מיסטריום

סיימתי לראות את סדרת האנימה וואן פאנץ' מן - One Punch Man, או "איש האגרוף האחד", ואני מודה שנהניתי ממנה במידה לא מוצדקת. אין בה עומק פילוסופי או תאולוגי כמו באנימות האחרות שכתבתי עליהן, המלנכוליה של הרוהי סוזומיה, ו-Re:Creators. הדמויות לא עמוקות במיוחד, מנעד הרגשות שהיא מעוררת דליל למדי, והעלילה נעה בין קרבות אלימים מאד לקטעי slice of life בנאליים. אז למה בכל זאת נהניתי ממנה, כמו עוד צופים רבים ברחבי העולם? אנסה לגעת בכמה נקודות בשורות הבאות.

רקע למי שלא מכיר: One Punch Man (להלן OPM) זו סדרת פארודיה על ז'אנר גיבורי-העל. היא החלה את דרכה כמנגה שהופיעה באינטרנט, אשר יוצרה מזדהה בכינוי ONE. מהר מאד היא זכתה להצלחה גדולה, והפכה לסדרת חוברות מנגה ולסדרת אנימה בעלת 2 עונות (12 פרקים בכל אחת).

העלילה של OPM מתרחשת בעולם דמיוני, שמחולק לערים גדולות הנקראות לפי סדר ה-ABC - עיר A, עיר B וכן הלאה. באותו עולם, התקפות של מפלצות, שדים ושאר מזיקים הן דבר שבשגרה. כדי להתמודד איתן, הוקם ארגון הגיבורים, בו חברים גיבורי-על רבים, המדורגים לפי רמת הכוח והכישורים שלהם, ותפקידם הוא להגן על האנושות מפני המפלצות ולחסל כל איום.

גיבור הסדרה, שעל שמו היא נקראת, הוא סאיטאמה, גיבור-על המכונה גם "הקירח בגלימה". הוא כל כך חזק, שהוא מסוגל לחסל כמעט כל אויב במכת אגרוף אחת - בין אם מדובר בשדים ענקיים, מפלצות בגודל של עיר, מטאור שצונח מהחלל או כל דבר אחר. כמו כן הוא בלתי-פגיע ובעל מהירות על. בקיצור, קריקטורה של גיבור-העל ה-overpowered. מכיוון שסאיטאמה הוא כל כך חזק, שום דבר כבר לא מאתגר אותו. הוא כבר לא חש שום התרגשות או התלהבות בזמן הקרבות, שבדרך כלל נגמרים עוד לפני שהתחילו. כתוצאה מכך עוברים עליו חייו בשעמום תמידי ובניסיון נואש למצוא משהו שיעורר בו קצת רגש. בתפקיד הסיידקיק מככב ג'נוס, סייבורג שוחר צדק וגיבור רב עוצמה בפני עצמו, שרוצה ללמוד מסאיטאמה את סוד כוחו. מלבדם מופיעים לאורך הסדרה כמות גדולה של גיבורים ומפלצות שונים ומשונים.

אז מה מעניין בגיבור שמנצח בקלות כל אחד? קודם כל, דמותו האבסורדית של סאיטאמה עצמו. בניגוד לגיבורי-העל המוכרים, שהם לרוב בעלי אישיות מרשימה - בין אם הם שוחרי צדק כמו סופרמן וקפטן אמריקה, או אפלים ומיוסרים כמו וולברין והמעניש - לסאיטאמה יש אישיות של צנון ממוצע. הבן אדם פשוט יבש, משעמם, אדיש, קצת על הרצף האוטיסטי. הוא משקה עציצים, רואה טלוויזיה, מוריד את הזבל וסוחב שקיות קניות מהסופר (כשהוא מקפיד להתעדכן במבצעים) כמו כל אדם מהשורה. אין לו עניין רומנטי, לא תחביבים ולא שאיפות מיוחדות. אמנם הוא עבד קשה כדי להפוך לגיבור, אבל ברגע שהגשים את חלומו להיות הגיבור החזק ביותר, הוא גילה שחלומות שמתגשמים מפסיקים להיות מעניינים - ושלהיות חזק מדי זה פשוט משעמם. הניגוד הזה, בין עוצמתו האדירה של סאיטאמה לבין אישיותו ואורח חייו הבנאליים להחריד, הוא אחד הדברים שהופכים את הסדרה למיוחדת. הניגוד הזה מופיע גם במעגלים הרחבים יותר של העלילה, כאשר כולם מתנהגים בצורה דרמטית והרואית ועוסקים במזימות להשמיד את העולם או להגן עליו, בעוד מה שמטריד את סאיטאמה זה שהוא פספס מבצע בחנות הבשר או איבד את הארנק שלו. למעשה, הניגודיות מתבטאת גם באנימציה עצמה, שמתחלפת בין סגנון ריאליסטי יותר של קומיקס גיבורי-על, בו מופיע סאיטאמה כדמות מטילת מורא עם שרירים תפוחים, לבין סגנון קריקטורי בו הוא מופיע כברנש רזה, סתמי ומגוחך.

סאיטאמה לא מנצח רק את כוחם הפיזי של יריביו. אומרים עליו שזה נראה כאילו אל שוכן בתוכו. אם נחפש את ההיבט האלוהי שהוא מגלם, הרי שזה "משפיל גאים". יריביו של סאיטאמה הם בדרך כלל יצורים ענקיים ואדירי כוח, מלאים גאווה ורהב ומתרברבים בצורה דרמטית על גדולתם ומעלתם, כמו המלכים בימי קדם. אבל סאיטאמה אדיש לגמרי לדרמטיות הזו, ואין לו סבלנות לפטפוטי סרק. מכת האגרוף שלו משווה קטן וגדול, ומחסלת באותה קלות מפלצות זוטרות ושדים עליונים. בכך הוא מבטא את כוחו המוחלט של אלוהים, שכל ניסיון להתגאות ולהתפאר מולו אינו אלא מגוחך, כפי שמתואר פעמים רבות בתנ"ך. אמנם, גם סאיטאמה עצמו מקבל שיעור בענווה כאשר אינו מצליח לחסל יתוש שמטריד אותו, בבחינת "יתוש קדמך".

