"מלכות הארץ כעין מלכות הרקיע", אמר רב ששת (ברכות נח, א). הנהגת השלטון והמלכות עלי אדמות מהווה השתקפות של הנעשה בעולמות עליונים. אמנם ה' הוא מלך מלכי המלכים, הריבון המוחלט של המציאות כולה, אבל מסתבר שגם במלכות השמים יש לא מעט פוליטיקה, ויכוחים ומאבקי כוח, כפי שנראה להלן.
ראשית, מעניין לציין שחז"ל נוטים להתייחס לכוחות העליונים בלשון רבים כדבר מובן מאליו: "מכריזים על כך מלמעלה", "גוזרים עליו מלמעלה", "מסייעים אותו" וכן הלאה באינספור מקומות. זאת בניגוד למה שניתן היה לצפות מבעלי השקפה מונותאיסטית מוחלטת, לפיה ה' הוא המושל הבלעדי. לפי חז"ל, הקב"ה אינו מנהיג לבד את העולם, אלא עושה זאת יחד עם בית דינו – "בית דין של מעלה", המורכב מהמלאכים ומנשמותיהם של צדיקים.
סימן ראשון לריבוי בעולמות העליונים מופיע בבריאת האדם בפרשת בראשית, שם אומר אלוהים "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א, כו), בלשון רבים. רש"י במקום מביא את דברי חז"ל בנושא: "ענוותנותו של הקב"ה למדו מכאן, לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו, לפיכך נמלך בהם (...) אע"פ שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום למינים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומידת ענוה שיהיה הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן. ואם כתב "אעשה אדם" לא למדנו שיהא מדבר עם בית דינו אלא עם עצמו". כבר בראשית הבריאה, אם כן, אנו מוצאים את אותו בית דין של מעלה, שהקב"ה כביכול מתייעץ איתו לגבי בריאת העולם. מדרשים רבים מתארים את התנגדותם של חלק מהמלאכים ליצירת האדם, ואת הויכוחים הסוערים שהתחוללו בשמים סביב הנושא, עד שקבע הקב"ה עובדות בשטח ויצר את האדם.
כך למשל בגמרא בסנהדרין (לח, ב): "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת. אמר להם: רצונכם נעשה אדם בצלמנו? אמרו לפניו: ריבונו של עולם, מה מעשיו? אמר להן: כך וכך מעשיו. אמרו לפניו: ריבונו של עולם, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו? הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם. וכן כת שניה. כת שלישית אמרו לפניו: ריבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך, מה הועילו? כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה! כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין, אמרו לפניו: ריבונו של עולם, לא יפה אמרו ראשונים לפניך? אמר להן: ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו'".
מתיאורים אלה עולה שחברי בית הדין של מעלה בהחלט אינם "אומרי הן" של הקב"ה, אלא מוכנים להתווכח איתו ולעמוד על שלהם בניגוד לדעתו.
אם בפסוק זה רק נרמז קיומו של בית דין של מעלה, הרי שתיאור מפורש יותר שלו מופיע בדבריו של הנביא מיכיהו בן ימלה, המנבא לאחאב את מפלתו הצפויה ברמות גלעד: "רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. וַיֹּאמֶר ה': מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב, וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד? וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה, וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה. וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה', וַיֹּאמֶר: אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ; וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו: בַּמָּה? וַיֹּאמֶר: אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו; וַיֹּאמֶר: תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל, צֵא וַעֲשֵׂה כֵן" (מלכים א, כב, יט-כב). מיכיהו מסביר שנביאיו של אחאב מנבאים לו הצלחה, משום שרוח שקר יצאה מלפני ה' כדי להטעות אותם ולפתות בכך את אחאב לצאת למלחמה, על מנת שימצא בה את מותו.
במדרש תנחומא (שמות יח) הרחיבו חז"ל את תיאור הדברים:
"את מוצא, על כל עבירה ועבירה שאדם עושה, הקדוש ברוך הוא יושב עליו במשפט (...) וכן את מוצא בימי אחאב, שאמר מיכה: "ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדין עליו מימינו ומשמאלו'". וכי יש שמאל למעלן, והא כתיב, "ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב"? וכן הוא אומר: "ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל". ומה הוא מימינו ומשמאלו? אלא אלו שמלמדין זכות נקראו מימינו, ואלו שמלמדין חובה נקראו משמאלו. "ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמת גלעד" – ללמדך שהוא נושא ונותן עימהם בדין".
לפי תיאור חז"ל, באותו מעמד נערך בשמים דיון על גורלו של אחאב, כאשר חלק מהמלאכים מלמדים עליו זכות ואחרים מלמדים חובה, עד שנפסק דינו למיתה. במקום אחר (סנהדרין קב, ב) אמרו חז"ל שהרוח שיצא לפתות את אחאב היה רוחו של נבות היזרעאלי, שנרצח בהוראתה של איזבל אשת אחאב. מכאן ניתן ללמוד שלא רק מלאכים משתתפים בדיונים של מעלה אלא גם נשמות. וכדרך אגב למדנו מהמדרש שאין למעלה שמאל פוליטי, אלא רק ימין...
