האם היהדות נכונה או לא נכונה?

האם היהדות נכונה או לא נכונה?
פורסם ב 05/01/2016 12:19:29

 האם היהדות נכונה או לא נכונה? רבים שואלים שאלה זו. רבים טוענים שהם מנסים לברר את התשובה. אבל כפי שנראה, מדובר לא רק בשאלה שקשה לענות עליה, אלא בשאלה שלא ברור מה בעצם המשמעות שלה. האם היהדות נכנסת בכלל תחת ההגדרות של "נכון" ו"לא נכון"?

כפי שתיארתי במאמר "הגמביט של הדת", היהדות מורכבת משלושה חלקים: המיתוס, הלוגוס והאתוס. נבחן כעת כל אחד מהם באופן נפרד, ונבדוק האם שייך לטעון לגביו שהוא נכון או לא נכון, והאם ניתן לברר את אמיתות הטענה הזו.

 

המיתוס של היהדות כולל בעיקר את סיפורי התנ"ך (כשהמושג מיתוס לא בא לשלול את אמיתותם הריאלית אלא לציין את חשיבותם המכוננת). מכיוון שהם מתארים אירועים במציאות הארצית והאמפירית, הרי שהם נכנסים לכאורה תחת הגדרה חד משמעית של נכון או לא נכון: האם בריאת העולם, המבול, סיפורי האבות, יציאת מצרים, מעמד הר סיני וכו' אכן התרחשו כמתואר בתורה או לא. ואכן, עיקר הביקורת כלפי היהדות מתרכזת בתחום זה, כשהיא מנסה להשתמש בכלים מחקריים היסטוריים כדי לאמת או להפריך את המסופר בתנ"ך. לכאורה זה המקום בו ניתן לברר האם היהדות נכונה או לא נכונה.

אלא שניסיון כזה נתקל בבעייתיות כפולה: ראשית, קשה מאד להסיק מסקנות חד משמעיות על העבר הרחוק כל כך על בסיס הכלים שבידינו. מי שחושב שהארכיאולוגיה מציגה תמונת מצב חד משמעית, כנראה לא קרא מספיק ספרות ארכיאולוגית, ואינו מודע לבעייתיות, לסתירות ולכמות ההשערות הרעועות שעליהן נשענת כל תיאוריה. די לקרוא ביקורות כמו אלה של עמנואל וליקובסקי בספריו, או לוי ורוטשטיין ב"מקרא וארכיאולוגיה" על התיארוך המקובל, כדי להבין עד כמה קשה לברר את האמת ההיסטורית באמצעות כמה שברי חרס וכתובות עתיקות.

ושנית, לא ברור בכלל עד כמה ההתרחשויות ההיסטוריות אכן חיוניות לאמיתותה של היהדות. עסק בכך בהרחבה הרב עמית קולא בספרו "הוויה או לא היה", ולא נוכל להביא כאן את כל הדיון המרתק; אך גם חז"ל במדרשיהם וגם פרשנים כמו הרמב"ם נטו להתייחס לשאלה ההיסטורית כשולית למדי, ולדון בעולם הפנימי של סיפורי התנ"ך ובמשמעויות שבו בלי להתעמק בזיקתו לעולם האמפירי. אמנם לא סביר לנתק לגמרי את עולם התורה מהמציאות ההיסטורית, בעיקר לא בנקודות המרכזיות כמו יציאת מצרים ומתן תורה – אבל גם אין הכרח שהחפיפה בין השניים תהיה מלאה. לצורך העניין, גם לו יצויר שיתברר איכשהו ששישים ריבוא הוא מספר טיפולוגי, ובפועל היה מספרם של יוצאי מצרים קטן יותר – אין בכך כדי לערער את המשמעות הרעיונית של יציאת מצרים, ובטח שלא את היהדות כולה. במילים אחרות, נדושות משהו, התנ"ך אינו ספר היסטוריה אלא מדריך חינוכי אלוקי, וממילא העיקר בסיפוריו אינו ההתרחשות הארצית אלא המשמעות שלהם. אפשר לבנות עולמות שלמים של מחשבה ותובנות על דמויותיהם של קין והבל, נח, אברהם ובלעם בלי להיטרד כלל בשאלה איך ואיפה הם חיו ומה הם לבשו. מה שמעניין את היהדות הוא האידיאות שלהם, לא הבשר ודם, ואת האידיאות לא ניתן להפריך באמצעות מחקר היסטורי כלשהו.

