לראות סרט טוב זו תמיד חוויה, וחוויה עוד יותר מיוחדת היא כאשר רואים שני סרטים מסוגים שונים בזה אחר זה. כל סרט מציג עולם אחר, זווית אחרת לגמרי על המציאות, והמפגש ההשוואתי בין שתי נקודות מבט הפוכות שכאלה יכול להיות מאלף במיוחד. לי למשל יצא כמה פעמים לראות סרט אנימציה לילדים (עם הילדים שלי, כמובן...) זמן קצר לפני או אחרי סרט אימה חזק, וקשה לחשוב על ניגוד גדול יותר מאשר זה שבין העולם הזוהר והקסום של דיסני לעולם האפל והמאיים של סרטי האימה. מכיוון ששני הז'אנרים הללו משקפים (בצורה מוקצנת אמנם) היבטים מסוימים שנמצאים בעולמנו, אפשר ללמוד מכך עד כמה העולם שאנו חיים בו עשיר ומרובה גוונים, ולהתפעל מגדולתו האומנותית של בוראו.
בשורות הבאות ברצוני לעשות השוואה בין מוטיבים ומסרים חינוכיים נפוצים המופיעים בסרטי ילדים כמו אלה של דיסני, לבין העמדות הרווחות בסרטי אימה ביחס לאותם נושאים. אנשים נוטים להתייחס לסרטי דיסני כאל חומר חינוכי לילדים ולסרטי אימה כאל משהו שתועלתו החינוכית מפוקפקת, בלשון המעטה; נבחן כעת האם אכן זה כך.
הבהרה – כפי שכתבתי במספר מאמרים בעבר, כשאני מדבר על סרטי אימה אני מתכוון בעיקר לאימה על-טבעית (שדים, רוחות, כישוף, מתים-חיים וכדו'), ובפירוש לא לכל סלאשר נחות שכל מה שיש בו זה רציחות, דם ואיכסה. להרחבה בנושא עיינו כאן. כמו כן, כאשר אדבר להלן על "סרטי דיסני" כוונתי גם לסרטים דומים של חברות כמו דרימוורקס ופיקסאר מבלי להיכנס לאבחנות, למרות הבדלי הגישות שקיימים ביניהם.
1. כוחו של האדם. סרטי דיסני נוטים להדגיש שהכל תלוי באדם (או באריה, חילזון, חרק וכדו'), ושכל אחד יכול להתגבר על כל המכשולים ולהגשים את חלומותיו אם רק יאמין בעצמו. פעמים רבות מאמין הגיבור שכוחו נובע ממקור חיצוני מסוים (הנוצה של דמבו, מגילת הדרקון של קונג-פו פנדה, "כוחות העל" של בּוֹלְט וכדו'), רק כדי לגלות ברגע האמת שכל האמצעים הללו נדרשו רק כדי לעורר את הכוח הפנימי שבו ובאמת אין לו כל צורך בהם. זהו מסר שמשדר ביטחון עצמי ואופטימיות, אבל האם הוא נכון? האם באמת די באמונה עצמית וכוח רצון חזק כדי להגשים כל שאיפה? מה למשל לגבי הצורך בלימודים, אימונים, השקעה וכדומה? מי שחושב שדי בכך שיאמין בעצמו כדי לכבוש את העולם, עלול להיתקל באכזבה מרה.
סרטי אימה לעומת זאת טוענים שלא הכל תלוי באדם. להפך, האדם עצמו תלוי בכוחות חזקים ומסתוריים שיכולים להשפיע על חייו ואף להרוס אותם, ועליו לפעול בהתאם לכללים של אותם כוחות כדי להתקדם. לפעמים הוא חסר אונים מולם, אבל בדרך כלל קיימת דרך בה הוא יכול להתמודד ולנצח. נכון, נדרשים בהחלט אומץ, נחישות, אמונה וכוח רצון – אבל אם לא תבצע את הטקס כמו שצריך, לא תשתמש בחומרים הנכונים, לא תפתור נכון את החידה או לא תשחק לפי הכללים, נגזר עליך כישלון כואב. במקרים רבים דרוש סיוע של כוח חיצוני כלשהו (חפץ, יצור, ישות וכדו') כדי להצליח. המסר של סרטי האימה הוא אם כן ריאלי יותר – אפשר להצליח, אבל לא תמיד די באדם עצמו לשם כך. יש כוחות חזקים בעולם, טבעיים ועל טבעיים, ועל האדם להכיר בזאת ולפעול בהתאם. כמובן שמסר זה הוא גם דתי יותר ותואם להשקפה לפיה הצלחתו של האדם תלויה באלוקים וביחסיו של האדם איתו, ולא באדם עצמו.