מעניין אגב להשוות בין סאיטאמה לבין שמשון הגיבור, שגם עליו אומרים הפלשתים בסרט "שמשון" שזה נראה כאילו אלוהיו נכנס לתוכו: סאיטאמה איבד את שערו כדי להשיג את כוחו, ואילו כוחו של שמשון דווקא תלוי בשערו, וכשהוא מאבד אותו הוא נחלש.

בנוסף לכך, מתמקדת הפארודיה בשיטה הבירוקרטית והממסדית ובחולשותיה. סאיטאמה הוא הגיבור החזק ביותר באותו עולם, אבל כאשר ניגש להירשם בארגון הגיבורים, קיבל דירוג נמוך בגלל סיבות בירוקרטיות. משום כך אף אחד כמעט לא מכיר אותו, לא מזעיקים אותו כאשר יש מקרה חירום, וכאשר הוא מחסל איזו מפלצת ענקית בדרך כלל מייחסים את זה למישהו אחר - כי הרי לא יתכן שהגיבור המתחיל והבלתי מוכר הזה באמת ניצח יצור שגיבורים מהשורה הראשונה לא הכניעו. לפעמים אפשר ממש לחרוק שיניים בתסכול כאשר ארגון הגיבורים מנסה נואשות למצוא דרך להתגבר על איזה איום מפלצתי לאנושות, ואנשיו נופלים בזה אחר זה, בעוד סאיטאמה - שיכול היה לגמור את הכל באגרוף אחד - מבזבז את זמנו במשחקי מחשב, משום שאף אחד לא טרח לעדכן אותו מה קורה (והוא לא טרח להתעדכן). יש כאן ביקורת על המערכת ועל נטייתה לפספס עילויים חריגים, שפועלים מחוץ למסגרות המסודרות.

אבל מעבר לזה, OPM מצליחה איכשהו ליצור עולם עם תמהיל מרתק של גיבורים ומפלצות, שלמרות האבסורדיות שבו, יש בו קסם מיוחד. הגיבורים הם אמנם ברובם קריקטוריים וחלקם ביזאריים, אבל הם עדיין בעלי אישיות, אופי ותסביכים ולא סתם דמויות שטוחות. ביניהם אפשר למצוא את טאצומאקי, אישה דמוית ילדה המכונה "הטורנדו האיום", בעלת כוח פסיכוקינטי כה חזק שהיא מסוגלת לעקור עיר שלמה מהקרקע ללא טיפת מאמץ; פלאשי פלאש, גיבור דמוי עלף שמהיר יותר ממהירות האור; הילד הקיסר, ששולט על צבא של רובוטים ומכונות; אומן הלחימה הזקן סילברפאנג, ואחרים. המפלצות מצדן נעות על הרצף שבין המגוחך למגניב, וגם להן יש אישיות שמאפשרת להן לנהל שיחות עם הגיבורים תוך כדי הלחימה. יש לא מעט דיונים בשאלה מה זה אומר להיות גיבור או להיות מפלצת, אם כי הם נוטים להיות קלישאתיים במכוון - לדוגמא, כאשר אחד הגיבורים נושא הרצאה נלהבת על המשמעות של להיות גיבור, הוא חושב לעצמו שזה בעצם ציטוט מאיזו מנגה. הקרבות נוטים להיות מאד אלימים, אכזריים ולא הגיוניים, כדרכן של אנימות, עם לא מעט דם וגופות מתפוצצות, עד שמגיע סאיטאמה ומכריע אותם בהינף יד.

באופן אישי, מצאה חן בעיני דמותו של ג'נוס בתור החניך המסור והנאמן. למרות כוחו הבלתי מבוטל, הוא מתבטל כולו כלפי ה"סנסיי" שלו, ממלא במסירות את כל הוראותיו (שבדרך כלל כוללות דברים כמו רשימת קניות), ומחפש חוכמה עמוקה בדבריו גם כשסאיטאמה מדבר על דברים של מה בכך. אפשר לקחת מכך השראה ליחס הכבוד של תלמיד כלפי רבו, עליו מדברים חז"ל - אם כי בדרך כלל כדאי שהרב יהיה אישיות מופתית וחכמה קצת יותר, כמובן.

אלה פחות או יותר הדברים שאני יכול לשים עליהם את האצבע. אבל מעבר לזה, אני מודה ש-OPM היא פשוט כיפית. קרבות, הומור, דמויות משעשעות, אנימציה מצוינת, אין מה לעשות, כמו שאומר סאיטאמה - "אני גיבור רק בשביל הכיף".

מן הראוי לציין שהעונה הראשונה נחשבת ליותר מוצלחת, ואילו העונה השנייה נחשבת על ידי רבים לגרועה. אישית נהניתי גם ממנה, אם כי חסרונה העיקרי היה שתפקידו של סאיטאמה נדחק לשוליים, והעלילה מתמקדת בעיקר בגיבורים ובמפלצות האחרים וביחסים ביניהם. האנימה מסתיימת במקום די קטוע, ומי שירצה לדעת מה קרה אחר כך יצטרך לקרוא את המנגה באינטרנט (פרק 85 במנגה ממשיך במקום בו מסתיימת העונה השנייה).