 

 הלוגוס של היהדות כולל את עולם המחשבה והתיאולוגיה שלה. זהו עולם רחב ומסועף מאד, אך ישנן כמה טענות מרכזיות שעומדות בבסיסו: מציאות ה', תורה מן השמיים ושכר ועונש. אלה הם שלושת עיקרי היהדות לפי שיטת רבי יוסף אלבו, בעל ספר העיקרים, ולא ניתן לוותר עליהם בלי לעקור את היהדות כולה.

האם ניתן לברר אם טענות אלה נכונות או לא? מציאות ה' ודאי שאינה נושא לבחינה אמפירית אלא לדיון פילוסופי. דיונים פילוסופיים על קיומו של האל מתקיימים כמובן מזה אלפי שנים ללא הכרעה חד משמעית לכאן ולכאן, ובסופו של דבר השאלה האם להאמין באל או לא היא עניין של אמונה והכרעה אישית, לא של בירור שהמסקנה אליה יוביל נעוצה בהכרח בהנחות המוצא שלו.

לגבי תורה מן השמיים, ביקורת המקרא מנסה להפריך טענה זו באמצעות הצבעה על ממצאים המעידים לכאורה שהתורה נכתבה על ידי מחברים שונים, עברה עריכה וכדומה. אלא שמלבד מה שיש להשיב על טענותיה של הביקורת ולבקר אותה עצמה, הרי ששאלת האופן המדויק בו נכתב ספר התורה אינה באמת רלבנטית לשאלה האם ניתנה התורה מן השמיים או לא. נניח לצורך העניין שאנו מקבלים את כל טענות ביקורת המקרא, ומסכימים שספר התורה התגבש מתוך מקורות שונים על ידי עורכים שונים וכדומה. האם זה מפריך בצורה כלשהי את הטענה שמצוות התורה וחוקיה הגיעו לעם ישראל מהשמיים באמצעות נבואה? ממש לא. כשם שהאמונה בכך שהאדם התפתח בתהליך אבולוציוני (בין אם זה נכון ובין אם לא) אינה פוגמת באמונה שיש בו צלם אלוקים, כך האמונה ב"התפתחות אבולוציונית" של ספר התורה (בין אם היא נכונה ובין אם לא) אינה פוגמת באמונה שיש בו מסר אלוקי. כך שגם השאלה האם תורה מן השמיים או לא נתונה לאמונה והכרעה אישית, ואינה ניתנת לבירור גמור.

בכל הנוגע לשכר ועונש, היהדות כידוע לא התיימרה מעולם לטעון שניתן לראות אותם במלואם בעולם הזה; שאלת ה"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" תפסה מקום מרכזי ביהדות החל מהתנ"ך ועד ימינו. אמנם באופן עקרוני שמירת התורה והמצוות אמורה להביא לשגשוג ולהפך, אבל בפועל האלגוריתם השוקל את המעשים הטובים מול הרעים הוא כל כך מסובך שרק ה' יכול לחשב אותו. ומכיוון שאין היהדות מבטיחה שום דבר חד משמעי לגבי העולם הזה, ממילא גם שאלה זו אינה ניתנת לבירור אמפירי והיא חוזרת לתחומה של האמונה.

 

ראינו אם כן ששלושת עיקרי היסוד של היהדות אינם ניתנים להוכחה או הפרכה חד משמעית שתקבע אם הם נכונים או לא. אבל יתרה מזו – עצם התוכן של עיקרים אלה נמצא במישור מטאפיזי שרב בו הערפול המושגי, כך שלא ברור אפילו מה משמעות הטענה שהם נכונים או לא. קחו את אלוקים למשל. האם מישהו יכול לתת הגדרה ברורה ומוסכמת למושג הזה? האם ניתן בכלל לייחס לו תכונות כמו קיום או אי קיום כפי שאנו מבינים אותן? וכשמדברים על תורה מן השמיים – מהם אותם שמיים וכיצד מקבלים מהם תורה? באמצעות התגלות? נבואה? חוויה מיסטית? השגה שכלית עליונה? כיצד מבדילים בין השראה אנושית נשגבה לבין מסר מהשמיים? בין דרישות המצפון והמוסר הטבעי לבין צו אלוקי? האם יש בכלל הבדל ביניהם?