2. המלחמה ברוע. בסרטי דיסני יש תמיד חלוקה ברורה של טובים מול רעים. הטובים הם טובים מאד והרעים הם רעים מאד. הרעים מנסים תמיד לפגוע בטובים החפים מפשע, והטובים מתגברים עליהם בסופו של דבר באמצעות בחירותיהם הנכונות ומידותיהם הטובות. כמעט תמיד הגיבור אינו מלכלך את ידיו בדמו של הרשע; בדרך כלשהי ממיט הרשע את האבדון על ראש עצמו, או שבני בריתו פונים נגדו ומלאכתו של הצדיק נעשית בידי אחרים. הרוע נתפס כתופעה זמנית, כסטייה מהסדר הראוי של המציאות, ולאחר מיגורו של הרשע חוזר העולם למצבו הטוב והתקין וכולם חיים באושר ובעושר.
בסרטי אימה לעומת זאת קיים אמנם רוע מוחלט, אבל לא בהכרח טוב מוחלט. פעמים רבות האחריות לקיומו של הרוע מוטלת דווקא על הטובים, שבדרך כלשהי יצרו או זימנו אותו כתוצאה מבחירות שגויות שעשו. הרע מבטא במידה רבה סוג של עונש הבא על חטא, ביטוי מחמיר מאד של מידת הדין. לפעמים הוא בעצמו סוג של קרבן לעוול, ובשאיפת הנקם שלו מהדהד חוש מעוות של צדק. הטובים יצטרכו בדרך כלל להביס אותו בעצמם, עם כל האכזריות והדם הכרוכים בכך, מבלי לסמוך על כך שמישהו יעשה במקומם את המלאכה. אבל כידוע, בסרטי אימה הרוע כמעט לעולם לא מושמד לחלוטין; גם כשכולם כבר בטוחים שהם יכולים לישון בשקט, יופיע ברגע האחרון של הסרט רמז לכך שהרוע עדיין קיים ורק מחכה להזדמנות לחזור (בסרט ההמשך). זוהי אמירה המכירה בחוק שימור הרוע, בכך שאין בעולם הזה "והם חיו באושר ועושר עד היום הזה" אלא מאבק תמידי ובלתי פוסק נגד הרוע – עד הגאולה השלמה באחרית הימים.
3. הפרט והכלל. הגיבורים של סרטי דיסני הם פעמים רבות אינדיבידואליסטים פורצי מוסכמות. הם מואסים במוסכמות המרובעות והישנות של החברה, מבטאים את רצונם האישי ושאיפתם למימוש עצמי, ויוצרים לעצמם דרך משלהם. אלאדין הוא גנב; פוקהונטס, מולאן ומרידה הן פמיניסטיות; פליק וזי הם נמלים שמסרבות להיות כמו כולם; נמו מורד בסמכותו של אביו; סאלי ומייק מחוללים מהפכה ביחס של מפלצות לילדים; אלזה משתחררת מהמגבלות המרסנות את כוחה, וכן הלאה. אותם מורדים למיניהם הם אלה שבסופו של דבר עולים לגדולה, מושיעים את בני עמם ומלמדים את כולם להשתחרר מהמסגרות הישנות ולחשוב מחוץ לקופסה. זהו מסר אמריקאי מובהק שמציב את הפרט מעל הכלל ומעודד אינדיבידואליזם וחדשנות על פני שמרנות וקבלת המוסכמות.
סרטי אימה לעומת זאת נוטים להיות הרבה יותר שמרנים. כפי שידוע לכל מי שמצוי בתחום, פורצי המוסכמות למיניהם הם אלה שיזמנו את הרוע וגם אלה שימותו ראשונים. כל עוד הקבוצה מלוכדת ומשתפת פעולה היא תשרוד; ברגע שחבריה מתפצלים או פונים אחד כנגד השני, הם יתחילו למות בזה אחר זה. מי שיש לו סיכוי להישאר בחיים בסוף הסרט זו הנערה הצנועה והאחראית; בני הזוג שתומכים אחד בשני כנגד כל הקשיים; המשפחה ששומרת על לכידותה ולא נותנת לאויב לקרוע אותה. שמירה על הכללים ועל המסגרת היא זו שמובילה להצלחה, בעוד שעזיבתם למטרות אישיות מובילה לאסון. זוהי גישה שמרנית שמניחה שיש סיבה לכך שהדברים הם כפי שהינם, ושאם כולם יודעים שאסור להיכנס לבית הנטוש או להזכיר את שמו של הבוגימן, אז יהיה מאד לא חכם לעשות ההפך. הוא הדין גם לשמרנות בתחומים ריאליים יותר, ובהיצמדות למסגרות ולמוסכמות שהתעצבו ונבחנו לאורך דורות רבים, בניגוד למסלולים חדשים וחסרי אחריות שלא נבדקו מעולם.
