתיות היא תמיד דטרמיניסטית, עדיין קיימת תמיד אפשרות של גורם נוסף שלא נלקח בחשבון. אולי קיימת תופעה א' שמובילה ל-ב' רק בתאריכים מסוימים? או מספר מסוים של פעמים? או כאשר אדם מסוג מסוים דווקא עורך את הניסוי? אולי המחשבות והציפיות של עורך הניסוי משפיעות על התוצאה? גם אפשרויות אלה יכולות להוביל למצב בו אנו חוזרים על אותו ניסוי בדיוק, ומקבלים בכל פעם תוצאות שונות.
לסיכום, ראינו שהחשיבה הסיבתית מבוססת על שלוש הנחות יסודיות, שמה שעומד מאחוריהן הוא אינטואיציה, או אמונה. ניסויים אמפיריים יכולים לעזור לברר את אותן אינטואיציות, אך לעולם לא לייתר או להחליף אותן. ראינו גם שיש סיבות טובות לפקפק בנכונותן האוניברסאלית של אותן הנחות, ויתכן שישנן תופעות החורגות מהן.
במאמר הבא נמשיך ונראה מה ההשלכות המעשיות של התובנות הללו על החשיבה הסיבתית, המדע ואמונות אחרות.