המקור הבא בתנ"ך שמתאר את הנעשה בעולמות העליונים נמצא בספר דניאל. זהו הספר היחיד בתנ"ך בו נזכרים שמותיהם של מלאכים – גבריאל ומיכאל – ובו מתוארים המלאכים כדמויות אקטיביות המנהלות ביניהן מאבקי כוח, ולא כשליחיו נטולי הבחירה של ה'. אלו דבריו של המלאך המדבר עם דניאל (שהוא כנראה גבריאל שהוזכר שם מוקדם יותר): "וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם, וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעָזְרֵנִי, וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס... וַיֹּאמֶר: הֲיָדַעְתָּ לָמָּה בָּאתִי אֵלֶיךָ? וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם שַׂר פָּרָס, וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא. אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת, וְאֵין אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי עַל אֵלֶּה כִּי אִם מִיכָאֵל שַׂרְכֶם" (דניאל י, יג, כ-כא).
פסוקים אלה מתארים מאבק בין גבריאל ומיכאל לבין שרי פרס ויוון, המלאכים הממונים על אומות אלה. נראה מדברי גבריאל שהוא נמצא בעמדת מיעוט, ושאין אחד שעוזר לו פרט למיכאל, שרם של ישראל. הדבר מלמד על עוצמתם של שרי פרס ויוון, המתבטאת במלכותם החזקה והממושכת של אותם עמים.
גם כאן הרחיבו חז"ל את תיאור הדברים, וקישרו אותם לאירוע אחר המופיע בפרק י' של ספר יחזקאל. שם מצווה ה' את "האיש לבוש הבדים", הוא גבריאל המלאך, לקחת גחלי אש מתחת המרכבה ולהשליך אותם על ירושלים כדי להשמידה. אלא שגבריאל לא מילא במדויק את ההוראה, מתוך רחמים על ישראל, והגחלים התקררו עד שהשליך אותן, כך שההשמדה לא היתה מוחלטת. בעקבות זאת נענש גבריאל והורחק מבית דין של מעלה, כמתואר במסכת יומא (עז, א, בתרגום לעברית):
"באותה שעה הוציאו לגבריאל מאחורי הפרגוד והכוהו שישים מכות של אש. אמרו לו: אילו לא עשית – לא עשית, אם עשית מדוע לא עשית כפי שפקדו עליך? (...) הביאו את דוביאל שר פרס והעמידוהו במקומו (של גבריאל) ושימש עשרים ואחת יום (...) נתנו לו עשרים ואחד מלכים ואת נמל משהיג. אמר: "כתבו לי את ישראל שיעלו לי מס!". כתבו לו. "כיתבו לי את החכמים שיעלו לי מס!". כתבו לו. כאשר רצו לחתום, עמד גבריאל מאחורי הפרגוד (...) ולא השגיחו עליו. אמר לפניו: "ריבונו של עולם, אם יהיו כל חכמי אומות העולם בכף מאזנים, ודניאל איש חמודות בכף שניה, לא נמצא מכריע את כולם?!". אמר הקב"ה: "מי הוא זה שמלמד זכות על בני?". אמרו לפניו: "ריבונו של עולם, גבריאל". אמר להם: "יבוא!", שנאמר (דניאל י, יב): "ואני באתי בדבריך". אמר להם: "ייכנס!". הכניסוהו. בא ומצא את דוביאל אוחז את האיגרת בידו. רצה לקחתה ממנו, בלע אותה. יש אומרים שהיתה כתובה ולא חתומה, ויש אומרים שאף היתה חתומה, וכשבלעה נמחקה החתימה. וזהו שבמלכות פרס יש שמשלמים מס ויש שלא משלמים מס".
כאן כבר נראה שלמלאכים יש סמכויות נרחבות בכל הנוגע לניהול העולם, וחילוקי דעות על האופן הרצוי לעשות זאת. מלאכים עשויים לסרוח ולאבד את השפעתם, או להגיע לעמדת כוח ולקדם ממנה את מטרותיהן; הקב"ה עצמו מתערב בנהלים רק במקרים מיוחדים.
ואם כבר עוסקים בפוליטיקה של מעלה, אי אפשר בלי להזכיר את השטן, שמופיע לראשונה כדמות מוגדרת בספר איוב, שם הוא מתערב עם ה' על כך שאיוב יכפור בו אם יבואו עליו ייסורים. כמו כן נזכר השטן בספר זכריה (ג, א-ב): "וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה', וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן: יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן, וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם, הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ". פסוקים אלה אינם ברורים מספיק, אבל נראה שהשטן מבקש לקטרג על יהושע הכהן הגדול, ואולי על כל המפעל של שיבת ציון והקמת בית שני, ובעקבות זאת מקבל גערה מה'.
אז מה המשמעות של כל הדברים האלה? האם תיאורים אלה הם כפשוטם, או שמא מדובר בדימויים לרעיונות גבוהים ומופשטים שאיננו מסוגלים להבין? אלה שאלות שמעבר להבנתנו. אבל יתכן שהכיוונים שמעלים המקורות הללו יכולים לעזור בהבנת סוגיות כמו בעיית הרע בעולם, או נושאים תיאולוגיים אחרים. ותן לחכם ויחכם עוד.
להרחבה בנושא המלאכים, עיינו כאן. אם אתם רוצים להכיר את השטן, לחצו כאן.