4. נגלה ונסתר. עולמם של סרטי דיסני הוא בדרך כלל פשוט, צפוי וגלוי. מרגע שקוראים את תקציר העלילה אפשר לדעת פחות או יותר מה עומד להיות מהלך הסרט ומה יקרה בסופו (גיבורים, רשעים, משבר, התגברות, הטובים מנצחים). הפרטים אמנם לא ידועים, אבל על פי רוב לא צפויות הפתעות מיוחדות או טוויסטים בעלילה. תמונת העולם שסרטים כאלה מפתחים אצל הצופים היא פשוטה ונאיבית – המציאות היא ברורה, יש טובים ויש רעים וקל להבדיל ביניהם, יש דרכים מקובלות להגיב ולהתמודד עם קשיים וכן הלאה.
לעומת זאת, בסרטי אימה המציאות היא תמיד מסתורית ולא ברורה. האימה נוצרת כתוצאה מערעור תמונת העולם המקובלת ומהופעתו של גורם חדש ובלתי מוכר. מי הוא? מה הוא? מאין הגיע ומה הוא רוצה, ואיך אפשר להתגבר עליו? התשובות לשאלות אלה לעולם אינן ברורות. בסרטי אימה רבים בטוחים הגיבורים שהצליחו להבין עם מה יש להם עסק – ואז לקראת הסוף מתרחש טוויסט בעלילה ומגלה להם שכל מה שחשבו היה שגוי, ולפעמים הפוך לגמרי מהמציאות. אלה שנחשבו לטובים יכולים להתגלות כרעים או להפך, ומה שנחשב כהצלה הוביל בסוף לאבדון. סרטים כאלה מפתחים אצל הצופים הסתכלות זהירה וביקורתית יותר על המציאות, שבוחנת כל פעם את ההנחות שלה ויודעת שהדברים אינם תמיד כפי שהם נראים ושלא כדאי למהר לחרוץ משפט.
5. אהבה ופחד. בסרטי דיסני, הכוח החזק ביותר הוא האהבה. במרכזם של סרטים רבים נמצא סיפור אהבה רומנטית, והאהבה נתפסת תמיד ככוח שביכולתו להתגבר על כל המכשולים ולחולל ניסים (ראויים לציון שני סרטים מאוחרים שהאהבה המנצחת בהם דווקא אינה אהבה רומנטית – מליפיסנט ולשבור את הקרח). היה כבר מי שאמר שהאהבה בעולם המודרני החליפה מבחינות מסוימות את אלוהים בתור הצו העליון והכוח המוחלט שאין להתנגד לו. ואילו בסרטי אימה, כצפוי, הכוח החזק יותר הוא הפחד. הפחד יכול להוציא מאנשים את הרע שבהם, אבל גם את הטוב. צעירים רודפי הנאות יכולים להתגלות כגיבורים בעלי מסירות נפש מול פני האימה. סכסוכים ומריבות בין בני משפחה נדחים הצידה כאשר כוח זר פולש לביתם. קשה לקבוע איזה כוח חזק יותר, האהבה או הפחד (אם כי לספר 1984 יש תשובה ברורה בנושא, וכנראה הוא צודק), אבל יחד מייצגים שני ההיבטים הללו את השילוב הראוי בעבודת ה' – אהבה ויראה, ההתרחבות של מידת החסד מאוזנת עם הצמצום של מידת הדין. אהבה לחוד ופחד לחוד אינם מספיקים כדי לכוון את האדם בדרך הנכונה, ושניהם נדרשים במינון המתאים לשם כך.
בשורה התחתונה, נראה אם כן שלסרטי אימה יש לא מעט יתרונות חינוכיים על פני סרטי דיסני. אין הכוונה כמובן להמליץ על צפייה בהם לילדים קטנים, אלא להצביע על כך שדווקא סרטי הילדים עלולים להכיל מסרים בעייתיים שעל ההורה והמחנך לדעת לאזן אותם. בעולם האגדות יש מקום ליופי ותמימות, אבל גם לרוע ולכיעור שנועדו להזהיר את הילדים לא לרדת מהשביל ביער ולא לדבר עם זרים. ככל שגדל האדם, כך עליו להשתחרר מתמונת העולם הנאיבית ולאמץ תמונת עולם ריאלית, בוגרת ואחראית יותר – לא לחיות (רק) בסרט של דיסני אלא גם ללמוד את הלקח של סרטי האימה.
למאמרים נוספים בנושא זה:
הסלאשרים כמחנכים
מי מפחד מסרטי אימה
האתיקה של ממלכת האימה
המשפחה המערבית – זן בסכנת הכחדה