מיסטריום

"כל גוף הוא ספר של דם. בכל מקום בו פותחים אותנו, אנחנו אדומים". - קלייב בארקר לא כל סרטי האימה הם אותו דבר; הפחד הוא רגש בעל גוונים ורבדים שונים, ויש דרכים שונות לעורר אותו, עם הבדלים משמעותיים ביניהן. באותו אופן אפשר לומר, שרומנטיקה, ארוטיקה ופורנוגרפיה עוסקים שלושתם ברגש שבין איש לאשה – אבל אלו הבדלים גדולים קיימים ביניהם... סרטי אימה פסיכולוגית (כמו "החוש הששי", "פרויקט המכשפה מבלייר", "פעילות על טבעית", "הצלצול"), הם המקבילה של רומנטיקה. הם מתמקדים בנפש האדם, בתחושות וברגשות, ומעט מאד בגופנ...

"ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם. ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו. ויאמר ה': לא ידון רוחי באדם לעלם, בשגם הוא בשר, והיו ימיו מאה ועשרים שנה. הנפילים היו בארץ בימים ההם, וגם אחרי כן, אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם; המה הגיבורים אשר מעולם, אנשי השם." - בראשית ו, א-ד למען האמת, לא התלהבתי במיוחד מהסרט אבטאר (Avatar). העלילה די צפויה, והאפקטים לא עשו עלי רושם. ברור גם שהסרט מבטא את רגשות האשמה של האמריקאים על מה שהם עוללו לאינדיאנ...

ובכן, עשיתי את הלא-יאומן – צפיתי בכל שבעת סרטי "המסור" מתחילתם ועד סופם! בעקבות זאת, יש לי עוד כמה מחשבות והערות להוסיף למאמר הקודם שלי, " אלוקים משחק במסור ", שכתבתי לפני שראיתי את הסרטים. קודם כל, עצם העובדה שחשתי רצון עז לצפות בסרטים הללו, מפליאה לכשעצמה. כזכור, הסצנה הראשונה של סרטי המסור – הפתיחה של "המסור 6" שנחשפתי אליה בטעות – היתה בעיניי כל כך חולנית ומזעזעת, שלא העליתי בדעתי שאהיה מוכן אי פעם בשום אופן לצפות בקטע נוסף מסדרה זו, אפילו אם יבקשו ממני יפה. והנה אני מוצא את עצמי כמה חודשים...

ג'ון קרמר, "ג'יגסו" באחד המאמרים הקודמים כתבתי על תפקידם של הסלאשרים כמחנכים. אולם פרדי, ג'ייסון, מייקל וחבריהם ממלאים תפקיד זה ללא כל כוונה מצידם; מבחינתם, הרג לשמו הוא המטרה, והבמאי הוא המעניק לסרט את המימד החינוכי שלו. לעומת זאת ישנו אדם אחד, שהגדיר את עצמו במפורש כמחנך ומדריך, והוא פועל לשם כך באופן מטריד ביותר – אך גם יעיל ביותר. קבלו את ג'ון קרמר, הידוע בכינויו ג'יגסו (Jigsaw – מסורית בלעז), גיבור סדרת הסרטים "המסור" (Saw). לסרטי המסור נחשפתי לגמרי במקרה (זאת אומרת, ביד ההשגחה), כשרציתי ל...

לרובכם יצא בוודאי להיתקל לפחות פעם אחת בסרט סלאשר. סרטי סלאשר (Slasher) הם ז'אנר של סרטי אימה, שבמרכזם רוצח סדרתי, שלאורך הסרט טובח בשיטתיות בני נוער ובלונדיניות, עד שהוא מובס בידי "הנערה האחרונה". הסרט הראשון שנחשב לאבי הסלאשר הוא Halloween (1978), שגיבורו הוא הרוצח הדומם במסיכה הלבנה, מייקל מאיירס. בשנות ה-80 זכו סרטי הסלאשר לפופולאריות עצומה, וגם כיום מופיעים סרטים כאלה מפעם לפעם, בד"כ רימייקים של הישנים הקלאסיים. הצעירים יותר מכירים בוודאי את "הצעקה", "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון", "אגדה א...

חכמת המזרח הרחוק זכתה בעשורים האחרונים לפריחה נרחבת בעולם המערבי. אני רחוק מאד מלהיות מומחה בתחום, אבל מהמעט שקראתי ולמדתי התחדשו לי כמה תובנות מעניינות, שללא ספק יכולות להעשיר את עולמו הפנימי של בן המערב. במאמר זה אתייחס למכלול חכמות המזרח כאל יחידה אחת, תוך התעלמות מהאבחנות וההבדלים ביניהן. הדברים שאכתוב ייאמרו בהכללה גסה, על סמך החומר שאני מכיר; הערות ותיקונים יתקבלו בברכה. ראשית אציין, שלמרות פתיחותי והעניין שלי כלפי דתות ופילוסופיות שונות, הרי שחכמות המזרח נראות לי נחותות בהרבה מחכמת היהדו...

אז אתם חושבים שלכם היה יום גרוע? צפו בסרט "קחי אותי לגיהנום" (Drag me to Hell, 2009), ותשנו את דעתכם... גיבורת הסרט, כריסטין בראון, היא בחורה באמת טובה. נחמדה, סימפטית, צמחונית, מתנדבת בצער בעלי חיים וכו'. למרבה הצער, עבודתה בבנק בתחום המשכנתאות דורשת ממנה לקבל החלטות קשות, במיוחד אם היא רוצה לזכות בקידום לתפקיד סגן המנהל (והיא בהחלט רוצה). כאשר אשה זקנה פונה אליה בבקשה לקבל הארכה בפירעון המשכנתא, כדי למנוע את עיקול ביתה, כריסטין מקשיחה את לבה ומסרבת לתחנוניה. לרוע מזלה של כריסטין, אותה אשה מתג...

בין הגיבורים הרבים הנלחמים בכוחות הרשע, מקום מיוחד של כבוד שמור לציידי הערפדים. אותם אנשים ונשים המקדישים את חייהם למאבק ביצורי אופל אלה, מסכנים בכך לא רק את חייהם אלא גם את עצם נשמתם; הם יודעים שהמוות אינו הגורל הנורא ביותר הצפוי להם, אלא קללת המוות-בחיים, ההצטרפות אל שורותיהם של הארורים בהם הם נלחמים. אף על פי כן, הם לוקחים על עצמם סיכון זה, כדי שהחפים מפשע יוכלו לישון בבתיהם בשלווה, והלילות יהיו בטוחים עבור האדם. ציידי ערפדים באים במגוון דמויות וסגנונות: מלומדים כמו ד"ר אברהם ואן הלסינג האגד...