יש להכיר בכך שמושגים מטאפיזיים כמו אלה אינם ניתנים להגדרות חד משמעיות, וממילא אפילו השאלה לגבי קיומם לא יכולה לזכות לתשובה חד משמעית. אם אדם שואל למשל האם אלוקים קיים, כשמבחינתו "קיים" פירושו קיום חומרי, התשובה תהיה שאלוקים לא קיים. אם אדם חושב שתורה מן השמיים פירושה תורה שהגיעה מגלקסיה רחוקה מאד, התשובה תהיה שתורה לא מן השמיים. הכל עניין של הנחות, הגדרות ותובנות. אולי הדרך הנכונה להסביר את אותם עיקרים בצורה מדויקת היא על דרך השלילה: כשהיהדות טוענת שיש אלוקים, שהתורה מן השמיים ושיש שכר ועונש, היא באה לשלול את הטענות שהעולם הוא מקרי, עיוור ואדיש ושהתורה היא סתם עוד המצאה אנושית. היהדות טוענת שהכל הוא לא "סתם". אבל מה כן – את זה אי אפשר לתפוס עד הסוף. לא רק שלא ניתן לברר את התשובה לשאלה "נכון או לא", אלא שהמושגים עצמם אינם נכנסים לתחום של "נכון או לא" חד משמעיים.

 

החלק השלישי של היהדות, האתוס, כולל את המצוות, המנהגים וההדרכות המעשיות, וככזה כמובן שאינו נכנס כלל להגדרות של נכון ולא נכון, אלא לכל היותר לאלה של טוב ורע. אפשר לדון האם קיום מצוות הוא טוב או רע, מועיל או מזיק וכדומה, אבל אין כאן שאלה של אמת או שקר (פרט לשאלה האם המצוות ניתנו משמיים, שנידונה בקטע הקודם).

 

לסיכום, ראינו שהשאלה "האם היהדות נכונה או לא" אינה ניתנת לבירור. אפשר לדון לגבי נקודות מסוימות, פרט כזה או אחר, אבל ברובה נמצאת היהדות מחוץ להישג ידו של בירור מדויק. ולא רק שלא ניתן לברר את התשובה לשאלה זו, אלא שהחלקים המרכזיים ביותר ביהדות אינם נופלים כלל תחת הגדרות מדויקות של "נכון" ו"לא נכון" אלא מייצגים מושגים מטאפיזיים שניתן להבין בצורות שונות. בעולם האמפירי-מדעי אפשר לפעמים לברר דברים בצורה חד משמעית של כן או לא (וגם זה לא תמיד,  כמו למשל בתחום הקוואנטי). בעולם המחשבתי-רוחני של היהדות זה פשוט לא שייך.

משהגענו לכאן, ניתן לומר שלמעשה היהדות אינה אוסף של עובדות, אלא מערכת של רעיונות, הדרכות וכיווני מחשבה. היא לא באה ללמד אותנו על ההיסטוריה של המזרח הקדום או לספק לנו תחזית הורוסקופית לימים הקרובים. במידה המעטה בה היא עוסקת בעובדות, היא עושה זאת בעיקר באמצעות שלילת אפשרויות מסוימות והצבעה על כיוונן הכללי של אחרות. מה שהיהדות כן נותנת לנו הוא דרך חיים ייחודית וצורת הסתכלות על המציאות. המצוות והאיסורים מדריכים אותנו כיצד להתנהג, סיפורי התנ"ך נותנים לנו השראה, ועולם המחשבה היהודי מרומם את מחשבותינו לגבהים עליונים, מטהר את נשמותינו ומאיר באור חדש את כל רבדי המציאות, כשהוא מעניק לנו תובנות שלא יכולנו להשיג בדרך אחרת. אפשר אולי להשוות זאת לאמונה בעקרונות מוסריים, שלא ניתן להוכיח את תוקפם המוחלט לספקנים ולחולקים, אבל עבור מי שחי לפיהם האמת והטוב שבהם ברורים לחלוטין. מי שזוכה לטעום את היהדות לעומקה מרגיש בחוש את האלוקיות שבה, ואינו זקוק לשום הוכחה או בירור מבחוץ. עבור מי שעדיין נמצא בחוץ (כולל רבים מאלה המכונים דתיים), הדרך היחידה לברר היא לנסות ולגלות את אותו אור אלוקי, חוכמה, צדק ויופי שבתוך היהדות. אף מחקר ביקורתי לא יעשה עבורם את העבודה.   

 


 

 





print
כניסה למערכת